10 נובמבר 2019

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.04.19 (הוועדה), אשר קבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 19% החל מ- 01.06.18.

(ההחלטה)

רקע

1. המערערת ילידת 1971. ביום 14.04.17 נפגעה המערערת בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה היא: "שבר בפיקה מימין".
2. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 21.09.18 קבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 34% (לאחר הפעלת תקנה 15 ברבע) החל מתאריך 01.06.18.
3. על החלטה זו הוגש ערר מטעם המוסד בו נטען כי טווח תנועות הברך סביר ולא מצדיק בפני עצמו קביעת אחוזי נכות. לעניין הצלקת נטען כי מצב הצלקת המתואר אינו מצדיק קביעת אחוזי נכות. כמו כן, נטען על ידי המוסד כי על פי הממצאים די בקביעת 10% נכות על רקע כללי של הנזק התפקודי בברך ואשר כולל גם את הדלדול בשריר שנקבע בטעות בגינו סעיף נוסף. המוסד ביקש לקבוע נכות אך ורק לפי סעיף אחד בלבד המתאר את מצבו הרפואי הכללי בברך הן מבחינת התפקוד והן מבחינת הדלדול בשרירים.
4. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה בפעם הראשונה בתאריך 22.11.18. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת ולפיהם הנזק בפיקה הוא נזק של שבר מרוסק בנוסף ישנה צלקת וגם נזק לברך עצמה, הגבלה בברך. ב"כ המערערת הוסיף כי הפגיעה בשריר היא פגיעה משמעותית תוצאתית בנוסף לנזק בברך. בפני הוועדה הוצג אישור עדכני מבית חולים רמב"ם ונטען כי המערערת הופנתה לאחר שנה וחצי מהתאונה לטיפול פיזיורתפיה. עוד נטען כי הצלקת מכוערת.
5. הוועדה עיינה בממצאי בדיקת CT מתאריך 13.08.18 ולפיה "איחוי מלא של שבר עצם הפיקה צד ימין, אי סדירות משטח מפרקי, אין עדות להתפתחות שרירים ניווניים במדור פנימי או חיצוני, מנח עצמות תקין". הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית שממצאיה פורטו כדלקמן:

"בבדיקה: צבע עור וחום תקין בגפיים תחתונות, עקב שוקיים וירכיים שווה בנקודות זהות, ברך ימין ללא סימני תפליט או נעילה יציבה, יציבה תחת משקל הגוף, הפעלת ברך יישור מלא, כיפוף 110 מעלות, אין סימני גירוי מיניסקאליים, צלקת ניתוחית אמצעית הגלידה היטב"

1. בסיכום דיוניה קבעה הוועדה את הדברים הבאים-

"לנוכח תוצאות הבדיקה הגופנית ובדיקות הדימות, הוועדה מקבלת ערר המוסד וקובעת 10% נכות ע"פ סעיף 35(ב) בגין טווחי תנועות ובדיקות הדימות ברך ימין ללא כפל נכויות הקשור למצב רקמות רכות כולל שרירי ברך ימין. הנכות בגין הצלקת נותרה בעינה"

הוועדה לא סיכמה דיוניה ולצורך כך ביקשה חוות דעת ועדת רשות לבדיקת הכנסות.

1. ועדת רשות שהתכנסה ביום 22.02.19 קבעה כי "הפגיעה לא תמנע ממנה מלחזור ולתפקד בעבודתה כרגיל" ולא המליצה להפעיל תקנה 15.
2. ביום 30.04.19 התכנסה הוועדה לסיכום דיון וכך קבעה:

"הוועדה עיינה בהחלטת ועדת רשות מיום 22.2.2019 ומאמצת את מסקנותיה לפי אין מקום להפעלת תקנה 15.

הוועדה מותירה את הנכות שנקבעה ביום 22.11.2018 על כנה"

1. על החלטה זו של הוועדה הוגש הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

