עניינו של התיק הינו תביעת ליקויי בניה הכוללת סעדים שונים שהגישה התובעת כנגד הנתבעת.

בהתאם לתקנה 129(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, פסק הדין יכלול פירוט קצר של המחלוקות, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות, השאלות המשפטיות הטעונות הכרעה, ההכרעה ונימוקיה באופן תמציתי.

זהות הצדדים ורקע כללי:

1. התובעת היא הנציגות החוקית של הבית המשותף הנמצא ברחוב תור 13 בכרמיאל, הידוע כגוש 19874, חלקה 48, אשר אמונה על ניהול ואחזקת הרכוש המשותף בבית המשותף מכוח הסמכתה על-ידי הדיירים בבית המשותף.
2. חברת פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ, (להלן: "הנתבעת"), היא חברה קבלנית וותיקה העוסקת בנדל"ן וקבלנות בניה, ומשווקת ומוכרת אלפי דירות מגורים באזורים שונים ובכלל זה כרמיאל.
3. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת על סך 127,852 ₪, בטענה לליקויים שונים ברכוש המשותף בבית המשותף ועתרה לקבלת פיצויי כספי בגין הליקויים בצד הוצאות נוספות ועוגמת נפש. לחילופין, ביקשה התובעת לקבל צו המורה לנתבעת לתקן את כל הליקויים המפורטים בחוות הדעת מטעמה, וזאת בפיקוח הנדסי.
4. בכתב התביעה נטען, כי הנתבעת שבנתה את הבית המשותף ומסרה את הדירות לדיירים במהלך שנת 2016, מסרה אותן לחזקת הדיירים עם ליקויים רבים ללא עריכת פרוטוקול מסירה מסודר לנציגות (התובעת) אשר נבחרה בחודש אוקטובר 2016 על ידי מרבית הדיירים בבית המשותף. נטען עוד, כי הנתבעת הבטיחה כי עניין הרכוש המשותף יושלם בתקופה קצרה, אך ליקויים רבים נותרו בעינם והנתבעת לא ביצעה את התחייבויותיה למסור לידי הדיירים רכוש משותף תקין ונקי כמצופה בבניין חדש. נטען עוד, כי פניות התובעת לנתבעת לא זכו לכל מענה ובשל כך נאלצה התובעת לבקש חוות דעת הנדסית בכל הקשור לליקויי הבניה. בהתאם לחוות הדעת שנערכה עבור התובעת עולה כי קיימים ליקויים רבים אשר עלותם תיקונם מסתכמת בסך של 114,352 ₪ הכל כמפורט בסעיף 9 בכתב התביעה. על-כן, ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסכום הנ"ל בצירוף הוצאות שכר טרחת מומחה מטעמה בסך 3,500 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪ ומכאן סכום התביעה - 127,852 ₪. לחילופין, ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת לתקן את הליקויים על חשבונה.
5. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי יש לדחות את התביעה על הסף וגם לגופו של עניין. נטען להעדר יריבות מול התובעת שאינה מוסמכת להגיש את התביעה דנן. לגוף העניין, נטען כי הנתבעת נהגה בדרך סבירה ומקובלת וביצעה את כל העבודות לשביעות רצון הדיירים ואף נתנה מענה הולם לרכוש המשותף, ולכן התביעה הוגשה בחוסר תום לב. נטען עוד, כי הבניה בוצעה במיומנות גבוהה ובמקצועיות. הנתבעת הוסיפה כי הבית המשותף אוכלס בשנת 2016 וכי התביעה הוגשה באיחור ניכר כשלוש שנים לאחר המסירה במטרה להוציא כספים שלא כדין מהנתבעת. הנתבעת הוסיפה, כי עשתה ככל יכולתה על מנת לבצע את התיקונים הנמצאים באחריותה לשביעות רצונה של התובעת והיא לא התנערה מביצוע התיקונים שבאחריותה. נטען, כי הנתבעת נתנה מענה מלא והולם לכל פניה ולכל דרישה. הנתבעת הכחישה את אחריותה לליקויים הנטענים וכפרה בסכומים הנתבעים ובחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת.
6. בעקבות הגשת כתבי הטענות מטעם הצדדים, הגישה הנתבעת חוות דעת הנדסית מטעמה. בשל הפערים בין חוות הדעת מינה המותב הקודם את המהנדס מר יוסי לזר כמומחה מטעם ביהמ"ש על מנת שיחווה את דעתו לעניין הנושאים השנויים במחלוקת כעולה מכתבי הטענות וחוות הדעת של הצדדים.
7. ביום 19.10.2020 הוגשה חוות הדעת של המומחה ולפיה אומדן תיקון הליקויים ברכוש המשותף מסתכם בסך של 39,460 ₪ (לפני מע"מ), כאשר לסכום זה יש להוסיף עבודות פיקוח בשיעור של 15% מהסכום הנ"ל. המומחה השאיר להכרעת ביהמ"ש שאלת ההוצאות בנושא החשמל בסך של 3,400 ₪.
8. בקדם המשפט שהתקיים ביום 10/11/2020 ולאחר שמיעת הצדדים, אישר המותב הקודם לנתבעת לבצע על חשבונה את התיקונים של הליקויים שפורטו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. באותה החלטה נכתב כדלקמן: "למותר לציין כי מצופה שהעבודה תתבצע ברמה הגבוהה ביותר". כמו כן, ניתנו הוראות למומחה לבדוק את מצב הדברים לאחר ביצוע התיקונים לצורך הגשת הודעה מתאימה לתיק.
9. בהמשך לכך, הודיעה הנתבעת, כי ביצעה את העבודות הנדרשות. התובעת מצידה טענה כי העבודות לא בוצעו ברמה גבוהה ועמדה על ביקור המומחה ברכוש המשותף לצורך בדיקת העבודות ואיכותן.
10. ביום 14/03/2021 הגיש המומחה מסמך סיכום ביקור שערך ברכוש המשותף והצביע על הצורך בהשלמת עבודות שפורטו באותו סיכום וציין כי הנתבעת הביעה את רצונה להשלים את העבודות בתקופה הקרובה.
11. ביום 23/05/2021 הודיעה הנתבעת כי השלימה את העבודות לפי סיכום המומחה, ובהחלטתי מאותו יום, לאחר שהתיק עבר לטיפולי, הצעתי לצדדים לבוא בדברים במטרה להגיע להסכמות כוללות.
