1. לפני תביעה קטנה בסך 5,400 ש"ח.

כתב ההגנה נמסר לנתבעת 1 שהגישה כתב הגנה והתייצבה לדיונים ולנתבע 2 - לידי מירב (בתאריך 30.6.2020) שלא הגיש כתב הגנה ולא התייצב. אישורי המסירה לנתבע 3 חזרו בציון "לא ידוע במען".

טענות התובעת:

1. התובעת מייצגת בעלים של דירה הנמצאת בקומפלקס "לב אילת" והשכירה דירה זו לשני בחורים. בתאריך 18.3.2019 פרצה הנתבעת 1 את דלת הדירה על מנת לבצע בה חיפוש וגרמה נזק לדלת. הדבר יכול היה להימנע לו הייתה הנתבעת 1 מבקשת מהתובעת מפתח. מיד לאחר הפריצה הגיע לדירה בנה של התובעת ולשאלתו מדוע לא בקשו ממנו השוטרים מפתח - ענו השוטרים שיש להם צו מבית המשפט המאפשר להם לפרוץ את הדלת. לא רק שהדלת נשברה אלא גם המשקוף. התובעת רכשה דלת חליפית במקום הזול ביותר שיכלה למצוא ועלות החלפת הדלת היתה 1,600 ש"ח. התובעת הפסידה גם דמי שכירות בשווי 3,800 ש"ח.

טענות הנתבעת:

1. לנתבעת אין חובה להודיע לתובעת מראש על פריצת הדלת,  והנזק  - אם נגרם  - הוא באחריות שוכרי הדירה. הנתבעת 1 פעלה ללא רשלנות ולכן עומדות לה ההגנות הקבועות בסעיף 3 לחוק הנזיקים  האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב-1952 וסעיף 6 לפקודת הנזיקין. הנתבעת 1 פעלה על פי ההרשאה החוקית שנקבעה בסעיף 45 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)  לפיה אם נדרש האדם הגר בבית ליתן כניסה לבית וסירב, מי שזכאי להיכנס לבית רשאי לבצע את הכניסה בכח. 
2. השוטרים הגיעו לדירה על פי מידע שבמקום מתבצע סחר בסמים מסוכנים. הם בקשו מהשוכרים לפתוח את הדלת אך אלה פתחו אותה ומיד סגרוה בפני השוטרים. אי לכך נכנסו השוטרים לבית תוך הפעלת כוח סביר. במסגרת החיפוש נתפסו בבית סמים. 
3. התובעת צריכה הייתה לתבוע, במקום הנתבעת 1, את השוכרים - ומשלא עשתה כן (בתחילה – ל.א.) על בית המשפט לצרפם כנתבעים. בנוסף מכחישה הנתבעת 1 את הנזקים.
4. בתגובה תבעה הנתבעת גם את השוכרים אך מצויין לעיל לגבי הצלחתה באיתור הנתבעים 2-3 ומסירת כתב התביעה לידיהם. מתברר שגם הנתבעת 1 לא הצליחה לאתרם על מנת להשלים את החקירה וזו עדיין פתוחה.

דיון והכרעה:

