בקשה לסעד זמני שנתבקשה אף במעמד צד אחד. עניינה חיוב בעלי חניות בחניון והנהלת החניון לאפשר למשרד עורכי דין להתיר ללקוחותיו לעשות שימוש בחניות ששכר בחניון המגדל, ללא תשלום נוסף על דמי השכירות שמשלם המשרד עבור החניות.

מבוא

1. הרקע העובדתי, בתמצית: המבקש (להלן: "משרד קסוטו") הוא משרד עורכי דין השוכר משרדים בקומה 27 במגדל בית רובינשטיין, שברחוב לינקולן 20 בתל אביב (להלן: "המשרדים" ו- "המגדל"). עם המשרדים שוכר משרד קסוטו גם 20 מקומות חניה מסומנים בחניון התת קרקעי של המגדל (להלן: "החניות").
2. המשיבה 1 (להלן: "כלל") היא הבעלים של חלק מהמגדל ומי שמשכירה למשרד קסוטו את המשרדים והחניות. את המשרדים משכירה כלל למשרד קסוטו בשכירות ראשית ואילו את החניות היא משכירה בשכירות משנה.
3. המשיבה 3 (להלן: "רובינשטיין") היא בעלים של חלק מהמגדל וכן של החניות. רובינשטיין משכירה לכלל את החניות בהתאם לתנאים שבהסכם שנחתם ביניהן ביום 27.3.12 (נספח 1 לתשובת רובינשטיין, להלן: "ההסכם בין כלל לרובינשטיין"). כלל, כאמור, משכירה החניות למשרד קסוטו, בשכירות משנה, על פי ההסכם שנחתם ביניהן בחודש אפריל 2017 (נספח "א" לבקשה – להלן: "הסכם השכירות").
4. המשיבה 2 (להלן: "נכסי אריאל" ו "הנהלת החניון") היא מי שמנהלת את החניון. במהלך חודש מרץ 2019 הועברה השליטה בנכסי אריאל לידי רובינשטיין והנהלתה הוחלפה, כך שנציגי רובינשטיין מונו להנהלת החניון.
5. חניון המגדל מחולק לשניים. חלק אחד הוא "חניון המנויים", בו עושים שימוש בעיקר עובדי המגדל; החלק השני הוא "חניון המזדמנים" בו עושים שימוש אורחי הבניין. החניות מושא תיק זה, המצויות בחניון המנויים בקומה 1-, מאפשרות למי שחונה בהן להיכנס ישירות ל"לובי" הבניין ללא צורך בשימוש במעליות החניון.
6. ממועד תחילת תקופת השכירות ועד לחודש אפריל השנה, במשך כשנתיים, השתמש משרד קסוטו בחניות הן עבור עובדיו והן עבור לקוחותיו. הנהלת החניון איפשרה למשרד קסוטו למסור לה מעת לעת רשימה של רכבים, הכוללים גם את רכבי לקוחותיו, ואלו הורשו להחנות את רכבם בחניות ללא תשלום נוסף. זאת, כל עוד נעשה שימוש ב- 20 החניות ששכר המשרד בלבד.
7. עם החלפת השליטה בנכסי אריאל ומשהוחלפה הנהלתה בנציגי רובינשטיין, פנתה ההנהלה החדשה למשרד קסוטו והודיעה לו שהוא אינו רשאי עוד לעשות בחניות שימוש עבור לקוחותיו וכי על לקוחותיו לחנות ב"חניון המזדמנים".
8. משרד קסוטו סירב לדרישה זו ולטענתו הוא זכאי לעשות שימוש בחניות עבור לקוחותיו והנהלת החניון אינה רשאית למנוע זאת ממנו.
9. אציין, כי משרד קסוטו לא היה היחיד שעשה שימוש שכזה בחניותיו ולטענת המשיבות היו עוד שני משרדים שפעלו באופן זה, אולם אלו הפסיקו משנדרשו לעשות כן על ידי הנהלת החניון החדשה.
10. בין הצדדים התנהלה התכתבות ואף נעשה ניסיון להגיע להבנות אולם ניסיונות אלו לא צלחו. בנסיבות אלו הפסיקה הנהלת החניון לאפשר ללקוחות משרד קסוטו להיכנס לחניון המנויים ומכאן בקשה זו.
11. לטענת משרד קסוטו (בתמצית) : האפשרות ליתן ללקוחותיו לעשות שימוש בחניות הייתה תנאי יסודי להתקשרותו בהסכם השכירות. בשל העבודות המבוצעות בסביבה (להקמת הרכבת הקלה) ובשל המחסור במקומות חניה באזור הוא היה מעוניין מראש בכך שיתאפשר לו להתיר ללקוחותיו לעשות שימוש בחניות. הדבר עלה במפורש במשא ומתן שבין הצדדים וקיבל ביטויו בהסכם בכך שנכתב שהוא זכאי לעשות שימוש בחניות עבור "רכבים מטעמו". במועד החתימה על ההסכם היו לו רק 10 עובדים והוא כלל לא נדרש ל- 20 מקומות חניה. הסכמתו לשלם עבור 20 מקומות חניה הייתה על מנת לאפשר ללקוחותיו לחנות בחניות אלו.