1. בהודעת הערעור נטען כדלקמן:
2. טעתה הוועדה משלא התייחסה לנימוקים ולחומר הרפואי שהוגש בפניה ובמיוחד החומר הרפואי העדכני המלמד על המשך טיפול עד היום.
3. טעתה הוועדה משהתעלמה מהפגיעה הכפולה הן בברך והן בשריר ש"באזור" אחר של הרגל.
4. הפגיעה בשריר והנכות שנקבעה בגין הפגיעה ובכושר התפקוד הכללי של הרגל הינם בנוסף לפגיעה בברך ונימוק הוועדה קמא לעניין זה אינו משכנע ואינו הגינוי ומנוגד לחומר הרפואי ולמצב המערערת.
5. טעתה הוועדה משלא הפעילה תקנה 15 הגם שהוכחה פגיעה תפקודית ופגיעה ממשית בתפקוד ובהשתכרות.
6. מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות. אכן דרג ראשון העניק כפל נכויות בגין הברך ובגין השריר. המוסד הגיש ערר על קביעה זו והערר התקבל על ידי ועדת העררים. ערר המוסד בכל הנוגע לצלקת נדחה והוא אינו במסגרת הדיון כעת.
7. בנסיבות יש לדחות את טיעון המערערת לפיה הוועדה התעלמה מהפגיעה הכפולה בברך ובשריר שכן זהו לב ליבו של הדיון אשר ערכה במסגרת הדיון בערר המוסד.
8. יש לדחות את טיעוני המערערת לעניין הפעלה תקנה 15, שכן ממילא עקב "מגבלת תקנה" אין כל תוחלת לדיון.
9. המשיב סבור כי לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה וכי החלטתה מפורטת ומנומקת וניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה.
10. בדיון שהתקיים ביום 23.10.19 בפני הרשם טארק חסנין, חזר בו ב"כ המערערת מהטיעון בעניין תקנה 15, ונותרה במחלוקת השאלה בגין "הנכות הכפולה". ב"כ המערערת טען כי הוועדה לא התייחסה לחומר העדכני שבפניה ואשר מלמד על פגיעה משמעותית שאולי מחייבת בניתוח, בשריר, והתערבות כירורגית. לטענת ב"כ המערערת, אין המדובר בכפל נכויות אלא בשתי נכויות נפרדות כאשר קיימת פגיעה במנגנון הברך ועל זה המערערת לא קיבלה נכות. באשר לפגיעה בשריר נטען כי קיים חומר רפואי רבתי לגבי זה.
11. ב"כ המערערת הוסיף כי המדובר במנגנון ברך והאדם הפשוט מבין שהברך היא ברך ויש מסביב שרירים שהם לא ברך. הוועדה הרפואית לא משכנעת בטיעוניה שכן על פי החומר שהיה בפניה, המדובר בשתי פגיעות בברך ובשריר. כאשר סעיף ליקוי 35 שהוא סעיף כללי אינו מבטל את קיומה של פגיעה כפולה בשני פריטים נפרדים.
12. עוד נטען כי על הוועדה היה להשאיר את סעיף ליקוי 51 ולא 35 ולכן "הבליעה" שעשתה הוועדה של שתי הפגיעות הכפולות והכנסתם תחת סעיף 35 שהוא סעיף סל, אין לנו התייחסות ספציפית לפי הסעיף הספציפי של הברך ואין התייחסות ספציפית לפגיעה בשריר.
13. ב"כ המשיב טען מנגד כי הוועדה קובעת באופן שאינו משתמע לשתי פנים בפרוטוקול מיום 22.11.18 כי בגין טווחי תנועות ובדיקת הדימות ברך ימין, ללא כפל נכויות הקשור למצב רקמות רכות, כולל שרירי ברך ימין.
14. נטען עוד כי ב"כ המערערת מנסה להטיל דופי בהחלטת הוועדה, בו בעת שלא הוגשה כל חוות דעת מטעמו התומכת בטענתו ולמעשה נוגדת את עמדת המוסד בערר אשר הגיש, ולו מן הטעם הזה, יש לדחות את הערעור. כמובן שמדובר בטיעון רפואי העומד בסתירה להחלטתה המקצועית רפואית של הוועדה ועל כן, יש לדחות את הערעור, גם מטעם זה.
15. יש לדחות טיעוני ב"כ המערערת כי היה על הוועדה להעניק פריט ליקוי ספציפי, ראשית משום שהטענה כלל לא עלתה על ידו שכן לא הוגש ערר מטעמו וגם הטענה לא נטענה בפני הוועדה עת הופיעה המערערת ובא כוחה בפניה. תשומת לב, כי גם דרג ראשון לא העניק פריט ספציפי אלא העניק את הנכות בהתאם לסעיף 35 המהווה כידוע סעיף סל.
16. יש לדחות טענת המערערת כי היה על הוועדה לדון בטענתה כי היא אמורה לעבור ניתוח, אין המדובר בטענה שהועלתה בפני הוועדה וממילא אין המדובר בטענה המקנה נכות, ובאם אכן תעבור ניתוח, תוכל להגיש בקשה להחמרת מצב, כמקובל.
17. ב"כ המערער מפנה לסעיף 7 לפרוטוקול, שם ממילא נמצא על ידי הוועדה כי היקף שוקיים וירכיים שווה בנקודות זהות ועל כן ממילא, אין נזק שרירי שבגינו יש להעניק נכות.
18. ב"כ המשיב מפנה לתקנה 11(ד) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956, שם נקבע כי בקביעת דרגת נכות של נפגע שנפגם בקשיון או בהגבלת תנועה של פרק - לא יבוא בחשבון נזק שנגרם לשרירם הפועלים באותו מפרק, כך שממילא מבחינת התקנות, פעלה הוועדה נכונה.
19. בהקשר זה טען ב"כ המערערת כי טיעון זה לא הובא בפני הוועדה מה גם תקנה 11(ד) מדבר על פרק ולא ברך ואין בכך בכדי לבטל את צדקת הטיעון להעלמת סעיף 51.

