1. בפני בקשת הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן:- "הנתבעת") לאשר משלוח שאלות הבהרה למומחה, במסגרתן יוצג פרוטוקול הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר בדקה את התובע, ס.ז. (להלן:- "התובע") ולבקש התייחסותו של המומחה לשאלה האם אין מקום להורות על בדיקתו של התובע מחדש. הבקשה מתבססת על פסק דינו של בית המשפט העליון במסגרת רע"א 271/20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (12.3.20) (להלן:- "עניין שומרה").

רקע כללי:-

1. התובע נפגע ביום 20.9.18 בתאונת דרכים. ביום 7.5.19 הוגשה התביעה שבפני, במסגרתה התבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

במסגרת החלטה מיום 12.8.19 הוריתי על מינוי ד"ר צביאלי אורן כמומחה בתחום האורתופדיה לבדיקת התובע. התובע נבדק וביום 29.10.19 ניתנה חוות דעת ובה נקבעו לתובע הנכויות הבאות:-

1. נכות צמיתה בשיעור 10% לפי פרט 44 (1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן:- "התקנות"), בגין פגיעה באגודל שמאל, וזאת לאחר 25% נכות זמנית למשך 3 חודשים.
2. נכות צמיתה בשיעור 5% לפי פרט 37 (5)(א) לתקנות (חלקי), בגין הגבלה בתנועות הצוואר.
3. לאחר קבלת חוות הדעת, פנה התובע לוועדה רפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, ענף נפגעי עבודה, לקביעת נכותו (שכן התאונה הייתה גם תאונת עבודה). הועדה בדקה את התובע וקבעה כי לא נותרה כל נכות צמיתה בעקבות התאונה (אלא אך ורק נכות זמנית). יצוין כי בפני הועדה עמדה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט אולם הועדה כלל לא התייחסה אליה.
4. הנתבעת טוענת כי בהתאם להלכה שנקבעה בעניין שומרה הנ"ל, יש מקום לשלוח למומחה שאלות הבהרות ובמסגרתן להציג את פרוטוקול הועדה, וכן לבחון אפשרות בדיקה חוזרת על ידי המומחה. הנתבעת טוענת כי מפרוטוקול הועדה הרפואית אנו למדים כי מצבו של התובע השתפר מאז בדיקתו על ידי המומחה.
5. לטענת הנתבעת, מעמדה של קביעת הועדה הרפואית זהה למעמד של חוות דעת שניתנה על ידי מומחה אחר שמונה על ידי בית המשפט. עוד היא טוענת כי מטרת גילוי האמת מחייבת בירור עדכני של מצב התובע (בירור שהיא תישא בעלותו), והכל בכדי שלא יפסק פיצוי על בסיס נכות שגויה. הנתבעת מפנה לשוני בתלונות התובע, כפי שנרשמו בפני המומחה למול תלונות התובע, כפי שנרשמו בפני הועדה הרפואית.
6. התובע מפנה לכך שקביעת בית המשפט העליון בעניין שומרה, הוגבלה לקביעות של המוסד לביטוח לאומי המחייבות לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן:- "חוק הפיצויים"), דבר שאינו מתקיים במקרה שלפני.

ההלכה המשפטית:-

1. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעות כי כאשר אדם מגיש תביעה בגין נזקי גוף, עליו לתמוך טענתו בחוות דעת רפואית מטעמו. גם נתבעת אשר חולקת על טענות התובע, תומכת זאת בחוות דעת מטעמה, וברוב המקרים בית המשפט ממנה מומחה רפואי מטעמו. כך יוצא שבתביעה בגין נזקי גוף, באופן תדיר, עומדות בפנינו לכל הפחות שלוש חוות דעת רפואיות.
2. בכל הקשור לתאונות דרכים, נקבע מנגנון ייחודי ולפיו יכול התובע לפעול באחת משתי דרכים:-
3. להגיש בקשה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, מכוח סעיף 6א לחוק הפיצויים (כפי שעשה התובע בהליך שבפני), כאשר דרכי הפעולה של המומחה והחומר שמותר להעביר לעיונו מוסדרים בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1986 (להלן:- "תקנות המומחים").
4. המסלול החלופי הינו בסעיף 6ב לחוק הפיצויים הקובע כי:-

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה".

מסלול זה מכונה "קביעת נכות על פי דין". המקרים השכיחים הינם כאשר המוסד לביטוח לאומי, ענף נפגעי עבודה, קובע נכות בגין התאונה ואזי קביעה זו מחייבת גם בהליך המתנהל אל מול חברת הביטוח.