הגם שכלל לבדה חתמה עמו על ההסכם, ההסכם נחתם בידיעת רובינשטיין ונכסי אריאל. כלל שימשה כשלוחה של רובינשטיין לעניין זה ואין בכך שהנהלת החניון התחלפה כדי לגרוע מהתחייבויות ההנהלה הקודמת. מכל מקום, התנהגות הצדדים לאחר החתימה על ההסכם מהווה הסכמה חדשה המחייבת את הצדדים כשלעצמה. במשך שנתיים איפשרה הנהלת החניון (במודע) למשרד להתיר ללקוחותיו לעשות שימוש בחניות. זאת עשתה גם כשלוחה של רובינשטיין.

המשרד העביר להנהלת החניון את מספרי הרכבים וזו הזינה אותם במערכת מבלי להלין על כך. התנהגות זו, לטענת משרד קסוטו, אף מלמדת על אומד דעת הצדדים במועד חתימתם על ההסכם.

לעניין מאזן הנוחות טוען משרד קסוטו, כי זה נוטה לטובתו, שכן למשיבות לא יגרם כל נזק אם ימשיכו התנאים בהם עשה המשרד שימוש במשך שנתיים. לכלל וודאי שלא יגרם נזק והיא אדישה לשאלה אם יינתן צו מניעה אם לאו. הנזק העלול להיגרם ליתר המשיבות הוא נזק כספי בלבד וגם נזק זה לא נטען על ידן. מנגד הנזק שיגרם למשרד קסוטו הוא לא רק כספי ובהעדר סעד זמני, כמבוקש על ידו, הוא לא יוכל להמשיך ולהעניק ללקוחותיו את השירות שהעניק להם עד עתה, במשך שנתיים. תדמית המשרד תפגע ותיגרם לו מבוכה אל מול לקוחותיו, פגיעות שאינן ניתנות לכימות כספי.

