16 ינואר 2020

1. לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות) מיום 7.11.18 (להלן – הועדה), אשר קיבלה את ערר המערערת בתחום הנפשי, אולם דחתה אותו בתחום הפנימי וקבעה את נכותה המשוקללת בשיעור 37%, בהתאם לפריטי הליקוי המפורטים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 כמפורט להלן: הפרעת אישיות (30%), עודף משקל (10%), יתר לחץ דם (10%), סוכר בדם (0%), פיברומיאלגיה (10%).

רקע עובדתי

1. המערערת ילידת 1965, סובלת מליקויים רפואיים שונים.
2. ביום 7.11.18 הופיעה בפני הועדה בליווי עובדת סוציאלית. בוועדה ישבו רופאים בתחום הפסיכיאטרי והפנימי. בפרוטוקול נרשמו הדברים הבאים:

"תלונות התובעת:

בשנתיים האחרונות שוכבת במיטה בדיכאון עברתי התעללות 15 שנים וזה מכעיס אותי שמתעללים באישה נכה, הבעל התעלל בי ובילדים. לא ידעתי אפילו שזה אונס עד שהגעתי לרווחה ואמרו לי שזה אונס. היו לי סיוטים, קמה בלילה בסיוטים. אני אישה תאוות חיים ולא ברור לי למה לא עצרו את האלימות הזאת. אושפזתי באיכילוב לאחר ניסיונות ומחשבות אובדן.

אני לוקחת ציפרלקס, רוצה לחזור לתפקוד. נזרקתי לרחוב. אני גרה אצל הורי, אני לא עובדת 7 שנים. ניסיתי לעבוד עם קשישים כמה שעות ביום, לא יכולתי לעבוד ליד אנשים הרבה. עוקל לי כל הרכוש בגלל בעלי.

עו"ס: מכירים את סיגל שנתיים. התנהגות להפרעת אישיות גבולית. לפעמים כועסת, לפעמים בוכה, די קשה לעזור לה. לא מתפקדת, הבנות הבגירות ואימה מטפלים בה. יש להן עו"ס שעוזר להן. מוצפת וכועסת.

לקחתי הרבה כדורים אלטרולט, טופלתי אצל פרופ' אלקיים. הריפוי בעיסוק נפשי הכי עזר לי, הליכות ספורט, עבודות יצירה. קשה לי לטפל בעצמי בגלל הדיכאון, הייתי אצל מומחה לכף יד, לא לקחתי את הצילומים. _________.

מסמכים וחוות דעת רפואיות העומדים לרשות הוועדה:

4.5.2018 – ברה"ן איכילוב

6.5.2018 – ד"ר נורטד משפחה

ממצאי הבדיקה הנוכחית וסיכום כללי:

בבדיקה: הכרה והתמצאות תקינים. מדברת בשטף ללא אפקט חיוני, סגנון היסטרייני עם הבעה רגשית מודגשת, אינה פסיכוטית. אין הפרעה בהלך או קצב חשיבה. הוועדה עיינה בייעוץ של ד"ר פטינגר מיום 4.5.2018 ממיון איכילוב אשר התרשם ממאפיינים אישיותיים. הוועדה מקבלת הערר וקובעת 30% לפני 34 ב' 4.

פנימי: אובחנה לפני מספר שנים סובלת מ – FM, אינה נוטלת טיפול תרופתי קבוע, הרושם שמקור הכאבים על רקע נפשי, הוועדה מסתפקת בדחיית הערר.

הליקויים הרפואיים:

הפרעת אישיות – 34 ב' 4 – 30% מעל 15 חודש.

משקל 14 א' 3 – 10% מעל 15 חודש.

י.ל.ד. – 9 (3) ב' 1 – 10% מעל 15 חודש.

סוכר בדם – 4 א' – 0% מעל 15 חודש.

פיברומיאלגיה – 35 (1) ב' – 10% מעל 15 חודש.

2(1) א' – 0% מעל 15 חודש.

