לפניי בקשתו של המבקש, מר ישראל בייטש (להלן: "המבקש"), להורות על ביטולו של פסק הבוררות שיצא מלפני הבורר, עו"ד ומהנדס גדעון שפיגל (להלן: "הבורר") ביום 7 במרץ 2019 (להלן בהתאמה: "פסק הבוררות"; "בקשת הביטול"; "הבקשה" ).

א. רקע עובדתי -

1. המדובר בצדדים אשר התקשרו בשנת 2015 בהסכם לביצוע עבודות בנייה, בגדרו הזמין המשיב (ביחד עם גב' אפרת אלקיים) עבודות ביצוע להקמת בית במושב צפריה (להלן: "ההסכם").
2. בסעיף 34 להסכם כלולה תניית בוררות, ולפיה: "בכל מקרה של חילוקי דעות ביחס לטיב העבודות והחומרים, לוחות הזמנים והתשלומים, ממנים בזה הצדדים את הרב נח לנצברג כבורר המוסכם על ידי שני הצדדים, והסכם זה ייחשב שטר בוררות תקף. הבורר ישמע את טיעוני הצדדים, והסכם זה ייחשב שטר בוררות תקף".
3. במהלך ביצוע העבודות התגלע סכסוך בין הצדדים. מכוחה של תניית הבוררות מינו הצדדים בורר (מר מוטי ינאי ולא הרב לנצברג) וזה הוציא מלפניו פסק בוררות חלקי ביום 21 באפריל 2015 (להלן: "פסק הבוררות החלקי").
4. המבקש, אשר לא היה שבע רצון מפסק הבוררות החלקי עתר לבית המשפט המחוזי מרכז במסגרת הפ"ב 41159-06-15 בבקשה להורות על ביטולו.

ביום 17 בספטמבר 2015 התקיים דיון בתיק בבקשת ביטול פסק הבוררות החלקי לפני כב' השופטת בלהה טולקובסקי. במסגרת הדיון הגיעו הצדדים לידי הסכמות, בגדרן חזר בו המבקש מבקשתו לאשר את פסק הבוררות החלקי-הסכימו, כי המסמך שנחתם על ידי הצדדים מהווה פסק בוררות חלקי; הצדדים הסכימו להמשיך ולברר את המחלוקות ביניהם במסגרת הליך בוררות בפני בורר אחר שימונה, כאשר בעמוד 3 לפרוטוקול הוגדרה בהסכמת הצדדים, רשימת הנושאים שתידון בבוררות החדשה (להלן: "רשימת הנושאים"). יוער, כי במסגרת רשימת הנושאים צוין בס"ק ז': "מוסכם כי הבורר אינו כפוף לסדרי הדין ודיני הראיות".

בהתאם, מינה בית המשפט את עוה"ד והמהנדס ברוך שפיגל לשמש כבורר, לצורך הכרעה בשאלות אשר סוכמו.

1. בשנת 2016, שב ופנה המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז, בבקשה להורות לבורר לדון ברכיבי תביעה נוספים, שאינם נכללים ברשימת הנושאים (הפ"ב 51299-11-16). הליך זה שנקט בו המבקש (שאותו לא מצא לנכון לגלות במסגרת הליך זה) נדחה והמבקש חויב בתשלום הוצאות משפט.

במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (מיום 2 בפברואר 2017) נקבע, כי: "בנסיבות העניין יש לראות בהסכמת הצדדים כפי שפורטה בפרוטוקול הדיון בתובענה הקודמת ואשר ניתן לה תוקף של פסק דין, בגדר הסכם בוררות חדש בין הצדדים. הסכם זה הגדיר במפורש מהם הנושאים שיידונו בבוררות החדשה, וזאת מעבר לפסק הבוררות החלקי שאושר וניתן לו תוקף של פסק דין".

1. ביום 7 במרץ 2019 ניתן פסק הבוררות על ידי הבורר עו"ד שפיגל. המדובר בפסק בוררות המקיף 18 עמודי הכרעה. במסגרת פסק הבוררות, פסק הבורר לטובת המבקש סך של 28,000 ₪, אך מנגד חייב אותו לשלם למשיב סך של 40,000 ₪ בגין הוצאות המשיב לרבות שכ"ט עו"ד. היינו, בסופו של יום ולפי תוצאת פסק הבוררות, נקבע שעל המבקש לשלם למשיב סך של 12,000 ₪.
2. המבקש לא השלים עם תוצאת פסק הבוררות, ונקט בהליך זה - בקשה לביטול פסק הבוררות.

