1. זו היא החלטה בשתי בקשות אשר הוגשו ע"י המבקש כאשר הדיון בהן בפניי אוחד. בכל אחת מהבקשות עתר לסעד אחר; האחד – לביטולה של פסילה מנהלית אשר הוטלה עליו בגין חשד לנהיגה בשכרות והשני – לביטול הודעת איסור השימוש ברכב מספר 4210967 (להלן: "הרכב") שניתנה ביום 27.4.19 על הרכב בו נהג.

2. על פי הנטען, המבקש נהג ברכב בהיותו שיכור בכך שסירב ליתן דגימת אויר נשוף לפי דרישת שוטר.

3. ב"כ המבקש טען כי הליך השימוע שנערך למבקש על ידי הקצין פסול ועל כן יש לבטל הצווים שניתנו על ידו. טען כי הקצין לא איפשר למבקש להשמיע טענותיו, לא התחשב בעובדות ובנסיבותיו האישיות של המבקש, לא התייחס לעניין המסוכנות וכי החלטתו ניתנה בהרף עין. טען כי המבקש עשה את בדיקת הינשוף 3 פעמים ברצף, וביקש מהשוטר שיקחו אותו לתחנה לבדיקה במכשיר ינשוף אחר אך הוא לא הסכים. טען כי מכשיר ינשוף לא היה תקין ואין כיול למכשיר. טען כי בעת שהמבקש עשה את הבדיקה הייתה זריקת אבנים על ניידת המשטרה וכי השוטרים עשו את הבדיקה מהר וברחו מהמקום. טען כי אחרי בדיקת הינשוף ניגש המבקש לבית החולים באמתלה של כאבי בטן ועשה בדיקת דם על מנת להוכיח כי לא היה שיכור, והגיש את תוצאות בדיקת הדם. טען כי אמנם בבדיקות אין תוצאה שמתייחסת לאלכוהול, אך המבקש הראה נכונות לעשות בדיקת דם. טען כי הנבקש עבר את בדיקת המאפיינים בהצלחה. טען כי מדובר בעבירה ראשונה של שכרות. טען כי המבקש עובד כאינסטלטור וכי רישיון הנהיגה נחוץ לו לפרנסתו וכי אין לו רכב אחר. טען כי כל כלי העבודה של המבקש נמצאים ברכב אך לא מאפשרים לו להוציא את הכלים. טען כי המבקש עומד להנשא בחודש יולי.

בדיון שנערך ביום 7.5.19 תיאר המבקש כי ביום האירוע ניגש לבית החולים ושיקר להם, כך לדבריו, כשאמר שיש לו כאבי בטן כדי שעשו לו בדיקת דם. טען כי אמר לשוטר ששתה אלכוהול בשעה 15:00 והשוטר תפס אותו בשעה 23:00. טען כי התוצאה במכשיר הנשיפון הייתה 930 מיקרוגרם ולא 970 מיקרוגרם כפי שנטען ע"י השוטר.

4. ב"כ המשיבה התנגד לבקשות וטען לקיומן של ראיות לכאורה. טען כי מדוח"ות הפעולה של השוטרים עולה כי המבקש עוכב ונערכה לו בדיקת נשיפון בה התקבלה תוצאה של 970 מק"ג ונדף מפיו ריח חזק של אלכוהול. כמו כן טען כי המבקש החל לצעוק, להשתולל ולהתנהג באופן מוזר ואף אמר "שתיתי תעזבו אותי". טען כי המבקש הכשיל את בדיקת הנשיפון מספר פעמים למרות שהוסבר והודגם לו כיצד לבצע הבדיקה. טען כי המבקש המשיך בסירובו ובין היתר, סירב לחתום על המסמכים תוך שהוא מודה ששתה ועשה טעות. טען כי בשימוע שנערך למבקש הודה המבקש כי שתה 4 כוסות וודקה. טען כי מדובר בעבירה שמסכנת הן את המבקש והן את משתמשי הדרך ולא בכדי המחוקק קבע כי בעבירות של נהיגה בשכרות הסנקציות הראשונות הן נטילת הרישיון למשך 30 יום והשבתת רכב למשך 30 יום. טען כי מעיון במסמכים הרפואיים שהמציא המבקש, לא נמצא התייחסות לטענת המבקש כי ביצע בדיקת דם לאיתור אלכוהול בדמו. על כן ביקש לדחות שתי הבקשות.

5. לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח בפניי ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים ומכלול הנסיבות החלטתי לדחות את שתי הבקשות.