1. לפי הפסיקה, זכות הבחירה בין המסלולים נתונה לתובע, נקודת ה"אל חזור" הינה תחילת שמיעת הראיות, שמוגדרת כמועד בו חוות הדעת מוגשת לתיק בית המשפט (רע"א 1619/93 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' יאיר טטרו, פד"י מז (4) 89 (19.8.93) (להלן:- "עניין טטרו"). בעניין זה אין חולק כי במקרה שבפני חוות הדעת הוגשה לתיק טרם פנה התובע לביטוח הלאומי, ועל כן המסלול בו מתנהלת התביעה הינו סעיף 6א לחוק הפיצויים. על כן על הבקשה להבחן לאור תקנות המומחים.
2. תקנה 8(א) לתקנות המומחים מגבילה את המסמכים שמותר להמציא למומחה למסמכים "בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית". תקנה 9(ב) לתקנות המומחים אוסרת על המומחה לדרוש או לקבל חוות דעת רפואית מטעם הצדדים.

כפי שמבהיר בית המשפט העליון בעניין שומרה לעיל, מעבר ליעילות הדיונית, התכלית העומדת בבסיס האיסור הינה הבטחת שיקול הדעת העצמאי של המומחה שמונה.

1. בחלוף השנים הפסיקה קבעה כי בעוד שמותר להציג בפני מומחה שמונה בהליך לפי חוק הפיצויים חוות דעת רפואיות שנערכו על ידי מומחים אחרים שמונו מטעם בית המשפט (רע"א 333/89 "שלוח" חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון ידידים, פד"י מג (4) 375 (22.11.89)), חל איסור על המצאת פרוטוקולים שמתעדים דיונים והחלטות של המוסד לביטוח לאומי, וזאת על אף שמדובר בגוף אשר אמור להיות אובייקטיבי ואינו פועל מטעם מי מהצדדים. יצוין, כי באחד מהמקרים (רע"א 3826/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף חאמד (9.7.03)), אסר בית המשפט על המצאת מסמכים מתוך תיק המוסד לביטוח לאומי לעיונו של מומחה שמונה בתחום השיקום, לאחר שהנכות נקבעה לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים (אם כי לא דובר בפרוטוקולים של הועדה עצמה).
2. הנתבעת מפנה לעניין שומרה הנ"ל וטוענת כי בהחלטת בית המשפט העליון יש משום שינוי ההלכה, שכן בעניין שומרה נקבע כי "אין להחיל את האיסור על הצגת מסמכי המל"ל למומחה שמונה מטעם בית המשפט בתביעה לפי חוק הפלת"ד על קביעות המל"ל המחייבות לפי סעיף 6ב לחוק, וזאת בדומה להחרגת האפשרות להציג חוות דעת של מומחה אחר מטעם בית המשפט כמפורט לעיל" (שם, פסקה 19, ההדגשות במקור – י.ב.). אולם קריאת פסק הדין מלמדת כי הנתבעת קוראת את אשר אין בו, ואפרט.
3. בעניין שומרה הנ"ל, היה התובע מעורב בשתי תאונות דרכים, וכתב התביעה שהגיש עסק בשתיהן:-
4. התאונה הראשונה משנת 2015 הייתה גם תאונת עבודה, התובע עמד בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי שקבע כי לא נותרה נכות בגין אותה תאונה.
5. התאונה השנייה, משנת 2016, לא הייתה תאונת דרכים בעבודה.

בית משפט השלום מינה, לבקשת התובע, מומחה בתחום האורתופדי ביחס לתאונה השנייה בלבד (שכן בכל הקשור לתאונה הראשונה הייתה כבר קביעה מחייבת על פי דין, ובה נקבע כי לא נותרה נכות).

1. למעשה, השאלה שבה דן בית המשפט הינה האם במקרה שכזה יש לאפשר למומחה לעיין בפרוטוקול הועדה הרפואית שקבע כי לא נותרה נכות בגין התאונה הראשונה (כאשר המינוי שלו הינו לצורך קביעת נכותו מהתאונה השנייה), קביעה אשר מחייבת את המומחה. ואכן, בית המשפט קבע כי במקרים שכאלו יש לאפשר הגשת הפרוטוקול לעיון המומחה. יצוין, כי בעניין זה כבר קיימת פסיקה של בית המשפט העליון 4שקובעת במפורש כי במקרה שכזה המומחה שממונה מחויב לקביעת המוסד לביטוח לאומי, בכל הקשור לתאונה ששיש בה קביעה על פי דין (רע"א 4484/06 רינה מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1996 בע"מ (19.9.06) אשר אישר את קביעת בית המשפט המחוזי (כב' השופט זילברטל) במסגרת בש"א (י"ם) 2516/05 רינה מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1996 בע"מ (26.4.06)).
2. בית המשפט העליון, בעניין שומרה, אף מדגיש כי הקביעה נכונה רק למקרים בהם הפרוטוקול מהווה קביעה על פי דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, וזאת לאור המעמד המיוחד של קביעה זו ולמרות הקשיים שעומדים מאחוריה (סעיף 25 לפסק הדין).

