זוהי תביעה לפיצוי כספי בגין אירוע תאונתי מיום 14.11.18, בתחנת גן וורשה בבני ברק בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע בתביעה על דרך הפשרה ובהתאם להוראות 79 א' לחוק בתי המשפט תשמ"ד-1984, בהנמקה תמציתית וזאת לאחר שמיעת הראיות.

מדברי עד התביעה אנו למדים כי עצר בתחנת אוטובוס גן וורשה בבני ברק כאשר במקום יכולים לעצור במקביל לצורך הורדה והעלאת נוסעים מספר אוטובוסים ולפניו היו עוד אוטובוסים.

הנהג שלפניו לא הצליח לצאת, לכן נסע מעט רברס וחזר שוב מן הסיבה כי ביקש להוריד נוסע ואז יצא חזרה ותוך כדי כך פגע באוטובוס של חברת קווים בו נהג אדהם עספור אשר העיד בפניו.

כתוצאה מכך נגרם סדק לשמשה הקדמית.

האוטובוס הפוגע המשיך בנסיעה, אין להוציא מכלל אפשרות כי לא הבחין כלל בפגיעה.

בשל מזג האוויר הגשום. בשל העובדה כי ברכב התובעת היו נוסעים, לא יכול היה הנהג עספור לעצור את הרכב ולכן המשיך בנסיעה כאשר הוא מציין כי היה בקשר עין רצוף עם האוטובוס הפוגע ואף צילם והסרטון הוצג בפניי, מדובר באוטובוס של חברת אקספרס.

מהסרטון אשר צולם על ידי נהג התובעת, רואים בבירור את הרכב של חברת אקספרס, ניתן להבחין במספר הרכב ובקשר עין של נהג התובעת כשהוא נוסע אחריו.

אכן לא ניתן להבחין ברגע הפגיעה, אך התרשמתי מכנות דבריו של נהג הנתבעת כי נסע אחרי הרכב הפוגע, כשהוא בקשר עין רצוף איתו ואף עצר בתחנה הבאה, תחנת דו באק, אלא שהרכב הפוגע המשיך בנסיעה.

הנהג המעורב אינו מכחיש את העובדה כי נהג בחברת אקספרס במועד הרלבנטי, במקום הרלבנטי, אך המקרה אינו זכור לו וכי הפנייה אליו נעשתה כעבור חודשים.

הוא אף מודה בכך כי בתחנה הבאה אשר אותה הוא מכנה תחנת חזון איש, אינו נוהג לעצור.

הנהג המעורב הודה כי בתחנת גן וורשה עוצרים במקביל מספר אוטובוסים, דהיינו אישר כי זהו הקו בו הוא נוסע וכי במקום עוצרים מספר אוטובוסים, הגם שלא זכר את האירוע עצמו.

נותנת אני אמון בדברי עד התביעה, עדותו נסמכת בסרטון שצולם על ידו.

בסרטון אשר צולם במועד התאונה ובסמוך מיד לאחריה, נראה רכב הנתבעת כאשר רכב התובעת נוסע אחריו ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב התובעת הוא זה שנסע אחר רכב הנתבעת הינו שייך לחברת אקספרס ואף ניתן להבחין במספר הרכב ובמספר הקו.

נהג הנתבעת לא הכחיש כי זהו הקו שלו וכי הוא נוהג במקום זה עד היום, הגם שבמועד הרלבנטי לדבריו, לא היה לו אוטובוס קבוע.

סוף דבר:

לאור כל האמור, לאחר ששקלתי טענות הצדדים, שמעתי את העדויות ועיינתי בכל החומר הקיים, בהתחשב הן בדין המהותי והן בשיקולים של פשרה וצדק ומשנתתי אמון בדבריו של עד התביעה הנתמכים בסרטון ובשים לב לעובדה כי נהג הנתבעת אינו מכחיש את העובדה כי נהג במקום בחברת אקספרס ואף נהג לעצור בתחנה המדוברת, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל.

באשר לטענה בדבר הצורך לחזק את המזגן בשל הסדק בשמשה, הסביר עד התביעה היטב וכך גם עולה מדו"ח השמאי אשר לא נחקר.

לאור זאת, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לב"כ התובעת סך של 4,500 שקלים עבור הנזק, 850 ש"ח – שכר טרחת שמאי, 400 ₪ עבור ימי עמידה בהתאם לסיכום עם חברת הראל, דהיינו סה"כ עבור הנזק – 5,750 ₪.

שכר העד - בסך 500 ₪.

מחצית האגרה - בסך 379 ₪.

שכר טרחת עורך דין - בסך 1,800 ₪.

ניתן בזאת פטור מהמחצית השנייה של האגרה.

ב"כ הנתבעת ישא בהוצאות זימון העד מטעמו.

הסכום הכולל ישולם לב"כ התובעת תוך 30 יום.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לידי הצדדים.

ניתן היום, כ"ד תשרי תש"פ, 23 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.