נ ו כ ח י ם:

ב"כ המאשימה – עו"ד ספיר חבר ועו"ד אמילי לאמי

ב"כ הנאשם – עו"ד בועז בן צור ועו"ד אבי אברהמוף

הנאשם – בעצמו

עו"ד אווה קוקליס – מייצגת את שגרירות פולין בדיון

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המאשימה: אין לי ראיות לעונש.

ב"כ הנאשם: יש לי ראיות לעונש.

עו"ד דוד ג'והן, ת.ז 038619540, מוזהר כדין:

ש. ספר לנו בקצרה עלייך.

ת. אני עו"ד כיום במס' עו"ד בן צור, לפני כן עבדתי מס' רב של שנים במשרדו של עו"ד ד"ר וינרוט. תחום העיסוק שלי הוא בתחום הנדל"ן.

ש. כמה זמן אתה מכיר את הנאשם?

ת. להערכתי בסדר גודל של לפחות 18 שנה אם אני זוכר נכון. מהתקופה שהייתי מתמחה במשרד וינרוט, ליוויתי אותו במשך השנים בחלק מהפעילות שלו, בשנים האחרונות אני מלווה את הנאשם בתחום הנדל"ן ובתוך כך אני מטפל במס' פרויקטים שמר לדרמן עומד בראשם, הוא היזם העיקרי, והשקעות נדל"ן בישראל. השקעות שמצרפות בתוכם משקיעים זרים מחו"ל בתוכם. ביום מעצרו של הנאשם, חשבתי שזאת בדיחה בהתחלה, אחר כך הסתבר שלי שזה אירוע אמיתי וליוויתי את הנאשם בשלבים הראשונים של המעצר, לאחר מכן הוא שוחרר והוא עבר לעו"ד בן צור ואברמהוף.

ש. מבחינתך, כפרקליט שמלווה את הנאשם בכל השנים, מה תהיה ההרשעה, ככל שתהיה, על הפעילות של הנאשם?

ת. פעילות הנאשם היא פעילות ענפה בנדל"ן שסכומיה הכוללים נעמדים במאות מיליוני שקלים, לדוגמא פרויקט בקריית גת, מעל ל-50 דונם, הטלפון הראשון שקיבלתי שקרה האירוע היה מהבנק, פרויקט שאנו יוצאים אליו עכשיו, גם 5,000 מטר, שווי של 70 מיליון שקלים, פרויקט בחולון של 10,000 מטר, היקף של מעל 120 מיליון שקלים, אלו פרויקטים בהיקפים ניכרים ומשפיעים. מטבע הדברים, אי אפשר לבצע פרויקט בארץ ללא בנק או גוף המלווה את הפרויקטים ולהרשעה יש השפעה גדולה על הימשכות הפעילות, לדרמן הוא איש שמזוהה עם הפעילות בצורה מובהקת, הוא מוביל אותה והוא גם הפנים של המערכת הבנקאית וההרשעה בהחלט יכולה להיות בעלת משקל ויכולת להמשיך בפעילות זו, זו פעילות שמעסיקה סביבה הרבה מאוד גורמים, מתכננים, ממבצעים, עובדים.

ב"כ המאשימה:

ש. כשאתה אומר, לפחות לדעתי, על מה אתה סומך את הדבר הזה? שההרשעה תפגע בו, האם אתה יכול לומר שמר לדרמן לא יעבוד יותר לעולם? האם אתה יכול לומר שהוא יפסיד את עבודתו?

ת. על סמך ניסיוני במשך לא מעט שנים בתחום הנדל"ן שמלווה לא מעט פרויקטים, אולי עשרות ואולי למעלה מכך, בסדרי גודל של מר לדרמן מוביל אותם, יש השלכה להרשעה הפלילית, על מי שיהיה הפנים של הפרויקטים. זה לא על סמך חברות, מעבר לעובדה שליוויתי אותו וראיתי את עומק החרטה שלו ועומק המשבר, מעבר לאירוע שהיה פה, בסופו של דבר אנחנו בני אדם, מהיכרות שלי עם מר לדרמן, הוא אדם מאוד מאוד ערכי ואני ממשיך לראות בו כאדם כזה, הוא מעד.

ש. עדיין לא קיבלתי תשובה. האם מעבר לנזק שייגרם עם אותם חברות שלדעתך בלבד הם יפסיקו לעבוד איתו, אין לך איזה מסמך שהם יפטרו אותו, לא יממנו אותו, השאלה הייתה האם מעבר לדברים הללו, האם אתה יכול לומר הניסיון וההיכרות שלך, שהנאשם לא יוכל להיקשר בעסקים יותר מעולם?

ת. התשובה היא לא חד משמעית, ביחס לפעילות הקיימת יש להרשעה השלכות. יש פרויקטים שעוד לא בשלו וזה יקשה עליהם מאוד. ביחס לפרויקטים חדשים, יש השלכות להרשעה, אם הוא יוכל לקנות או למכור דירה? יכול להיות, אנחנו לא מדברים בהיקפים האלה, מול מערכת בנקאים ברמות הכי גבוהות שלה, ושם יש השלכות.

לשאלת בית המשפט, כיצד עובד מר לדרמן?

ההשקעות מבוצעות באמצעות שותפות מוגבלת שהחברה שמר לדרמן עומד בראשונה היא השותף הכללי, והוא מנהל את העסקאות, החברה נקראת קרוויל. מר לדרמן אף הוא חתום ערבויות אישיות במערכת הבנקאית, למשל בפרויקט בקרית גת בסכומים מאוד מאוד גבוהים שרמות הסיכון שלהם, בשל משבר הקורונה גבוהות, ויכולה להיות לזה השלכה.

מר שמואל דן קטריבס, ת.ז 5190215, מוזהר כדין:

ש. ספר לנו בקצרה על עצמך.

ת. אני יליד ירושלים, אני בוגר כלכלה ומדעי המדינה, למדתי תואר שני בלונדון בכלכלה בינלאומית, הצטרפתי לממשלה כפקיד במשרד התעשייה והמסחר, בנסיבות מיוחדות הייתי נספח כלכלי בביירות, לאחר מכן חזרתי והייתי יועץ כלכלי של שר התעשייה והמסחר, לאחר מכן עברתי למשרד המדע, אחר כך עברתי להונג קונג והייתי שם נספח, הייתי הנספח הראשון של ישראל בבייג'ין, חזרתי ארצה והקמתי את מחלקת מזרח התיכון במסגרת הסדר אוסלו לאחר רצח רבין, קיבלתי הצעה להיות סמנכ"ל משרד האומר ושירתתי במשרד האוצר, פרשתי בגיל 51 כפרישה מוקדמת מהממשלה, לאחר מכן הצטרפתי לאיגוד התעשיינים ושם הייתי ראש אגף סחר חוץ.

ש. איך אתה מכיר את הנאשם?

ת. אני מכיר את הנאשם דרך רעייתי, החל משנת 1976 ולמעשה שהתחלתי לצאת עם רעייתי ב1976, הכרתי את הנאשם שהיה חבר ילדות שלה, ומאז אנחנו בקשרי ידידות, אנחנו גרים לא רחוק אחד מהשני, יש לנו ילדים פחות או יותר באותם גילאים, אנחנו מתראים לעיתים קרובות.

ש. אתה יודע על מה ולמה אנחנו נמצאים בבית משפט?

ת. פחות או יותר כן.

