לפני תביעה לפיצויים בטענה לפגיעה ברכב.

1. התובע 2 היה במועד הרלוונטי לתביעה זו הבעלים של רכב מסוג יונדאי, מ.ר. 4043111 (להלן: "הרכב"), והתובעת 1 הייתה המבטחת של הרכב.
2. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היה במועד הרלוונטי לתביעה זו המחזיק והמשתמש בקטנוע, מ.ר. 7717733 (להלן: "הקטנוע"), והנתבעת 2 הייתה המבטחת של הקטנוע.
3. ביום 30.7.18 ארעה תאונה (להלן: "התאונה") במהלכה פגע הקטנוע בו נהג הנתבע, ברכב בו נהגה אותה עת גב' סיון ויינר (להלן: "סיון") וגרם לו לנזק.

התאונה ארעה בנתיבי איילון בתל אביב, בנתיב הנסיעה לצפון, במרחק קצר אחרי מחלף "השלום". עובר לתאונה נהגה סיון ברכב בנתיב הימני של הדרך. סיון סטתה לשולי הדרך, שאז פגע הקטנוע ברכב, בדלת האחורית הימנית. בעת הפגיעה נהג הנתבע בקטנוע וכתוצאה מהפגיעה נפגע הנתבע ובהמשך גם פונה לקבלת טיפול באמצעות אמבולנס.

1. לטענת התובעים, האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע. לפי גרסת התובעים, נסע הנתבע על הקטנוע בשולי הדרך בניגוד לחוק, וכך גם גרם לתאונה. התובעים עותרים לחיוב הנתבעים בפיצוי על הנזק שנגרם להם בגין התאונה (עלויות תיקון הרכב, ירידת ערך, עלות השמאי והשתתפות עצמית) בסך של 19,718 ₪.

לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה רובצת כולה לפתחה של סיון, נהגת הרכב. לפי גרסת הנתבעים, סיון היא זו שהגיחה לנתיב נסיעת הקטנוע בחוסר זהירות וכך גרמה לתאונה. לחילופין, טוענים הנתבעים לרשלנות תורמת של סיון להתרחשות התאונה.

1. בירור טענות הצדדים התארך, בעיקר עקב קושי בהתייצבות הנתבע לעדות, וכך גם נמצא שהתקיימו 5 (!) דיונים. בסופו של יום, נשמעה עדותם של סיון ושל הנתבע, וב"כ הצדדים סיכמו את הטענות במהלך הדיון היום.
2. משמיעת העדויות ניתן לקבוע כיצד התרחשה התאונה.

סיוון נהגה ברכב בנתיבי איילון כשאיתה בתה התינוקת, יושבת בכסא ייעודי לצד סיון. עומס התנועה היה גדול והנסיעה הייתה איטית. הבת החלה לבכות וסיון בקשה לעצור את הרכב כדי לטפל בבתה.

אותה עת נהג הנתבע בקטנוע בשולי הדרך. הנתבע העיד כי התאונה התרחשה בשולי הדרך כשהוא כלל לא הספיק לסטות, ומשמע שהוא עצמו נהג בקטנוע בשולי הדרך.

סיון סטתה לשולי הדרך בלי שהבחינה בקטנוע המתקרב, הנתבע לא הספיק לבלום או לסטות כדי להימנע מפגיעה, וכך ארעה התאונה.

1. בהתאם לתקנה 69 בתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), בדרך מהירה אסורה עצירה בשולי הדרך, אלא אם כן מתברר הכרח לעשות כן. תיאור נסיבות סטיית הרכב לשולי הדרך בנתבי איילון, דרך מהירה, איננו מצביע על כאלו נסיבות של הכרח. רצון סיון לראות את הסיבה לבכי התינוקת שלצידה איננה הצדקה וסיון לא הציגה כל הצדקה שכזו זולת הבכי. כך בפרט כאשר בדרך יציאות למכביר והיה באפשרותה להמתין דקות ספורות ולצאת בבטחה מהדרך.

זאת ועוד, אפילו נמצאה הצדקה לסטיית סיון לשולי הדרך, בהתאם לתקנה 41 בתקנות התעבורה, הייתה עליה החובה לעשות כן "במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". בתשומת לב להתקיימות התנאים שיאפשרו זאת. סיון סטתה לצד הדרך בלי שהבחינה בקטנוע (עדות סיון בעמ' 7; ש' 9 בפרוט') ולא מצאתי הסבר לכך שלא הבחינה בו. לא מצאתי התייחסות לאפשרות שמבט במראה טרם הסטייה היה מאפשר לסיון להבחין בקטנוע המתקרב מימינה.

לצד זאת, תקנה 33 (א) בתקנות התעבורה הרי מורה כי "במקום שיש כביש לא יסע נוהג רכב אלא בכביש". נסיעת הנתבע בקטנוע בשולי הדרך נעשתה בניגוד להוראה זו ומכאן שגם לו חלק בהתרחשות התאונה.

1. נוכח כל זאת, אני מוצא כי האחריות להתרחשות התאונה רובצת לפתחם של שני המעורבים בחלקים שווים. לפתחה של סיוון אשר סטתה לשולי הדרך המהירה בלי הצדקה ובלי לעשות כן בזהירות הנדרשת, ולפתחו של הנתבע אשר נסע בשולי הדרך המהירה שלא כדין. כיוון שלא נשמעו טענות באשר להיקף הנזק שנגרם, הרי שניתן כך לחלוק בנזקים להם טענו התובעים.
2. אשר על כן, אני מקבל את התביעה בחלקה וקובע שיש לחייב את הנתבעים בתשלום מחצית הנזק שנגרם בגין התאונה – 9,859 ₪.

בקביעת ההוצאות יש להביא בכלל חשבון שעיקר הדחיות נבעו מאי התייצבות הנתבע לדיונים (13.2.20; 27.7.20; 2.12.20) כדי כך שנדרש להוציא לו צו הבאה.

בשים לב לכך שהתביעה התקבלה בחלקה ולמכלול הנסיבות כאמור, אני מחייב את הנתבעים לשאת בנוסף לפיצוי האמור, גם בהוצאות התובעים (כולל אגרה, שכר העדה ושכ"ט עו"ד) בסך של 3,500 ₪.

כיוון שהפיקדון שהופקד נועד להבטיח את התייצבות הנתבע למתן עדות, והוא אכן התייצב, אינני מוצא מקום לשימוש בפיקדון זה לתשלום הסכום שנפסק לחובת הנתבעים. הפיקדון שהופקד יוחזר לפיכך לנתבע.

ניתן היום, כ"ב אדר א' תשפ"ב, 23 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.