מבוא

1. בפני בקשה לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש למשך 30 יום לגבי רכב  פרטי מ.ר. 87-383-38 (להלן:"הרכב"), אשר הוטלה ביום  11.5.19.

יצוין, כי הבקשה הוגשה ע"י "גולד ליין ספנות בע"מ", שהינה מחזיקה ברכב , באמצעות הגב' זכות רחל שהינה המחזיקה בפועל ברכב.

רקע

1. על פי הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (הדו"ח), ביום 11.5.19 שעה 04:42 לערך נתפס בעל המבקשת, מר זכות מוקה,  (להלן :"הנאשם") נוהג ברכב הנ"ל כשהוא שיכור כאשר בבדיקת אוויר נשוף שנערכה לו נמדדו 489 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף, שהינו מעל הריכוז המירבי המותר של 240 מק"ג בניגוד לסעיפים 62 (3) וסעיף 64 ב (א) (3) ו- 39א לפקודת התעבורה ותקנה 169 א( 1) לתקנות התעבורה.

טיעוני הצדדים

1. בבקשה צירפה המחזיקה ברכב , הגב' רחל זכות , מכתב שנערך לכאורה על ידי הנאשם , בו ציין כי הרכב נלקח ללא ידיעתה בזמן שישנה.

בדיון שהתקיים בפני היום, ציינה הגב' רחל זכות כי הרכב מצוי בחזקתה וכי הוא משמש אותה ואת בעלה הנאשם כאחד וכי לא ידעה שבעלה נטל את הרכב ונהג בו כשהוא שיכור.

עוד טען ב"כ המבקשת כי השימוע נעשה במקום ביצוע העבירה בסמוך לאחר רישום הדוח מבלי לזמן את המחזיקה ברכב, הגב' זכות לשימוע.

ב"כ המבקשת הוסיף וטען כי הרכב נחוץ למחזיקה לפרנסתה וכי איסור השימוש ברכב פוגע בה ובפרנסתה.

1. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה. לטענתו, מדובר בעבירה חמורה של נהיגה בשכרות וכי מדובר בריכוז הגבוה למעלה מפי 2 מהריכוז המירבי המותר בחוק.

כמו כן, לא הוכח שהמבקשת עשתה כל שביכולתה למנוע ביצוע העבירה.

דיון והכרעה

1. מצאתי לנכון לדון תחילה בטענתה של המבקשת, שההחלטה על איסור השימוש ברכב נעשה על ידי קצין המשטרה שלא כדין מאחר ולא ניתנה לה זכות הטיעון בפניו.

על קצין המשטרה היה לזמן את בעלת הרכב לשימוע בטרם יחליט על צו איסור שימוש. אי המצאת הזימון לבעלת הרכב שכתוצאה מכך היא לא ידעה על מועד השימוע ולא ניתנה לה זכות הטיעון, מהווה פגם בהחלטת קצין המשטרה.

אולם, הלכה פסוקה היא, כי:

"יש להפריד במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית בין שני מישורים:

המישור הראשון - הפגם בהחלטה. המישור השני - נפקות הפגם.

במישור הראשון על בית המשפט לבדוק ולקבוע אם נפל פגם בהחלטה: פגם של חוסר סמכות, הפרה של זכות הטיעון, ניגוד עניינים, שיקולים זרים וכיוצא באלה. אם קבע בית המשפט, במישור הראשון, נפל פגם בהחלטה, או אז עליו לשקול, במישור השני, את נפקות הפגם , כלומר, את הסעד הראוי...

ואפשר... שבית המשפט יקבע, על אף הפגם, כי ההחלטה תקפה ומחייבת כאילו לא נפל בה פגם . כך לגבי כל סוג של פגם , לרבות פגם של חוסר סמכות...

ואם פגם של חוסר סמכות אינו מחייב את המסקנה שההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה , אלא המסקנה תלויה בנסיבות, קל וחומר כך בפגמים אחרים, לרבות הפרה של זכות הטיעון..."

רע"פ 4398/99 – עינת הראל נ. מדינת ישראל, סעיף 7 לפסה"ד.