ב. הבקשה לביטול פסק הבוררות -

1. הגם שעילות הביטול מכוח חוק הבוררות, תשכ"ח -1968 (להלן: "חוק הבוררות"; "חוק") הן עילות סגורות, הרי שהבקשה שהוגשה אינה בקשה סדורה בהתאם לעילות אלה.
2. מעיון בבקשה עולה, כי זו מנוסחת תחילה כסוג של ערעור על החלטת הבורר תוך העלאת טענות חזיתיות בדבר טעויות של הבורר, ורק בהמשך, מתכנסת הבקשה לתוך עילות הביטול הקבועות לפי חוק הבוררות, זאת לצד העלאת טענות כנגד הבורר עצמו.
3. בגוף הבקשה מפנה המבקש מפורשות לעילות ביטול מסוימות בלבד (אלה הנזכרות בס' 24(4) לחוק; 24(8) לחוק; 24(10) לחוק. יחד עם זאת המלל בבקשת הביטול מעלה, כי זו נסמכת גם על עילות נוספות – כדוגמת עילת הביטול שבסעיף 24(3) לוק.
4. עוד אוסיף, כי בקשת הביטול חסרה במסמכים מהותיים שהיה מקום לטעמי להגישם נוכח הטענות שעלו. כגון: כתבי הטענות שהוגשו בהליך הבוררות ופרוטוקולים. ברי, כי חסרים אלה נזקפים לחובת המבקש, שכן כפי שיובהר להלן, החסר במסמכים מקשה על ביסוס טענות המבקש.
5. המשיב הגיש תגובתו לבקשת הביטול, בגדרה ביקש לדחות את טענות המבקש ולחייבו בהוצאות.
6. דיון בבקשה התקיים לפניי ביום 12 בספטמבר 2019; הצדדים השלימו את טענותיהם, תוך שהם מוותרים על חקירות.

ג. דיון והכרעה -

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ולאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים סברתי, כי דין בקשת הביטול להידחות ומכאן שיש לאשר את פסק הבוררות. אפרוש להלן את טעמיי:

ג.1. - לא מצאתי כל ממש בטענות לפיהן נטה (הבורר) לאורך כל הבוררות לצידו של המשיב או כי אוים בצורה כזו או אחרת :

1. בסעיף 10 לבקשת הביטול מובא טיעון כללי - שאינו מתייחס באופן קונקרטי לאחת מעילות הביטול (ניתן לשייכו לסעיף 24(10) לחוק הבוררות), ועניינו בגיבוש דעה נחרצת כביכול מצד הבורר ("לקח צד"), לאורך כל הליך הבוררות על מנת לדחות את תביעת המבקש ונטה לצדו של המשיב.

המבקש אף ציין בסעיף 20 ד.לבקשת הביטול, כי בא-כוח המשיב "הילך אימים", כהגדרתו, על הבורר וטען, כי בכוחו לבטל את המינוי או לפגוע בבורר בשל מעמדו בלשכת עורכי הדין.

על טיעונו הנ"ל, חזר המבקש בסעיף 28 - שכותרתו "כשל מהותי של פסק הבוררות בהצגת הרקע העובדתי תוך מגמה ברורה להטות את הכף לחובת המבקש..." [ההדגשה במקור – ר.נ.] ובסעיף 76, ציין, כי: "הבורר בהתנהלותו הראה העדפה ניכרת של צד אחד בהליך, ובכך הפר הבורר את אחריותו ואת חובת האמונים כלפי המבקש" [ההדגשה במקור – ר.נ].

1. על הטענות לעיל השיב המשיב בסעיפים 30-21 לתגובתו. המשיב ובא כוחו דחו את הדברים בכל תוקף וטענו, כי מעולם לא עלתה טרוניה "בזמן אמת" בקשר לכך.
2. ב"כ המבקש חזר על הדברים גם בדיון שהתנהל לפניי.
3. לאחר שעיינתי בטענות סברתי, כי דינן להידחות מכל וכל.
4. פסק הבוררות שיצא מלפני הבורר הינו פסק בוררות שקול, ענייני ויסודי שבחן את טענות הצדדים והכריע בהן לפי שיקול דעתו המקצועי. לא מצאתי בפסק הבוררות וגם לא בחומר הראיות שהוצג לפניי הטייה כלשהי מצד הבורר כלפי צד אחד. הרושם מפסק הבוררות הוא, כי מדובר בבורר ענייני מקצועי שעשה את עבודתו נאמנה. המדובר אפוא בטענות בעלמא.
5. גם לטענות לפיהן הילך כביכול בא כוח צד כלשהו אימים על הבורר אין כל תימוכין או ראיות. לא הוצג בדל ראייה להוכחת הטענות, וממילא שהטענה חסרה בפרטים מתבקשים ונדרשים. אין תאריך של האיום הנטען, וככל שהיה כזה, ניתן היה לבחון עניינית את פרוטוקול הדיון.

