1. המבקשת הגישה ערעור על הגבלת חשבון הבנק שלה אצל המשיב, לפי סעיף 10 לחוק שקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 והיא מבקשת להורות על מניעת תחילת ההגבלה על פי סעיף 10א' לחוק, באופן דחוף, במעמד צד אחד בלבד.
2. המבקשת לא טוענת כי איזה מן השקים שסורבו, סורב על אף שמסגרת האשראי בחשבונה אפשרה את פרעון השיק.

עם זאת, לטענת המבקשת, נוכח העובדה שהבנק נהג בעבר לכבד שקים שמשך, על אף קיום יתרות חובה חריגות, נוצר הסכם מכללה בין הצדדים, לפיו על הבנק לכבד גם שקים בחריגה ממסגרת האשראי, דבר שהקים לה יסוד סביר להניח שהשקים המסורבים יכובדו.

1. הבקשה לוקה בליקויים מהותיים אשר מצדיקים דחייתה על הסף –

לא צורפה לבקשה הודעה על הגבלה לפי סעיף 3א' לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, ואין לדעת מהבקשה, מתי התקבלה אצל המבקשת, הודעה כאמור, אם ומתי אמורה ההגבלה על חשבון המבקשת להיכנס לתוקפה.

הבקשה מתייחסת ל - 11 שקים בלבד שסורבו מאז חודש דצמבר 2018, ללא כל התייחסות לכמות הכוללת של השקים שסורבו במהלך תקופה של שנה. המבקשת אף צירפה לבקשה דפי חשבון חלקיים בלבד, החל מיום 13/12/2018 ועד ליום 13/3/2019 (ולא עד מועד הגשת הערעור 29/4/19).

בניגוד להוראת סעיף 4(3) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"ב-1981, לא צורפו לבקשה העתק מפניית המבקשת אל המשיב בבקשה לבטל את השיקים נשוא הערעור ממנין השיקים המסורבים ותשובת המשיב לפניה. המבקשת אף לא הזכירה בבקשה קיומו של הליך כאמור. פניה כזאת מהווה תנאי להגשת הערעור ובלעדיה דינו להידחות על הסף. [ראה למשל רע"א 36199-01-11 חוצבי הנגב והדרום בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (3/2/2011), וכן סעיף 5 לפסק הדין בבש"א (שלום י-ם) 9548/04 וולס נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (9/4/2006) וסעיף 7 לפסק הדין בבש"א (ביש"א) 569/07 עופרי הירדן נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ(12/4/2007)].

למרות זאת, כמפורט להלן, לא הסתפקתי במחדלה של המבקש והגעתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה גם לגופה.

1. טענת המבקשת כי התנהגות הבנק בעבר יצרה התחייבות מכללא של הבנק להמשיך ולפרוע שקים בחריגה ממסגרת האשראי איננה עולה בקנה אחד עם הדין.

יתר על כן, נוכח פיזור של 11 השקים שסורבו, על פני תקופת זמן של כשלושה חודשים, לא ניתן לקבל את הטענה, שהיה למבקשת יסוד סביר להניח שהבנק יכבד שקים על אף חריגה ממסגרת האשראי. ההיפך הוא הנכון, עובדות אלה מלמדות שהיה עליו לדעת היטב שהבנק מסרב לכבד שקים כאלה.

יפים לעניין זה דברים שנכתבו במאמרו של כבוד השופט י' עמית, חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, הפרקליט מד עמ' 471:

"החזרת שיקים על-ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים... העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להגיח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי... העובדה שהבנק פורע מעת לעת שיקים מעבר למסגרת האשראי, אינה יכולה ליצור מציאות אובייקטיבית אפילו בתודעתו הסובייקטיבית של הלקוח, כי הסכם האשראי שונה או כי נוצר הסכם אשראי חדש".

1. אין בטענות המבקשת להקים תשתית ראייתית לכאורית מינימאלית, המבססת סיכוי סביר לקבלת הערעור.
2. המבקשת מדגישה את הנזקים החמורים שעלולים להיגרם לה אם לא יינתן צו זמני כמבוקש.