ש. אתה, בתור מי שליווה את הנאשם, מה אתה חושב על זה?

ת. אני חושב שהייתה כאן מעידה חד פעמי, אני חושב שהנאשם הוא איש ערכי, אני מכיר אותו ב-30 השנים האחרונות, אני יודע על פעילויות התנדבויות שהוא עשה, הנאשם התנדב בעמותה שמתעסקת בשבויים, הבן של הנאשם הקים מכינה שגם הוא תומך בה, שעוזרת לנערים בסיכון, הוא שירת במילואים גם מעבר למה שנדרש. כך שאני בהחלט רואה בו אדם שגרם תורם לחברה, גם יש לו פעילות עסקית שלוקחת אותו גם עם אנשים מחו"ל ואני מאוד מעריך את פעילותו גם העסקית, אבל גם הילדים שהוא גידל, כולם עשו שנת שירות מלפני גיוסם, כך ששלושת ילדיו, כל אחד פעיל בפעילות חברתית.

ש. מה ההתרשמות שלך בעניין יחסו של לדרמן לאירוע?

ת. הוא לא שיתף, הוא לא דיבר על האירוע וכנראה בגלל שהוא הרגיש חרטה, מה שלא מאפיין את התנהגותו, ואי השיתוף מבטא את העובדה שהוא באמת.. זה לא מאפיין אותו.

ש. האם אתה יודע מה ההשפעה של האירוע על משפחתו של הנאשם?

ת. לא.

מר גיל בינדר, ת.ז 345816623, מוזהר כדין:

ש. ספר לנו על עצמך.

ת. אני עו"ד למיסוי צרפתי, עברתי לישראל לפני 19 שנים והפכתי לאזרח ישראלי לפני שבוע, קיבלתי אזרחות.

ש. מה המערכת יחסים שלך עם הנאשם?

ת. אני מכיר את הנאשם כמעט 50 שנה, מבית הספר בצרפת, אני מכיר את משפחתו, הוא עבר לישראל לפניי, נפגשנו שוב לפני 20 שנה והפכתי להיות היועץ שלו ואחרי שאמו נפטרה המשכתי עם הפעילות המשפחתית ועם אחותו.

ש. לדעתך, מה תהיה ההשפעה של הרשעתו של הנאשם?

ת. היא תשפיע על כל הפעילות שלו, הוא עובד עם גורמים משמעותיים בישראל, וגם הוא משקיע בהשקעות בחברות פרטיות וזרות, הם מאוד זהירים באירופה לגבי מי הבעלים, אני מאמין שאם יהיה לנאשם רישום פלילי זה ישפיע על הרבה דברים כי אנשים לא יעבדו איתו או ישתפו איתו פעולה, אני מאמין שזה גם יצור לו בעיות עם הבנק.

מר מרק דוייב, ת.ז 012255204, מוזהר כדין:

ש. ספר לנו על עצמך.

ת. אני רואה חשבון במקצועי מזה מס' שנים, הייתי מג"ד בצבא, הייתי עובד בהנהלת לשכת רואי חשבון בקדנציה הקודמת.

ש. איך אתה מכיר את הנאשם?

ת. אני מכיר את הנאשם הרבה מאוד שנים, בהתחלה היה קשר חברי ובהמשך קשר מקצועי, אני משמש כרואה חשבון שלו.

ש. אתה יכול לומר לנו לידיעתך המקצועית, מה תהיה ההשלכה של הרשעה פלילית על הפעילות שאתה מלווה אותו?

ת. השפעה הרסנית. במובן שהפעילות של הנאשם היא פעילות מול אנשי עסקים, מול גופים, חצי מוסדיים, על שמו הטוב של אריק, ושמו הטוב הולך בפניו. הוא מצליח בעסקים ועסקאות. המידע שמופץ הוא רב, והרשעה פשוט תעצור, ותהרוס את הקריירה שלו. ואני לא מגזים בדבריי.

ב"כ הנאשם: אני מגיש את המכתבה של עו"ד דוד ג'והן – מתקבל ומסומן ס/1.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש: שני המשפטים הדהדו לי דווקא באמרות של עדי האופי, הראשון והאחרון. הראשון אמר שהוא קיבל טלפון וחשב שזאת בדיחה, והאחרון אמר שקשה לו לקרוא לו נאשם. יש כאן נאשם. הסיפור הזה הוא בכלל לא בדיחה, לא שהם התכוונו שזאת בדיחה. אבל יש כאן נאשם. כתב האישום בסופו של דבר לאחר התיקונים הורשע בו הנאשם. מקריאה פשוטה שלו, ניתן לחשוב שמדובר במעשים שהם מעשים מינוריים עם השפעה קצת פחות פוגענית, קצת פחות חמורה מבחינת העבירות של התקיפה ובסופו של דבר הוא הורשע בעבירה של תקיפה סתם. אני חושבת שמהסתכלות הרבה יותר מעמיקה על הדברים האירוע הוא אינו אירוע מינורי בכלל. למעשה, אני לא אחזור על נסיבות כתב האישום אך בסופו של יום הנאשם שיושב כאן ויבקש בעוד מס' דקות את רחמיו של בית המשפט, היו מס' הזדמנויות לאורך כל האירוע בכל האישום לעצור ולהפסיק את המעשה. בפעם הראשונה שביקשו ממנו, הנהג והשגריר לזוז כדי שהם יוכלו לעבור עם הרכב, הוא לא שמע לבקשה זו, שם הוא יכל היה לעצור, הוא היה יכול לעצור כשהוא הכה ברכבו, גם שם הוא יכל לעצור, אך הנאשם הגיע אל דלתו של שגריר וירק על גופו, לא פעם אחת, פעמיים. אני סבורה שמדובר שהמעשים מתחלקים לשנים, במובן הרחב יותר של הדברים, "סכסוך של הדרך", הנאשם הולך ברחוב לאחר שהוא שהה בשגרירות ומפריע הלכה למעשה לרכב, לא משנה כרגע איזה רכב, לצאת ולהמשיך בנסיעתו. הדבר הזה מגלם פוטנציאל נזק כלשהו, יכול להיות קטן ויכול להיות גדול. בסופו של דבר, המעשה הזה מגביל את התנועה והחירות של היושבים ברכב, כשהם היו צריכים להמשיך ולנסוע, הם נאלצו לעצור, וכאמור האירוע התגלגל. החלק השני והוא העיקרי, הוא המעשה עצמו. יריקה. מעבר לתחושת הגועל שהמותקף מרגיש, מדובר במעשה שהוא מבזה, מעשה שהוא משפיל, מעשה שאין בו אלא כדי להראות תחושת זלזול במי שהוא מושא היריקה. הנאשם למעשה ידע לכל הפחות שמדובר בנציג מדינה זרה, מדינת פולין, הנאשם עמד בשגרירות לאחר שאין מחלוקת על הסיבה שהוא הגיע לשם, קיבל שירות או לא, הרכב הוא רכב שנושא לוחיות של מדינה זרה והאיש או האנשים שיצאו מהמקום יצאו מבית אותה שגרירות כך שלכל הפחות הנאשם יכל להבין שמישהו שהוא נציג המדינה ואני מרשה לעצמי לומר שהוא ידע שמדובר במישהו לא זוטר. ברגע שיוצא רכב מאוד יוקרתו שהאיש המותקף יושב בכיסא האחורי, שיש לו נהג, כל אדם יכול להבין שמדובר באיש בכיר לכל הפחות בשגרירות פולין. מה משמעות הדברים? לא דומים מעשים כאלה. גם אם היה מדובר בעובד הזוטר ביותר בשגרירות פולין, אין שום מחלוקת שמדובר בנציג המדינה. המשמעות היא משמעות קרדינלית, בעיקר בשל פוטנציאל הנזק. לא דומים מעשים הללו שהמותקף הוא מותקף "רגיל", כמו שאיומים או תקיפה של עובד ציבור כמו שוטר, עובדת סוציאלית, כמו בית משפט ולצערי אנו נתקלים לא אחת באיומים לא אחת גם כלפי נציגי ציבור כאלה ואחרים שאני מודעת שהעבירה בה הורשע הנאשם היא עבירה של תקיפת סתם. אי אפשר לתלוש את סעיף העבירה שהאיש שהותקף הוא נציג ציבור מסוים של מדינה, מדינה שהיא חברה של מדינת ישראל. לשיטתנו, כמו שיריקה בפרצופו או לכיוונו של שוטר, של מי שאוכפת את החוק, היא יריקה במערכת אכיפת החוק כולה.