דא עקא, שהמבקש בחר שלא למסור פרטים כלשהם בקשר לכך, וממילא שלבקשתו לא צירף פרוטוקולים או מסמכים שמהם ניתן ללמוד אם יש ממש בטענותיו. די בכך כדי לדחות את הטענות ואין אלא להצר על הדברים.

גם בדיון שהתקיים לפני, לא יכול היה המבקש להפנות למסמך פרטני בדבר איום. בהמשך נטען, כי האיום בוצע בכלל במכתב שנשלח ע"י ב"כ המשיב לבורר (עמ' 2, ש' 23-24). דא עקא שמכתב שכזה לא הוצג מעולם.

לעניין זה אשוב ואציין, כי בקשת הביטול מאגדת בתוכה שלל טענות כנגד הליך הבוררות וכנגד הבורר והתנהלותו. דא עקא, שהנספחים שצורפו לבקשה הם דלים ומעטים. לא צורפו כתבי טענות רלוונטיים, ולא צורפו פרוטוקולים ומסמכים מהותיים זאת ללא מתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא להביא בפני בית המשפט את מלוא המסכת העובדתית והראייתית שהתנהלה לפני הבורר. ברי, כי מי שטוען שהבורר נהג בצורה פסולה לאורך כל הדרך צריך להתכבד ולהביא מסמכים וראיות לתמיכה בטענותיו, שאחרת נותר טיעון ללא תימוכין ותו לא.

1. מעבר לכך, אין בבקשה כל הסבר ענייני, מדוע - ככל שנהג הבורר בדרך הנטענות, או חמור מכך, מדוע כאשר אוים כביכול הבורר על ידי בא כוח הצד שכנגד, מדוע לא הביע המבקש מחאה; מדוע לא העלה את הדברים על הכתב; מדוע לא פנה לבית המשפט; לכל אלה אין מענה או הסבר.
2. מעת שהתחוור למבקש, בהזדמנות הראשונה, כי הבורר גיבש כביכול כנגדו דעה קדומה נחרצת, הרי שהדרך למנוע את המשך ההתנהלות הזו, היא פנייה לבית המשפט בבקשה להעביר את הבורר מתפקידו, בהתאם לסעיף 11 לחוק הבוררות.
3. המלומדת, פרופ' סמדר אוטולנגי מציינת בספרה (בוררות דין ונוהל כרך א', עמוד 497, מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) , כי בקשה מעין זו צריכה להיות מוגשת לבית המשפט כל עוד לא ניתן פסק הבוררות, לאמור:

"בקשה להעברת הבורר מתפקידו יכולה להיות מוגשת לבית המשפט כל עוד לא ניתן הפסק. דומה שהדבר מובן מאליו: לאחר מתן הפסק כבר אין כל הגיון בהעברת הבורר מתפקידו".

בהליך דנן, לא הוגשה כל בקשה להעברת הבורר מתפקידו בהזדמנות הראשונה או אף לאחר מכן. לא קיימת גם אינדיקציה לכך, כי טענות בדבר גיבוש דעה מוקדמת הובאו לפני הבורר במהלך הליך הבוררות. המדובר בטענות שנטענות בדיעבד (כשם שבדיון שהתקיים לפניי עלו טענות –שאין מקום להתייחס אליהן ביחס לבורר הראשון – שנים לאחר אישור פסק הבוררות הראשון).

1. כאן המקום לציין, כי פסיקה עדכנית של בית המשפט העליון אפשרה למזג את עילת הביטול שבסעיף 11 לחוק הבוררות, לתוך הוראות סעיף 24(10) לחוק הבוררות [ר' רע"א 4839/15 דניאל מושקוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, (פורם בנבו, 1.12.15)]. יחד עם זאת נקבע (ס' 19 לפסה"ד בעניין דניאל), כי:

"טענות מעין אלה ישמעו: "במקרים הנדירים, שבהם העובדות המגבשות את הבקשה להעברת הבורר מתפקידו נתגלו רק לאחר מתן פסק הבוררות, ולא ניתן לתלות את הסיבות לכך בבעל הדין, ואף לא ניתן לומר כי הוא יכול היה לגלות את המידע באמצעות בדיקה סבירה, הדרך להעלות את הטענה פתוחה גם לאחר מתן פסק הבוררות [אוטולנגי, 1116]".