אחוז הנכות הרפואית המשוקלל: 37% מעל 15 חודש. "

1. החלטה זו היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים

1. המערערת טוענת כי הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים רבים שהציגה בפני הוועדה ומכל מקום לאור סמכותה הרחבה, אף אם המערערת לא הייתה מציגה מסמכים רפואיים מחובתה של הוועדה לערוך למערערת בדיקה רפואית מקיפה. הוועדה הרפואית לא הביאה בחשבון נכויות שנקבעו למערערת בעבר כגון 10% נכות בגין CTS כפי הנקבע בוועדה מיום 2.8.04 וכן נכות בגין עודף משקל בשיעור 20% שנקבעו בוועדה מיום 5.11.15 ונכות בגין שבר בקרסול שמאל בשיעור 20% שהומלץ על ידי מומחה רפואי מטעם המשיב בבדיקה מיום 15.12.10.
2. המשיב טען תחילה להתיישנות, שכן הערעור הוגש ביום 5.5.19 ואילו החלטת הוועדה נשלחה למערערת ביום 2.1.19, כך שחלף המועד שנקבע להגשת ערעור. לגופו של הליך טען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה וכי הוועדה נימקה את החלטתה כראוי. הוועדה אינה נדרשת להתייחס לכלל המסמכים בתיק הרפואי אלא למסמכים מהותיים. הטענה בדבר המסמכים לקונית ואינה מפנה למסמך ספציפי שהתעלמו ממנו. אשר לסמכות הוועדה, הרי שקבלת עמדת המערערת תאיין את הליך הגשת הערר. לבסוף המערערת העלתה במסגרת הערעור לבית הדין בלבד את נושא הCTS- ומצב לאחר שבר בקרסול שמאל והוועדה אינה מחויבת לדון בהחלטות קודמות על פרקי זמן קודמים. באשר לטענה בדבר עודף משקל – הרי שנקבעה נכות בדרג ראשון והמערערת לא העלתה טענה באשר לכך בעררה ועל כן אין מקום להעלותה כעת. בישיבת ההערכה המוקדמת הפנה המשיב להלכות בעניין דיין נקי ועוואד (בר"ע (ארצי) 4979-07-15 גילה דיין נקי נ' המוסד לביטוח לאומי, (22.12.15), עב"ל (ארצי) 6017-10-14 המוסד לביטוח לאומי נ' עואד (31.7.2016)).
3. המערערת ביקשה שהות להתייחס לפסקי הדין הללו ובהשלמת טיעון מטעמה טענה כי יש לאבחן אותם מהמקרה דנן שכן המערערת אינה טוענת שהוועדה קבעה קביעה רפואית אחרת באותו תחום, אלא כי לא הביאה בחשבון בסיכום הנכות נכויות שנקבעו בתחומים רפואיים אחרים, בהם הוועדה לא דנה כלל. לעניין ההתיישנות - צירפה המערערת קבלה עבור תשלום לדואר רשום מיום 31.3.19 המעידה לטענתה כי שלחה את הערעור בדואר רשום במועד הקבוע בדין.

הכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.
2. המועד הקובע להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית נקבע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), תשל"ז – 1977. על פי סעיף 2 לתקנות, המועד להגשת ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת ועדה רפואית לעררים, הוא 60 ימים מהמועד שבו נמסרה ההחלטה למערער.
3. בפסק דינו של בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 33351-11-12 דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.17), נקבע כי בית הדין מוסמך להאריך מועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מטעמים מיוחדים שיירשמו. עוד נקבע שם כי בנסיבות מסוימות גם סיכויי הערעור עשויים להוות טעם מיוחד להארכת מועד.
4. הקבלה שצירפה המערערת אינה מצביעה על מהות הדואר שנשלח באותו מועד ומכל מקום מדובר בתאריך מאוחר למועד הערעור, שכן ההחלטה התקבלה בידי המערערת מספר ימים לאחר המועד שנשלחה (סעיף 3 לכתב הערעור). לפיכך, 31.3.19 הוא מועד העולה על 60 הימים מאז התקבלה ההחלטה בידי המערערת.
5. כמו כן, לגופו של הליך לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ועל כן לא מצאתי כי סיכויי הערעור מהווים טעם המצדיק הארכת מועד ועל כן יש לדחות את הערעור על הסף מחמת התיישנות. ואפרט.
6. בית הדין מוסמך לדון במסגרת הערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק. חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המל"ל פד"ע ל"ז 213).
7. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשרה הינה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי,פד"ע טו 60). עוד נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).
8. עיון בהחלטת הוועדה מעלה שהמערערת טענה בפניה את טענותיה והוועדה ערכה בדיקה קלינית רלוונטית לליקויים הרפואיים אליהם הפנתה המערערת. אין בידי לקבל את טענת המערערת בדבר חובתה לערוך בדיקה רפואית מקיפה בכלל התחומים הרפואיים. אכן סמכות הוועדה היא רחבה והיא מפעילה את סמכותה בהתאם לשיקול דעתה המקצועי. יחד עם זאת, קיומה של הסמכות אינו מטיל על העדה חובה לבדו קיומם של ליקויים רפואיים שהמערער אינו מעלה בפניה.
9. אין בידי לקבל את טענת המערערת בדבר התעלמות ממסמכים רפואיים. המערערת טענה טענתה זו באופן כוללני ולא הפנתה למסמך רפואי ספציפי שהתעלמות ממנו קיפחה את המערערת.
10. אשר לטענת המערערת כי הוועדה לא התייחסה לנכויות שנקבעו לה בוועדות קודמות. המשיב טען כי מדובר בפרקי זמן קודמים. ואכן במסמכים שצירפה המערערת עולה כי הנכות בגין CTS נקבעה לה בשנת 2004 ואילו לא הועלתה טענה או הוצגו מסמכים עדכניים בעניין זה בפני הוועדה. כך גם לגבי מצב לאחר שבר בקרסול –הדבר לא נטען בפני הוועדה כלל והעובדה שיועץ לוועדה בשנת 2010 המליץ על 20% נכות אינה מעידה על מצב המערערת בנושא זה כיום. חזקה שאם נדרש לכך טיפול רפואי היו למערערת מסמכים רלוונטיים להציג וטענות להשמיע. בפרשת עוואד ופרשת דיין נקי, אליהן הפנה המשיב, נקבע כי החלטות של ועדות קודמות בתחום נכות כללית אינן בבחינת החלטות חלוטות לגבי הוועדה: "מקובלת עלינו עמדת המוסד לביטוח לאומי לפיה הוועדה הרפואית לפניה נבדק המבוטח במסגרת תביעה לנכות כללית בוחנת את מצבו הרפואי נכון למועד בדיקתו, והחלטותיהן של ועדות קודמות אינן בבחינת החלטות חלוטות לגביה. עמדנו על כך בפסק הדין בעניין דיין נקי (בר"ע (ארצי) 4979-07-15 גילה דיין נקי – המוסד לביטוח לאומי, מיום  22.12.15)". (עב"ל (ארצי) 6017-10-14 המוסד לביטוח לאומי נ' עואד (31.7.2016). על כן ברי כי אם היתה למערערת לקות רפואית מטופלת בתחומים הללו היתה טוענת זאת בפני הוועדה וכן מציגה מסמכים רפואיים עדכניים. כזכור- המערערת לא הפנתה לכל מסמך עדכני ספציפי בתחומים אלה.
11. אשר לטענה בדבר נכות בשיעור 20% בדבר עודף משקל- כך קבעה הוועדה מדרג ראשון, המערערת לא הלינה על כך בפני ועדת הערר ועל כן מושתקת מלטעון זאת במסגרת ערעורה בפני בית הדין.
12. סוף דבר – מאחר ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, אין בכך טעם המצדיק הערכת מועד להגשת ערעור, והערעור נדחה על הסף מחמת התיישנות. כמקובל בהליכים מסוג זה - אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.

ניתן היום, י"ט טבת תש"פ, (16 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.