ב"כ הנאשם: אני מתנגד לקו הטיעון הזה. יריקה בפרצופה של מערכת אכיפת החוק זה כלל לא קשור לטיעון שלנו. לא ייחסו לנאשם תקיפה כלפי עובד ציבור.

ב"כ המאשימה: אין פה שום חריגה מהגבולות, בטח שלא מתיקון 113. אנחנו מודעים לעובדה, אנחנו יודעים שמדובר בתקיפה סתם. עם זאת, המותקף מייצג ציבור מסוים, את מדינתו. ההקבלה שאני מבקשת לעשות היא לא הסעיף שהורשע הנאשם, אלא במהות. כשם שאנחנו, המדינה, סבורים שהיריקה בפרצופו של שוטר או שופט.

ב"כ הנאשם: אני מתנגד להמשלה. האם אינם מן העניין.

ב"כ המאשימה: לא אמרתי שזו פגיעה בסמלי שלטון, אלא התכוונתי שזו יריקה בפניה של המדינה עצמה. שאני יודעת שמי שנמצא ברכב המותקף הוא איש שמייצג מדינה מסוימת, גם אם היה זוטר ביותר, בטח האדם שיושב כאן, שומה עליו לנקוט במשנה זהירות. אני מפנה את בית המשפט למיקום המעשים, לבית השגרירות, למקום השגרירות, אני מפנה לשעת המעשים, שעת צהריים, ברחוב בתל אביב. קיים כאן פוטנציאל נזק, הכוונה לתדמית הישראלית בעיניי המדינה הפולנית והעולם כולו לבין מדינת ישראל בשל סיטואציה זו. נשווה בנפשנו כי היה יותר מאדם או שניים ברחוב, מסקרים את הסיטואציה ומפיצים אותה, ובית המשפט יודע איך הדברים מתגלגלים ברשת האינטרנטית. יחסי החוץ של ישראל עם המדינה הפולנית חברתנו היו עלולים להיפגע בשל הדברים המצוינים בכתב האישום. אני מציינת את הנזק הפוטנציאלי.

ב"כ הנאשם: לא הובאה לכך שום ראייה.

ב"כ המאשימה: המשמעות היא להראות לבית המשפט כמה דק הגבול בין הסיטואציה שקרתה בפעול ומה עלול היה לקרות וכמה המקרה הינו רגיש. אנו נבקש שייקבע על המעשים מתחם שמתחיל ברף תחתון של מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ולו מאסר קצר ועד 12 חודשים. מעבר לפגיעה בחירות, בביטחון, בשלווה של המתלונן כפי שעמדתי קיימת כאן פגיעה ופוטנציאל נזק מהותי שאנו סבורים שיש לקחת אותו בחשבון בעת קביעת המתחם. מפנה לפסיקה שמדברים על אנשי ציבור במדינה. אני מפנה לעניין הביזוי והיחס של בית המשפט על אקט היריקה בת"פ 35272-08-18, מפנה לת"פ 49230-07-16, שכאן נאמרת אמירה ברורה לבין אנשים "רגילים" לבין עובדי ציבור ומשרתים איזשהו ציבור מאחוריהם. אני מפנה לרע"פ 3056/18 איומים, "רק איומים" על עובדת ציבור, נקבע מתחם שמתחיל בעבודות שירות ועד 12 חודשים, כך גם בת"פ 45017-02-13. מפנה לע"פ 8062/13 בעניין ברזק, איומים והעלבת שוטרים, 3 חודשי עבודות שירות. עפ"ג 31668-08-17 איומים על עובד רווחה, כל זה כדי להראות שמדובר במי שמשרת איזשהו ציבור, הרי גם עבירת איומים היא לא עבירה שסווגה לאיומים על עובד ציבור, הפסיקה הרחיבה את ההתייחסות לבין עובדי ציבור לבין אנשים "רגילים". אתייחס לעניין אי ההרשעה ולמעשה חבריי סבורים שזה סלע המחלוקת בנינו. אני חושבת שסוגית אי ההרשעה הינה סוגיה דיי ברורה כאן, אני כמובן לא אחזור על הלכת כתב ועל הקריטריונים המאוד ברורים שהיא הציבה, פעם אחר פעם, משנות ה-80' ועד היום אנו נמצאים בחזרתיות של בית המשפט העליון לעניין הצגת ראיות ונזק קונקרטי מהותי, כזה שיפגע באופן משמעותי בשיקום של הנאשם. שמעתי את כל העדים שהעידו לזכותו של הנאשם, עדי האופי, קראתי את התסקיר ואני מתרשמת כאן באולם מאדם באמת מרשים, אין מחלוקת על כך, כל חייו עבד קשה בשביל להשיג את המקום אליו הגיע. שחבריו וקולגות שלו והעובדים שלו מעידים עליו רק דברים טובים, אין מחלוקת שזה המקרה היחידי שהוא נקלע אליו בחייו. לנאשם אין תיקים פתוחים ואין רישום פלילי. לצד זאת, אנו סבורים שבין הפרמטרים הללו לבין אי הרשעה יש לא פחות מדיכוטומיה", אבל הפרשים מאוד מאוד גדולים. הנאשם הוא איש עצמאי שנקשר פעם אחר פעם עם גופים רבים, חלקם מוסדיים, אף אחד לא אמר גופים ממשלתיים חוץ מהבנקאים, והנאשם יכול לצאת מכאן עם אותה הרשעה ולהמשיך לעבוד בעבודות אחרות, לקשור קשרים מסחריים, אולי קצת פחות ממה שהוא עשה עד היום אבל להמשיך לעבוד וזה הפרמטר שבית המשפט צריך לזכור. הפגיעה צריכה להיות ממשית וכזו שכמעט לא ניתן להפוך אותה, וכזו אני סבורה שאין. שירות המבחן מתייחס לחרטה ולקיחת האחריות וגם המאשימה רואה זאת. פרמטר נוסף שמתייחסות למשמעות אי הרשעה היא פגיעה בדימוי העצמי. נשאלת השאלה, האם כל אדם שמורשע בפלילים זה פוגע לו בדימוי העצמי, הרי זו לא המטרה? הרשעה היא הכלל. אדם עשה עבירה – אדם ישלם על העבירה, הוא יורשע, והוא יקבל עונש, ויש בית המשפט, ובית המשפט צריך להראות לאנשים שגם הם צריכים לשלם. אם בית המשפט יסבור שזה לא מתחם שיתחיל בעבודות שירות, אבל אי הרשעה? ברע"פ אגוזי, 3195/11, שהלכת כתב נבחנת מהפרמטרים שלה, מתחם לא נמדד מאי הרשעה, ואי הרשעה נמדדת רק מהלכת כתב. אני מפנה לרע"פ 9042/17, בנוגע לדימוי העצמי, מצטטת. חוזר על זה בית המשפט העליון ברע"פ 5261/18. לכן, אני אבקש למקם את הנאשם בתחתית המתחם המוצע, להשית עליו מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן.