1. דא עקא, שלא זה הוא המקרה שלפנינו. המבקש אינו טוען לעובדות כלשהן שנודעו לו בשלב שלאחר מתן פסק הבוררות, אלא הוא מלין על דעה נחרצת שגובשה לאורך כל הליך הבוררות.
2. בשים לב לאמור ומעת שהטענות היו ידועות למבקש לאורך כל ההליך והוא נמנע מלהעלותן "בזמן אמת", הרי שהוא מושתק מלעשות כן גם היום ודין הטענה להידחות (מעבר לכך, כי גם לגופם של דברים לא מצאתי בהם כל ממש).ר' לעניין זה גם את הדברים שנפסקו ברע"א 5896/95 סיליס נ' אלקנה, פ"ד נ(1) 477, 483:

"אכן, השתתפותו של בעל דין בהליכי בוררות, למרות ידיעתו שהבורר קשור בקשר כלשהו עם בעל הדין שכנגד, עלולה להשתיק אותו מלטעון טענה זאת אחרי מתן פסק הבוררות"

1. תוצאת האמור- דין הטענות של המבקש כנגד התנהלות הבורר או בדבר איומים על הבורר להידחות.

ג.2. - בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות:

1. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על שיקול דעתו של הבורר (ר' למשל רע"א 11077/08 אליאס חורי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה, פורסם בנבו, 4.5.2009; רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' שטאנג, פ"ד מה(5) 511 (1991)).
2. פיקוחו של בית המשפט על הליך הבוררות אינו הליך "ערעורי" אלא הליך של פיקוח מכוח עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק, וגם זאת נעשה בצמצום, זאת על מנת לחזק את מעמדו של מוסד הבוררות.
3. מעיון בבקשת הביטול עולה, כי המבקש נתפס לכלל טעות בהביאו לעיון בית המשפט טעויות שלגבי דידו טעה הבורר. אביא להלן מספר דוגמאות:

• בסעיף 17 לבקשה, מלין המבקש על טעויות בפרק הדיון וההכרעה של פסק הבוררות: "בפרק זה עיקם הבורר את העובדות"; "אופס, שוב נתפס הבורר לכדי טעות!"; "שוב טועה הבורר?".
• בסעיף 27 לבקשת הביטול טוען המבקש, כי נפלו טעויות טכניות בפסק הבוררות (כגון אמירה לפיה עבודות השלד יסתיימו עד ליום 13 במרץ 2015, בעוד שלפי ההסכם המקדמי הן היו צפויות להסתיים ביום 20 באפריל 2015).
• לפני סעיף 36 לבקשת הביטול מובאת כותרת לפיה: "טעויות פסק הבוררות לעניין עבודות הכלולות בשכר ההסכם".
• בסעיף 52 לבקשה, מציין המבקש, כי הוא "רואה בחומרה רבה את קביעתו של הבורר בסעיף 41..." (על הסגנון שאינו מכבד- לא ארחיב).

1. כפי שהבהרתי לעיל, לא ניתן במסגרת הליך זה לברר טענות ערעוריות. גם הניסיון לייחס להכרעת הבורר כמי שדעתו הוטתה לטובת המשיב, הינו ניסיון שלא יצלח. אין ממש בטענות אלה.
2. למעלה מן הצורך אציין, כי בסעיפים 34-35 לבקשת הביטול מציין המבקש, כי בניגוד לקביעות הבורר לפיה לא צירף מסמכים להוכחת טענותיו, בפועל כן צורפו על ידו מסמכים לבורר. בחנתי טענות אלה וסבורני, כי מדובר בטענות ערעוריות גרידא. בס' 23 לפסק הבוררות קובע הבורר, כי לא מצא דרישות תשלום "בזמן אמת" וכי התגלו מחדלים וקשיים בהצגת דרישות תשלום בזמן אמת (ס' 25-27 לפסק הבוררות). קביעות אלה הן קביעות עובדתיות של הבורר אשר ממילא אינו כבול בסדרי הדין ובדיני הראיות (סעיף "יד" לתוספת הראשונה לחוק הבוררות).
3. מכאן- שככל שבקשת הביטול מופנית לטעויות נטענות של הבורר, הרי שערכאה זו אינה אמורה לדון בהן. הדיון בתיק זה מתמקד בעילות הביטול הקבועות בדי.

