1. בפניי בקשה להארכת מועד להישפט.
2. ב"כ המבקש ציין כי הדו"ח הנדון ניתן למבקש ביום 9.10.16. לדבריו, ביום 20.11.16 נשלחה למשיבה בקשה להישפט על פי החוק (אישור משלוח בדואר רשום צורף לבקשה). למרות זאת, לטענתו, לא נשלחה למבקש הודעת זימון לדיון ואף המשיבה הטילה על המבקש הגבלה על חידוש רישיון הנהיגה שלו. עוד הוא ציין כי ביום 10.7.18 נשלח מכתב למשיבה להסרת ההגבלה על רישיון הנהיגה והגבלה זו הוקפאה עד לסיום הבדיקה. ביום 12.9.18 פנתה המשיבה למבקש בבקשה לקבל את מסמכי שליחת הבקשה להישפט ותאריך שליחת הבקשה. ב"כ המבקש ציין כי מכיוון שהמבקש שלח בקשה להישפט במועד, ואילו המשיבה לא שלחה למבקש זימון לדיון בפני בית המשפט, דין דו"ח זה להתבטל.
3. המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובתו מיום 23.5.19 ציין ב"כ המשיבה כי במסמך א' של המבקש אין פרטים מזהים של המבקש, אין מספר דו"ח ואין כל אינדיקציה כי אכן האישור מתייחס לדו"ח שבנדון. בהתאם לאמור וכל עוד לא יומצא מסמך המעיד על שליחת הבקשה להישפט (שאף היא לא צורפה), המשיבה מתנגדת לבקשה.
4. קראתי בעיון את האמור בבקשה, את תגובת המשיבה ועיינתי במסמכים המצורפים. ב"כ המבקש מתאר בבקשתו כי המבקש שלח בקשה להישפט במועד ואף צירף לבקשתו אישור משלוח בדואר רשום, הנושא חותמת של סניף הדואר במועד. יחד עם זאת, כפי שציין ב"כ המשיבה, על גבי מסמך זה לא מופיעים פרטים מזהים של המבקש ולא ניתן לדעת אם אכן הוא מתייחס לדו"ח הנדון, וכן המבקש לא צירף לבקשתו העתק מהבקשה המקורית להישפט.
5. כמו כן, יש לציין כי הבקשה להארכת המועד להישפט הוגשה בשיהוי משמעותי. לשיטתו של המבקש, הוא שלח את הבקשה להישפט ביום 20.11.16 ואילו רק ביום 10.7.18 הוא שלח מכתב למשיבה לצורך הסרת ההגבלות שהוטלו עליו, ורק ביום 1.5.19 הוא הגיש בקשה זו. ככל שהמבקש שלח את הבקשה להישפט במועד וטרם קיבל זימון לדיון בעניינו, היה עליו לברר זאת מול המשיבה בסמוך לכך ולא להמתין זמן כה ממושך עד לפנייתו אליה.
6. מעבר לכך, ב"כ המבקש לא ציין בבקשתו טענות הגנה כלשהן בנוגע לדו"ח האמור, שייתכן והיה בהן כדי להצביע כי אי קבלת הבקשה תגרום למבקש לעיוות דין.
7. לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ט, 27 מאי 2019, בהעדר הצדדים.