התובע הגיש לביצוע כנגד הנתבע שיק ע"ס 30,100 ₪, משוך מחשבון הנתבע בבנק מזרחי טפחות מועד פירעון 26/6/2018.

השיק לא ערוך לפקודה כי אם "שלמו ל..." והוא לא כובד בידי הבנק הנמשך בשל מתן הוראת ביטול כעולה מפלט שיק ממוחשב שצורף לבקשת הביצוע.

המבקש הגיש התנגדות במועדה, זו נסמכת בתצהירו הכולל בין היתר גם את העובדות הבאות:

השיק נשוא ההתנגדות או בלשון המצהיר "המחאת הבטחון" ניתן ע"י החייב לזוכה במסגרת הסכם שכירות של דירה בפרדס חנה.

המבקש מצהיר, כי רכש דירה חדשה מחברה שבבעלות הזוכה ממנו גם שכר את המושכר הנ"ל.

עפ"י המוצהר מועד מסירת הדירה התעכב ובכל פעם קיבל הבטחה מהחברה, לפיה, צפוי הוא לקבל את החזקה בדירה החדשה ולכן לא יכול היה להתחייב לתקופת שכירות חדשה.

החזקה בדירה החדשה נמסרה לו בנובמבר 2017 כשנה ו-9 חודשים לאחר המוסכם בהסכם המכר.

הזוכה והחייב (סעיף 7 לתצהיר) סיכמו ביניהם, כי החייב יוכל להתגורר בדירה המושכרת עד שתימסר לו החזקה בדירה החדשה.

כל זאת על רקע העיכוב במסירת החזקה בדירה החדשה.

במסגרת זו נדרש וגם הפקיד המחאת בטחון (סעיף 8 לתצהיר).

אחת לחודשיים נדרש החייב למסור לזוכה דמי שכירות שתמורתם קוזזה מן התשלום עבור הדירה החדשה (אותה כאמור לעיל רכש מחברה בבעלות הזוכה).

עפ"י המוצהר בסעיף 11 במרץ 2017 נדרש לשלם את מלוא יתרת התמורה בגין הדירה החדשה בסך 190 אלף ₪ וזאת בטרם נמסרה לו הדירה החדשה.

עפ"י תחשיב מפורט בסעיף 20 לתצהיר (אותו ערך ב"כ החייב) יש לבצע קיזוז כולל בן 65,000 ₪ מיתרת התמורה בגין הדירה החדשה וממילא אין מקום כלל לפדות את השטר (סעיף 22).

ביום 8/12/2019 עמד המצהיר לחקירה נגדית אישר, כי ידע כי המושכר הוא דירתו הפרטית של הזוכה

והוא חתם על הסכם שכירות עם הזוכה.

בהמשך אף אישר, כי הבין כי עליו לשלם מדי חודש בחודשו את דמי השכירות ואף האריך את תקופת השכירות אלא שחלק מהחוזה כלל גם את הקיזוז הנזכר בתצהירו מיתרת התמורה בגין הדירה החדשה שרכש מחברה בבעלות הזוכה.

לשאלת ביהמ"ש ציין החייב, כי את השקים בגין השכירות רשם לפקודת ישראל (שמו הפרטי של הזוכה).

שוב ושוב נשאל החייב האם ידע כי הוא שוכר את המושכר מאדם פרטי ולא מן החברה שבבעלות הזוכה והשיב בחיוב, אולם ציין בתשובתו לשאלות ב"כ הזוכה, כי הוסכם בין הצדדים ובפועל אכן כך היה, כי דמי השכירות יקוזזו מהתשלום הסופי לאחר שתימסר החזקה בדירה.

הסיכומים נשמעו בע"פ.

סיכומי המבקש מציינים, כי הסכם השכירות שברקע השטר שהוגש לביצוע בא לעולם כתוצאה מאיחור במסירת דירה שרכש החייב מחברה בבעלות הזוכה, על הקשר בין חוזה השכירות לרכש הנ"ל יעיד לדבריו תנאי שהוצב לחייב ע"י החברה לפיה יוכל לחתום על חוזה השכירות רק אם יוותר על כל טענה כנגד החברה.

בפועל, קוזז הסכום המתחייב מדמי השכירות מיתרת התמורה בגין הדירה החדשה. השיק הוצג לפירעון שנתיים לאחר שתם חוזה השכירות הכתוב, במרץ 2017.

עפ"י יעוץ שקיבל החייב ומצ"ב דרכו אל הסיכומים החברה חייבת לו כספים אך הוא החליט לא לעסוק בכך משיקוליו.

סיכומי המשיב מציינים, כי השיק ניתן בגין שכירות בין הצדדים ואם ירצה החייב לתבוע את החברה שמכרה לו דירה בגין איחור במכירה, הרי שלא יוכל לבוא אל הזוכה באופן אישי בטענה כלשהי.

השטר הופקד בבנק ביוני 2018 ורק לאחר מכן נפתח תיק ההוצל"פ מציינת ב"כ הזוכה.

החייב לא הגיש כל אסמכתא ומכאן שכל טענותיו נטענו בעלמא.

בתשובה לסיכומים הללו, ציין ב"כ החייב, כי חוזים יכולים להכרת גם בע"פ והראייה היא שהחייב המשיך לגור בדירה עד סוף חודש נובמבר ברשות המשכיר (מבלי שהיה הסכם כתוב).

בחנתי את מכלול הכתבים ודומני, כי בפי המבקש טענות בע"פ המבוססות על התנהגות הצדדים לפיה קוזזו דמי שכירות בתקופה בה לא היה הסכם בכתב מיתרת סכום הרכישה של דירה שרכש החייב מחברה בבעלות הזוכה.

אין מחלוקת כי החייב התגורר במושכר גם לאחר שתמה תקופת החוזה הכתוב והחתום, ולכן, לא ניתן לשלול את טענותיו כפי שבאו לידי ביטוי בהתנגדות.

אשר על כן, נתונה למבקש הרשות להתגונן.

נוכח שווי התובענה (אינה עולה על 75,000.00 ₪) תתברר התובענה בסדר דין מהיר, בפני כב' הרשמת הבכירה, טלי מירום.

החלטה זו תועבר אל כב' הרשמת.

בהוצאות ההתדיינות עד כה, בסך 1,000.00 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לפירעון בפועל – יישא מי אשר יצא מבימ"ש השלום בחדרה וידו על התחתונה.

ניתנה היום, כ"ג טבת תש"פ, 20 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.