תביעה כספית של שוכרי דירה, בגין נזקים שנגרמו לדירה במהלך תקופת השכירות ואשר לא אפשרו להם מגורים סבירים בנכס, שאותו נאלצו לעזוב בסופו של יום, לאחר שתנאי המגורים בו לא היו סבירים.

הנתבעת הינה בעליו של בית פרטי בעיר אשדוד.

לפני כחמש שנים, נכרת בין הצדדים הסכם שכירות, לפיו השכירה הנתבעת לתובעים את הנכס. דמי השכירות החודשיים נקבעו בתחילה לסכום של 6,000 ₪. הסכם הכירות הוארך על ידי הצדדים מידי שנה ובשנה האחרונה עמדו דמי השכירות החודשיים על הסכום של 6,700 ₪.

הצדדים הסכימו, כי השוכרים יתקנו כל ליקוי שיש בבית, למעט בעיות רטיבות למיניהן.

לטענת התובעים, מצבו של הבית לא היה טוב מהלך כל שנות השכירות. בשנה האחרונה, התגלו בעיות רטיבות משמעותיות בבית, אשר גרמו לעובש בקירות וכן לקצר בארון החשמל.

הנתבעת הביאה בעל מקצוע אשר ביצע תיקון חלקי בארון החשמל, אשר לא פתר את בעיית הרטיבות ואילו באשר לבעיית הרטיבות עצמה, נאמר על ידי הנתבעת, כי תתקן את הבית בתום תקופת הגשמים ובינתיים, ככל שהדבר נוגע לסוגיית הנזילות מצנרת הבית, מתבקשים התובעים לסגור את ברז המים הראשי, על מנת למנוע בזבוז מים.

לטענת התובעים, בסוף חודש מרץ 2019, שוב היה קצר בארון החשמל, הפעם בערב שבת. התובעים שהינם שומרי שבת נאלצו לשהות בחושך וכן נאלצו לזרוק אוכל שהתקלקל.

התובעים שקלו להביא בעל מקצוע אשר יתקן את הבית על חשבונם, כאשר עלות התיקון תקוזז מתוך סכום דמי השכירות, אלא שלאור העלות הגבוהה, נמנעו מלעשות כן.

לטענת התובעים, הגיעו מים עד נפש ולכן הודיעו לנתבעת, כי בדעתם לעזוב את הבית. התובעים הודיעו לנתבעת, כי מייד כאשר יתאפשר הדבר יעזבו את הבית והם ישלמו את דמי השכירות עד למועד פינוי הבית.

בפועל, פינו התובעים את הבית על פי הנטען, ביום 30.4.19. התובעים ביקשו לשלם את דמי השכירות עד לאותו מועד בלבד, אלא שהנתבעת פרעה גם את דמי השכירות עבור חודש מאי 2019.

בתביעתם שלפניי, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לפצות אותם בגין חוסר הנוחות שנגרם בעת המגורים בבית.

התובעים עותרים לפיצוי בסכום של 3,500 ₪ בגין עלות העתקת תכולת דירתם של הנתבעים, סכום של 20,100 ₪ בגין שלושה חודשי שכירות פברואר עד אפריל, שבמהלכם התגוררו התובעים בדירה בחוסר נוחות, סך של 1,400 ₪ עבור עריכת חוות דעת הנסית, סך של 500 ₪ ששולמו לעו"ד וסכום של 4,600 ₪ בגין עוגמת נפש.

הנתבעת טוענת, כי התובעים קיבלו את החזקה בבית, כשהוא במצב טוב והיו אלה התובעים, אשר ביקשו להאריך את תקופת השכירות מידי פעם בפעם.

התובעים אף ביקשו לסיים את תקופת השכירות בשנת 2018, אלא שאז ביטל האדם שעמו התקשרו התובעים בהסכם למעבר לדירתו את ההסכם והתובעים התחננו לפני הנתבעת, כי תמשיך להשכיר להם את הבית למשך שנה נוספת, זאת למרות שהתובעת היתה מעוניינת למכור את הבית.

