1. לא ברור פשר הגשת התביעה דנן שהוגשה לבית משפט זה כנגד "בית משפט השלום" ו"בית המשפט המחוזי", ולכאורה נראה כי לא זו בלבד שחסרת עילה היא, אלא שגם סמכות דיון בה במתכונת בה הוגשה אינה קיימת לבית משפט זה.
2. כותרת התביעה הוגדרה כ"אי שמירת חוקי מדינת ישראל", והסעדים המבוקשים בה הם:
3. לבטל את כל ההחלטות בת"א 40928-09-15 (בית משפט השלום פתח תקווה) וע"א 18922-09-17 (בית משפט זה) בטענה להעדר חוקיותם.
4. "לחייב את מדינת ישראל בהוצאות משפט בלתי חוקי לדוגמא". סכום התביעה שנרשם בכותרתה הוא בסך של 150,000 ₪.
5. "לחייב את נתבע 2 (בית משפט זה) לדון בעניין מקרה".
6. לחייב את הנתבעים למנוע את זה קורה בעתיד".
7. באשר לסעדים המופיעים בסעיף א' – מדובר בתיק בית משפט השלום בפתח תקווה בו ניתן פסק דין עוד לפני כשנתיים (3.5.2017). פסק דין בתיק ע"א 18922-09-17 ניתן עוד ביום 12.12.17. בית משפט זה אינו יושב כערכאה הדנה בהחלטותיו שלו, וככל שמדובר בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום – ההליך דנן אינו מתאים לתכלית זו. ככל שסבור התובע כי יש בידו עילה כלשהי, רשאי הוא לנקוט בהליך החוקי ככל שעומד כזה עוד לרשותו לעשות כן.
8. באשר לסכום הפיצוי – 150,000 ₪, כידוע תביעה בסכום זה אינה מצויה בכל מקרה בסמכותו העניינית של בית משפט זה.
9. על רקע האמור, מאליו מובן שאין יסוד גם לשני הסעדים האחרים הנתבעים על ידי התובע – חיוב דיון בנושא וחיוב הנתבעים (בהם בית משפט זה בעצמו) למניעה עתידית של המקרה.
10. בהערת המזכירות המופיעה במערכת "נט המשפט", צוין כי האמור הובהר לתובע ואולם הוא עמד על דעתו להגשת התביעה במתכונתה. מצערת עמדתו של התובע, ואולם אין מקום כאמור לדון בתביעתו.
11. לאור האמור הנני מורה על מחיקת התביעה.

ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ט, 01 מאי 2019, בהעדר הצדדים.