ניתן ביום 30 דצמבר 2019

פסק דין

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופט דורי ספיבק ונציגות הציבור גב' כרמן קלינגר וגב' אורנה רזניק; ב"ל 62901-06-17). בית הדין דחה את תביעת המערער לחישוב גמלת הנכות בגין תאונת עבודה מיום 20.10.15 על יסוד שכר שאותו השתכר קודם לפגיעה קודמת (מיום 3.2.13) שהוכרה אף היא כפגיעה בעבודה. יצוין כי הפגיעה השנייה אירעה במהלך תקופת שיקום מקצועי שאושר למערער על ידי המשיב, במסגרתה למד לתואר ראשון במשפטים.

2. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל חומר התיק מצאנו כי דין הערעור להידחות בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. פסק דינו של בית הדין האזורי מעוגן בדין ובפסיקה ויש בו מענה מקיף לכל טענות המערער.

3. דרישתו של המערער כי הגמלה בגין הפגיעה בתקופת השיקום המקצועי תשולם על בסיס הגמלה המשולמת לו בגין פגיעה קודמת שאירעה במהלך עבודתו מנוגדת להוראות החוק כמו גם לעקרונות של הביטחון הסוציאלי ונפרט:

א. קצבת נכות מעבודה מהווה תחליף לשכר ובמהותה באה לתת למבוטח חלף שכר עבודה וזאת על פי השכר שהרוויח טרם פגיעתו. המערער היה עובד שכיר במהלך התאונה הראשונה והיה מצוי בשיקום מקצועי במהלך התאונה השנייה. בתקופת השיקום המקצועי המערער לא השתכר דבר מלבד דמי השיקום. משכך, חלף השכר אשר משמש כבסיס לחישוב הגמלה בגין התאונה השנייה הוא השכר ה"וירטואלי" שנקבע לצורך כך בהוראות הדין כמפורט להלן, ולא השכר שקיבל המערער בעבר ועל פיו חושבה הגמלה בגין הפגיעה הראשונה.

לכך נוסיף כי בעת קרות התאונה השנייה המערער לא היה מבוטח בגין שכרו שלפני התאונה הראשונה שכן לא שילם דמי ביטוח באותה העת. מכאן, שבהתאם לעקרון הביטוחי היסודי אין המערער יכול להיות זכאי לקצבת נכות בגין שכר שלא בוטח לגביו.

ב. נזכיר כי החלת ביטוח נפגעי עבודה על מי שמצוי בשיקום מקצועי מהווה הרחבה, מעצם מתן כיסוי ביטוחי כנפגע עבודה גם למי שאינו עובד, ומצוי בשיקום מקצועי שממומן מקופת הביטוח הלאומי. הרחבה זו עולה מהוראות סעיף 75(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק), הקובע כי מבוטח לצורך ביטוח נפגעי עבודה הוא גם "אדם המצוי בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי, במקום או אצל אדם שאושר לכך בתקנות...". תקנה 25 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד - 1954 (להלן: התקנות) קובעת את המקומות שיוכרו לצורך כך כשיקום מקצועי או הכשרה מקצועית, ולענייננו חל סעיף-קטן (1) העוסק ב"מקום שניתן בו שיקום מקצועי" (ולא סעיף-קטן (4) כפי שסבר המערער, הקובע הסדר ספציפי לגבי "עולה").

ג. תקנה 29 לתקנות ממשיכה וקובעת כי מבוטח שנפגע תוך כדי שיקום מקצועי או הכשרה מקצועית לא יהא זכאי לדמי פגיעה, אלא אם "כתוצאה מהפגיעה בעבודה נגרע מהכנסתו במשלח ידו". תקנה 2(5) לתקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל), התשי"ז - 1956 (להלן: תקנות השכר), שהותקנו מכוח הסמכה מפורשת בסעיף 100 לחוק, קובעת כי שכר העבודה הרגיל, לגבי מי שמצוי בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי כאמור בתקנה 25(1) לתקנות, יחושב "כאמור בתקנה 6א'". תקנה 6א' לתקנות השכר ממשיכה וקובעת כי "שכר העבודה הרגיל, לגבי מי שמצוי בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי כאמור בתקנה 2(5), הוא סכום הכנסת המינימום לחודש הנקוב בפרט 1 שבלוח י"א לחוק, כפול 3 ומחולק ב - 90".

ד. לוח י"א האמור קובע כי הכנסת המינימום לגבי "עובד" היא "סכום השווה לשכר מינימום...", וביחס ל"מבוטח אחר" (ולכאורה המערער נופל בהגדרה זו) - "סכום השווה ל - 15% מהשכר הממוצע של החודש הראשון ברבעון...". בהתאם לתעודת עובד הציבור שהוגשה לתיק בית הדין האזורי, הבסיס לפיו משולמת גמלתו של המערער בגין התאונה השנייה הוא "מחצית השכר הממוצע בעת הפגיעה" היינו 13,890 ₪ לרבעון. שכר המינימום לעובד שכיר באותה עת עמד על 4,650 ₪ לחודש, היינו 13,950 ₪ לרבעון. בבית הדין האזורי לא חודדה השאלה מדוע בוצע החישוב לפי "מחצית השכר הממוצע בעת הפגיעה" דווקא, אך לכאורה מדובר בחישוב מיטיב.

ה. המערער הפנה לפסק הדין בעניין בוחניק (עב"ל (ארצי) 13884-08-12 עמוס בוחניק - המוסד לביטוח לאומי (30.10.14)) בו לטענתו נקבע כי יש לחשב את קצבת הנכות לפי בסיס השכר הגבוה ביותר שהוכר לגביו. המסקנה הנכונה מפסק דין בוחניק היא הפוכה שכן נקבע בו מפורשות כי כל קצבת נכות בגין כל תאונת עבודה תחושב לפי שיעור הנכות ובסיס השכר שנקבע לגביה. באותו פסק דין נדונה סוגיה של דרך חישובה של תקרה במקרה של כפל גמלאות, וסוגיה זו אינה מעניינו של ערעור זה.

ו. מעבר לאמור לעיל, מקובל עלינו פסק דינו של בית הדין האזורי והניתוח המשפטי שנערך בו גם ביחס לטענותיו הנוספות של המערער, לרבות זו המתבססת על סעיף 99(ב) לחוק.

4. סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה. ככל שלמערער טענות לגבי גובה השכר שנקבע לו מכוח תקנה 6א' לתקנות השכר (נוכח האמור בסעיף 3(ד) לעיל), הוא רשאי לפנות בקשר לכך למוסד שכן עניין זה (בלבד) לא לובן במסגרת ההליך שלפנינו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' טבת תש"פ (30 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.