ב"כ הנאשם טוען לעונש: עיינתי בגזרי הדין שחברתי רוצה להגיש, והקשר בין אותם החלטות הוא כמו המרחק בין מדינת פולין למדינת ישראל. אני לא אמנה את כל אותן נסיבות, אבל בגזר דין מדובר באיומים, פציעה והפרעה לעובד ציבור. בדיון והכרעה הוא באישום אחד ואישום שניים. גזר דין שני זה ת"פ 49230-07-16, 9 כתבי אישום, תקיפה סתם, איומים, חבלה במזיד לרכב, העלבת עובד ציבור, מה המכנה המשותף בין האסופה של המעשים לבין המקרה שלנו? בית המשפט יראה עד כמה תלוש הטיעון והניסיון לייצר מתחם פיקטיבי ביחס למקרה שלנו. ת"פ 55018-10-18, שם יש עבירה של איומים שהנאשם שם אומר לשופט שהוא יחתוך עצמו בגרון.

ב"כ המאשימה: לא ציטטתי את גזר הדין האחרון.

ב"כ הנאשם: אני רוצה להתייחס לנסיבות כתב האישום, האירוע נמשך, פחות או יותר דקה, יתכן ש-10 שניות פחות או יותר, אנחנו לא גאים באירוע. הנאשם מגיע לשגרירות, לנאשם לא נותנים להיכנס לשגרירות, עוזב את המקום.

ב"כ המאשימה: אני מתנגדת. מי אמר שלא נתנו לו להיכנס?

ב"כ הנאשם: עוזב את המקום, מקום צר שאין שם מדרכה בשלב הזה, והולך בצד הכביש. מכונית מאחוריו צופרת והוא קופץ, היא צופרת מאוד קרוב אליו. ואז הוא מכה בגג הרכב ואז הוא ממשיך בדרכו, והגורם שיושב במכונית והוא לא מוכר לו, המכונית או שעוצרת או שחוזרת טיפה אחורה, ומתחילים לצלם את הנאשם. האחד הנאשם לא הורשע להיכנס, צופרים לו, ואז מצלמים אותו. הנסיבות לא מצדיקות את העבירה אבל אלו הנסיבות, ואז הוא יורק אל עבר מי שיושב שם, וזה האירוע וזאת האפיזודה המצערת ואלו הנסיבות כולן, והנאשם לא יודע שמדובר בהכרח בשגריר או בנהגו של השגריר. אנחנו מדברים בתגובה לא ראויה, אך תגובה ספונטנית אך לא ראויה. מיד לאחר מכן, הוא שולח מכתב התנצלות לשגריר, באמצעות עורכי הדין, מגיש את מכתב ההתנצלות (מוגש ומסומן ס/2), הוא התנצל גם בראיון שהוא ערך בעניין זה, הוא לא יכל לפנות באופן ישיר ועל כן הוא פנה דרך עורכי הדין. ההתנצלות לא רלוונטית לעובדה שהסתבר בדיעבד שמדובר בשגריר, אלא בכך שהנאשם התנצל על ההתנהגות שלו, עצמו. זו ליבה של ההתנצלות וגם אם זה היה השומר באיזה חניון וזה היה נעשה, אותה התנצלות הייתה קיימת. כעת, יש לנו תסקיר, הוא מדבר בעד עצמו ולא אצטט ממנו. אין מחלוקת שהמדובר באדם לא צעיר, בן 66, איש משפחה, נשוי, אב ל-3 ילדים בגירים, עלה לישראל ממניעים ציונים, בן להורים ניצולי שואה, מס' תארים אקדמאיים, 3, שירות משמעותי בצה"ל, ארכיטקט, פועל עם גופים ציבוריים וגורמים עסקיים. הוא נטל אחריות במובן העמוק של המילה, הוא חש אכזבה ובושה, אני מלווה את הנאשם בהליכים שנים ארוכות, הבושה שהוא חש, הינה בושה גלויה ומוכרת, שירות המבחן אמר שהנאשם לא צריך הליך משפטי כדי לדרבן אותו, ועל כן ההמלצה להטיל של"צ כענישה קונקרטית תוך ביטול ההרשעה. אני לא אכנס לפסיקה הידועה, בסוגיה של אי הרשעה, ביחס לנסיבות מתי אנו לא נרשיע, אני מפנה לפסק דין כתב, לאופר, העבירה הראשונה ויחידה, זאת העבירה היחידה ואין מחלוקת על כך. חומרת העבירה, תקיפה סתם שעניינה יריקה, לא יותר ולא פחות, זאת עבירה שאין לה היבט של מגע פיזי ועל כן היא לא נמצאת ברף הגבוה, והאם יש קשר בין התפקיד או המעמד של הנאשם לעבירה, אין שום קשר לעבירה לבין תפקידו של הנאשם. הפרמטר הבא הוא מידת הפגיעה באחרים, אני מסכים שדרכו של עולם שיש פגיעה מסוימת במי שהיריקה נעשתה כלפיו, אבל הפגיעה בעניין הנה קיימת אבל היא לא פגיעה פיזית, אני מניח שזה פוגע בדימוי של האדם. הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות היא כמובן אפסית, האם זה משקף התנהגות כרונית? לחלוטין לא. היחס של הנאשם לעבירה, מהרגע הראשון הנטל לקח אחריות, לא כפר או ניסה לנהל הליך, מיד לקח אחריות. השפעת ההרשעה על תחומי הפעילות שזה פרמטר מרכזי, אנו הבאנו שורה של עדים שעצם ההרשעה תוליך לפגיעה לא מבוטלת עד כדי פגיעה הרסנית, אלה הביטויים שהשתמשו בהם העדים בשורה של פעילויות ארוכות שנים וטווח אותן מבצע הנאשם. איזה אינטרס יש לנו כמערכת, הם יש אינטרס אמיתי שאותן פגיעות תחולנה על נסיבות המקרה? אני מפנה לשורה של פסקי דין שהמתייחסות לאלימות פיזית שהסתיימו באי הרשעה, בדרך כלל המקרים הם בתקיפות הרבה יותר משמעותיים, מגע פיזי. תקיפה של חבלה, דחיפה, לפיתה, המתלונן היה צריך תפרים, ההרשעה בטלה. כל אותם מקרים הם חמורים, חמורים בהרבה מהמקרה שלנו. מפה, אני רוצה לדבר על עקרון השוויון. הפסיקה מונחת בפני בית המשפט. לא יוחסה לנו תקיפה של עובד ציבור. זה ההסדר, ולכן אי אפשר ללמוד או לנסות להקיש מתקיפה של עובד ציבור במקום שבו אין לנו עובד ציבור, ואי אפשר להקיש מעבירת איומים כי אין כאן איומים. עקרון השוויון במובן זה שאנחנו נאכוף את הדין בכל נאשם ונאשם, וביחד לכל "נפגע ונפגע", אלא אם כן הנפגע לובש צורה כצורה שמחייבת החמרה, כמו עובד ציבור, אך מכיוון ואנו לא מדברים פה בעובד ציבור יש פה את עיקרון השוויון, גם לנאשם וגם למי שנפגע מאותו מעשה, דמו של המתלונן בתיקנו אינו שונה מדמו של כל מתלונן אחר. מפנה לבג"צ יונה יהב נ' פרקליטת המדינה עדנה ארבל, ומפנה לבג"צ שטנגר 10665/05, פסקה חמישית ולבג"צ זקין 6396/96. בנוגע למתחם הענישה, לא ראינו בפסיקה, ייתכן שמחק מעניינו, מקרה שיש יריקה סתם. מקרה שהעמידו לדין, בגין יריקה מבלי שנלוותה לאותה יריקה התנהגות אלימה, איזשהי פעילות נוספת, לא מצאתנו העמדה לדין. לכן נשאלת השאלה, הרי אנשים מבצעים את המעשה הזה, אך לא מעמידים אותם לדין, אז על מקרה כזה לא מעמידים לדין. הטענה שלי היא פשוטה, חיפשנו האם יש פסקי דין בעניין יריקה בלבד, ואין כאלה. מה יש? יש לנו שלושה פסקי דין, ת"פ 32713-11-17, כתב אישום על תקיפה של בת זוג, 3 עבירות איומים ב-3 אירועים שונים, מדובר בתקיפה ופיזית וגם יריקה, ובמקרה הזה הייתה הרשעה משום שלא הוכח נזק קונקרטי, עבירות של אלימות בתוך המשפחה, והרשעה בשל"צ בהיקף של 80 שעות ומאסר על תנאי. ת"פ 53938-12-12, הרשעה לאחר שמיעת ראיות שעניינה הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר ואז יריקת אלכוהול על פני השוטר וקיללו אותו. מה שנפסק שזו הרשעה, 3 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי. מפנה לת"פ 18368-09-15, מה אני למד מפסקי הדין של האלימות שהסתיימו באי הרשעה ופסקי דין עם הרשעה ומאסר על תנאי? אנו מדברים על אותה יריקה שישנה, אותה יריקה שלעצמה לא עצמה בביטוי בהליכים פלילים. אי העמדה לדין זה לא מתחם הענישה, אך המדיניות היא שלא מעמידים לדין או שלכל היותר זה יכול להסתיים באי הרשעה, אלא אם כן יש נסיבות חמורות יותר בעניין המעשים, שלא קיימות בעניין שלנו. אני רוצה להתייחס לנסיבות שקשורות בביצוע העבירה, אני מפנה לסעיף 40 ב, יש שאלה אם היה תכנון מוקדם, כמובן שלא היה שום תכנון מוקדם, אין מחלוקת בנושא הזה. יש פגיעה רגשית, אבל זו הפגיעה שישנה. בדרך כלל אנו מדברים על פגיעות יותר משמעותיות, דיברנו על הרקע, הנאשם מבין את הפסול במעשיו, ועוד כאלה וכאלה נסיבות שלא ארחיב כי הן ידועות. לגבי הנסיבות שהן מחוץ לנסיבות ביצוע העבירה, כל הנסיבות כולן מוליכות בצורה ברורה לכך שיש להימנע מהרשעה, לרבות בשל גילו היא פגיעה מוכחת, הפגיעה במשפחה שלו, הנזקים, צריך להבין שהליך המעצר, הפרסום שהיה, ההליך המשפטי כאן שנמשך תקופה לא מבוטלת, אלה הן פגיעות שמובנות בנאשם ובהליך כולו. הנאשם היה עצור יום אחד. עצם המעצר, של יממה, אדם שבחייו לא שהה בתא מעצר, זה אירוע מאוד מאוד טראומתי. אחר כך יש את מאמצי הנאשם לתקן את תוצאות העבירה, הוא פנה במכתב התנצלות באמצעות עורך דין, שיתוף פעולה עם רשויות האכיפה, התנהגות חיובית של הנאשם ותרומה משמעותית, היעדר עבר פלילי. לכן, אנו חושבים שהמתחם הנכון למקרה שלנו בנסיבותיו זה מאי העמדה לדין עד כדי לכל היותר של"צ עם אי הרשעה. זה המתחם שישנו וגם אם ימצא בית המשפט לשרטט מתחם גבוה יותר, בית המשפט יכול לחרוג במידה מסוימת מהמתחם. נדמה לנו שכל הנסיבות במקרה שלנו מוליכות לאי הרשעה וכך נבקש שבית המשפט יחליט.