ג.3. - אין ממש בטענות הנטענות בדבר חריגה מסמכות – סעיף 24(3) לחוק הבוררות:

1. טענת החריגה מסמכות לא נטענה בצורה סדורה כ"מקשה אחת" וזו באה טיפין טיפין בחלקים שונים של הבקשה, ובפרק זו תובא התייחסות לטענות אלה.
2. אקדים ואומר, כי לא מצאתי כל חריגה מסמכות בפסק הבוררות והטענות הנטענות בדבר "חריגה מסמכות" הן בסך הכל כסות לטענות ערעוריות, שמעלה המבקש וככאלה אין בית משפט זה יכול להתערב בהן.
3. אשר למסגרת הנורמטיבית-

למונח "סמכות" כאמור בסעיף 24(3) לחוק הבוררות, יש ליתן משמעות דווקנית - ועם זאת במקרים של ספק לגבי אומד דעתם של בעלי הדין לגבי נושא הסכסוך, לתת פרשנות מרחיבה להסכם הבוררות" (אורי גורן, בוררות, הוצאת נבו, עמ 308). כידוע, גם טעות אינה עולה כדי חריגה מסמכות.

על הפרשנות הרחבה שיש ליתן להסכם בוררות עמד גם בית המשפט העליון ברע"א 8747/07 אפלבוים נ' דניאל (פורסם בנבו, 4.2.2008) שם נקבע, כי: "הלכה היא כי במקרה של ספק יש לפרש את הסכם הבוררות בצורה רחבה, וזאת על מנת ליתן תוקף לכוונת הצדדים לברר את הסכסוכים ביניהם באמצעות בוררות (ראו: ע"א 823/87 דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ, פ"ד מב(4) 605, 612 (1989); ע"א 772/94 דנאל יזום ופיקוח (1990) בע"מ נ' אבנית פרופרטיס (אינטרנשיונל) בע"מ (לא פורסם, 3.5.1994); ע"א 5820/98 רסידו סי בע"מ נ' שמשון קידוחים ובניין בע"מ, פ"ד נב(4) 769, 772; רע"א 7146/06 מדינת ישראל – משרד התחבורה נ' חברת מטרודן באר שבע בע"מ (לא פורסם, 15.1.2007))".

1. טענות ביחס לקביעת הבורר שההסכם הינו הסכם "פאושלי" - בס' 13 לבקשה טוען המבקש, כי הבורר חרג חריגה חמורה מסמכותו שעה שנתן פרשנות שגויה, לפיה ההסכם שבין הצדדים הוא "פאושלי" שעה שהסוגיה כלל לא עלתה לדיון. טוען המבקש, כי הבורר לא הוסמך לדון בכך.

אינני סבור, כי הבורר חרג מסמכותו. שהרי, המחלוקת שהובאה לפתחו של הבורר עסקה בחלקים מסוימים של ההתחשבנות הכספית שבין הצדדים. מקורה של אותה התחשבנות במערכת ההסכמית. מעת שכך-בסמכותו של הבורר להתייחס להסכם ובכלל זה לקבוע, כי הוא פאושלי, ככל שהוא סבור שכך הוא הדבר (אינני נכנס לגוף המחלוקת, ואולם מדובר בקביעה הגיונית ביותר לנוכח הוראות ההסכם ונספחיו).

1. תשתיות החשמל -

בסעיפים 55-58 לפסק הבוררות, דחה הבורר את תביעות המבקש בנושא עבודות חשמל, אינסטלציה ואיטום. הבורר קבע, כי אלה אינן חלק מעבודות השלב, ואולם מבחינת עיתוי ביצוען, הן מתבצעות בחלקן במהלך ביצוע השלד. מעת שמדובר בהסכם פאושלי, שלב התשלום מביאים בחשבון עניין זה וכל תשלום הוא עבור מלוא העבודות שבוצעו עד אותו שלב לפי ההסכם.

קביעה זו של הבורר אינה מוסכמת על המבקש אשר טוען לחריגה מסמכות. נטען, כי נספח ב' לכתב התביעה (שלא צורף כלל לבקשה) "מציג בבירור כי הסיכום בין הצדדים בנוגע למפרט השלד לא כלל בחובו עבודות חשמל, כשאותו סיכום מופיע פעם נוספת בנספח ג' של ההסכם המקדמי!".

גם ביחס לטענה זו, אינני סבור, כי טענת החריגה מסמכות רלוונטית. הבורר הוסמך להכריע ברשימת הנושאים בסוגיית תשתיות החשמל. עצם העובדה, כי הבורר בחר לדחות את טענותיו של המבקש, אינה הופכת את ההכרעה לחריגה מסמכות. הטענה הינה טענה ערעורית גרידא.

