1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות ע"ס של 13,237 ₪, עקב נזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 18/9/18. סכום התביעה כולל פיצוי עבור נזק ישיר ע"ס של 10,447 ₪, שכ"ט שמאי ע"ס של 790 ₪ והוצאות ובזבוז זמן ע"ס של 2,000 ₪.

2. מעיון בחוות דעת השמאי עולה כי השמאי אישר נזק ישיר בסך של 8,929 ₪ , ללא תוספת מע"מ (נרשם מפורשות כי המע"מ אינו מאושר). התובע לא התייחס לכך בכתב התביעה ולא הבהיר מדוע הוא זכאי לקבל את המע"מ, אם השמאי מטעמו לא אישר זאת. להיפך, בכתב התביעה טען התובע כי השמאי אישר את נזקיו בסך של 10,447 ₪ (סעיף 13 לתביעה) , בעוד שכעולה מחוות הדעת השמאי אישר נזק בסך של 8,929 ₪ בלבד.

3. בין הצדדים מחלוקת לעניין האחריות לתאונה. גם תיאורם את מצב הדרך והאם מדובר בתאונה שקרתה בכיכר או בצומת , היה שונה זה מזה. לפיכך, במהלך הדיון שהתקיים ביום 3/2/20 , ניתנה לצדדים הזדמנות ושהות להציג סרטון של מקום התאונה ואכן כך עשו. יצוין כי הנתבעת מס' 1 הודיעה בדיון , על כוונתה להגיש תביעה בגין אותה תאונה.

4. לאחר ששמעתי את הצדדים שהעידו לפני ועיינתי בתמונות שהציג התובע והסרטון שהוצג על ידי הנתבעת מס' 1, מצאתי כי דין התביעה להידחות וכי בעניין טענותיה של הנתבעת כלפי התובע, לנתבעת אשם תורם נכבד לגרימת נזקיה, אשר שאינו מקנה עילת תביעה.

5. התאונה לא קרתה בכיכר , היא קרתה בצומת. הכיכר אכן סמוכה למקום התאונה, אולם לא שם קרתה התאונה. לדבר גם אין חשיבות היות וגם אם קרתה בכיכר או קרתה בצומת, על התובע היה לתת זכות קדימה לרכב הנתבעת, בין אם זה נמצא בכיכר ובין אם זה בצומת.

6. על פי תמונות הצומת, מהמקום בו הגיע התובע, היה עליו לתת זכות קדימה, ואף בדרכו הוצב תמרור של "תן זכות קדימה". גם אם נכונה גרסתו כי מצד שמאלי חנה רכב , בדרכה של הנתבעת, כך שהיא נאלצה לעקוף אותו, עדיין היה על התובע לתת זכות קדימה לנתבעת . אם חנה רכב בצד שמאל, היה על התובע להתקדם לאיטו עד למקום בו יש לו שדה ראיה, לאחר הרכב החונה, ורק לאחר שהיה נוכח כי לא מגיעים רכבים מצדו השמאלי, רק אז יכול היה להיכנס לצומת. התובע לא ראה את הנתבעת מגיעה ולכן טענתו כי הגיעה במהירות מופרזת וכי מיהרה הינה סברה לא מבוססת בלבד. לו היה גולש התובע עד לקצה הרכב החונה ומסתכל שמאלה, יכול היה לראות את הנתבעת מגיעה, זכות הקדימה היא שלה והיה עליו לתת לה זכות זו. התובע העיד כי כך עשה (עמוד 3 שורות 31-35) אולם, אם אכן היה עושה כן, היה רואה את הנתבעת מגיעה מצדו השמאלי ועוצר. אם היתה פוגעת בו הנתבעת בעודו עומד או נוסע לאט עד אשר יחלוף על פני הרכב החונה, התאונה היתה קורית סמוך לרכב החונה, אולם על פי עדותו של התובע, התאונה קרתה כבר בתוך הצומת (ראו הסימון ע"ג ת/1 וכן עמוד 3 שורה 35).

7. התובע לא ציית לתמרור תן זכות קדימה, נכנס לצומת בחוסר זהירות וחוסר תשומת לב ומבלי לתת זכות קדימה לרכב החוצה את הצומת ולכן דין תביעתו להידחות.

8. גם לנתבעת אחריות כבדה לאשר קרה. גם אם אקבל את גרסתה כי לא חנה רכב וכי נסעה ישר ולא עקפה רכב אחר, לא ברור כיצד לא ראתה את רכב התובע נכנס לצומת. על פי מיקומי הנזקים, רכבה של הנתבעת נפגע בחזית, בצד ימין, רכבו של התובע נפגע בצד שמאל מקדימה כך שלמעשה כבר היה בצומת בעת שפגעה בו הנתבעת.

9. הנתבעת גם היא הניחה כי התובע נסע במהירות מופרזת ,אולם גם היא לא ראתה אותו קודם לקרות התאונה. אם לא היה רכב חונה מצדה הימני, ועל פי הסרטון שהציגה בדיון, שדה הראיה לצד הימני היה פתוח, ולא ברור כיצד לא ראתה את רכב התובע נכנס לצומת . לפי מיקומי הנזקים, היה עליה לראותו קודם לפגיעה, היות ובעת הפגיעה היה רכב התובע כבר בצומת, כך שאם שדה הראיה של הנתבעת מצד הימני היה פתוח, היות וטענה לא חנה שם רכב, לא ברור כיצד לא ראתה אותו. אם חנה רכב, אותו עקפה, בוודאי ובוודאי שהיה עליה להאט את מהירותה ולוודא כי הדרך פנויה, לאור הרכב החוסם אותה , אשר מסתיר לה שדה הראיה ואותו היא נאלצת לעקוף.

10. היות וכבר קבעתי כי התובע לא נתן לנתבעת זכות קדימה, בעודה חוצה את הצומת, האחריות לתאונה היא שלו, אולם לנתבעת אשם תורם היות וגם היא נסעה בחוסר זהירות , כנראה במהירות גבוהה מהסביר לדרך, ולא שמה לב לנוסעים מסביבה. אין כל סיבה בגינה לא תראה את הרכב הבא מצדה הימני , גם אם נכנס לצומת בלי לתת זכות קדימה . העובדה כי לא ראתה אותו קודם וכי פגעה בו עם חזית רכבה, מלמדת על חוסר זהירותה וכי כנראה נסעה במהירות מופרזת.

11. לאור זאת, קביעתי כי לנתבעת אשם תורם נכבד של 50% , אשר כאמור, אינה מקנה עילת תביעה. .

12. התביעה, כאמור, נדחית.

בנסיבות העניין ולאור אחריותה הכבדה של הנתבעת מס' 1 לקרות התאונה, אין צו להוצאות.

רשות ערעור תוך 15 יום.

ניתן היום, י' שבט תש"פ, 05 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.