הנאשם: המסכה עוזרת לי לסגור את הבושה. אני מתבייש. אני מתרגש, בושה זאת המילה. אני בהחלט מוצא את עצמי בסיטואציה שהיא הטראומטית שהייתה לי בחיי, למרות ששירתי בצבא מספיק זמן והייתי באירועים מסכני חיים, אנחנו בסיטואציה אחרת לגמרי. אני מרגיש, וכך הרגשתי מיד בבית המעצר, שגרמתי נזק עצום למשפחתי (הנאשם בוכה), לעצמי ובעיקר אני מקבל את המילים, לסמל של התנהגות שהיא כל כך לא מתאימה לי. אני לא מצליח עד היום להסביר לעצמי את האירוע של יריקה כי זה ממש לא לקסיקון ולא צורת התנהגות שאני נוהג בה. אני עליתי לארץ במסגרת עלית הנוער, הייתי קיבוצניק, לבדי, בניתי משפחה, שירתתי בצבא בחטיבת הצנחנים עד לגיל 54 בהתנדבות. יש חלק בפעילות שלי שהיא פעילות קהילתית, חינכתי את ילדיי לנתינה, מזה נוצרה מכינה לשיקום נוער בסיכון שבה אני אחד מהמגייסים של התקציבים העיקריים. אני מגייס את הכספים לגורמים מחו"ל ולכן פה יש גם חשיבות תדמיתית לא קטנה. במישור העסקי אני חושב ששמעת, יש היבט אחד שאני רוצה להוסיף, אני בן 66, אני מקווה לצאת לפנסיה תוך זמן מסוים, אני כרגע בסיום של הקמה של חברה שתנפיק לבורסה הישראלית, ממשק עם רגולציה שהיא מאוד נוקשה והתחום הזה של הרשעה הוא מבחינת הרגולטור לא שאלה של מה בכך. אנחנו כרגע לקראת סיום של הנפקה, לא נהוג ולא נוח לדבר על נושא של הנפקה של חברה בטרם היא קמה, יש גם היבטים של סודיות ונהלים מסודרים, זה בקצרה. אני רוצה לחזור, אני חש בושה, חרטה, והתגובה הראשונה שלי מההלם של מה שקרה הייתה באמת להתנצל, הייתה בעיה טכנית כי בעצם לא יכולתי לפנות ישירות לשגרירות וזה נעשה דרך עורכי דין, אבל אני הייתי מרואיין באותו ערב בתחנת רדיו, ניצלתי את ההזדמנות בצורה הכי בהירה שאפשר ואמרתי כמה אני חש בושה.