1. לאור ההלכה בדבר בטלות יחסית, יש לבדוק את נפקות ההפרה של זכות הטיעון במקרה הנדון, בית המשפט רשאי לבחון, האם יש בטענותיה האחרות של המבקשת כדי לשנות את ההחלטה המנהלית לגופה.
2. השאלה העומדת עתה לבחינה בפני ביהמ"ש היא, האם יש יסוד להחלטת הקצין לאסור שימוש ברכבה של המבקשת.

בסעיף 57א(א)(2) לפקודה נקבע כי: "היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחוייבים, היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב האישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים.....".

המבקשת לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה.

אעפ"כ בחנתי את חומר הראיות בתיק .

בבדיקת מאפיינים נכשל הנאשם במבחן הליכה על קו- הוא לא הצמיד עקב לאגודל והתנדנד. במבחן הבאת אצבע לאף החטיא פעם אחת והתנדנד.

הנאשם הודה, כי שתה 2 בירות ואמר "לא ידעתי שישפיע בצורה כזאת. טעות שלי ואני מצטער".. (תגובתו לדוח). גם בדוח עיכוב אמר "שתיתי רק שתי בירות 0סעיף 5).

על כן , הנני סבורה כי היו בפני קצין המשטרה די ראיות בשלב זה, שהנהג ביצע לכאורה את  עבירה המיוחסת לו, היינו נהיגה בשכרות, אשר הצדיקו את נקיטת האמצעים שנקט בהם באיסור השימוש ברכב.

1. מסוכנות

לא בכדי נקבע סמכותו של קצין משטרה לאסור שימוש ברכב למשך 30 יום בעבירה של נהיגה בשכרות וזאת לאור המסוכנות הרבה למשתמשי הדרך שיש בעבירה זו. בעבירה של נהיגה בשכרות קבע בית המשפט כי חלה חזקת מסוכנות ב"ש 07/90192 יניב רדלייך נ' מדינת ישראל  (08.2.18) "לטעמי עילת נהיגה –בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תוך ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת מיידית"; בש"פ 1965/07 רדלייך נ' מדינת ישראל(6.3.07).

משנמדד אצל הנאשם ריכוז של  489 מיקרוגרם, קרי למעלה מפי 2 מהריכוז המירבי המותר בחוק, ועל אף זאת התיישב מאחורי ההגה בעוד המנוע מונע, מעידה על מסוכנתו של הנאשם.

1. על פי ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, לבית-המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השימוש, אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"1.       הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.         מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה:

"אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".

1. לעניין החלופה הראשונה, הקבועה בסעיף 57ב(ב),  אמנם המחזיקה אשת הנאשם טענה, כי הנאשם לקח הרכב ללא ידיעתה בזמן שישנה. אולם, ניתן ללמוד על הסכמתה מכללא לכך שהנאשם ינהג ברכבה שכן הנאשם ידע היכן נמצאים מפתחות הרכב ויכול היה ליטול אותו בכל עת שחפץ ולא היה צריך לבקשם מהמבקשת.

יתר על כן, המחזיקה הודתה בדיון, כי מפתחות הרכב נמצאים כל הזמן בדלת וכי היא והנאשם משתמשים ברכב לסירוגין (ר' עמ' 1 שורה 17).

זאת ועוד; המבקשת לא הגישה תלונה במשטרה, כי רכבה ניטל ממנה ללא רשותה וללא הסכמתה.

1. בעניין החלופה השנייה שבסעיף 57ב- זו קובעת שני תנאים מצטברים.

על פי התנאי הראשון יש לבחון האם מי שנהג ברכב, פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב. המבקשת לא טענה בבקשה,  ותצהיר לתמיכה בטענותיה העובדתיות כלל לא הוגש, כי אסרה על המחזיקה ועל המשתמשים מטעמה ברכב, לנהוג בשכרות.

בנוסף, על פי התנאי השני בחלופה זו, יש להראות שבעל הרכב עשה "כל שביכולתו" למניעת העבירה שבוצעה לכאורה ברכב. עיון בפסיקה מלמד, כי רמת ההוכחה הנדרשת היא כי בעל הרכב יוכיח כי נקט בפעולות של ממש על מנת לוודא כי הנהג לא יכניס עצמו למצב של ביצוע עבירה לכאורה של נהיגה בשכרות.

ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12), ניתח ביהמ"ש העליון את משמעות הנטל הקבוע בחוק, המוטל על כתפי הורה, בעל הרכב, במקרה שם, בטרם מסר את הרכב לשימוש בנו. במקרה שם הזהיר ההורה את בנו, בן ה – 21, אזהרה כללית לבל יבצע עבירה על החוק, והבן נתפס כשהוא נוהג בשכרות. ביהמ"ש קבע כי על הבעלים של הרכב לנקוט באמצעי אכיפה בשלב האפקטיבי שלפני השכרות:

" המבקש לא עשה דבר מעבר לאזהרה הכללית. בית המשפט לתעבורה קבע כי ניתן היה למשל לוודא כי יִמצא נהג תורן שלא שתה. זוהי אינה דרישה מופרזת, בהתחשב בעובדה שהמחוקק דורש מבעל הרכב לעשות "כל שביכולתו". נדמה כי מדובר בדרישה סבירה וראויה, ובנסיבות תיק זה היא מתיישבת עם הוראות החוק."

ויפים הדברים על אחת כמה וכמה בענייננו, בו לא נטען כלל ע"י המבקשת, כי הזהירה את המחזיקה באזהרה כלשהי. גם המחזיקה לא טענה כי הזהירה את בעלה לבל ינהג ברכב בשכרות.

המבקשת והמחזיקה לא עשו ככל אשר לאל ידן כדי למנוע את העבירה. אין בבקשה כל פירוט ולו של פעולה אחת, שנקטו המבקשת והמחזיקה.

לא זו אף זו; נראה כי המבקשת והמחזיקה נמנעו מלנקוט בפעולה אקטיבית כלשהי על מנת למנוע את ביצוע העבירה, לאור העובדה שהמחזיקה סמכה על בעלה.

1. כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

ב"כ מבקשת כשל מלהצביע על קיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57 ב (2) הנ"ל.

המבקשת לא יצאה ידי חובתה עפ"י החוק בכך שאיפשרה נטילת הרכב ע"י אחר ללא פיקוח הדוק וממשי.

במתן רשות לנהוג ברכב לאדם אחר מבלי לוודא עמו שלא ינהג בשכרות, נטלו על עצמן המבקשת והמחזיקה את הסיכון הכרוך בנהיגה שכזו, העלולה לגרום לפגיעה באחרים וכן היה עליהן לדעת, שאם ייתפס הנהג, עלול הוא להיענש גם מנהלית בהתאם לחוק.

ר' גם ע"ח 64062-02-19 מ"י נ' עבד אלקאדר מיום 3.3.19 מפי כב' השופט טרסי וכן ע"ח 17115-02-19 ראובן דמוזה ואח' נ' מ"י מיום 14.2.19 מפי כב' השופטת נ. בכור.

1. הטענה, כי איסור השימוש פוגע במבקשת ובמחזיקה ובפרנסתן היא מקוממת ועלולה להתפרש כאילו פרנסתן של המבקשת והמחזיקה חשובה יותר משלום הציבור ומתירה עבירה על החוק עד כדי סיכון המשתמשים בדרך.

כפי שקבע בימ"ש המחוזי בע"ח 64062-02-19 הנ"ל :" אך מבלי להקל ראש בקשיים אלה מדובר בקשיים אופייניים הנילווים באופן טבעי כמעט לכל מקרה של השבתת רכב, ואין בהם כדי להוות הצדקה לקיצור ההשבתה, אלא במקרים חריגים אשר המקרה הנוכחי אינו נמנה עליהם".

1. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי עברו התעבורתי של הנאשם מכביד ביחס לוותק נהיגתו . הוא מחזיק ברשיון נהיגה אך משנת 81' וצבר לחובתו 44 ה"ק , מהן מהירות (רבות), נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, אור אדום, טלפון (2 ה"ק) ועוד.
2. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים שבפניי, לא שוכנעתי, כי יש בפניי נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב או קיצור תקופתה, ומצאתי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של הקצין אשר הורה על איסור השימוש ברכב.

15. נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

512937

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ט, 22 מאי 2019, בהעדר הצדדים.