הנאשמת הורשעה ע"פ הודאתה בגרימת תאונת דרכים, עת לא נתנה זכות קדימה להולכת רגל

רגל (קטינה) אשר חצתה הכביש במעבר חציה

פציעת הולכת ההרגל התבטאה בחתך באיזור הגבה.

הצדדים הניחו בפניי הסדר טיעון "מסגרת" בו התביעה הגבילה טיעונה העונשי ל- 3 חודשי

פסילה ואילו ההגנה, במסגרת אותו הסדר, מבקשת שלא לפסול רישיון נהיגה כלל. כמו כן הסכימו

הצדדים על רכיבי עניש נוספים של פסילה מותנית וקנס.

לנגד עיניי המסמכים אשר הוגשו קודם להודיית הנאשמת ובכלל תיעוד רפואי, הודעת הנאשמת

והודעת הולכת הרגל.

מן הנ"ל נובעת רשלנות תורמת באשר הולכת הרגל מספרת כי חצתה הכביש בריצה.

לזכותה של הנאשמת הודאתה באשמה אשר חסכה העדת הקטיה, בנוסף עברה התעברותי נקי

לחלוטין.

כמו כן לנגד עיני קביעת הבוחן המשטרתי לפיה התאונה בלתי נמנעת.

ההגנה ביקשה לאמץ הרף הנמוך של ההסדר כאשר בנוסף למפורט לעיל, מפנה שהמדובר

בסטודנטית, אם לילד בן 3 שנים הנזקקת לרישיון נהיגתה.

לאחר שנתתי דעתי למכלול טיעוני הצדדים הריני גוזרת על הנאשמת:

1. קנס בסך 1,500 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

ריצוי התשלום נדחה עד 90 יום.

1. 21 ימי פסילה בפועל – ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.
2. 3 חודשי פסילת רישיון נהיגה וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, ז' תמוז תש"פ, 29 יוני 2020, בהעדר הנוכחים.