התובעת, ילידת 1959 נפגעה לטענתה ביום 21.10.17 בעת שצעדה על המדרכה ברחוב המלך יואש סמוך לבית מספר 17 ונתקלה בהפרש גבהים שנוצר ע"י אבן משתלבת ששקעה.

על פי הנטען, על המפגע דווח לנתבעת עוד לפני התאונה והוא תוקן לאחריה.

התובעת סבלה מחבלות שונות לרבות שבר בצלע שמאל וכאבים בכתף שמאל ובצוואר כאשר לימים הודגמו בלתי דיסק בחוליות C5-C6.

התובעת מעריכה את נזקיה ב-42,000 ₪.

הנתבעת טוענת שמדובר בנפילה במסגרת פעילות ספורטיבית-הליכת בוקר ולכן התממש סיכון הטבוע בפעילות זו ומצביעה על כך שהגרסה בדבר הפרשי גובה במדרכה נולדה רק לצורך התביעה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לא נמסרה שום הודעה על מפגע או ליקוי במדרכה עובר לתאונה ומצביעה על מגמת הפסיקה לפיה מדרכות וכבישים אינם משטח חלק וסטרילי ולא ניתן להטיל אחריות בגין על הפרש גובה זניח, ככל שתוטל חבות, טוענת הנתבעת לאשם תורם משמעותי מצד התובעת.

אשר לנזק, הנתבעת מעריכה כי הנזק המקסימלי שנגרם לתובעת עומד על 5,500 ₪.

הצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה, נוכח הדרך הדיונית שנבחרה אין צורך בקביעת ממצאים ופסק הדין לוקח בחשבון שיקולי פשרה כגון סיכוי וסיכון זאת לצד המצוי בתיק, טענות הצדדים, עמדת הדין וכמובן שאלת נטלי ההוכחה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 10,000 ₪ הכולל אגרה וסך 1600 ₪ בצירוף מע"מ כשכר טרחת עו"ד, הכל לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

נוכח הדרך הדיונית שנבחרה לאחר ק.מ. בודד, ניתן פטור מתשלום יתרת אגרה בתיק זה.

ניתן היום, כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.