לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.

המבקש טוען כי לא הגיש את הבקשה במועד, שכן לא קיבל את הודעת הקנס.

דין הבקשה להידחות.

סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי בקשה להישפט יש להגיש בתוך 90 יום ממועד המצאת הודעת הקנס. במקרה זה ובהתאם למסמכים שהמציאה המאשימה בתגובתה, ההודעה נשלחה ביום 6.6.18 ונמסרה ליעדה ביום 5.7.18. הבקשה להשפט הוגשה ביום 5.5.19.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, מעניק לבית המשפט סמכות לדון בבקשה להישפט שלא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה, או בשל נימוקים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטה.

בהקשר זה נפסק, כי הואיל ומדובר בעבירה מסוג "ברירת משפט", יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להישפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד של המחוקק בעבירות מסוג זה היא כי הנאשם כלל אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו (ראו רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.6.2009)).

בענייננו טענת המבקש היא שלא קיבל את ההודעה על הקנס ולכן לא יכול היה להגיש את הבקשה. המשיבה המציאה אסמכתא ברורה שלפיה הודעת הקנס נשלחה בדואר רשום ואף נמסרה ליעדה. יוער כי הכתובת אליה נשלחה ההודעה רשומה על ההודעה עצמה, בצירוף מספר הדואר הרשום. לפיכך ובפרט לאור הוראת סעף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, קמה חזקה שדבר הדואר נמסר ליעדו. המבקש לא הצליח להפריך חזקה זו - אין די בהצהרה ללא הגשת תצהיר ובנוסף אין ממש בטענה שדבר הדואר נשלח ב"דואר רגיל" (המאשימה המציאה כאמור אישור ממנו עולה כי ההודעה נשלחה בדואר רשום).

אוסיף כי המבקש לא העלה בבקשתו טענות לגופם של דברים ומכאן שלא נטען לעיוות דין שעלול להיגרם אם תדחה הבקשה.

באשר לטענות המבקש בנוגע להפרשי הפיגורים והקנס המוגדל, הרי שהמבקש יכול לפנות בבקשות בענין לתובע אשר מוסמך להורות על הפחתת רכיבים אלה, ואולם בכל מקום אין הדבר מצדיק אישור הבקשה להישפט באיחור.

לאור האמור נדחית הבקשה.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ט, 22 מאי 2019, בהעדר הצדדים.