1. המשיבות מכחישות הסכמות אלו. לטענת כלל היא נכונה לכל פתרון והיא אינה מעדיפה מי מהצדדים. עם זאת טוענת כלל כי אין לקבל פרשנות משרד קסוטו להסכם. לטענתה מעולם לא הוסכם שמשרד קסוטו יהיה רשאי להתיר לכמות בלתי מוגבלת של רכבים לעשות שימוש בחניות ולנהל למעשה חניון משל עצמה בתוך "חניון המנויים". לטענתה ההסכם אינו מתיר מצב שכזה והצדדים לא הסכימו לכך במשא ומתן לכריתתו של ההסכם ואף לא צפו מצב מעין זה. לטענתה הטיוטות שהוחלפו עובר לחתימת ההסכם תומכות בגרסתה. פרשנות סבירה של ההסכם, לטענתה, היא שמשרד קסוטו רשאי לעשות שימוש בחניון עבור 20 רכבים ספציפיים והשימוש אותו מבקש משרד קסוטו לעשות אינו עולה מההסכם והוא אף אינו מהווה שימוש סביר בחניות. לטענתה ניתן לומר ששימוש סביר כולל גם שימוש של מכוניות נוספות (מעבר ל- 20 הרכבים הספציפיים) במידה סבירה, "כגון מכונית נוספת של עובד או משפחתו ומכונית של לקוח קבוע מיוחד, זה או אחר המרבה להגיע למשרד". אשר למאזן הנוחות טוענת כלל, כי למשרד קסוטו לא יגרם כל נזק המצדיק את מתן הסעד הזמני. ב"חניון המזדמנים" יש די חניות פנויות. המשרד יכול לשלם על חניות אלו עבור לקוחותיו, באמצעות מדבקות שירכוש מראש, והוצעו למשרד קסוטו מספר פתרונות שיכול שהם אף כדאיים לו מבחינה כלכלית ובכלל זה להשיב חלק מהחניות העודפות ששכר והנחה בדמי החניה. הטרחה שתגרם ללקוחות שיידרשו לחנות בחניון המזדמנים ולעשות שימוש במעלית החניון אינה משמעותית, כך עושים לקוחות כל המשרדים ואין חשש שלקוחות יעזבו את משרד קסוטו בשל כך. אין המדובר בנזק כלל, לבטח לא נזק משמעותי ובלתי הפיך שיש בו כדי להקים זכות לסעד הזמני המבוקש.
2. רובינשטיין ונכסי אריאל מצטרפות לעמדת כלל ומוסיפות כי לא ניתן להכפיף את בעלי החניות (רובינשטיין) וחברת הניהול של החניון (נכסי אריאל) להסכם עליו חתם משרד קסוטו עם שוכר המשנה (כלל). רובינשטיין אינה צד להסכם ולא ניתן לחייבה מכוחו. על פי ההסכם שנחתם בין כלל לרובינשטיין (השוכרת הראשית) נשמרה לרובינשטיין גמישות רבה בהשכרת החניות ובהפעלתן. לרובינשטיין אף ניתנה הזכות לבטל ההסכם בהודעה מראש ולשנות החניות. היא לא ויתרה על זכות זו ומכל מקום אין בכוחו של הסכם בין שוכר משנה לשוכר הראשי כדי לפגוע בזכויותיה.

לטענתה, משהועברה השליטה בנכסי אריאל לידי רובינשטיין התגלו חריגות בדרך הפעלת החניון. בין חריגות אלו נכללת גם התנהלות משרד קסוטו המאפשר ללקוחותיו לעשות שימוש בחניות. הגם שהמשרד שכר 20 חניות במערכת הממוחשבת של החניון נרשמו תחת שם המשרד כ- 400 מספרי רכבים שונים. בעקבות זאת היא חידדה הנהלים ודרשה ממשרד קסוטו לחדול מלעשות שימוש זה בחניות.

אין לראות בהתנהלות הצדדים לאחר חתימת ההסכם משום הסכמה חדשה המקנה למשרד זכות להמשיך לעשות השימוש האמור בחניות לכל תקופת השכירות. על פי הסכם השכירות התחייבות כלל למשרד ממילא כפופה לזכותה של רובינשטיין ולזכותה של הנהלת החניון לשנות את תנאי השימוש בחניון ולפיכך ממילא אין למשרד קסוטו זכות למנוע מחברת הניהול לשנות את תנאי השימוש בחניון.

לטענתן אין ליתן צו זמני שמשמעותו כפיית נהלים על בעלי החניון והנהלת החניון, שיחולו על משרד קסוטו בלבד. מתן סעד כאמור פוגע בזכותן לקבוע את נהלי החניון. זכות המוקנית להן בהסכם ושמעולם לא וויתרו עליה. לטענתן הבקשה אף לוקה בשיהוי.

1. לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות גם בדיון שהתקיים לפניי ולאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם על-פה, בשל התיק להכרעה.

דיון:

1. דין הבקשה להידחות.

אעמוד בקיצור יחסי על עיקרי הנימוקים שהביאוני למסקנה זו, מבלי להידרש לכל טענות הצדדים, ככל שלא היה בהן להשפיע על ההכרעה. יודגש, כי כל קביעותיי שלהלן בעניינים העובדתיים ובשאלת סיכויי התביעה הן לכאורה בלבד, כיאה לשלב הדיוני שבו אנו מצויים.