1. בדיון שהתקיים בתאריך 10.12.2019 צרפה התובעת מסמך מתאריך יום קודם מטעם ועד הבית ב"לב אילת" ולפיו לו היו השוטרים פונים למשרד הועד יכלו לקבל את הטלפון של התובעת ולפנות אליה.
2. במהלך הדיון מסרה הנתבעת  1 לבית המשפט מסמך חסוי הדן בחקירה עצמה וכן מזכר חסוי. המזכר מתאר את נסיבות פריצת הדלת של התובעת. מתברר בין היתר כי השוכרים ברחו מהדירה טרם הספיקו השוטרים להכנס אליה. השוטר מסר שבנתיב הבריחה שלהם נמצאו עוד סמים. 
3. בדיון השני שהתקיים ללא נוכחות הנתבעים 2-3 התייצב השוטר שהשתתף בפריצה וטען כי ההגעה לדירה נעשתה תוך התראה קצרה (מידע מודיעיני "חם"). לא היה זמן אפילו להוציא צו מבית המשפט.  הוא טען שבבניין אין מזכירות ואין קבלת קהל. אנשים גרים בדירות על בסיס יומי.
4. התובעת התנגדה לטענה זו ומסרה שיש בבניין משרד עם פקידה. עובדה שאחרי הפריצה הלכו השוטרים למשרד והתקשרו אליה ממנו. הם אפילו בקשו מהמשרד שיוריד את תוכן המצלמות כדי להתחקות אחר החשודים. עוד מסרה שהשוכרים לא גרו על בסיס יומי אלא שנתי. הם עבדו במלון נפטון. היא סבורה שהשוכרים רק השתמשו בסמים ולא סחרו בהם.
5. השוטר הגיב שאין זה נכון לפנות מראש למשרד הקבלה טרם ההגעה לדירה כי דבר זה עלול להסגיר את תכניות המשטרה ולשבש את החקירה. למשל יכול היה להיות מצב שיש קשר בין התובעת לשוכרים והיא הייתה מזהירה אותם.
6. הנתבעת 1 טענה שאפילו בועד הבית לא טענו שיש מפתח במשרד אלא שיש להם טלפונים של הבעלים וניתן היה להתקשר ולקבל מפתח. אפילו כשהתקשרו, לא התובעת הגיעה אלא בנה.
7. על כך הגיבה התובעת שכעת מתברר שהשוטרים ידעו שיש משרד, בניגוד לטענותיהם הקודמות שאין משרד, ואפילו התקשרו ממנו וכי השוטר שלא היה במשרד .
8. התובעת העידה בחקירה נגדית שהשוכרים שילמו לה עבור חודש. לקח שבוע ימים לתקן את הדלת. חוזה השכירות נערך מולה. השוכרים התעתדו להמשיך ובקשו ממנה להאריך את השכירות מעבר לתקופה הראשונה.
9. לשאלת נציגת הנתבעת אם השוכרים בקשו הארכה עד 29.3. ענתה התובעת שהם נכנסו מיום 16.3 עד יום 29.3.  היא הסכימה שהדלת סופקה לה בתאריך 28.3.2019. התובעת מסרה שלא לקחה מהשוכרים ערבויות או בטחונות כי הם נראו לה ילדים טובים. היא מניחה שגם אם הייתה לוקחת מהם שיק בסך 10,000 ש"ח הרי שכפועל יוצא מכך הייתה צריכה למרר להם את החיים דרך לשכת ההוצאה לפועל.
10. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה נגד הנתבע 2 בהעדר הגנה ולדחות את התביעה נגד הנתבעת 1 ללא צו להוצאות – ואנמק:
11. אפנה לנוהל משטרתי משנת 2014 הדן במקרים כגון אלה – "פריצת דלתות במהלך חקירה" מתאריך 1.2.2014. על פי הנוהל רשאי שוטר להיכנס למקום ללא צו אם קיים חשד סביר שמתרחש באותו מקום מעשה פשע. סעיף 25 לחוק סדר הדין הפלילי וסעיף 45 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) מקנים לשוטר סמכות להשתמש בכח סביר נגד האדם או הרכוש לשם ביצוע החיפוש. בכל מקרה בו יש צורך להיכנס למקום בהעדר בעליו, יש לנסות לאתר אדם המחזיק במפתח אם העיכוב לא יפגע בהמשך הפעולה. אם לאו, על החוקר לפנות לקצין ולבקש שיאשר לו כניסה תוך שימוש בכח. אולם חוקר או בלש מוסמכים להיכנס ללא קבלת אישור מוקדם, אם השהיית הפעולה עד קבלת האישור עלולה לגרום להעלמות החשוד או העלמת ראיות או טשטושן. שוטר שדורש להיכנס למקום ואינו נענה, יכנס רק לאחר שהשתכנע שאנשים במקום שמעו את דרישתו; ואם האדם הנמצא סרב להרשות כניסה רשאי השוטר לבצע את הכניסה בכח, אך כח סביר. השוטר ישתדל להקטין את הפגיעה ברכוש. אם המקום סגור בדלת פלדה רצוי להזמין מכבי אש כי הנזק עלול להיות רב ביותר. 