1. מע"מ -

במסגרת פסק הבוררות קבע הבורר, כי הסכומים המגיעים למבקש צריכים להיות בתסופת מע"מ, ואולם זכאותו של הקבלן למע"מ הינה בכפוף להמצאת חשבוניות מס כדין שלא הומצאו לו, "שאם לא כן ימצא עצמו מתעשר שלא כדין על חשבון הנתבע ועל חשבון אוצר המדינה" (ס' 41 לפסק הבוררות).

לטענת המבקש (ס' 15 לבקשת הביטול) לא הוסמך הבורר לקבוע בענייני מיסים ובשל כך לשלול מהמבקש זכאות למע"מ.

גם ביחס לאמור דין הטענות להידחות.

הבורר לא חרג מסמכותו. הוא הכריע בדיוק בעניינים שנמסרו להכרעתו, הגם שלא לטעמו של המבקש.

גם אם שגה הבורר ביחס לסוגיית המע"מ (ואינני מחווה דעה בקשר לכך), הרי שטענת המבקש הינה טענה "ערעורית" ומעבר לכך- טעות שנפלה בפסק הבוררות, אינה מהווה בסיס או עילה לביטולו (רע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ [פורסם בנבו] (4.11.2009)).

ג.3. - אין ממש בטענות לפיהן לא ניתנה למבקש הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו – סעיף 24(4) לחוק הבוררות:

1. לטענת המבקש, שהאריך וחזר על דבריו בסעיפים שונים לאורך הבקשה (ס' 60-42 לבקשה), הבורר נקט בהתעלמות שיטתית מהמסמכים ומהבאת הראיות, לכאורה, שצורפו ואף הוצגו לפני הבורר, והבורר לא התייחס אליהם כלל ועיקר. בשל כך, מסיק המבקש כי הבורר פעל על בסיס תשתית עובדתית מסולפת, שגויה ו'אשר יש בהן עיוות דין ממש', כלשונו [ס' 10, 60 ו-87 לבקשה, ההדגשה במקור] - ובזאת קיפח הבורר את זכות הטיעון של המבקש.
2. המשיב כופר בטענות. לדבריו הבורר ביקש מהצדדים להציג את כל הראיות שברשותם ונתן להם מספיק זמן לשם כך. חרף זאת בחר המבקש שלא להציג את ראיותיו 'בזמן אמת'.
3. לא מצאתי ממש בטענות המבקש.
4. תנאי לקיומה של עילת ביטול מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות הוא שהוכחה פגיעה מהותית בכללי הצדק הטבעי (ולשם הדיוק בזכות הטיעון) להבדיל מפגיעה פורמאלית גרידא וכי לא בנקל יורה בית המשפט על ביטול פסק בוררות בשל הטענה כי לא ניתנה לצד הזדמנות לטעון טענותיו או להביא ראיותיו [רע"א 7818/11 בבזדה נ' גבעת שמואל (פורסם בנבו, 6.10.13)].

ברע"א 6327/12 עופר ניב נ' דן חברה ציבורית לתחבורה (פורסם בנבו, 1.9.13), עמד כב' השופט דנציגר על כך, כי :

"ככל יתר עילות הביטול אף עילת הביטול שבסעיף קטן (4) פורשה בצמצום רב. ברוח זו, נפסק כי פגיעה בזכות הטיעון של צד לבוררות תצדיק את ביטול פסק הבוררות רק כאשר יהיה מדובר בפגיעה מהותית בכללי הצדק הטבעי ולא בפגיעה פורמאלית בלבד"

וכן:

"למעשה, בית משפט זה נעתר רק במקרים חריגים לטענת צד לבוררות לפיה לא ניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו או להביא ראיותיו וביטל בשל כך פסקי בוררות".

1. בענייננו, לא מצאתי ממש בטענות המבקש, בדבר אי מתן הזדמנות לטעון את טענותיו, וודאי שלא הובאה ראייה או אסמכתא בדבר פגיעה מהותית בזכות הטיעון.
2. ראשית, מעיון בטענות המבקש (למשל סעיפים 44-46 לבקשת הביטול) עולה, כי הטענות מתייחסות במהות לטעות כביכול המיוחסת לבורר, שלא התייחס למסמכים שלטענת המבקש מוכיחים את טיעוניו. ממילא שגם המבקש מתייחס לשגגה ("הרי שטענה זו שגויה מיסודה").

אין בין הטענות הנטענות לבין אי מתן אפשרות לטעון טענות דבר וחצי דבר בהקשר זה. ככל שהבורר התעלם ממסמך כלשהו הרי שמדובר לכל היותר בשגגה שאינה עילה להתערבות (ביני לביני- לא סברתי, כי הבורר התעלם מהחומר שהונח לפניו).

