1. בתאריך 16.5.19 הגיש התובע כנגד הנתבעים תביעה כספית על סך של 18,200 ₪ בגין אי תשלום עבור עבודות, תיקונים וחלפים שרכשו אצלו כבעל עסק לשירות תיקון, השכרה ומכירת מלגזות.

2. מן המסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה שבמהלך התקופה הרלבנטית לתביעה היתה זו נתבעת 1 שרכשה ושכרה את שירותיו השונים של התובע וכל חשבוניות המס שהוצאו על ידו בגין אלה, נרשמו על שמה. נתבע 2 היה ככל הנראה בעליה ו/או מנהלה של נתבעת 1 באותה עת (לכתב התביעה לא צורפו ראיות שיש בהן כדי ללמד על מעמדו בפועל).

2. ביום 8.9.19 הוגשה מטעם המנהל המיוחד של נתבעת 1 בקשה לעיכוב ההליכים מכח סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג-1983, עקב צו פירוק שניתן נגדה ביום 8.7.19.

הוראת סעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג-1983 קובעת כי:

"משניתן צו פירוק או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך

או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט

ובכפוף לתנאים שייקבעו".

3. לדיון שאמור היה להתקיים במעמד הצדדים ביום 21.11.19 התייצב רק התובע אשר העלה בפני טענות שונות כנגד אופן התנהלותו של נתבע 2 כלפיו ובקש כי בהעדר כתב הגנה מטעמו יינתן פסק הדין בתיק זה כלפיו, באופן אישי.

4. בקשת התובע מהווה למעשה בקשה של "הרמת מסך" וכבר נפסק כי "באופן עקרוני אין סיבה שבמקרים המתאימים תופעל דוקטרינה זו גם בבתי המשפט לתביעות קטנות, אם גם בזהירות הראויה, על פי השכל הישר, למשל כשמדובר בתביעה צרכנית קטנה" (ר' רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב ואח'). דא עקא, שבמקרה שלפני לא הוכח מה היה מעמדו של נתבע 2 בחברה (נתבעת 1) וגם לא נטען כי בנסיבות הנדונות היתה מלכתחילה כוונה ליצור חבות אישית שלו כלפי התובע. נהפוך הוא – כל החשבוניות שהוצאו על ידי התובע היו מיועדות לנתבעת 1 ולה בלבד.

5. במצב הדברים המתואר לעיל, נדמה שלא נותר לי אלא להעתר לבקשת המנהל המיוחד של נתבעת 1 ולהורות על עיכוב ההליכים נגדה בתיק זה, עקב צו הפירוק שניתן. התובע יוכל להפנות תביעתו כנושה אל המנהל המיוחד – עוה"ד יקיר ניידיק, רח' הברזל 31ב', בית רד, תל אביב , טל. 03-6006435, 03-6006645.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדואר רשום, ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ד' כסלו תש"פ, 02 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.