1. "המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני קבועה בתקנה 362 לתקנות. בית המשפט רשאי ליתן את הסעד המבוקש אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה. כמו כן, על בית המשפט להביא בחשבון את מאזן הנוחות: הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאחר אם יינתן הסעד הזמני. [רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 29 (20.1.2013)]. בין סיכויי ההליך ובין מאזן הנוחות קיימת מקבילית כוחות: ככל שסיכויי המבקש לזכות בהליך גבוהים יותר, כך ייטה בית המשפט להקל בדרישה כי מאזן הנוחות ייטה בבירור לטובתו [רע"א 6564/17 תומר נ' בנפיט קד"מ מערכות שיווק בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (20.11.2017) (להלן: עניין תומר)]". (רע"א 9623/17 גבע נ' ורינט מערכות בע"מ (23/1/18)).
2. אקדים ואציין, כי מקרה זה אינו נמנה על המקרים בהם סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים באופן מובהק לטובת אחד הצדדים. עם זאת, בנסיבות האמורות, מצאתי שלא להיעתר לבקשה ולא ליתן סעד זמני כמבוקש.
3. אתייחס בתמצית לסיכויי התביעה. זאת אעשה בזהירות הראויה ומבלי שיהיה בכך כדי לקבוע מסמרות או ממצאים מוחלטים: הסעד המבוקש בהליך העיקרי הינו לאכוף על המשיבות להמשיך להשכיר למבקשת את החניות בתנאים בהם שכרו את החניות בשנתיים הראשונות לתקופת השכירות, היינו – כך שהמבקשת תוכל להתיר ללקוחותיה לעשות שימוש בחניות, ללא תשלום נוסף.
4. על מנת לזכות בתביעתה בהליך העיקרי, יהיה על המבקשת לצלוח שתי משוכות עיקריות: הראשונה – להוכיח כי קיימת לה זכות לעשות בחניות השימוש המבוקש; השנייה – כי למשיבות אין זכות לשנות תנאי השכירות באופן האוסר עליה לעשות שימוש זה בחניות.
5. טענת משרד קסוטו לעניין זכותו לאפשר ללקוחותיו לעשות שימוש בחניות נסמכת על שלוש: ראשית – לשון ההסכם; שנית – הסכמת הצדדים במו"מ שקדם לכריתת ההסכם; ואחרון – כי הצדדים הסכימו לכך, בהתנהגות, לאחר חתימת ההסכם, עת איפשרו המשיבות למבקשת במשך שנתיים, במודע, להתיר ללקוחותיהם לעשות שימוש בחניות. התנהגות זו, לטענת המבקשת, אף מלמדת על אומד דעת הצדדים במועד חתימת ההסכם.
6. אשר ללשון ההסכם: לא מצאתי כי נוסח ההסכם תומך בגרסת משרד קסוטו דווקא. אין בהסכם כל התייחסות מפורשת לזכותו של המשרד להתיר ללקוחותיו לעשות שימוש בחניות. מקובלת עלי טענת המשיבות, כי אם זכות זו הייתה כה מהותית ויסודית היה מצופה שתצוין מפורשות בהסכם. בפרט שעה שלא נטען כי עסקינן בזכות שמקובל להעניק לשוכרים בחניונים מסוג זה.
7. סעיף 4.3 להסכם השכירות קובע: "מוסכם מפורשות, כי השימוש במקומות החניה ייעשה על פי תנאי השימוש וההפעלה כפי שיהיו מפעם לפעם בחניון הבניין וכפי שייקבעו על ידי מפעיל החניון. ובלבד שאלו יאפשרו החניית 20 רכבים מטעמו של השוכר במקומות החניה, ללא כל עלות מעבר לקבוע בהסכם זה".