12. בהמשך לכך הודיעה התובעת, כי העבודות הנוספות לא בוצעו ברמה גבוה ועמדה על ביקור חוזר של המומחה. ביום 18/07/2021 אישרתי ביקור חוזר למומחה בכפוף לתשלום שכ"ט נוסף אשר הוטל על שני הצדדים בחלקים שווים.
13. ביום 11/10/2021 הגיש המומחה סיכום עדכני לביקור חוזר שערך ביום 10/10/2021 וציין כי מרבית העבודות בוצעו על ידי הנתבעת. יחד עם זאת, נותרו מספר עבודות לביצוע כפי שפורט בסיכום העדכני.
14. בעקבות הודעתו של המומחה נחלקו הצדדים בעמדתם. הנתבעת טענה כי מדובר בתיקונים מינוריים שמן הראוי להעריך את שווים על מנת לטעון בעניינם בפני בית המשפט. התובעת עמדה על ביצוע כל התיקונים לפי סיכום המומחה ברמה הגבוהה ביותר, כפי שצויין בהחלטת המותב הקודם, ורק לאחר מכן יטענו הצדדים לעניין הסעד הכספי וההוצאות.
15. בהחלטתי מיום 31/10/2021 הוריתי לנתבעת להשלים את העבודות לפי סיכומו האחרון של המומחה, וביום 05/12/2021 הודיעה הנתבעת כי כל העבודות הושלמו. התובעת הודיעה לתיק, כי הנתבעת ביצעה עבודות חלקיות בלבד. בשל כך, ובמטרה לקדם את התיק קבעתי דיון בתיק.
16. בדיון שהתקיים בפני ביום 29/12/2021 הסכימו הצדדים למתווה שהוצע על ידי בית המשפט בזו הלשון: "הנתבעת תבצע תוך 30 ימים מהיום את העבודות הנוספות שפורטו במכתבו של המומחה מיום 11/10/2021, ו/או בתגובתה של התובעת מיום 15/12/2021. לאחר ביצוע העבודות יתאמו ב"כ הצדדים מועד לביקור המומחה לצורך עריכת סיכום נוסף מטעם המומחה לעניין העבודות שבוצעו והעבודות שלא בוצעו (ככל שיש). כמו כן המומחה יתן את דעתו לעלות הכספית של העבודות שלא יבוצעו (אם בכלל). מוסכם עם הצדדים כי לפנים משורת הדין תבדוק הנתבעת את הטענות של התובעת ביחס לרטיבות בעקבות הגשם האחרון. המומחה יגיש סיכום חדש עד ליום 15/02/2022.לאחר הגשת הסיכום של המומחה ישקלו הצדדים הסכמת ביהמ"ש למתן פסק דין בסעד הכספי וההוצאות על סמך סיכומים קצרים בכתב".
17. ביום 03/02/2022 הגיש המומחה הודעת עדכון בעקבות ביקור שערך בנכס ביום 25/01/2022. המומחה פירט את העבודות שבוצעו והעבודות שלא בוצעו ואמד עלות תיקון הליקויים שנותרו בסך 17,000 ₪.
18. בשל המחלוקת המתמשכת בין הצדדים בעניין תיקון לקויים לעומת פסיקת פיצוי כספי, הצעתי לצדדים בהחלטתי מיום 01/03/2022 לשקול הכרעה במחלוקת הכספית ללא צורך בביצוע עבודות נוספות.
19. ביום 24/04/2022 הודיעו שני הצדדים על הסכמתם להגשת סיכומים בכתב לצורך מתן פסק דין, ללא חקירות.