דיון והכרעה

1. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).
2. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן,
3. ועדה מדרג ראשון קבעה למערערת 34% נכות (10% בגין הצלקת, 10% בגין הברך לפי סעיף ליקוי 35(1)(ב) ו- 10% בגין השריר לפי סעיף 51(5)(א)) . על החלטת דרג ראשון הוגש ערר מטעם המוסד הן לעניין הצלקת, והן לעניין קביעת שיעור הנכות בגין הברך והשריר כשביסוד הערר עומדת הטענה כי המדובר בכפל נכות. לטענת המוסד על הוועדה היה לקבוע נכות אך ורק לפי סעיף אחד בלבד המתאר את מצבה הרפואי הכללי בברך הן מבחינת התפקוד והן מבחינת הדלדול בשרירים.

ממקרא הפרוטוקול עולה כי הוועדה הקשיבה לטענות ב"כ המערער, עיינה בבדיקות הדימות וערכה בדיקה קלינית שאת ממצאיה פורטו בגוף הפרוטוקול וכמפורט לעיל. בסיכום דיוניה הוועדה קובעת למערערת 10% נכות לפי סעיף ליקוי 35(ב) בגין טווחי תנועות שנמצאו בבדיקתה הקלינית ובדיקות הדימות בברך ימין וזאת ללא כפל נכויות הקשור למצב רקמות רכות כולל שרירי ברך ימין. המדובר בקביעה רפואית מובהקת של הוועדה אשר נמצאת בלב ליבו של שיקול דעתה הרפואי מקצועי, ובית הדין לא יתערב בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה.

1. בהקשר זה יש לדחות טיעוני המערער כי אין המדובר בכפל נכויות אלא בשתי נכויות נפרדות בברך ובשריר וכי "מדברים על מנגנון הברך ... שהברך היא ברך ויש מסביבה שרירים שהם לא ברך". מעבר להיותו טיעון רפואי אשר מצוי בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה, הרי הוועדה מסבירה כי הנכות מוענקת בגין טווחי תנועות שהיא מצאה בבדיקתה הקלינית ובדיקות הדימות של ברך ימין וזאת ללא כפל נכויות הקשורות למצב רקמות כולל שרירי הברך.
2. מדובר לטעמי בהנמקה ברורה המבוססת על שיקולים רפואיים-מקצועיים, המצויה בגדר מתחם הסבירות, אשר נתמכים בממצאי בדיקתה הקלינית של הוועדה ותוצאות בדיקות הדימות, ולא מצאתי פגם משפטי בהחלטה של הוועדה המצדיק התערבותו של בית הדין.
3. יש גם לדחות טיעוני ב"כ המערערת לעניין הניתוח שהמערערת אמורה לעבור. מקובלת עליי טענת המשיב כי אין המדובר בטענה המקנה נכות, ובאם אכן תעבור המערערת ניתוח, תוכל היא להגיש בקשה להחמרת מצב, כמקובל.
4. תשומת לב כי לפי תקנה 11(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956: בקביעת דרגת נכות של נפגע שנפגם בקשיון או בהגבלת תנועה של פרק- לא יבוא בחשבון נזק שנגרם לשרירים הפועלים באותו פרק. ומכאן המסקנה כי הוועדה פעלה בהתאם לתקנות. בהקשר זה יש לדחות טיעון המערער כי המדובר בפרק ולא ברך כמו בענייננו והניסיון שלו לאבחן בין פרק לבין ברך, שוב בהיותו טיעון רפואי מובהק.

סוף דבר

1. לאור כל האמור, הערעור נדחה.
2. המערערת תשא בהוצאות המשיב בסך 800 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית

הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, י"ב חשוון תש"פ, (10 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.