8. אני מבכר את פרשנותם של המשיבות לסעיף זה, לפיה הזכות ששכר משרד קסוטו כפופה לתנאי השימוש שהנהלת החניון רשאית לשנותם (כמובן שבכפוף לחובת תום הלב בהפעלת זכות זו). טענת משרד קסוטו, כי יש לדייק מהמילים "רכבים מטעמו" (ולא רכבים שלו ושל עובדיו) שכוונת הצדדים הייתה שהנהלת החניון אינה רשאית לשנות את תנאי השימוש באופן האוסר עליו לאפשר כניסת רכבים באופן בלתי מוגבל (כל עוד לא עושים שימוש ביותר מ- 20 חניות) אינה הפרשנות המשתמעת ביותר מלשון הסעיף. בהחלט ניתן לסבור שכוונת הצדדים הייתה, בפשטות, כי זכות הנהלת החניון לבצע שינויים לא תפגע בהקצאת 20 החניות אותן שכר המשרד. אציין לעניין זה, כי סעיף 2.2 להסכם השכירות הקובע שתנאי החניה יהיו "על פי תנאי החניה שיהיו מקובלים בבניין" לא סויג בכל דרך שהיא.
9. מנספח י"ג לבקשה עולה, כי במהלך המשא ומתן לחתימת ההסכם משרד קסוטו ביקש למחוק מההסכם את המשפט האמור אולם המשפט נותר בנוסח ההסכם הסופי ויש בכך לשמש כראיה לאומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכם. בגדרו של ההליך העיקרי יכול וייבחנו הסכמים של שוכרים אחרים והאם גם בהם נכתב "רכבים מטעמו" והאם הוצעו חלופות אחרות לנוסח זה. יכול וגם לאלו תהיה השפעה על פרשנותו של ההסכם, כמו גם לטענות משרד קסוטו בדבר שינויים אחרים שנעשו בטיוטות ההסכם התומכים בגרסתם.
10. משרד קסוטו מנסה להיבנות גם מהאמור בסעיף 1.4.1. להסכם השכירות בו מוגדרים מקומות החניה כ "20 מקומות חניה קובעים". לשיטתו בכך הסכימו הצדדים שהמקומות יהיו קבועים ולא שהרכבים יהיו קבועים. גם כאן אינני סבור שזו הפרשנות היחידה או הסבירה ביותר שיש להעניק למונח זה.
11. אשר להסכמות הצדדים ואומד דעתם במהלך המשא ומתן לכריתת הסכם השכירות, הרי שדינן של טענות אלו להתברר בגדרו של ההליך העיקרי. בהליך שהתנהל לפניי, בו וויתרו הצדדים על חקירות עדי הצד שכנגד (הגם שלטענת משרד קסוטו העדים מטעם המשיבות כלל לא היו שותפים למשא ומתן בין הצדדים), לא התבררו סוגיות אלו כל צרכן. ההפניה לתיקונים שנעשו בטיוטות ההסכם אומנם יכולה ללמד על כוונת הצדדים, אולם אין די בכך ללא שמיעת עדותם של אלו שיבהירו מדוע נתבקשו התיקונים ומדוע נוסח ההסכם כפי שנוסח בסופו של יום.
12. עם זאת, העובדה שבסופו של יום לא נכתב בהסכם במפורש שמשרד קסוטו רשאי לעשות בחניות שימוש המאפשר ללקוחותיו לחנות בהן, מעלה תהיות בדבר טענות המשרד לעניין זה. בפרט שעה שבהסכם השכירות נכתב במפורש שאין תוקף להסכמות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכם.
13. מנגד, העובדה שהנהלת החניון איפשרה למשרד קסוטו במשך שנתיים לנהוג בדרך זו, יכולה ללמד על אומד דעת הצדדים בעת כריתתו של ההסכם (או לפחות אומד דעתו של משרד קסוטו). גם עניין זה יתברר בגדרו של ההליך העיקרי. אולם יש להעיר, כי הסכם השכירות נחתם בין כלל למשרד. כלל לא הייתה מעורבת בניהול החניון על כן יש לתהות האם התנהגותה של נכסי אריאל יכולה ללמד על אומד דעתה של כלל בעת חתימת ההסכם (להבדיל מהטענה שעסקינן בהסכמה חדשה, שבהתנהגות, של נכסי אריאל). ויותר מכך, האם היא יכולה ללמד על הסכמתה של רובינשטיין לכך שתינתן למשרד הזכות לעשות שימוש זה בחניות, בכלל ולכל אורך תקופת הסכם השכירות - בפרט.
