07 יוני 2019

לפני:

כב' הרשמת מרב חבקין

החלטה

עניינה של החלטה זו הוא בקשת התובע לשמיעת עדותו המוקדמת. הנתבעת מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה, בבקשה למתן החלטה והתגובה לה, להלן החלטתי:

1. תקנה 171 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) קובעת כי:

"עד העומד לצאת מישראל, או שניתן להנחת דעתו של בית המשפט או של הרשם טעם מספיק אחר לגבות עדותו מיד, רשאי בית המשפט או הרשם לבקשת אחד מבעלי הדין או לבקשת העד, בכל עת לאחר הגשת התובענה, לגבות את העדות או להורות שתיגבה בידי פקיד בית המשפט או אדם אחר שימונה לכך".

1. תקנה זו לא אומצה במפורש בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות בית הדין לעבודה) אולם בית הדין הארצי לעבודה פסק, כי בתי הדין לעבודה מוסמכים להורות על גביית עדות מוקדמת של עד מכוח הקבוע בסעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, על פיו "בכל ענין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות לפיו ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק" (ד"ר י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", מהדורת 2016, פרק 11, עמ' 37 ואסמכתאות שם).
2. הלכה היא, כי לבית הדין שיקול דעת נרחב להתיר גביית עדות מוקדמת בכל עת לאחר הגשת תובענה. בעת הפעלת שיקול דעת זה, יש לבחון מחד מהו הנזק העלול להיגרם לבעל הדין העותר לשמיעת העדות המוקדמת למול הנזק הצפוי לבעל הדין שכנגד, אשר בשלב מוקדם ביותר של ההליך נאלץ לחקור בחקירה נגדית בעל דין או עד, כאשר לא תינתן אפשרות נוספת לגבות עדותו.

ומן הכלל אל הפרט:

1. התובע מבסס את בקשתו על גילו המתקדם (82 שנים) ומצבו הבריאותי. לעניין זה צורף תיעוד רפואי ממנו עולה בתמצית, כי התובע אושפז במרכז רפואי העמק מיום 25.4.19 עד ליום 26.4.19 עקב הפרעה חולפת בדיבור ושוחרר במצב כללי יציב משביע רצון.
2. דעתי היא, כי בשלב הנדון לא הוצגו מסמכים רפואיים המצדיקים להיעתר לבקשה. אשר לנושא הגיל, לא שוכנעתי כי מדובר בגיל כה מבוגר, אשר מצדיק מטעם זה בלבד שמיעת עדות מוקדמת. מהליך אחר אליו הפנה ב"כ התובע במסגרת בקשה למתן החלטה עולה, כי היה מדובר בתובע כבן 90. אין זה מצב הדברים בהליך הנדון.
3. בפסיקה גם קיימים מקרים של תובעים בגיל דומה לזה של התובע, אשר נמצאת הצדקה לשמיעת העדות המוקדמת, אך זאת בנסיבות של תחלואה משמעותית (השווה: עא 2931/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ריצרד נורד ( 26.5.03); תא (ת"א) 37603-05-11‏ ‏ נרימן כהנים נ' חכימיאן קמאל (22.6.14)).
4. אמנם, אין חולק, כי עדותו של התובע היא עדות מהותית ועיקרית בתיק. עם זאת, נדרש לבסס "חשש כי העד לא יכול להתייצב ולמסור את עדותו במועד הרגיל 'הן לאור גילו של העד והן לאור מצבו הבריאותי'" (עניין נרימן כהנים שאוזכר לעיל). לא שוכנעתי, כי התובע הצליח לבסס חשש ממשי כאמור.
5. מהמסמך הרפואי שצורף עולה (למרבה המזל), כי מצבו הבריאותי של התובע תקין, וכי כבר בבוקר למחרת קבלתו בשל הפרעת דיבור חולפת, נצפה "דיבור ברור לגמרי", בדיקה נוירולוגית תקינה, בדיקת הדמיית ראש ללא ממצא חריף, ומבחינה קוגניטיבית ממצאי הבדיקה תוארו כתקינים לחלוטין. בנסיבות אלה, אין די בגילו של התובע כדי להצדיק בשלב הנוכחי שמיעת עדות מוקדמת.
6. בניגוד לטענת ב"כ התובע, אין להקיש גזירה שווה ממקרים של עובדים זרים העומדים בפני גירוש (סעיף 2 לבקשה). באותם מקרים קיימת ודאות, כי לא תותר כניסת אותם עובדים לישראל שנית (בדרך חוקית) וככל שהעדות לא תישמע טרם הגירוש הצפוי, לא יהיה ניתן לשמוע עדותם כלל.
7. בנוסף, יש טעם גם בטיעוני הנתבעת בקשר לפגיעה האפשרית בה ובהגנתה לאור מורכבות ההליך. עם זאת אדגיש, כי פגיעה זו יש לאזן למול הפגיעה הצפויה בתובע. אילו שוכנעתי, כי הונח חשש ממשי לכך שלא ניתן יהיה לשמוע את העדות בשלב מאוחר יותר, אפשר שהייתה הצדקה לקבוע הוראות מתאימות בכל הנוגע לגילוי מסמכים מצד התובע טרם גביית העדות (ראה החלטתי בעניין סעש (ת"א) 74149-10-18‏ ‏ אילן אושרי - מרזבית פלסטיקה‏ (7.2.19)). משלא שוכנעתי בכך, אין מקום להמשך דיון בסוגיית ההליכים המקדמיים בשלב הנוכחי.
8. עוד ראוי לציין, כי על פי סדרי הדין הנוהגים בבית הדין, עדות מוקדמת נשמעת על ידי רשמת ולא על ידי המותב הדן בהליך. בנסיבות שלפניי מדובר על פני הדברים בהליך מורכב (ראה סעיף 6 לתגובת הנתבעת). זאת להבדיל מתביעה פשוטה יחסית לתשלום זכויות מכוח משפט העבודה המגן, כאשר קיומם של יחסי עובד מעסיק אינו נתון במחלוקת (בדומה למרבית תביעות העובדים הזרים שבחר ב"כ התובע לציין בבקשתו).
9. לטעמי, במצב דברים זה, שמיעת העדות המרכזית שלא על ידי המותב שיפסוק בסיומו של ההליך (מותב הכולל גם נציגי ציבור) מעוררת קושי בלתי מבוטל בשל חוסר האפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מעדות התובע. ויודגש, עניין זה אינו מכריע את הכף. אילו הונחו טעמים ממשיים לחשש בדבר היעדר אפשרות לשמוע את העדות בעתיד, היה אותו שיקול נסוג מפני החשש האמור. ברם, כאשר התובע אינו מבסס טעם מספק לדחיפות בשמיעת העדות, גם שיקול זה ראוי לציון.
10. לסיום אציין, כי היה מקום להבהיר מדוע תצהיר התמיכה בבקשה ניתן דווקא על ידי אשתו של התובע. משלא מצאתי ממש בבקשה לא ראיתי לנכון לבקש מב"כ התובע הבהרה בסוגיה.
11. כמו כן יודגש, כי ככל שחלילה יחול שינוי במצב הרפואי (וכמובן נאחל לתובע בריאות טובה), התובע רשאי להגיש בקשה חוזרת נתמכת במסמכים מתאימים. כמו כן, רשאי התובע להגיש למותב הדן בתיק בקשה להקדמת דיון קדם משפט. חזקה כי בקשה זו תידון תוך התחשבות בנסיבות המקרה.
12. לא נעלמה מעיני בקשת ב"כ התובע לקיים דיון בבקשה לשמיעת העדות, אך לא ראיתי הצדקה להיעתר לה. אין זו דרך המלך בסוג זה של בקשות לקיים דיון במעמד הצדדים. בבקשה לעניין זה לא פורטו טעמים לסטות מכך במקרה דנן.
13. לסיכום, הבקשה נדחית.
14. לא ראיתי לנכון לפסוק הוצאות בגין דחיית הבקשה בשלב זה. טענות הצדדים שמורות להם בעניין בסיומו של ההליך.

ניתנה היום, ד' סיוון תשע"ט, (07 יוני 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.