<#2#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון דיוני, בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

אליבא דעובדות כתב האישום המתוקן, עולה כי מר מרק מגירובסקי הינו דיפלומט המשמש כשגריר מדינת פולין בישראל בעת הרלוונטית, ואילו מר צ'ורוס הוא נהגו של השגריר.

השגריר והנהג מחזיקים ברכב מסוג מרצדס הנושאת לוחית זיהוי זרה, כאשר השגרירות ממוקמת ברחוב סוטין בתל אביב.

ביום 14.05.2019 בשעת אחר הצהריים, הגיע הנאשם אל שער השגרירות.

באותן נסיבות, ישב השגריר ברכב האמור במושב האחורי ונהגו הסיע את הרכב אל מחוץ לשגרירות כאשר הנאשם צעד במרכז נתיב הנסיעה והקשה על המשך נסיעתו של הרכב.

בתגובה, צפר הנהג על מנת שהנאשם יפנה את נתיב הנסיעה ויאפשר המשך נסיעתם, אך הנאשם לא סר מהדרך.

מיד לאחר מכן, ניגש הנאשם אל חלון הנהג, אחז ברכב והכה בגג הרכב בחוזקה באמצעות ידיו.

באותן נסיבות, הורה השגריר לנהג לבלום את הרכב והחל לצלם באמצעות הטלפון הנייד שהיה ברשותו את הנאשם.

מיד בסמוך, איגף הנאשם את הרכב וניגש אל הדלת האחורית-ימנית שלצידה ישב השגריר, פתח את הדלת וירק שתי יריקות על גופו של השגריר.

בין הצדדים לא נקשר הסדר עונשי והנאשם נשלח לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן, כאשר ההגנה ביקשה ששירות המבחן ייבחן את סוגית אי ההרשעה, והתביעה הודיעה כי תתנהג לביטול ההרשעה.

עוד הוסכם על הצדדים, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, כעובדה מוסכמת כי: "הנאשם ידע שמדובר בעובדי שגרירות פולין, ולא בהכרח בשגריר עצמו ובנהגו".

התובעת המלומדת עמדה על נסיבות ביצוע העבירה, ציינה כי היה בידי הנאשם מס' הזדמנויות לעצור את מעשיו, תחילה לאחר שצפרו לו, לאחר מכן עת הכה בגג הרכב, וחרף זאת, המשיך במעשיו, פתח את דלת הרכב וירק פעמיים על גופו של השגריר.

התובעת ניסתה בטיעוניה להקיש ממצב של תקיפת עובד ציבור וההגנה התנגדה לקו טיעון זה מכל וכל.

ביקשתי במהלך הטיעון מהצדדים להיות גדורים במסגרת העובדות המוסכמות, שכן בית המשפט לא יסטה מהן, ימין או שמאל.

התובעת עמדה על הערכים המוגנים ובתוך כך הנזק הקונקרטי ופוטנציאל הנזק של זלזול והשפלה, כאשר הנאשם ידע כי מדובר בנציג מדינה זרה, לצד פוטנציאל הנזק ביחסי החוץ של ישראל עם המדינה הפולנית.

התובעת עתרה למתחם שנע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, התובעת הפנתה לפסיקה.

התובעת ערה לשורת עדי האופי שהעידה לטובת הנאשם וציינה ביחס לנאשם כי המדובר באדם מרשים ונורמטיבי, תוך שהפנתה לתסקיר שירות המבחן ועתרה להשית על הנאשם את הענישה המצויה בתחתית המתחם בדמות מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות לצד קנס ופיצוי למתלונן.

התביעה התנגדה לביטול ההרשעה בתיק זה והפנתה להלכות הידועות בסוגיה זו, כאשר התביעה ציינה כי הנאשם למעשה עוסק עצמאי אשר גם אם תהיה פגיעה כזו או אחרת בעיסוקיו עדיין יוכל להמשיך בעבודתו, כל שכן לא הוגש מסמך של חברה כזו או אחרת אשר למעשה מציינת כי בעטיה של ההרשעה יופסקו הקשרים עם הנאשם.

הסנגור המלומד עשה ככל שניתן לטובת מרשו תוך שלימד עליו סנגוריה רהוטה.

מטעם ההגנה העידו 4 עדי אופי, ובתוך כך עורכי דין שעובדים עם הנאשם, חברי ילדות, ואף רואה החשבון של הנאשם, מר דוייב, אשר מכיר את הנאשם שנים רבות.

אנשי המקצוע אשר ציינו כי הותרת הרשעת הנאשם על כנה תוביל לפגיעה בעיסוקו של הנאשם, והרחיב על כך רואה החשבון, מר דוייב, כי לדידו, הרשעה תעצור הכל ותהרוס את הקריירה של הנאשם.

כמו כן, הוגש לעיוני מסמך שערך עו"ד ג'והן – ס/1.

הסנגור עמד על נסיבות ביצוע העבירה, כאירוע נקודתי שערך זמן מועט, כאשר מדובר בנתיב נסיעה צר ללא מדרכה.

הסנגור ציין כי הוא מבין את הפגיעה ואת ההשפלה שחש המתלונן ומדובר אכן בתגובה ספונטנית לא ראויה.

יחד עם זאת, הסנגור ביקש לחדד כי עניין לנו בעבירת תקיפה בדמות יריקה, ללא גרימת כל חבלה, כאשר לרוב במעשה שכזה לבדו אין בנמצא פסיקה המעידה על מדיניות העמדה לדין, ללמדך שמדובר ברף תקיפה נמוך.

הסנגור חידד כי אין מדובר בתיק של תקיפת עובד ציבור ובתוך כך ביקש שלא לגזור גזירה שווה מהפסיקה אליה הפנתה התביעה בנסיבות חמורות הרבה יותר ובנסיבות שקשורות בתקיפתן של עובדי ציבור.

הסנגור עמד על כך כי הנאשם עשה הכל כדי לתקן את מה שאירע, ובתוך כך שלח מכתב התנצלות לשגרירות במתווה שנקבע, דרך עורכי הדין – ס/2.

הנאשם נטל מיד אחריות מלאה על מעשיו, שהה לילה במעצר ונפגע מעצם הפרסום של הפרשה וחש בושה עצומה, כאירוע שאינו מאפיין את אורחותיו הנורמטיביות של הנאשם.

הסנגור המלומד סבור כי בנסיבות התקיפה האמורה, יש לשקול מתחם שנע בין אי הרשעה לבין מאסר על תנאי ועד לשל"צ בחלקו העליון של המתחם.

הסנגור הרחיב בטיעוניו והפנה לשמונה פסקי דין בנסיבות חמורות מענייננו, ואף במקרים של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בהם ביטלו בתי המשפט השונים את ההרשעה הפלילית והסתפקו בצו של"צ.

הסנגור הפנה לתסקיר שירות המבחן ולעובדה כי הנאשם הורתע מההליך הפלילי ואין צורך באפיק שיקומי נוסף ובתוך כך שירות אינו ממליץ על הוצאת צו מבחן ולאור הפגיעה הנטענת ממליץ על צו של"צ בהיקף של 150 שעות לצד ביטול ההרשעה הפלילית.

הנאשם בדברו האחרון נטל אחריות מלאה על מעשיו, התנצל וחש בושה עמוקה.

הנאשם עמד על נסיבותיו האישיות ותרומתו לקהילה.

דיון והכרעה

על פי תיקון 113 לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, אשר מכוון ליצירת יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה בנסיבותיה ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש שיוטל עליו.