14. נותרה טענת המשרד בדבר הסכמתם המאוחרת של הצדדים, בהתנהגות, לאחר שנחתם הסכם השכירות (במובחן מטענתו כי יש בהתנהגות הצדדים כדי ללמד על הסכמתם על פי הסכם השכירות). כאן דומה שטענת המשרד חזקה יותר. אין מחלוקת כי במשך כשנתיים התירה הנהלת החניון לתובעת לעשות שימוש בחניון כמבוקש על ידה. במהלך תקופה זו המשרד העביר להנהלת החניון רשימה של כ-350 (או 400) מספרי רכבים שהנהלת החניון התירה את כניסתם, ללא תשלום וללא בידוק בטחוני. הנהלת החניון, כאמור, הזינה את מספרי הרכבים למחשב בלא שהסתייגה מכך.
15. אולם על משרד קסוטו יהיה להוכיח כי הסכמה זו (שבהתנהגות) אינה ניתנת לשינוי וכי יש בה להקנות לה זכות לכל תקופת השכירות. כן יהיה עליו להוכיח, כי הסכמה זו של הנהלת החניון (נכסי אריאל) מחייבת את בעלת החניון (רובינשטיין) ואת כלל.
16. אני מקבל את טענת משרד קסוטו, כי אין בכך שהנהלת נכסי אריאל התחלפה כדי לאפשר לה לבטל הסכמים, אולם כאן יש לבחון האם עסקינן בהסכם? האם בהסכם שלא ניתן לביטול ושינוי, בפרט לאור הסכמי השכירות המתנים את זכות השוכרים בזכותה של הנהלת החניון לבצע שינויים בתנאי החניה. עוד יש לזכור כי רובינשטיין אינה רק בעלת השליטה בנכסי אריאל אלא גם בעלת החניות.
17. כלל אינה יכולה לסחור בזכויות שאין לה והמשרד אינו יכול לזכות בהסכם השכירות (שחתם עם כלל) בזכויות שכלל לא שכרה מרובינשטיין, כל עוד לא יוכח שרובינשטיין אישרה התחייבות זו. על פי ההסכם שבין כלל לרובינשטיין, רובינשטיין זכאית לבטל ההסכם, לשנות את דמי השכירות ולשנות את תנאי השימוש וההפעלה בחניות. כן הוסכם (בסעיף 9 להסכם) כי זכויות אלו ישמרו לרובינשטיין גם כלפי "כל אדם אשר יימצא במושכר". לפיכך, ככל שטענות משדר קסוטו תתקבלנה בהליך העיקרי וייקבע כי כלל התחייבה כלפיו שיותר לו לעשות בחניות השימוש ה מבוקש, הרי שאין בכך להוביל בהכרח למסקנה שיש לחייב את רובינשטיין והנהלת החניון למלא אחר התחייבותה זו של כלל. בנסיבות אלו יתכן ותהיה למשרד עילת תביעה כספית נגד כלל ועל כן גם איני מקבל את טענת כלל כי היא אדישה להליך ולתוצאותיו.
18. מהאמור לעיל דומה, כי סיכויי התביעה אינם גבוהים באופן מיוחד, המצדיק מתן הסעד המבוקש. אין באמור כדי לומר שאין סיכוי לתביעתו של משרד קסוטו, אלא אך להבהיר, כי עילות התביעה, לפחות במתכונתה הנוכחית ולאור הסעדים המבוקשים בה, אינן חזקות די הצורך לשם מתן סעד זמני קיצוני, דוגמת צו האוסר על המשיבות לנהל את החניון על פי תנאי השימוש בהם הן חפצות ובהם הן פועלות מול יתר דיירי הבניין.
19. לא מן הנמנע שאם מאזן הנוחות היה נוטה באופן מובהק לטובת משרד קסוטו ולו הייתי סבור שעלול להיגרם לו נזק משמעותי ובלתי הפיך היה די בסיכויי התביעה האמורים כדי להוביל למסקנה שיש להיעתר לבקשה וליתן הסעד הזמני המבוקש, אולם לא כך הם פני הדברים.

