1. במסגרת ההליך שבכותרת ניתן כנגד המבקש (הוא גם הנתבע 3) פסק דין בהיעדר התייצבות, בדיון שהתקיים לפניי ביום 15.09.20 (להלן: פסק הדין).

1. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין. בטיעוניו, ובקשר עם סיבת המחדל, טען בין השאר, להיעדר התייצבות מפאת אי קבלה של ההזמנה לדיון. במסגרת זו נטען, כי דבר היוודע פסק הדין נודע לו אך ביום 09.12.20, עם קבלת האזהרה בעקבות פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל. בהמשך לאמור, נטען כי גם פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות, לא הומצא לידיו על ידי המשיב 1 (הוא גם התובע ולהלן: המשיב) אשר עליו מוטלת החובה שבדין לעשות כן.
2. זאת ועוד, חלק המבקש על קביעתו של מותב זה בשולי פסק הדין כי ההזמנה לדיון הומצאה כדין בעוד נטען כי ההזמנה לא נמסרה לידיו באופן אישי כי אם באמצעות הדבקה וציין הפרשנות הנודעת בפסיקה לעניין זה (והיא-האומנם המדובר בהמצאה כדין, אך אין ביטחון מוחלט שהכתב הגיע לנמען). בדומה, נטען גם לגבי אישור המסירה אגב המצאת פסק הדין (לעניין זה ר' אישור מסירה מיום 16.10.20, שגם הוא הומצא על דרך ההדבקה ולטענת המבקש מעולם לא התקבל לידיו). בקצירת האומר יאמר כי בפי המבקש טענות רבות ביחס להתנהלות, מהימנות ותקינות עבודת פקידי דואר ישראל. לאחר כל האמור, נטען כי דין פסק הדין ביטול מחובת הצדק.
3. אם לא די באמור, נטען כי דין פסק הדין להתבטל בהתאם לשיקול דעת בית משפט היות וסיכויי הגנתו להתקבל הינם גבוהים, כפי שהללו נפרשו בכתב ההגנה (ולרבות התימוכין שצורף) שהוגש זה מכבר (ר' כתב הגנה שהוגש ביום 03.02.20) עת לא היה המבקש מיוצג ע"י עו"ד. כתימוכין, צורף תצהיר המבקש.
4. המשיב, בתגובתו שהוגשה לבית המשפט, טען בין השאר, לשיהוי בקשר עם הגשת הבקשה. לעצם הבקשה נטען כי אין לבטל פסק הדין מחובת הצדק היות וההזמנה לדין וכמו גם פסק הדין הומצאו לידי המבקש, זאת בהתאם לאישורי המסירה המצויים בתיק כך שטענות המבקש בעניין זה אינן נכונות, וודאי שאינן מתכתבות עם המציאות.
5. על אף האמור, המשיב, הלכה למעשה מסכים לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות זאת בשים לב להלכה הנוהגת בעניינים כגון דא ולפיה יש להעדיף בירור עובדתי של ההליך על פני מתן החלטה במעמד צד אחד מקום בו ניתן לרפא המחדל באמצעות פסיקת הוצאות, וזאת בכפוף לכך שהמבקש יחויב בהוצאות בסך 10,000 ₪, אשר נפסקו במסגרת פסק הדין ולא שולמו על ידו, ולרבות תשלום הוצאות הגשת התשובה וההוצאות להן נדרש המשיב אגב ביצוע אכיפת פסק הדין. כן התבקש בית המשפט להביא בחשבון, עת פסיקת ההוצאות, את היקף הבקשה אשר הוגשה בניגוד מוחלט לתקנות.
6. בתשובה, בראשיתה, טען המבקש כי תגובת המשיב הוגשה בהעדר תצהיר כנדרש ומטעם זה לבדו, דין הבקשה להתקבל תוך דחיית האמור בתגובת המשיב. מבלי לפגוע באמור, התייחס המבקש לטענת המשיב לשיהוי בעם הגשת הבקשה בעוד נטען כי הבקשה שברישא הוגשה לראשונה, בראשית חודש ינואר שנת 2021 ואולם נדחתה בשל אי תשלום אגרה כך שהבקשה הוגשה בשנית ביום 10.01.21, במקום ביום 09.01.21 שהינו יום מנוחה (יום שבת), דהיינו באיחור של יום אחד בלבד.
7. פרט לאמור, נטען כי דרישת המשיב לחיוב המבקש בהוצאות אגב ביטול פסק הדין, לא נתמכה בתצהיר וודאי שלא הוכחה. ברי כי לא הוכח די הצורך (ובכלל) כי יש בביטול פסק הדין משום גרימת נזק בגינו יהא זכאי לפסיקת הוצאות, זאת להבדיל מן המבקש אשר הוכיח כי מתקיימת עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, וכנגזרת לכך אין לחייבו בהוצאות.

דיון והכרעה:

1. אקדים אחרית לראשית כי דין הבקשה להתקבל.
2. הלכה פסוקה היא, כי כאשר בית המשפט שוקל בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות נתבע, כפי נסיבות המקרה דנן, עליו לשקול שני אלה: ראשית, את הסיבה בגינה לא התייצב הצד המבקש את הביטול או לא הוגש כתב ההגנה; שנית, את טענות ההגנה של הנתבע. כך, קבע בית המשפט העליון בע"א 5000/92, יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני, הנאמן על נכסי י' בן-ציון, פ"ד מח(1) 830 [1994] :

"מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק... שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם – ובעיקר ­אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה".

