לפני בקשתן של נתבעות 3-4 להארכת מועד להגשת חוות דעתן מטעמן עד לאחר שהתובעת תמציא למומחה מטעמן צילומי הדמיה עדכניים.

1. בתמצית, התובעת טוענת כי נפגעה בשני אירועים שונים; האחד מתאריך 25.6.16 שבו נפלה במדרגות בעת שהותה אצל נתבעת 1, שאז נגרם לה שבר בקרסול ימין. השני, מתאריך 14.12.17 שבו נפלה לאחר שנתקלה במסגרת מתכת במרכול של נתבעת 3. נגרם לה שבר בצוואר הירך השמאלי בגינו טופלה ניתוחית, וכן נחבלה בכף יד שמאל ובכתף שמאל.

2. בחוות דעת אורתופדית מטעמה של התובעת (ד"ר דיין), נטען כי נותרה לה נכות בשיעור של 10% בגין הפגיעה בקרסול (אירוע ראשון), וכן נכויות בשיעור של 20% בגין השבר בצוואר הירך, 5% בגין כאבים בהנעת אגודל כף יד שמאל, ו – 5% בגין צלקת ניתוחית בירך (אירוע שני).

3. בהתאם לתקנה 128 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקסד"א"), הנתבעת רשאית לשלוח לתובעת דרישה לעמוד לבדיקה על ידי מומחה מטעמה, ולהגיש לבית המשפט חוות דעת נגדית. התובעת אכן הופנתה על ידי נתבעות 3-4 לד"ר ביאליק מטעמן, והיא אף נבדקה על ידו. אלא, שעל מנת להשלים את חוות דעתו, ביקש ד"ר ביאליק מהתובעת כי תבצע צילומי רנטגן של קרסול ימין, האגן ומפרקי הירכיים וכפות הידיים.

4. התובעת מסרבת לעשות כן בהעדר מקור חוקי עליו ניתן לבסס דרישה לשלוח אותה לבצע בדיקות הדמיה עדכניות. כמו כן היא מלינה על כך כי המועד להגשת חוות הדעת חלף זה מכבר.

5. נתבעות 3-4 השיבו כי המקור החוקי לדרישה הוא, בין היתר, בתקנה 137 לתקסד"א. הן גם מציינות שהתובעת לא הביאה עמה לבדיקה אצל ד"ר ביאליק את צילומי ההדמיה שביצעה בשנת 2018 לירך ולכף היד (הגם שהיום אינם עדכניים), ומכל מקום חובתו של מומחה לערוך חוות דעת רק לאחר שלפניו מונח תיעוד רפואי עדכני, לרבות צילומים. הן סבורות כי סירובה של התובעת אינו מוצדק, ונועד להכשילן מלהתגונן כדבעי מפני התביעה שהוגשה נגדן.

דיון

6. תקנה 137(ב) לתקסד"א קובעת:

"בעל דין שלא נענה לדרישה לפי תקנה 128(א) [הדרישה לעמוד לבדיקה על ידי מומחה מטעם הצד שכנגד – הערה איננה במקור] או 132, או להוראה של בית המשפט או הרשם לפי תקנה 135, או שלא נענה במידה מספקת, ואי ההיענות היתה ללא הצדק סביר, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון." [הדגשות אינן במקור].

7. זכות יסוד של תובע היא לסרב לבדיקה ולשמור על האוטונומיה של גופו. אך אל מול זכות זו גם עומדת זכות היסוד של נתבע שיתאפשר לו להתגונן כראוי מפני תביעה שהוגשה נגדו, בדרך הנראית לו (ובכפוף לחובת תום הלב). אין כל כוונה לאלץ תובע להיבדק בפועל, אולם תוצאת סירובו, ככל שהיא "ללא הצדק סביר", עלולה להיות בהחלת תרופה דיונית לפיה לא יוכל להיזקק לחוות הדעת מטעמו. בפסק הדין המנחה בבר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449 (1981) נקבע כי בשל חומרתה של תוצאה זו, יש לפרש את תקנה 137(ב) לתקסד"א (בנוסחה הקודם) פרשנות הנוטה לטובתו של התובע (שם, בעמ' 452). וכך, המבחן להחלת הסנקציה הוא כפול; תחילה יש לבחון האם בקשת הנתבע סבירה. לאחר מכן, ובמידה שאכן יש בה משום הסבירות, דרוש כי סירובו של התובע עלול לפגוע בהכרעתו הצודקת של המשפט לגופו (שם, בעמ' 453).

8. במקרה דנן, נתבעות 3-4 לא הבהירו מדוע זקוק ד"ר ביאליק גם לצילום קרסול ימין. יוטעם כי החבלה באיבר זה אינה מיוחסת לאירוע שבאחריותה, לכאורה, של נתבעת 3, כי אם לאירוע קודם שאצל נתבעת 1, ושבגינו נתבעות 1-2 כבר הגישו חוות דעת נגדית של ד"ר משיח. אשר לצילומי אגן וירכיים וכן צילום כפות הידיים, מחד גיסא נתבעות 3-4 לא הניחו תשתית עובדתית מדוע מהפן הרפואי המומחה מטעמן נזקק לצילומים דו-צדדיים להבדיל מהצד שנפגע (ירך שמאל וכף יד שמאל). מאידך גיסא, רצוי היה כי התובעת היתה מביאה למומחה את בדיקות ההדמייה שכבר ביצעה בשנת 2018, ייתכן שהיה בכך, לפי שיקוליו המקצועיים, כדי לענות על החסר הקיים. מכאן, שיש קושי להשיב על השאלה האם הדרישה היא סבירה, ובהתאם, האם הסירוב עלול לפגוע ביכולתו של בית המשפט להכריע באופן צודק במחלוקות שבין הצדדים.

9. על כן ובנסיבות אלו הנני קובעת כדלקמן:

א. הנתבעת תגיש עד לתאריך 7.6.20 חוות דעת רפואית ערוכה כדין על יסוד בדיקת המומחה מטעמה את התובעת וכל המסמכים שלפניו. במידה שד"ר ביאליק אינו יכול להשלים את חוות דעת, עליו לציין ולנמק זאת בחוות הדעת.

ב. לאחר קבלת חוות הדעת של הנתבעת אשקול - בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 130(א) לתקסד"א – מינוי מומחה מטעם בית משפט אשר יחווה דעתו הן בדבר נחיצותן של בדיקות הדמיה נוספות כדי ליתן חוות דעת מהימנה (ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593, 602 (1991) הן לעניין נכותה של התובעת בתחום האורתופדיה, ככל שקיימת.

ג. בקשתן של נתבעות 3-4 להארכת מועד באה באיחור, לאחר המועד שנקבע להגשת חוות הדעת מטעמן, ולאחר שבית המשפט אף "תיזכר" אותן בנושא. בשלב זה לא אחייב נתבעות אלו בהוצאות, אולם טענות התובעת בהקשר זה שמורות לה לסוף ההליך.

תזכורת פנימית ביומני לתאריך 8.6.20 לבדיקת קבלת חוות הדעת הנתבעת והמשך הטיפול בתיק.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ג אייר תש"פ, 07 מאי 2020, בהעדר הצדדים.