מאזן הנוחות

1. אשר למאזן הנוחות: לא מצאתי כי זה נוטה באופן ברור לטובת משרד קסוטו. איני סבור כי למי מהצדדים יגרם נזק משמעותי ובלתי הפיך, בין אם יינתן הסעד הזמני ובין אם לאו.
2. הנזקים הנטענים על ידי משרד קסוטו הם הפיכים וברי פיצוי כספי. כך ככל שיקבע בהליך העיקרי שהמשיבות לא היו רשאיות למנוע ממשרד קסוטו לאפשר ללקוחותיו לעשות שימוש בחניות, הרי שממילא יוכל המשרד לתבוע את המשיבות על הסכומים ששילם עבור לקוחותיו (ככל שירכוש עבורם מדבקות או ישלם עבורם בדרך אחרת) בתקופה שקדמה לפסק הדין, או בשל כל נזק כספי אחר שנגרם לו. כך גם, ככל שיקבע שכלל התחייבה בפניו לתנאי שכירות שהנהלת החניון ורובינשטיין אינם מחויבים להם, יוכל המשרד לתבוע את כלל בגין כך.
3. לא השתכנעתי כי העובדה שלקוחות המשרד יידרשו להחנות את רכבם ב"חניון המזדמנים" ולא ב"חניון המנויים" וייאלצו להשתמש במעלית החניון מהווה נזק תדמיתי משמעותי למשרד או כי היא תגרום למשרד מבוכה. בפרט כשלא נטען שחסרים מקומות חניה ב"חניון המזדמנים".
4. אומנם יתכן ומדובר בשירות "פרימיום" אותו העניק המשרד ללקוחותיו עד לפני כחודש, אולם לא נטען (ואין זה סביר) כי בהעדר שירות זה יש חשש ממשי שלקוחות של המשרד יבחרו להפסיק את התקשרותם עמו.
5. באופן דומה לא מצאתי, כי למשיבות עלול להיגרם נזק משמעותי אם יינתן הצו הזמני. במשך שנתיים הצדדים פעלו בדרך זו ולא נשמעה טענה לעניין סידורי הביטחון או הפרעה למנויים אחרים. החשש שיהיה במתן צו כדי להשפיע על לקוחות אחרים לא הוכחה וממילא אין בה להוות שיקול. דומה כי גם הנזק העלול להיגרם למשיבות הוא כספי במהותו והפגיעה באוטונומיה שלהן להחליט על נהלי החניון בתקופת הביניים (שעד למתן החלטה בהליך העיקרי) אינה נחזית להיות משמעותית.
6. מכל מקום, בשקלול מקבילית הכוחות, שעה שלקחתי בחשבון את סיכויי התביעה – מחד ואת מאזן הנוחות – מאידך, לא מצאתי כי המבקשת הרימה נטל השכנוע למתן הסעד הזמני המבוקש.
7. איני סבור שנסיבותיו של מקרה זה מצדיקות מתן צו המגביל את זכויותיהן (לרבות החוזיות) של רובינשטיין ונכסי אריאל להחליט על דרך הפעלת החניון.
8. אם תביעת משרד קסוטו תתברר כמוצדקת, הוא יהיה רשאי לתבוע גם את הנזקים הכספיים שיגרמו לו בתקופה שעד למתן ההחלטה בהליך העיקרי, אולם אין זה המקום ליתן סעד זמני כמבוקש בענייננו.
9. בנסיבות אלו, דין הבקשה לסעד זמני להידחות. אשר להוצאות: בנסיבותיו של מקרה זה מצאתי שלא לחייב המבקש בהוצאות תוך שהצדדים יהיו רשאים לטעון לעניין הוצאותיהם בגדרו של ההליך העיקרי.
10. הערה לסיום: מוצע לצדדים לשקול (שוב) את הצעתי מיום 3.6.19, לפיה יתאפשר למשרד קסוטו למסור רשימה של 20 רכבים (נוספים) שיתאפשר להם לעשות שימוש בחניות (בתנאים המפורטים בהחלטה).

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ט, 06 יוני 2019, בהעדר הצדדים.