12. במקרה הנוכחי השתכנעתי כי המשטרה פעלה על פי הנוהל ולא חרגה ממנו.
13. ראשית - המשטרה הגיעה למקום במהירות, אף ללא קבלת צו, בעקבות מידע מודיעיני. השוטרים דפקו על הדלת, אחד החשודים פתח ומשראה את השוטרים סגר מיד ומאן לפתוח שנית. יש לזכור כי החשודים גרים בקומה ראשונה כך שיכלתם לברוח מהדירה אינה בלתי אפשרית ובמקרה הנוכחי אף התממשה. עוד יש לזכור כי בביתם, על פי המידע, שקבל חיזוק מסגירת הדלת על ידי החשוד, סמים מסוכנים שניתן להשמידם.
14. לרשות המשטרה לא עמד איפוא זמן רב, כי אם היו עוברות דקות רבות (במהלכן היתה המשטרה ניגשת למשרד, מתקשרת לתובעת ומחכה שתגיע עם מפתח) יכלו החשודים, לו נשארו בדירה ולא ברחו ממנה, להשמיד את הסמים - וכך הייתה מסוכלת פעולתה.
15. שנית - אם הייתה המשטרה ניגשת למשרד הנמצא למטה ומבקשת את פרטיה של התובעת יכולה הייתה התובעת להזהיר את החשודים (המשטרה לא יכולה הייתה לדעת מראש מה טיב יחסיה עם החשודים) וההמתנה לבואה הייתה מסכלת אף היא את מטרת הגעת השוטרים שכן בזמן זה יכלו החשודים לברוח/להשמיד הסמים. 
16. רביעית - התובעת היא מונעת נזק טובה יותר מהמשטרה. בידה היתה האפשרות למנוע את הנזק בעלות נמוכה יותר מאשר זו שעל המשטרה היה להשקיע. היא השכירה את הדירה לחשודים ובכך הזדמן לה לפגוש אותם, להתרשם מהם, לעיין בתעודות הזהות שלהם, לבקש שימציאו ערבויות וכך לוודא שיש מי שמוכן לסכן את כספו עבורם. אולם לפי דבריה סמכה התובעת על מראה עיניים בלבד, לא בדקה, לא בקשה בטחונות, ובדירה שהשכירה לשוכרים פעלו השוכרים, על פי החשד, למכור סמים. כעת עומדת התובעת מול שוקת שבורה.
17. חמישית ובהמשך לאמור בנימוק הרביעי - לא רק זאת, אף זאת, התובעת הביעה בדיון עמדה שהחשודים השתמשו, כביכול, בסמים שהיו בדירה - לצריכה עצמית. אם התובעת לוקחת על עצמה לטעון זאת משמע שהמצאות סמים בדירה לא נפלה עליה כרעם ביום בהיר, למרות שגם החזקת/שימוש בסמים לצריכה עצמית אסורה על פי החוק.
18. מכל האמור לעיל נכון יהיה לקבוע כי עד כמה שהדבר קשור לנתבעת 1 - המשטרה, כל הנזק שנגרם לתובעת אמור לחול על התובעת.
19. משלא הוכחה אחריות מטעם הנתבעת אין צורך לדון בשאלת גובה הנזק. עם זאת אציין כי התגלעה סתירה בין האמור בדברי התובעת בדיון - "הבחורים האלה גרו לא יומי אלא שנתי" (פרו' 4/28) ובין דבריה בחקירתה הנגדית, לפיהם "הם נכנסו מיום עד יום...16.3 עד 29" (פרו' 6/36). כך שלאור הצהרתה (פרו' 6/32) כי הם שילמו לה עבור חודש מראש, מ16.3 - נראה כי שולם לה בגין כל הימים בהם הייתה הדלת פתוחה ולא ניתן היה להשכיר את הדירה.
20. על כן אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 1 ולפנים משורת הדין לא מחייבת בהוצאות.
21. עם זאת התביעה נגד הנתבע 2 מתקבלת כאמור במלואה ועל כן אני מחייבת את הנתבע 2  לשלם לתובעת את הסך 5,400 ₪ בצירוף הוצאות המשפט בסך 700 ש"ח שישולמו תוך 30 יום מהיום.
22. זכות לתובעת ולנתבעת 1 להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 15 יום, ופגרת בתי המשפט לא תבוא בחשבון במניין הימים.
23. זכות לנתבע 2 להגיש בקשה לביטול פסק הדין תוך 30 יום ממועד המצאתו אליו.
    

ניתן היום, כ"ו אב תשפ"א, 04 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.