בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש ביום 22.10.19 בהעדר הגנה.

לטענת המבקש, לא הגיש כתב הגנה שכן כתב התביעה לא הומצא לידו מעולם וכי אישורי המסירה שהוצגו לפני ביהמ"ש הינם מזויפים. כן טען המבקש כי אכן נהג ברכב במועד התאונה אולם אינו בעל הרכב וכי התאונה אירעה בשל רשלנותה של נהגת התובעת אשר נסעה במהירות העולה על המותר, איבדה שליטה על רכבה וסטתה מנתיב נסיעתה ובלמה את רכבה. לבקשה צורפו תצהיריהם של המבקש ושל אחיו שקיבל לידיו ע"פ אישור המסירה את כתב התביעה.

המשיבה טענה כי למבקש נמסר על קיומה של התביעה במסגרת 3 מסירות שונות, האחת מסירה של כתב התביעה, השניה מסירה של פסק הדין והשלישית מסירה של אזהרה במסגרת הליכי הוצל"פ של פסק הדין. המסירות נמסרו לידי אחיו של המבקש, וזהותו של המבקש אומתה בשיחה עם שכן המתגורר במקום. המשיבה מפנה את תשומת לב ביהמ"ש לעובדה כי רק אחד מהאחים חתום על תצהיר אולם הבקשה מתעלמת מהמסירות הנוספות שבוצעו במסגרת תיק זה, ולטעמה- לא בכדי. כן מפנה המשיבה את ביהמ"ש לתדפיס ממנו עולה כי המבקש הוא בעל הרכב בניגוד לאמור בבקשה וטוענת כי נימוקי ההגנה עליהם מצביע המבקש הינם נימוקי סרק.

זכות התשובה ניתנה למבקש אולם זו לא הוגשה ולכן בשלה השעה ליתן החלטה בבקשה.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

בפר"ק (מרכז) 45345-10-13 מועצה מקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו – מנהל מיוחד לעמותה (פורסם בנבו) קבע בימ"ש:

"בית המשפט ייעתר לבקשה שעניינה ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד אם מצא כי ביטול כאמור מתחייב מן הצדק (קרי, כאשר נפל פגם דיוני היורד לשורשו של עניין, כשלרוב מדובר בפגם בהמצאה או פגם אחר שפגע ביכולת להשמיע טענות) או בהתאם לשיקול דעת בית המשפט בשים לב לסיבה בגינה ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד ולסיכויי ההגנה של הצד המבקש את הביטול (ר' לעניין זה רע"א 2582/13 גריפאת נ' רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל - צפון (2.6.2013) (פורסם בנבו); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008) (פורסם בנבו))."

גם אם הייתי נכונה לקבל טענתו של המבקש כי כתב התביעה לא הומצא לידיו כדין, אין המבקש מתייחס לשיהוי בהגשת הבקשה לאור אישורי המסירה המתייחסים לפסק הדין ולאזהרה בהליכי ההוצל"פ ואף בבקשה לביטול פסק הדין לא פירט באילו נסיבות נודע לו על מתן פסק הדין כנגדו- ובכך יש לחזק את טענות המשיבה כי המבקש היה מודע להליכים המנוהלים כנגדו אולם לא נימק את השיהוי שבהגשת הבקשה.

כך גם ביחס לטענות ההגנה של המבקש, המודה הלכה למעשה בפגיעה ברכב התובעת. הטענות שנטענו בתצהיר המבקש באופן סתמי ונסתרו ע"י המסמכים שצורפו ע"י המשיבה- וגם ביחס אליהם לא ניתנה התייחסות המבקש, כך שגם בהן אין להועיל למבקש באשר אין בהם כדי להצדיק ביטולו של פסק הדין מטעמים שבשק"ד ביהמ"ש.

להכרעה דומה, ראו גם בדברי כבוד השופט עמית ברע"א  640/19 אבו חאמד איברהים נ' עומר אלבאחבסה (17.4.19).

סיכומם של דברים: המבקש לא הראה כי השתהותו בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין היתה סבירה ואגב כך מעלה ספק בטענותיו ביחס למסירת כתב התביעה לידיו וכן לא הראה סיכויי הגנה.

לפיכך אני דוחה את הבקשה. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 750 ₪.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' כסלו תשפ"א, 19 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.