לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 26/8/19 בהעדר התייצבות התובע.

לטענת התובע, אי התייצבותו נבעה מטעות ברישום מועד הדיון ביומנו ועל כן, יש להורות על ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ולדון בתביעתו לגופה.

הנתבעת אינה מתנגדת לביטול פסק הדין אך עומדת על הוצאותיה בגין התייצבות הנציג מטעמה לדיון אליו לא התייצב התובע.

ההלכה היא כי בית המשפט רשאי לשקול לבטל את פסק דין שניתן במעמד צד אחד, תוך איזון בין סיבת המחדל וסיכויי ההליך (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי , פ"ד ח' 395).

לעניין המשקל היחסי של שני השיקולים, נפסק לא אחת כי מאחר וביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או בהיעדר התייצבות מערב שאלות של זכות הגישה לערכאות שהינה זכות חוקתית (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינזון, ניתן ביום 27/02/01), הרי שמקום בו לא מדובר בזלזול בוטה של המבקש כלפי בית המשפט מכוח חובתו כבעל דין, לא יכולה להיות מחלוקת בדבר משקלו היחסי העדיף של השיקול השני (פס"ד כהן לעיל, ע"א 5000/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י' בן ציון , פ"ד מח (1) 830).

לאור האמור, יש לבחון בעיקר סיכויי ההצלחה של ההליך כאשר על המחדל הפרוצדוראלי ניתן להתגבר באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד.

בענייננו, סיבת אי ההתייצבות של התובע נעוצה בטעות בתום לב מצו ומשכך, אין מקום למנוע ממנו את יומו בבית המשפט וזאת נוכח הטענות המפורטות בכתב התביעה המצדיקות דיון לגופן.

באשר לשאלת ההוצאות, הרי שנציג הנתבעת התייצב לדיון אליו לא התייצב התובע ומשכך הנתבעת זכאית להוצאותיה ללא קשר לתוצאות ההליך.

לאור האמור, הנני מורה על ביטול פסק דין שניתן ביום 26/8/19.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 500 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך.

התיק ייקבע לדיון לפניי ליום 23/12/19 בשעה 12:00.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תש"פ, 25 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.