כן טוענת הנתבעת בהקשר של מכירת הבית, כי התובעים הערימו קשיים בהצגת הבית בפני רוכשים פוטנציאליים ובאחת הפעמים שהגיע לבית יחד עם מתווכת, הכניס התובע את הנתבעת לדירה וכלא אותה שם.

הנתבעת טוענת, כי בעת שקיבלו התובעים את החזקה בבית תחזקו אותו באופן ראוי, אך בחלוף הזמן החלו להזניח את הבית.

לטענת הנתבעת, הקצר בארון החשמל נובע מעבודה שביצעו התובעים, שעה שהתקינו מצלמות בבית ולשם כך קדחו בארון החשמל, מה שגרם לחדירת מים לארון.

כן טוענת הנתבעת, כי בעת שפינו התובעים את הבית, השאירו אותו התובעים עם ליקויים, בין היתר, התקינו התובעים חדר ארונות בקומה השניה. על מנת לבנות את חדר הארונות היה על התובעים לקדוח ברצפה, דבר שגרם לנזק בלתי הפיך לבית. בפועל, התובעים גם לא פרקו את חדר הארונות בעת שעזבו את הבית.

כן טוענת הנתבעת לנקודת גז שביצעו התובעים בחניה, באופן המסכן את המגורים בבית.

הצדדים שניהם טענו לפניי בדיון שהתקיים, כאשר כל אחד מהצדדים שם את הדגש על טענותיו הוא כלפי חברו.

בסוף הדיון, הוצעה הצעה על ידי בית המשפט על מנת לסיים את המחלוקות בין הצדדים, כאשר הצעת בית המשפט לקחה בחשבון גם סילוק תביעתה של הנתבעת כלפי התובעים, בגין אי תשלום דמי השכירות עד לתום התקופה החוזית.

הצדדים לא הגיעו לעמק השווה ולכן לא נותר אלא להכריע בטענותיהם.

דומה, כי אין חולק, כי החל מסוף חודש פברואר 2019 התגלו בעיות רטיבות קשות בבית.

לא ברור האם בעיות הרטיבות כולן קשורות לעונת הגשמים, או חלקן גם לפיצוץ בצנרת הבית, שכן על פניו, הרטיבות נמשכה גם כאשר עונת הגשמים חלפה וכן עצם הצורך לסגור את צנרת הבית על מנת שלא לגרום לבזבוז במים יש בו כדי להעיד על פיצוץ בצנרת שגרם לנזילות.

על פניו, רוב בעיות הרטיבות הן בעיות הנובעות מבלאי בדירה, שכן בשנים קודמות, גם אם היו בעיות אלו ואחרות, הן לא היו בעיות קשות שלא אפשרו מגורים בדירה, כאשר הנתבעת אף טוענת, כי התובעים השכירו בשכירות משנה חלקים של הדירה, כך שסביר להניח, כי מדובר היה במקום הראוי למגורים, גם בתקופת החורף.

לפני התובעים עמדה מכל מקום, האפשרות שלא להאריך את תקופת השכירות, אם אמנם בשנים קודמות היה מצב שלא אפשר שימוש סביר בבית, כך שעל פניו, לפחות עם חלק מהליקויים השלימו התובעים ומכל מקום, אלו ככל הנראה לא היו ליקויים חמורים.

התרשמתי, כי אכן בחורף שנת 2019 המצב החמיר. התובעים תמכו טענותיהם בחוות דעתו של הנדסאי הבניין מר שלום ארבלי.

מר ארבלי לא התייחס בחוות דעתו לאפשרות של כשל בצנרת, אלא לבעיות האיטום בלבד ואלו וביחס לאלו, כאמור, לא חל שינוי משמעותי בבית לעומת החורפים הקודמים.

המומחה התבקש להתייחס בעדותו לאפשרות לפיה הקצר בארון החשמל נובע מחור שקדחו התובעים בארון החשמל. מר ארבלי לא שלל אפשרות זו, אלא עמד על כך שבכל הבית ישנן בעיות רטיבות.