1. בע"א 625/68 מפעל הבנייה של הקיבוץ המאוחר ושות' (עבודות חוץ), שותפות רשומה נ' החברה הדרומית בע"מ, כג 721 (1969), קבע בית המשפט העליון כי יש מקום לדחות בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש, גם מקום שיש לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו, כאשר מדובר"בבעל דין אשר מדעת התעלם מההליך המשפטי וגילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין" (ר' לעניין זה גם רע"א 6905/11, פסי גולדנברג בפשט''ר נ' זהבה רובנר[31.12.2012]).
2. לאחר שעיינתי בבקשה, תגובה, תשובה לתגובה ולרבות אישורי המסירה המצויים בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי המבקש זומן כדין לדיון וחרף האמור, לא התייצב. עיון באישור המסירה מעלה כי מבצע המסירה ביקר במען המבקש שלוש פעמים, ולאחר שלא מצא איש בבית בביקור השלישי, הדביק את המעטפה (ובה ההזמנה לדיון) על גבי דלת מען המבקש. בדומה, כך גם הומצא פסק הדין, על דרך ההדבקה. ודוק-הכתובת המפורשת על גבי אישורי המסירה הינה זהה לכתובת המצוינת בכתב הגנת המבקש אשר ברישא לו הצהיר כי "כתובתו מצוינת מעלה תשמש להמצאת כתבי בית הדין". די באמור כדי לקבוע כי אין מתקיימת עילה מן הצדק לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות.

1. לאור האמור, נותר אפוא לבחון האם קיימת עילה לביטול עפ"י שיקול דעת בית המשפט בנסיבות העניין. לעניין השיקולים המנחים את בית המשפט בהפעלת שיקול דעתו, אפנה ל - רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן (פורסם בנבו) קבע בימ"ש:

"כפי שציין בימ"ש קמא, קיימים שני שיקולים מנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי?", או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית ביהמ"ש לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר, עוסק בסיכויי ההגנה (או התביעה, אם מדובר בתובע) של מבקש הביטול. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך. לצד שיקולים מנחים אלה, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, והוא זכות הגישה לערכאות. זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט."

1. כמבואר לעיל, באשר לסיבת המחדל באי ההתייצבות, הגעתי למסקנה כי המבקש קיבל הזמנה לדיון וחרף זאת לא התייצב, משכך, בדין ניתן כנגדו פסק הדין. עם זאת, אין לכחד כי למתן פסק דין בהעדר הגנה עלולות להיות השלכות משמעותיות על המבקש, זאת בלא שהתובענה התבררה במלואה ומבלי שניתנה לו ההזדמנות להוכיח טענותיו. משכך, ראוי שדחיית בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, עפ"י ההלכה הפסוקה, תישמר למקרים קיצוניים בהם גילה בעל הדין זלזול בוטה בהליך המשפטי, או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכויי הגנה כלשהם.
2. בענייננו, נראה כי המדובר בבעל דין המתעלם כליל מן ההליך השיפוטי. שכן אחר המצאת כתב התביעה, הגיש המבקש כתב הגנה ואולם למן אז ועד מועד הגשת הבקשה שברישא, לא טרח לברר מה עלה בגורל התביעה.
3. בבחינת החלופה השנייה אשר לה נודעת חשיבות רבה יותר והיא סיכויי הגנת המבקש, עיון בכתב ההגנה מלמדני כי טענות המבקש, טעונות בירור עובדתי וראייתי הואיל ולדידי מצויות הן בלב ליבה של המחלוקת מושא ההליך, כך כי ככל שימצא להן עיגון ראייתי, יכול ויהא בהן בכדי לשמש לו כהגנה ראויה בפני התביעה.
4. בשקלול כל האמור לעיל, לעניין סיבת המחדל מחד, וסיכוי המבקש מאידך, תוך איזון זכות המבקש לגישה לערכאות אל מול זכות המשיב להוצאות בגין הדיון אליו התייצב כדין, וכמו גם ההוצאות אליהן נדרש אגב ביצוע אכיפת פסק הדין, אני מורה כי פסק הדין שניתן כנגד המבקש בהעדר התייצבות יבוטל בכפוף לכך שהמבקש יישא בתשלום הוצאות בסך של 2,500 ₪, זאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. כמו כן, כספי הפיקדון שהופקדו לצורך עיכוב ביצוע פסק הדין, יוסיפו ויוותרו בקופת בית המשפט, עד למתן פסק דין סופי בהליך העיקרי.

1. ב"כ המבקש יגיש לתיק בית המשפט, אסמכתאות בדבר ביצוע העברת התשלום לחשבון ב"כ התובע, עד ליום 15.04.21, שאז יבוטל פסק הדין. ככל שלא ישולמו ההוצאות כאמור, אראה את המבקש כמי שזנח בקשתו ופסק הדין יוותר על כנו.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשפ"א, 05 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.