עיקר טענות הצדדים:

1. התובעת טענה בסיכומיה, כי הגישה תביעה כספית נגד הנתבעת בשל ליקויי בניה בבית המשותף ועמדה על קבלת פיצוי או לחילופין תיקון הליקויים. בהמשך לכך ולאחר מינוי מומחה מטעם בית המשפט היה על הנתבעת לבצע תיקון הלקויים ברמה הגבוהה ביותר, אלא שהנתבעת ביצעה תיקונים מינוריים וברמת איכות ירודה, דבר שגרם לביקורים חוזרים של המומחה מטעם בית המשפט לבדיקת העבודות והגשת הודעות עדכון תיק. בסופו של דבר אמד המומחה את הליקויים והתיקונים שנותרו לביצוע בסך 17,000 ₪.
2. התובעת ביקשה לחדד כי בטרם הגשת התביעה פנתה לנתבעת פעמים רבות בכדי לתקן את הליקויים ואף שלחה לה חוות הדעת ההנדסית מטעמה, אולם בתגובה לכך זכתה התובעת לזלזול ולהתחמקות מצדה של הנתבעת.
3. התובעת טוענת, כי על הנתבעת לשלם לה את הסכומים הבאים:
4. סך של 17,000 ₪ שקבע המומחה במכתבו האחרון.
5. סך של 3,555 ₪ ששילמה התובעת למומחה מטעמה.
6. סך של 8,131 ₪ ששילמה התובעת למומחה מטעם בית המשפט.
7. סך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש.
8. אגרת בית משפט, הוצאות ושכ"ט עו"ד.
9. בסיכומי הנתבעת חזרה היא על הטענות שנטענו בכתב ההגנה, והוסיפה כי פעלה לתקיון הליקויים לפי הוראות המומחה ובית המשפט, עד שהמומחה אמד הליקויים שנותרו בסך 17,000 ₪. לטענת הנתבעת היא לא זילזה בתובעת ולא זנחה את הפניות אליה ואף תיקנה יותר מפעם ליקויים שונים ברכוש המשותף. נטען עוד, כי בזמן שחוות דעת שמאי התובעת אמדה את הליקויים בסך 114,352 ₪, קבע המומחה מטעם בית המשפט כי הליקויים מסתכמים בסך 39,460 ₪, קרי 30% מהליקויים הנטענים, ובכך התובעת ניפחה את הסכומים וגרמה להוצאות נוספות ומויתרות ולבזבוז זמן שיפוטי יקר, הכל במטרה להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת.
10. אשר סעדים הנטענים, הנתבעת חלקה על אומדנו האחרון של המומחה מטעם בית המשפט וציינה כי הליקויים שנותרו מסתכמים בסך 8,500 ₪. הנתבעת ביקשה שלא לפסוק לתובעת החזר הוצאות ששילמה למומחה מטעמה מאחר וחוות הדעת הייתה מופרזת וחסרת כל פרופורציה. אשר לעלות שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט ביקשה הנתבעת להשאיר את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט. הנתבעת ביקשה שלא לפסוק לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש מאחר ונציגות בית משותף אינה זכאית לעגמת נפש בהיותה אחראית על אחזקת ותיקון הרכוש המשותף. נטען עוד שאין לפסוק הוצאות משפט, ולכל היותר שהסוכמים יהיו בהתאם לסכום האומדן האחרון של המומחה מטעם בית המשפט ולא לסכום התביעה המקורי.

דיון והכרעה:

1. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומם של ליקויים בבית המשותף. יחד עם זאת הצדדים היו חלוקים ביחס לסכומים ועלות התיקונים. בעוד שהתובעת אמדה את הליקויים בסך 114,352 ₪, אמדה הנתבעת בחוות דעת מטעמה את הליקויים בסך 16,450 ₪.
2. המותב הקודם מינה מומחה מטעם בית המשפט, אשר אמד את הליקויים בסך של 39,460 ₪ (לפני מע"מ) תוך שהוא משאיר שאלת ההוצאות בנושא החשמל להכרעת בית המשפט. בהמשך לכך ניתנה החלטה המורה לנתבעת לתקן את הליקויים שצויין בה כי "מצופה שהעבודה תתבצע ברמה הגבוהה ביותר".
3. הנתבעת ביצעה מעת לעת תיקונים שונים והמומחה ערך מספר ביקורים ברכוש המשותף על מנת לעמוד על ביצוע התיקונים, ולבסוף אמד את הליקויים שלא תוקנו בסך 17,000 ₪.
4. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה והסכימו להגיש סיכומים בכתב לצורך מתן פסק דין במחלוקות שנותרו בין הצדדים.
5. שני הצדדים חלקו בסיכומיהם על הסכומים שיש לפסוק. התובעת ביקשה לאמץ קביעת המומחה מטעם בית המשפט ולפסוק לה סך של 17,000 ₪ בצירוף החזרת הוצאות מומחים, אגרות ושכ"ט. מנגד, ביקשה הנתבעת לפסוק לכל היותר מחצית הסכום שקבע המומחה..

על משקלה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט:

1. ככלל "הזכות להביא מומחים, כמו הזכות להביא ראיות בכלל, היא זכות יסוד ואין לשוללה אלא בצורה מפורשת בחוק", כפי שנפסק ברע"א 7431/96 יפת השמש חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' רחמים אלוני ואח', פ"ד נא(2) בעמ' 547 (1997).