6. מתוך עיון בחומר הראיות שהונח בפניי אני סבורה כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה לכך שהמבקש נהג ברכב כשהוא שיכור, בכך שסירב ליתן דגימת אויר נשוף לפי דרישת שוטר. הכוונה בין היתר לדו"חות הפעולה, לפלטי הנשיפה, לדו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, לדין וחשבון על בדיקת שיכרות באמצעות ינשוף, להודאתו של המבקש כי שתה 4 כוסות וודקה בטרם נהג, לריח האלכוהול החזק שנדף מפיו ויתר הראיות בתיק.

כך למשל, בטופס תחקור חשוד, תיאר השוטר כי "לנ"ל הוסבר לו על המכשיר והודגם לו מס' פעמים איך לנשוף ואני אישית הדגמתי לו נתנו לו לבצע נשיפות אך הנ"ל הכשיל את הבדיקה ולא ביצע מה שנאמר לו."

7. באשר למסמכים הרפואיים בדבר בדיקת הדם שנערכה למבקש ביום 27.4.19, הרי שבדיקת הדם לא מדדה רמת אלכוהול בדם ועל כן אין בה כדי להוכיח טענת המבקש כי לא היה שיכור. למעלה מן הצורך יצוין כי המבקש ניגש לבית החולים בשעה 02:57, למעלה מ-3 שעות מהמועד בו נעצר ונדרש ליתן בדיקת נשיפה, כך שגם לו הייתה נערכת בדיקה שכזו (לאיתור אלכוהול בדמו) , הרי שלא היה בה בהכרח כדי לשקף את מצבו בעת ביצוע העבירה.

8. באשר לתקינותו של הליך השימוע הרי שמחומר הראיות שהונח בפניי עולה כי טענותיו של המבקש נשמעו ונרשמו, והקצין נתן החלטותיו לאחר ששמע את טיעוניו של המבקש ונימק את החלטותיו.

יצוין כי בשני טפסי השימוע נרשם מפיו של המבקש: "שתיתי 4 כוסות וודקה ביקשתי סליחה."

בנסיבות אלה, אף לא מצאתי כי נפל פגם בהליך השימוע.

9. מעבר לראיות לכאורה על בית המשפט לתת דעתו גם למסוכנות אשר נשקפת מהנהג שבפניו וזאת ניתן ללמוד הן מביצוע העבירה עצמה והן מעברו התעבורתי של המבקש.

עבירה של נהיגה בשכרות היא עבירה חמורה אשר תוצאותיה יכולות להיות הרות אסון הן לנהג עצמו והן למשתמשי הדרך האחרים ויש לעשות כדי להרחיק נהגים מסוכנים כאלה מהכביש.

המבקש נוהג משנת 2005 וצבר לחובתו 20 הרשעות קודמות. אמנם עברו התעבורתי של המבקש אינו כולל הרשעה דומה, אך מסוכנותו נלמדת מעצם ביצוע העבירה כאן ועל כן אין מקום להורות על ביטול הפסילה המנהלית או על קיצורה ו"תקופת הצינון" שנקבעה בהחלטה המנהלית ראויה בעיניי.

10. לא מצאתי טעם או נסיבות מיוחדות אף לביטולה או קיצורה של תקופת איסור השימוש המנהלי ברכב. אין מחלוקת שההחלטה המנהלית גורמת ותגרום למבקש אי נוחות בהתנהלותו היומיומית, וייתכן שאף לפגיעה בעבודה, אלא שהמחוקק, באפשרו הסנקציה של איסור שימוש מנהלי ברכב, נתן דעתו על כך ובכל זאת קבע הסדר זה לצורך הרתעה. בנסיבות העניין, אני סבורה כי מדובר בפגיעה מידתית ובהחלטה סבירה של הקצין.

512937111. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות כאמור את שתי הבקשות בדיון המאוחד.

עם זאת, בשים לב לטענתו של המבקש כי כלי עבודתו מצויים ברכב המאוחסן במגרש, אני מאפשרת לו להוציא מהרכב את כלי העבודה שלו וזאת בתיאום עם מגרש האחסנה ובהתאם לנהלים הנהוגים.

54678313

12. מודעת זכות ערעור.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים ותסגור גם את תיק 126-05-19 לאור איחוד הדיון בשתי הבקשות כאן.

ניתנה היום, ג' אייר תשע"ט, 08 מאי 2019, בהעדר הצדדים.