מעיון בטענות המבקש בהקשר זה עולה, כי אין בינן לבין אי הבאת ראיות דבר וחצי דבר. מדובר בטענות ערעוריות.

1. שנית, בסעיף 20.א. לבקשת הביטול נטען בכלליות, כי: "הבורר סירב לקבל את ראיותיו של המבקש – ובכך פגע בזכותו של המבקש לקבל את יומו בפני הבורר ולנהל הליך הוגן".

דא עקא, שמעבר לטיעון כללי זה, לא בא כל פירוט מצד המבקש- מה ביקש להגיש; מתי ביקש; מה ניתן לו ומה לא ניתן לו; מה קבע הבורר ועוד.

ברי, כי מי שבא לפני בית המשפט וטוען, כי הבורר לא אפשר לו להביא ראיות, צריך להתכבד ולפרט במה מדובר. מעת שהמבקש בחר שלא לעשות כן, הרי שלא ניתן לבחון בצורה רצינית את הטענות ודינן להידחות.

יוער, כי היה זה דווקא המשיב שתאר בתגובתו סירוב של הבורר לאפשר למבקש להגיש חוות דעת בשלב מאוחר. בקשר לכך ניתנה החלטה מנומקת ומפורטת של הבורר (שגם היא צורפה לתגובת המשיב ולא לתגובת המבקש) שלא מצאתי בה כל פגם ובוודאי שהסירוב לאפשר צירוף חוות דעת בשלב מאוחר, אינו עולה כדי סירוב לאפשר הבאת ראיות.

1. שלישית, טענותיו של המבקש בדבר התעלמות של הבורר מטענותיו, אינה עולה כדי אי מתן אפשרות להביא ראיות או לטעון טענות. למעלה מן הצורך, סברתי כי הבורר התייחס לטענות המבקש, הגם שלא קיבל חלק מהן. הדבר אינו מקים עילה לביטול פסק הבוררות.

ג.4. - אין ממש בטענות לפיהן פסק הבוררות ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו - סעיף 24(8) לחוק הבוררות:

1. לטענת המבקש הליכי הבוררות החלו בחודש אוקטובר 2015 והסתיימו בחודש מרץ 2019. הבורר לא פעל לתחימת ההתדיינות ובכך הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. משכך יש להורות על ביטול הפסק.
2. דין טענותיו של המבקש להידחות.
3. אכן בחודש ספטמבר 2015 הגיעו הצדדים לידי הסכמות לשוב ולפנות להליך בוררות. דא עקא (והדברים נלמדו רק מתגובת המשיב) שהיה זה המבקש אשר עיכב את הליך הבוררות, שעה שביקש להוסיף לגדר נושאים נוספים, שלא נכללו ברשימת הנושאים שסוכמה בין הצדדים במסגרת הפ"ב 41159-06-15.

המבקש פנה לבורר וביקש להרחיב את היריעה ונדחה; לאחר מכן, בשנת 2016 פנה המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז בבקשה לדון "ברכיבים הנוספים"; הדיון בבית המשפט המחוזי התקיים רק בחודש פברואר 2017, שאז נדחו טענות המבקש והוא חויב בתשלום הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

היינו, הליך הבוררות עוכב למעשה על ידי המבקש שביקש לכלול בו נושאים נוספים.

מצופה היה מהמבקש לגלות עובדות מהותיות אלה בבואו היום לבית המשפט, על אחת כמה וכמה שעה שהוא טוען, כי ההליך התארך באופן שגם לו עיוות דין. המבקש לא עשה כן ואין אלא להצר על כך.

לגוף הדברים – מי שעיכב את הליך הבוררות משך תקופה ארוכה אינו יכול לטעון, כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל התארכות ההליך.

1. כמו כן, בהתאם לסעיף 26(ג), לחוק הבוררות: "לא תשמע טענה של בעל-דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן פסק הדין, את הזכות לטעון טענה זו". המבקש מצדו לא טוען, כי הודעה מעין זו ניתנה על ידו.
2. לא רק שהודעה לא ניתנה לבורר על ידי המבקש, אלא שהצדדים הגישו לבורר סיכומים (גם אלה לא צורפו לבקשה דנן), והמתינו לפסק הבוררות שניתן לאחר מכן. מעת שפסק הדין לא נשא חן בעיני המבקש הוגשה הבקשה דנן.

