לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה נטענת שאירעה ביום 28.2.19 בין רכב שהיה נהוג ע"י התובעת לבין משאית המוחזקת ע"י הנתבעת 1 ושהיתה נהוגה ע"י הנתבע 2.

לטענת התובעת ביום התאונה, שהיה יום גשום במיוחד, נהגה ברכבה בנתיב השמאלי כאשר משאית הנתבעים שהייתה נהוגה בנתיב הימני, סטתה לנתיב נסיעתה ופגעה במראה הימנית ברכבה. המשאית המשיכה בנסיעתה לטענתה ורק לאחר שהמשיכה בנסיעה אחריה, עצרה המשאית ברמזור ואז עדכנה התובעת את הנתבע 2 כי פגע ברכבה. התובעת הבהירה כי המשאית לא סטתה במלואה לנתיב נסיעתה אלא סטתה קלות ככל הנראה ע"מ לחלוף על פני מכשול בדרכה.

הנתבע 2 מכחיש כי פגע ברכב התובעת. לטענתו הסיע את המשאית במסלול הימני בלבד כשחלונות רכבו פתוחים חרף מזג האוויר הסוער וכי המסלול השמאלי היה פנוי. עם התקדמות עדותו הבהיר כי אכן עבר במהלך הנסיעה לנתיב השמאלי אולם לאחר שווידא כי הנתיב פנוי. הנתבע העיד כי הבחין ברכב התובעת לראשונה עת עצרה אותו ברמזור.

לכתב התביעה צורפו תמונות שצולמו מיד לאחר האירוע בהם ניתן להבחין במשאית הנתבעים ובתנאי מזג האויר הגשומים.

השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות והאם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

לאחר שהאזנתי לעדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, אני בעמדה כי הסבירות לנכונות גירסתה של התובעת גבוהה יותר מהאפשרות לנכונות גירסתו של הנתבע 2.

דווקא בשל תנאי מזג האוויר, אני סבורה כי יתכן מצב בו התקרבה משאית הנתבעים לרכב התובעת ואגב השפשוף בין הרכבים נגרם הנזק עליו מצביעה התובעת וזאת ללא שהנתבע 2 מודע לפגיעה זו לאור גודלה של המשאית, הפרשי הגבהים בין הרכבים וכאמור, תנאי מזג האוויר.

יוער כי אירוע הסטייה שתואר ע"י הנתבע 2 במהלך הדיון אינו יכול להיות האירוע אליו מתייחסת התובעת שכן גם היא העידה כי המשאית לא עברה לנסיעה בנתיב השמאלי במועד התאונה אלא אך העידה כי ראתה את המשאית סוטה לכיוון נסיעתה.

הנזק ברכב התובעת תואם את תיאורה לתאונה לפיה שני הרכבים היו בנסיעה במועד התאונה ולפיכך נגרם נזק רק למראת הרכב.

לתובעת גירסה פוזיטיבית לפיה ראתה את המשאית מתקרבת אליה (עמ' 2 שורות 8-9) ואילו לנתבע 2 אין כל גירסה ביחס לאירוע והוא טוען כי רכב התובעת כלל לא היה בקירבתו אלא בצומת המרומזר. בשים לב לטענתו כי הנתיב השמאלי היה פנוי לחלוטין כל זמן הנסיעה (עמ' 2 שורות 3-4) ובהתחשב בעובדה כי התאונה אירעה בשעות הבוקר המאוחרות, נראה לי כי טענה זו סבירה פחות מטענות התובעת ותיאורה.

גם ביחס להיקף הנזק, התובעת צירפה הצעת מחיר לתיקון הנזק ואילו הנתבעים לא צירפו כל הצעת מחיר מקבילה או כל מסמך הסותר את טענות התובעת לעניין היקפו של הנזק.

לפיכך אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה וכפועל יוצא אני מקבלת את התביעה. הנתבעים באמצעות הנתבעת 1 ישלמו לתובעת סך של 2,545 ₪, בצירוף אגרה והוצאות משפט בסך 400 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט מחוזי מרכז שבלוד בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' אב תשע"ט, 07 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.