מהכלל אל הפרט:-

1. בעניין שלפני, מהרגע שהוגשה חוות הדעת לתיק בית המשפט, קביעת המוסד לביטוח לאומי אינה מחייבת לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, ומשכך אין לאפשר הגשתה למומחה, בהתאם להלכה בדבר הצגת פרוטוקולים של ועדות רפואיות.
2. דבר זה דומה למצב בו יש קביעה על פי דין, ובמקביל ישנה חוות דעת של רופא מוסכם, ועדיין אם חוות הדעת לא הוגשה לתיק בית המשפט הפרוטוקול הוא זה שמחייב.

כך היה בעניין טטרו בו הייתה קביעה של הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, ולאחריה הסכימו הצדדים על מינוי מומחה (שכן הדבר היה טרם תוקן החוק וחוקק סעיף 6ב), לימים משתוקן החוק קבע בית המשפט העליון כי קביעת הועדה הרפואית (שקבע שלא נותרה נכות) מחייבת ולא קביעת המומחה (שקבע נכות).

1. אכן, ישנו קושי להבהיר כיצד בהפרש של פחות מחצי שנה שני רופאים קובעים ממצאים מנוגדים, אולם הדבר אינו נדיר.

כך, לאחרונה, ניתנה החלטה של בית המשפט העליון במסגרת רע"א 4476/19 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (21.7.19). באותו עניין מונה מומחה שנתן חוות דעת ביום 20.4.18 ושלח אותה לצדדים, בחוות הדעת נקבעה נכות בשיעור 12.5%. ביום 26.4.18 נבדק התובע על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (שחוות הדעת הייתה בפניה) ושם נקבעה נכות בשיעור 5% בלבד. חוות הדעת הוגשה לבית המשפט רק ביום 3.7.18 (המועדים והנכויות הינן מהחלטת בית משפט השלום בת"א (הרצליה) 56595-09-17 ש.י. נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (17.3.19)).

בנסיבות אלו קבע בית המשפט (והחלטתו אושרה הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון) כי המסלול הינו מסלול של קביעת נכות על פי דין, לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים.

יתרה מזאת, גם בקשת התובע להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית, שכן קיימת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט שקובעת נכות גבוהה יותר נדחתה (ראה החלטת כב' השופטת אירית מני גור באותו תיק מיום 3.10.19).

1. למעשה, מעמדו של פרוטוקול הועדה במקרה שלפני הינו כשל חוות דעת של מומחה אחר, שניתנה במסגרת אחרת, ואשר אסור להציגה בפני המומחה (כפי שלא ניתן היה להציג בפני המומחה חוות דעת שהוכנה לצורך הליך משפטי אחר, בגין אותה תאונה).
2. אין להתרשם מדרך הרישום של הועדה הרפואית שלא רשמה את כל דברי התובע. הדבר קורה חדשות לבקרים, ובעניין זה אין אפשרות לעשות דבר. הרי לא ניתן כעת לזמן את המומחה שישב בוועדה לשאול מה היו באמת התלונות שנמסרו לו ומה היו ממצאי הבדיקה. הרישום בפרוטוקול הינו לקוני ולא מאפשר לבית המשפט להתרשם כי אכן ישנו שוני בינו לבין המומחה.
3. קביעת נכות בידי ועדות רפואיות, כפי שמציין בית המשפט העליון בעניין שומרה הנ"ל (פסקה 25), אינה נקייה מספקות ובעיות, ולכן קבעה הפסיקה כי אין להציג פרוטוקולים אלו למומחים. החריג הינו רק כאשר הקביעה מחייבת על פי דין, וזהו חריג שהינו יציר של החוק. אין מקום להרחיב אותו לכל פרוטוקול של ועדה רפואית.
4. משכך, דין הבקשה להידחות. בשים לב לכך שהנתבעת לא קיבלה את הצעת הפשרה, יפעלו הצדדים בהתאם להחלטה מיום 4.5.20 ויתייצבו לקדם המשפט המסכם לפני הוכחות, ביום 12.7.20. ככל שהנתבעת מבקשת לחקור את המומחה תדאג להפקיד את הסכום בהתאם להחלטה.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך 3,000 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, י"ג אייר תש"פ, 07 מאי 2020, בהעדר הצדדים.