1. בית המשפט רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים שבהם דרושים ידע והתמצאות מדעיים או מקצועיים או טכניים. ואולם, בכך לא פורק עצמו בית המשפט מן החובה והאחריות להכריע בשאלה שמתעוררת בפניו. בית המשפט רשאי, במצב כזה, לקבל עדות של מומחה, או לדחותה, כולה או מקצתה. סמכות ההכרעה לעולם נשארת בידיו (ראו: תא"מ 16284-10-18 אלשנתיר נ' עמאש (30/09/2020) והאסמכתאות המצוטטות שם).
2. על מעמדו המיוחד של מומחה מטעם ביהמ"ש ניתן ללמוד מתקנות סדר הדין האזרחי ומפסיקתו של בית המשפט העליון. למומחה מטעם בית המשפט מעמד ייחודי. הוא נדרש לחוות דעתו באופן אובייקטיבי ונטול פניות מתוקף תפקידו כ"זרועו הארוכה של בית המשפט", ובתוך כך, נהנה הוא מאמון רב הנובע מחזקת התקינות והמקצועיות המיוחסת לו (ראו והשוו: רע"א 5334/20 לנוקס השקעות בע"מ נ' י.מ.ש השקעות בע"מ (24.09.2020)).
3. על משקלה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט בנסיבותיו של תיק זה אין להרבות במילים, וכך נפסק: "חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט נהנית ממעמד מיוחד. היא קובעת ומעצבת את מסכת העובדות הרלוונטיות והמסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה" (ראו: ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן (02.11.1998)).
4. ודוק, מומחה הוא כלי עזר מקצועי אובייקטיבי. מטרתו לבחון בצורה מקצועית, ניטראלית מהשפעות ונקייה מאינטרסים, את המחלוקות שבין הצדדים. יחד עם זאת, גם חוות דעתו והערכותיו של מומחה, אינן חסינות מפני ביקורת עניינית בדרכים המשפטיות המקובלות, כגון חקירתו על חוות דעתו והעלאת טיעונים נגד קביעותיו. אולם, ככלל, בית משפט לא יתערב במסקנות הנוגעות במובהק לעניינים שבמקצועיות ולשיקול דעת. משהתרשם בית משפט קמא כי המומחה פעל בהגינות, מקצועיות וניטרליות, אין מקום להתערב בקביעותיו לגופן (ראו: ע"א 76/13 ש.ב סופר בע"מ נ' ננמ"ח אגודת נחל נובע מקור חכמה (05.10.2014)).

מן הדין אל בעלי הדין:

1. בעניינינו, התרשמתי ממקצועיות קביעות המומחה בחוות הדעת והעקביות שלו בהגשת העדכונים המפורטים בעקבות הסיורים שערך בבית המשותף.
2. הסכום שנקב המומחה בסך 17,000 ₪ במכתבו מיום 03/02/2022 מבוסס על חישובים מפורטים ונתמך בתמונות והבהרות. הנתבעת, אשר ביקשה להעמיד את הסכום על מחציתו לא פירטה כיצד הגיעה לסכום הנטען ואף לא ביקשה לשלוח למומחה שאלות הבהרה נוספות או לזמנו לחקירה.
3. הנתבעת לא הצביעה ואף לא מצאתי כי נמצאו נימוקים ובוודאי לא נימוקים כבדי משקל, אשר מצדיקים סטייה מקביעותיו של המומחה. ממצאיו ומסקנותיו של המומחה הם בתחום מומחיותו המקצועית ואני מקבל אותם במלואם.
4. לאור האמור לעיל, ראיתי לאמץ את מסקנות המומחה ולפסוק לתובעת סך של
   17,000 ₪ בגין הליקויים שלא תוקנו.
5. אשר לפיצוי בגין עגמת הנפש, התובעת עתרה לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש בשל התנהלות הנתבעת, בסך של 10,000 ₪.
6. יאמר כבר עתה, כי בנסיבות התיק דנן אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש. בתי המשפט נדרשו יותר לפעם להכרעה בשאלת זכאות נציגות הבית המשותף לפיצוי בגין נזק לא ממוני וקבעו כי אין לפסוק ראש נזק כזה.
7. בת"א (מחוזי חיפה) 243/01 נציגות הבית המשותף – "בית החמנית" ברחוב מנחם בגין 19 קרית מוצקין נ' חברת גב-ים לקרקעיות בע"מ (30/05/2018) נקבע כי: "לא ניתן לפצות את הנציגות בפיצוי עבור "עוגמת נפש", שכן לא ברור איזו נפש יש לה לנציגות הבית המשותף, שנתעגמה בשל הליקויים בבניין". בת"א (מחוזי מרכז) 42023-03-13 נציגות הבית המשותף ברח' הבד 6 בהוד השרון ואח' נ' קאלש מרדכי נכסים ובנין (94) בע"מ ואח', (19.03.2019)), נקבע כי "פיצוי בגין עוגמת נפש הוא פיצוי אינדיבידואלי הנתבע בגין נזקים אישיים. נציגות הבית המשותף, היא גוף המייצג יחידים וברור כי אין לפסוק לזכותה פיצויי עוגמת נפש. לפיכך, יש לבחון את הדרישה לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני רק ביחס ליחידי התובעים".
8. בת"א 49874-12-15 (ת"א-יפו) נציגות הבית המשותף ברח' בני בנימין 3 בנתניה נ' משהב חברה לשכון בנין ופתוח בע"מ (02/03/2022) נפסק כי קיימים מספר שיקולים שעל בית המשפט לשקול לצורך קביעת  פיצוי בגין עוגמת נפש בגין ליקויי בנייה, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים. נפסק כי על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות.
9. בענייננו מדובר ברכוש משותף ולא בדירת מגורים או בנכס עסקי. כמו כן, לא הוכח בפני באמצעות עדים וראיות מטעם התובעת, כי מדובר בליקויים אשר יש בהם כדי להשפיע באופן מהותי על שגרת חיי הדיירים בבניין, ואף לא על הנציגות של הבית המשותף.
10. לפיכך, ומכל הטעמים הנ"ל, אינני פוסק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש ודין הטענה בעניין רכיב זה להידחות.
11. אשר לשאלת החזר ההוצאות ששילמה התובעת למומחה מטעמה ומטעם בית המשפט, ראיתי בנסיבות העניין להורות על החזרת מלוא הסכומים ששילמה המסתכמים בסך 11,686 ₪. יש לזכור כי חלק מהסכומים שולמו למומחה מטעם בית המשפט בשל ביקורים חוזרים וקביעתו הייתה כי היו ונותרו ליקויים, גם אם מדובר בליקויים בסכומים הנמוכים מחוות דעתה של התובעת.
12. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 11,686 ₪.

סוף דבר:

1. אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 17,000 ₪ (לפי סעיף 38 לעיל) וסך של 11,686 ₪ (לפי סעיף 46 לעיל), ובסה"כ 28,686 ₪.
2. לעניין הוצאות המשפט ובכלל זה האגרה (ראשונה ושניה) ושכר טרחת עורכי הדין - משנתתי דעתי לתוצאת פסק הדין ביחס לסכום התביעה, התנהלותם הדיונית של הצדדים ויתר השיקולים הצריכים לעניין על-פי התקנות החדשות והפסיקה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪.
3. שני הסכומים הנ"ל (38,686 ₪) ישלומו לתובעת באמצעות ב"כ התובעת תוך 30 ימים מיום מסירת פסק הדין לב"כ הנתבעת, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
4. ככל שהתובעת טרם שילמה את המחצית השניה של האגרה, עליה לשלמה תוך 14 ימים מהיום.
5. המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק במערכת.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשפ"ג, 21 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.