ג.5. - לא מצאתי ממש בעילות הביטול שלפי סעיף 24(10) לחוק:

1. אשר לעילת הביטול שלפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות – נטען כאמור, כי לאורך כל פסק הבוררות ניכרת נטייה ברורה של הבורר כלפי המשיב, תוך שהוא מתעלם מראיות, מתעמר במבקש ומטיל עליו סנקציות בלעדיות. מכאן מסיק המבקש, כי הבורר הפר את אחריותו ואת חובת האמונים שלו לפי המבקש ודין פסק הבוררות להתבטל.
2. בפרקים דלעיל הורחבה היריעה אודות טענות אלה אשר דינן להידחות. לא מצאתי, כי נפל פגם כלשהו בהליך; לא מצאתי כי הבורר נהג במשוא פנים כלשהו כלפי המבקש. גם טענות בדבר חיוב המבקש להפקיד תשלומי שכ"ט בנאמנות בידי בא כוחו, אינן טענות שמלמדות על משוא פנים, וממילא שתשובת המשיב לכך, כי ניסיון העבר מול המבקש הביא את הבורר לכך, לא נסתרה.
3. זאת ועוד - עילת הביטול שבסעיף 24(10) לחוק הבוררות מיועדת לפי ההלכה הפסוקה למצבים נדירים למדי, כמו אם נפגעו עקרונות הצדק הטבעי; התגלתה תרמית; התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות למבקש ועוד. ר' למשל רע"א 5991/02 עופרה גוירצמן נ' רות פריד, נט (5) 1 (2004). מצבים כאלה לא התקיימו בהליך הבוררות שלפנינו, ומכאן שאין לעילת ביטול זו על מה להיסמך.

ג.6. – טענות נוספת שיש להידרש אליהן:

1. טענות לפיהן התעלם כביכול הבורר מראיות ללא הצדקה (ס' 7 לבקשת הביטול), הינן טענות ערעוריות ואין מקומן בבקשה זו. לגוף הדברים, לא מצאתי ממש בטענות עצמן שעה שהמבקש לא מצא לנכון לפרוש לפני בית המשפט את המסכת הראיייתית המלאה ולצרף לתיק שלפניי את כתבי הטענות המלאים, הפרוטוקולים והראיות במלואן.
2. טענות לפיהן פסק הבוררות "רדוד" – הן טענות בעלמא. אין מדובר בעילת ביטול, ומעבר לכך פסק הבוררות מנומק וקוהרנטי.
3. לא מצאתי, כי הבורר מעל באמון שנתין בו כפי שנטען ביחס לסעיף 30 לחוק הבוררות. כל שיש בנמצא הוא פסק בוררות שלא נושא חן בעיני אחד הצדדים.
4. "עיוות דין" - לאורך הבקשה חוזרת טענת המבקש בדבר "עיוות דין". דין טענה זו להידחות; לא מצאתי כל ממש בטענת בדבר עיוות דין. מדובר בהליך בוררות מקצועי שנוהל במקצועיות ויעילות, כאשר בהתאם לתוספת הראשונה לחוק הבורר אינו קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או סדרי הדין הנהוגים בבית המשפט. למעלה מן הצורך אציין, כי עיוות דין כשלעצמו, אינו מהווה עילה לביטול פסק בוררות. ר' רע"א 6907/18 בנדיאקו בע"מ נ' לורדינה (לובה) צחביראשווילי (פורסם בנבו, 10.10.2018).
5. סגנון - גם כאשר עותרים בבקשה לביטול פסק בורר ומעלים טענות כנגד הבורר מצופה מבעל דין להתבטא בכבוד כלפי הבורר ואת טענותיו לטעון בצורה עניינית (זאת כמובן מבלי לוותר על אף טענה). משכך, טענה לפיה: "מעלה הבורר קביעה הזויה לפיה המבקש אחראי להתמשכות ההליכים" (ס' 19) אינה תורמת לבירור הטענות, סגנונה אינו ראוי וניתן היה לטעון את הדברים בצורה אחרת; גם הדברים בס' 35 לבקשה שמתייחסים לקביעות הבורר ובגדרן נטען, כי: "הרי שטענה זו כוזבת לחלוטין" אינם מקובלים בסגנונם.

ד. סוף דבר ותוצאת פסק הדין -

1. נוכח התוצאה אליה הגעתי, דין בקשת הביטול להידחות וכפועל יוצא אני מורה על אישור פסק הבוררות שיצא לפני הבורר, עו"ד ומהנדס גדעון שפיגל, ביום 7 במרץ 2019.
2. המבקש יישא בהוצאות ההליך בסך של 7,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית על פי דין.

המזכירות תדוור לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ט, 15 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.