על פי פסיקת בית המשפט העליון, תכלית החוק מקימה אינטרס ציבורי חשוב לא לעכב כניסה של הגבלת חשבון לתוקף, שגובר על האינטרס האישי, למעט בנסיבות חריגות. ראה פסק דינה של כבוד השופטת עדנה ארבל ברע"א 7435/05 סגל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (26/10/2005):

"...מן העבר השני עומדת במאזן הנוחות הפגיעה בציבור באם ינתן צו המניעה הזמני, היינו, אינטרס הציבור בהטלת ההגבלה לאלתר (י' עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981", הפרקליט מ"ד (תשנ"ח) 449, 478). מעבר לתכלית ההרתעתית של החוק, שנפגעת עם דחיית ההגבלה, נועד החוק להתמודד עם הבעיה של פיזור שיקים ללא כיסוי, על-ידי מניעת מי שעשרה שיקים שלו סורבו על-ידי הבנק מלהמשיך ולפזר שיקים ללא כיסוי בשנה שלאחר המועד בו סורב השיק העשירי. נראה כי קיימת חשיבות להגבלתו של החשבון דווקא במועד זה, מאחר ואותו לקוח הראה כי מצבו הפיננסי אינו יציב, וישנו חשש מוגבר ממשיכת שיקים ללא כיסוי על-ידו בתקופה שסמוכה לאירועים שהביאו להגבלתו. ברי כי מתן צו מניעה זמני יפגע באינטרס הציבור שלא לקבל שיקים שימשוך לקוח שכזה. יש לזכור כי חוק זה נחקק על מנת להילחם במכת המדינה של שיקים ללא כיסוי (עמית במאמרו הנ"ל, בע' 449-450, 482). בית משפט זה עמד לא פעם על חשיבותו של מאבק זה, ועל הגישה המחמירה שצריכה להנחות את בתי המשפט ביחס לנושא (ראו למשל החלטותיו של השופט רובינשטיין ברע"א 9374/04 אי. אנד. ג'י. מערכות נ' בנק לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 11.11.04) וברע"א 9162/04 סורוצקין נ' בנק לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 5.12.04))." ההדגשה שלי – ע.ר.)

בית המשפט העליון שב ועמד על הגישה הנוקשה, אשר צריכה להנחות את בתי המשפט בעניין זה, כחלק מן ההתמודדות עם הבעיה של פיזור שיקים ללא כיסוי, הפוגע באינטרס הציבור שלא לקבל שיקים מסוג זה. ראה רע"א 7026/07 משתלות יהל בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (12/11/07), פסקה 7:

"בית משפט זה עמד על הגישה הנוקשה אשר צריכה להנחות את בתי המשפט בעת דיון בנושא שיקים בלא כיסוי, וזאת כחלק מן ההתמודדות עם הבעיה של פיזור שיקים ללא כיסוי, הפוגעת, כאמור באינטרס הציבור שלא לקבל שיקים מסוג זה."

וראו גם רע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבניין ואבן בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (5/12/07); רע"א 9162/04 הרב סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (5/2/04); רע"א 2333/04 בן לולו נ' בנק דיסקונט לישראל (18/3/09).

1. לא מצאתי בבקשה כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה.

על כן, הבקשה למתן צו המונע כניסה לתוקף של ההגבלה במעמד המבקשת בלבד, לפני קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים, נדחית.

1. על המבקשת להמציא למשיב את הערעור והבקשה, על כל נספחיהם, ביחד עם החלטה זאת, בהמצאה כדין עם אישור מסירה, עד ליום 14/5/2019, ולהגיש לתיק בית המשפט את אישור המסירה.

אם ביום 16/6/2019 לא תימצא בתיק בית המשפט תגובת המשיב לערעור ולא אישור מסירה כאמור, ימחק הערעור על הסף, ללא התראה נוספת.

התיק יובא בפני ביום 17/6/2019.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ המבקשת.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ט, 30 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.