על בית המשפט, בקביעת מתחם העונש ההולם, להתייחס לנסיבות ביצוע העבירה, הערך המוגן שבבסיס העבירה ומידת הפגיעה בו, ובמדיניות הענישה הנוהגת.

עניין לנו בתיק עם נסיבות מיוחדות.

מבחינת נסיבות ביצוע העבירה, אכן המדובר בתיק תקיפה, או כלשון החוק תקיפה סתם, אליבא דסעיף 379 לחוק העונשין, יחד עם זאת, סבורני כי בנסיבותיו של תיק זה, לא ניתן להקל ראש בדברים ולהתייחס לתיק, אליבא דטיעוני ההגנה כתיק "יריקה" בלבד.

הנאשם הגיע ביום האירוע לשגרירות פולין בתל אביב, לקבלת שירות כזה או אחר, והדבר אינו מעלה ואינו מוריד.

הנאשם שם פעמיו ברחוב המוביל אל השגרירות וממנה ולמעשה התקדם משער השגרירות על גבי הרחוב, באותה עת רכב השגרירות נסע במקום, והליכתו של הנאשם במרכז הנתיב הקשתה על המשך נסיעת הרכב, או אז צפר נהג השגריר לנאשם כי יפנה את הדרך ויאפשר המשך נסיעתם והנאשם לא סר מן הדרך.

מיד ניגש הנאשם אל חלון הנהג, אחז ברכב והכה בגג הרכב בחוזקה.

בשלב זה, הורה השגריר לנהג לעצור את הרכב והחל לצלם את הנאשם באמצעות הטלפון.

או אז, איגף הנאשם את הרכב וניגש לדלת האחורית שם ישב השגריר, פתח את הדלת וירק לעבר גופו שתי יריקות.

מודע אני היטב להסכמות הצדדים כי הנאשם ידע שמדובר בעובדי שגרירות פולין ולא ידע בהכרח כי מדובר בשגריר ובנהגו.

יחד עם זאת, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם ידע ידוע היטב כי מדובר ברכב שגרירות ובעובדי השגרירות, וחרף זאת, הדבר לא מנע ממנו, להסתובב לכיוונו של הרכב הצופר, לאחוז ברכב ולהכות בגגו.

הגם שמעשה זה, הוא מעשה אחד יותר מידי, צודקת התובעת המלומדת, כי היו בפני הנאשם הזדמנויות להפסיק את מעשיו ולא להסלים את האירוע.

הנאשם, לאחר שהכה בגג הרכב, דבר שבוודאי אסור על פי כל דין, איגף את הרכב, פתח את דלת רכב השגרירות וירק לעבר היושב במושב האחורי פעמיים.

אכן, אני מסכים עם הסנגור המלומד כי מדובר באירוע קצר, יחד עם זאת, המדובר באירוע מתפתח, שהתחיל בכך שהנאשם הכה בגג הרכב, איגף את הרכב, פתח את דלת רכב השגרירות וירק פעמיים לעבר היושב במושב האחורי, והכל כשהנאשם יודע שמדובר ברכב שגרירות פולין ובעובדי שגרירות.

מבלי קשר להקשר הדברים והנסיבות, ציינתי לא אחת, כי בית המשפט יגלה אפס סובלנות כלפי כל גילויי אלימות בכביש, ביחס לשימוש בנתיב נסיעה, שימוש בחנייה או כל זכות אחרת בכביש.

עם כל הכבוד, מעשי הנאשם הינם מעשים של בריונות בכביש, באשר לרכב שצפר לו, והנאשם במקום לפנות את מרכז הדרך בהליכתו במקום, הכה בגג הרכב ולאחר מכן פתח את דלת הרכב וירק לעבר נוסע שישב בו.

הערכים המוגנים הנם ערכים של שלמות הגוף והנפש, ערכים אשר חובקים את כל עבירות האלימות.

מבחינת הנזק, מסכים אני כי לא נגרם נזק קונקרטי בדמות חבלה כזו או אחרת, יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מפוטנציאל הנזק ומהקשר התקיפה כלפי רכב של שגרירות, רכב בעל לוחית זיהוי זרה אשר יצא משער השגרירות, לרבות בפוטנציאל הנזק לעניין יחסי החוץ של ישראל.

הדבר טבוע בנסיבותיו של תיק זה ואין צורך בהוכחתו, על פי ההיגיון והשכל הישר.

הצדדים הפנו אותי לפסיקה מרובה, בה עיינתי במהלך הדיון, ואציין כי כל מקרה לגופו, כאשר הפסיקה מגוונת עד מאוד בעבירה מסוג דא.

אציין כי נסיבותיו של המקרה שבפניי ייחודיות כפי שציינתי, וברי הדבר כי אין בנמצא פסיקה אשר יכולה לתאר במדויק עובדות דומות לשלנו.

עם זאת, כאמור, קיבלתי את טיעוני ההגנה כי המדובר באירוע שערך זמן מועט, שלא לווה בתכנון, ולא נגרמה בעטיה של התקיפה כל חבלה לשגריר או נזק לרכב.

לאחר ששמעתי ברוב קשב טיעוני הצדדים, עמדתי על נסיבות ביצוע העבירה, הערכים המוגנים, פוטנציאל הנזק, בשים לב למדיניות הפסיקה הנוהגת בעבירות תקיפה ללא חבלה וללא תכנון מקדים, מצאתי לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין מאסר על תנאי ואף מאסר על תנאי לצד של"צ ועד ל-8 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לצד ענישה נלוות.

ראו בין היתר: ת"פ 5317-11-18 מדינת ישראל נ' מרסייר (21.01.2020) והפסיקה הרבה מאוד המצוטטת שם; ת"פ 12618-12-16 משטרת ישראל נ' יוסף מזרחי (19.06.2019); ת"פ 22481-02-17 מדינת ישראל נ' ענבל ישראל (16.01.2018).

מיקומו של הנאשם בתוך המתחם וסוגית אי ההרשעה

הנאשם שלפניי בן 66, עברו נקי ללא רבב, מעולם לא עמד לדין, ואין לחובתו תיקים פתוחים.

מצטרף אני לדברי התובעת המלומדת כי הנאשם הוא אדם מרשים ביותר.

התרשמתי עד מאוד מחבריו ומעמיתיו לעבודה של הנאשם, אשר העידו כעדי אופי על אורחותיו הנורמטיביות, ותרומתו הרבה לקהילה.

הנאשם הודה בפתח משפטו ולמעשה על פי הסנגור המלומד, כבר ביום האירוע, חסך בזמן שיפוטי ניכר, בזמנה של התביעה הכללית ובזמנם של עדי התביעה, ובתוך כך חסך בהעדתם של עדים עם רגישות מרובה, שעל כך יש לתת משקל מיוחד בתיק זה, לטובת הנאשם.

הנאשם נטל אחריות מלאה על מעשיו, הביע התנצלות וחש בושה עמוקה.

אלמנט הבושה עבר כחוט השני בכל התיק שלפניי ביחס לנאשם, הן בתסקיר שירות המבחן, הן במהלך עדותם של עדי האופי והן בדבריו האחרונים של הנאשם בסופו של ההליך.

לתיק הוגש תסקיר מאת שירות המבחן.

תסקיר מפורט וממצה.

התסקיר סוקר את נסיבות חייו של הנאשם, כיום בן 66 ואב ל-3, נשוי ובעל חברה העוסקת בהשקעה, יזמות, תכנון וניהול פרויקטים בתחום הנדל"ן.