סבורתני, לאור העובדה, לפיה בחורף האחרון בלבד חדרו מים לארון החשמל, כאשר התובעים אישרו כי את הקידוח בארון החשמל ביצעו מספר חודשים קודם לכן ולאור העובדה שחשמלאי שהביאה הנתבעת למקום אישר, כי אמנם מדובר בחדירת מים מאותו החור, כי יש ממש בטענת הנתבעת, כי השינוי שעשו התובעים בארון החשמל, גרם להחמרת המצב, ככל שהוא נוגע לבעיות חשמל שנוצרו מעבר לביות הרטיבות.

בסופו של דבר, החלטתם של התובעים לעזוב את הבית לפני הזמן נוגעת לבעיות החשמל ולבעיות הרטיבות שבגינן התבקשו שלא להשאיר את מערכת המים פתוחה.

בקשתה של הנתבעת להמתין לחודשי הקיץ על מנת לתקן את הבעיות שנוצרו, יש בה סבירות, אלא שסבירות זו נוגעת לבעיות איטום ולא לבעיות הצנרת והחשמל, שפתרון לגביהם ניתן היה למצוא עוד כאשר התובעים מתגוררים בנכס.

מנגד, יש לזכור, כי החלטתם של התובעים לעזוב את הבית היתה דווקא עם סיום עונת הגשמים, שעה שניתן היה להתחיל ולתקן את הליקויים, גם לשיטת הנתבעת.

בנסיבות אלו, שעה שחלק מהבעיות נעוצות במעשי התובעים עצמם ושעה שהתרשמתי, כי אמנם עקב החמרה במצב הרטיבות, סבלו התובעים בחורף האחרון יותר מאשר בחורפים קודמים, הנני סבורה, כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין אי הנוחות שנגרמה להם.

איני סבורה, כי דרישתם של התובעים יש לה מקום.

ראשית, הליקויים החמורים החלו גם לשיטת התובעים בסוף חודש פברואר ולמעשה מדובר בחוסר נוחות של כחודש ימים עד אשר גמלה בלבם של התובעים החלטה לעזוב את הדירה. במהלך אותו חודש נעשו ניסיונות תיקון על ידי הנתבעת וממילא, החל מאותו מועד ועד לבוא העונה החמה לא אמור היה לחלוף זמן רב.

גם אם מתגלים בבית מושכר ליקויים, על השוכר לאפשר למשכיר לתקן את הליקויים בתוך זמן סביר, גם אם הדבר נעוץ בחוסר נוחות זו או אחרת ולא כל ליקוי מהווה עילה לביטול ההסכם.

לאור האמור, לאור התרשמותי מחוסר הנוחות של התובעים במהלך החודש עד שגמלה בלבם ההחלטה לעזוב את הבית, מצאתי מקום לפסוק לתובעים פיצוי בסכום של 3,350 ₪, שווה ערך למחצית חודש שכירות.

איני סבורה, כי יש מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין העתקת הדירה, כאשר התובעים ממילא התכוונו לסיים את תקופת השכירות חודשיים לאחר מכן וגם אין מקום לפסוק שכר טרחת עורך דין, ששירותיו נשכרו על פי בחירתם של התובעים, כשהם כלל אינם מוכנים להתדיין ישירות מול הנתבעת.

מצאתי מקום שלא להכריע במסגרת ההליך שלפניי בסוגיית תשלום דמי השכירות לחודש מאי, שאינה חלק מהמחלוקת שלפניי ושלגביה מתנהל הליך נפרד בין הצדדים, אם כי ראוי, כפי שציינתי גם במהלך הדיון שלפניי, כי הצדדים ישבו אל שולחן המשא ומתן על מנת לפתור את מלוא המחלוקות ביניהם.

אני מחייבת אפוא את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכום של 3,350 ₪.

כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בסכום של 350 ₪.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.

ניתן היום, א' חשוון תש"פ, 30 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.