1. לפניי בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית בת 30 יום אשר הוטלה על המבקש ביום 11.5.19 בגין עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר מיום 11.5.19.

על פי הנטען נהג המבקש במהירות של 145 קמ"ש מקום בו מותרת מהירות של 90 קמ"ש בכביש 70 לכיוון דרום.

2. ב"כ המבקש חלק על קיומן של ראיות לכאורה. טען כי המבקש כופר בביצוע העבירה ולטענתו רכבו לא היה בודד בכביש במקום ובזמן האירוע. טען כי מדובר במהירות העולה בחמישה קמ"ש על מהירות המצויה בגדר ברירת משפט. טען כי עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד וכי אין סכנה לציבור מהמשך נהיגתו. טען כי קצין המשטרה טעה בשיקול דעתו כאשר לא ערך איזון ראוי בין כל השיקולים הרלוונטיים. טען כי נפלו פגמים בהליך השימוע באשר הקצין לא נתן למבקש לשטוח את כל טענותיו בקשר לאירוע ולא התייחס לדבריו במהלך השימוע. טען כי המבקש בעל עסק של רשת בתי קפה וכי הוא זקוק לרישיון הנהיגה שלו לצורך פרנסתו ויש לו בן חולה והוא מלווה אותו לבדיקות רפואיות.

3. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען לקיומן של ראיות לכאורה. טען כי המבקש נהג ברכב ב.מ.וו חדש בשעה 02:00 בלילה בכביש בינעירוני, ובשימוע טען כי לא שם לב למהירות. טען כי לא נפל כל פגם בהליך השימוע וגם לא בדו"ח. הפנה לעברו התעבורתי של המבקש וטען כי יש לו עבר דומה. לאור הנסיבות והמהירות הגבוהה ביקש לדחות הבקשה.

4. בבואו לדון בבקשה מעין זו אמור ביהמ"ש לבדוק האם יש בהמשך נהיגתו של המבקש משום פגיעה וסיכון לשלום הציבור, בדיקה המסתמכת הן על עברו התעבורתי של המבקש והן על נסיבות ביצוע העבירה הספציפית ובלבד שיימצאו ראיות לכאורה לחובתו של המבקש.

5. לאחר עיון בדו"ח התנועה על כל חלקיו, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות לשלב זה, וזאת בשים לב לכך שהאכיפה בוצעה על ידי מפעיל מוסמך תוך מילוי הדרישות לבדיקת המכשיר בתחילת המשמרת ועם סיומה, תוך הקפדה על התנאים המקדמיים לאכיפה. בנסיבות המקרה בדו"ח ציין השוטר כי הרכב נסע בנתיב שמאל מתוך 2 נתיבים כאשר כל הרכב היה חשוף וגלוי בפניו והרכב היה ראשון בנתיבו, ציין כי הוא כיוון את קרן הלייזר לכיוון מרכז הרכב תוך שמירת קשר עין רצוף עם הרכב עד עצירתו. כמו כן ציין כי נתוני המדידה הוצגו בפני הנהג.

יצוין כי בדברי הנהג בדוח נכתב: "אני ראיתי שסימנת לעצור אבל לא ידעתי שהתכוונת אליי. בקשר למהירות לא שמתי לב."

6. מעיון בטופס שימוע והחלטה על פסילה מנהלית עולה כי הקצין שמע את דבריו של המבקש ונימק החלטתו ובנסיבות אלה לא מצאתי כי נפל פגם בהליך השימוע.

7. באשר למסוכנות, המבקש נוהג משנת 2001 וצבר לחובתו 37 הרשעות קודמות, לרבות 6 הרשעות בעבירות דומות. אף שהרשעותיו הקודמות הן בעבירות מסוג ברירת משפט, בהתייחס לוותק הנהיגה שלו, עברו התעבורתי של המבקש אינו מקל עימו אך לא ניתן לקבוע כי מדובר בנהג מסוכן כדרך כלל.

8. מבלי להקל ראש בחומרת העבירה ונוכח קיומן של ראיות לכאורה, בשים לב לעברו התעבורתי של המבקש ובהתחשב בנסיבותיו האישיות ובכך שרישיון הנהיגה נחוץ לו לצורך פרנסתו, אני סבורה כי די בתקופת פסילה בת 20 ימים מיום פסילתו המנהלית, בכדי "לצנן" את המבקש, ולהבהיר לו את החומרה הגלומה בעבירה אותה ביצע.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי ולקצר את תקופת הפסילה המנהלית בכדי שתהיה מידתית ומאוזנת כך שרישיון הנהיגה יוחזר למבקש ביום 31.5.19 בשעה 9:00.

9. מודעת זכות ערעור כחוק.

10. המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ט, 23 מאי 2019, בהעדר הצדדים.