הנאשם בעל תואר ראשון ושני באדריכלות, עלה ארצה מצרפת, שירת כחובש קרבי בצה"ל ושירת שירות מלא בכוחות המילואים.

הרקע לביצוע העבירה מפורט היטב בתסקיר שירות המבחן כאשר השירות מציין כי הנאשם הוא דור שני לניצולי שואה ותיאר את החוויות הטראומטיות אשר חוו הוריו בתקופת השואה.

הנאשם הסביר כי הגיע לשגרירות ביום האירוע לבדוק את זכאותו להשבת רכוש, מבלי שתיאם תור מבעוד מועד.

הנאשם נתקל, לדידו, ביחס מזלזל ומשפיל מצד איש הביטחון של השגרירות אשר סירב להכניסו, ועם תחושת כעס זו יצא מהמקום.

הנאשם ציין כי היה נתון בסערת רגשות כאשר שמע את הצפירה, הדבר עורר בו בהלה, ובתוך כך השליך את כעסו על איש השגרירות כמו גם תחושת הכעס בהיותו דור שני לניצולי שואה, בהתנהגותו האמורה בהמשך.

הנאשם ביטא צער עמוק על מעשיו, הביע חרטה ותחושת בושה.

הנאשם מצוי מזה עשור בטיפול פרטי ומשכך שירות המבחן סבור כי אין צורך בהוצאת צו מבחן בתיק זה לאור המשך הטיפול אותו עובר הנאשם כאשר משיחה עם המטפל הפרטי קיים סיכון נמוך להישנות התנהגות אלימה מצד הנאשם בעתיד.

שירות המבחן סבור כי לאור גילו של הנאשם, היעדר עבר פלילי, תפקודו הנורמטיבי, הפקת הלקח מהאירוע, עיסוקו של הנאשם, ותוך כך שחברתו נדרשת להתנהל אל מול מוסדות פיננסיים לצורך קבלת מימון, כמו גם הפגיעה המשמעותית בדימויו העצמי – ניתן לבטל את הרשעת הנאשם, וכך השירות ממליץ לצד צו של"צ בהיקף של 150 שעות.

באשר לסוגיית אי ההרשעה

מושכלות יסוד בדיני העונשין שלנו, כי משהוכח ביצועה של העבירה המיוחסת, יש להרשיע את הנאשם.

הכלל הינו הרשעה, בכל הנוגע לבגירים, והחריג הינו אי הרשעה.

ההלכה הפסוקה קבעה כי בית המשפט יפעיל את סמכותו להימנע מהרשעת מי שנמצא כי עבר עבירה, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה שבעטיה של הרשעת נאשם ספציפי, לבין תועלתה לאינטרס הציבורי – חברתי הכללי, ראו בין היתר:

ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337; ע"פ 9863/06 לאופר נ' מדינת ישראל (31.12.07); ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685.

על פי ההלכה הפסוקה, הימנעות מהרשעה תתאפשר במקרים חריגים, בהתקיימותם והצטברותם, של שני תנאים מרכזיים.

הראשון, שסוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים והשני, שההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

לאחר ששמעתי ברוב קשב טיעוני הצדדים, שמעתי את עדי האופי ובמיוחד את רואה החשבון של הנאשם, עיינתי בתסקיר שירות המבחן והמלצותיו, לא מצאתי, עם כל הצער שבדבר, לבטל את ההרשעה בתיק זה.

כבר אומר כי הנאשם עומד בתנאי השני, והתרשמתי מטיעוני ההגנה, מעדי האופי ומ-ס/1, כי בהחלט בהותרת ההרשעה בתיק שלפניי תיגרם פגיעה בעיסוקו של הנאשם, פגיעה קונקרטית.

ודוק, הנאשם למעשה פועל במסגרת חברה מוסדרת להשקעות וניהול פרויקטים של נדל"ן, וברור כי החברה כבעלת אישיות משפטית נפרדת היא אשר עומדת אל מול הגורמים השונים, לרבות הגורמים הפיננסיים והמוסדיים.

עם זאת, ברור לי כי בעולם העסקים, המימד האישי והניהולי חשוב עד מאוד ומכריע הוא את הכף, מבחינת מי הוא המנהל, מי בעל המניות, מי הוא בעל השליטה ובתוך כך ברורה הפגיעה בנאשם ובעסקיו.

עדיין, אין זה אומר כי מחר בבוקר גופים כאלה או אחרים יפסיקו לעבוד את הנאשם ומסמך שכזה לא הוצג בפניי.

התנאי שהכריע את סוגיית ההרשעה הוא התנאי הראשון.

כפי שציינתי, כל תיק לנסיבותיו וסבורני כי העבירה שביצע הנאשם בנסיבותיה כפי שסקרתי לעיל, איננה מאפשרת את ביטול ההרשעה.

הנאשם יצא משער השגרירות, והלך ברחוב המוביל ממנה, הנאשם ידע כי מדובר ברכב שגרירות פולין, וחרף זאת, לאחר שהרכב צפר לעבר הנאשם לסור ממקומו, הנאשם פנה לאחור, אחז ברכב והכה בגג הרכב.

הנאשם לא חדל ממעשיו ובהמשך איגף את הרכב כאשר הוא יודע שמדובר ברכב שגרירות, פתח את דלת הנוסע וירק לעבר השגריר שתי יריקות, כאשר אין מחלוקת כי הנאשם אומנם לא ידע כי המדובר בשגריר פולין בישראל, עם זאת, ידע גם ידע כי מדובר בעובד השגרירות.

מעשה תקיפה זה בנסיבותיו המיוחדות אינו מאפשר, לדידי, לוותר על ההרשעה בתיק שלפניי.

לאור הטעמים שמיניתי לעיל, הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, התסקיר החיובי ונסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שסקרתי לעיל וסקר שירות המבחן אליבא דתסקירו מביאות אותי למקם את הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם אותו ציינתי לעיל.

סבורני כי לצד ענישה הצופה פני עתיד, במסגרת חלקו התחתון של המתחם יש להטיל על הנאשם גם ענישה קונקרטית כדוגמת צו השל"צ אותו מציע שירות המבחן בתסקירו.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר על תנאי בן 3 חודשים למשך שנתיים מהיום, והתנאי שהנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירת אלימות.

2. צו של"צ בהיקף של 150 שעות כהמלצת שירות המבחן בתסקירו.

3. פיצוי למתלונן, עד תביעה מס' 13, בסך של 2,000 ₪ אשר יופקד בקופת בית המשפט עד ולא יאוחר מיום 02.08.2020.

התביעה תעביר פרטי המתלונן או השגרירות על גבי טופס כנדרש בתוך 7 ימים מהיום למזכירות.

צו כללי למוצגים – ככל שישנם מוצגים בתיק זה יטופלו בהתאם להחלטת קצין משטרה מוסמך.

ככל שקיימים פיקדונות בתיק זה או בתיקים קשורים – מ"י/מ"ת – הפיצוי יקוזז מההפקדה, בהסכמת ההגנה באולם, וככל שתיוותר יתרה, תושב לנאשם או למי מטעמו בכפוף לכל דין או החלטה אחרת.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 45 ימים מהיום.

המזכירות תעביר העתק מגזר הדין לשירות המבחן.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ג סיוון תש"פ, 15/06/2020 במעמד הנוכחים.