1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב (כב' השופטת כוכבה לוי) מיום 15/4/19 בת"א 30975-08-18 ולפיה נדחתה בקשת המבקש - התובע לגילוי מסמכים ספציפיים.

2. על פי כתב תביעה (מתוקן) בתיק קמא, הגיש המבקש, עו"ד במקצועו ועיסוקו, תביעה בסך 182,463 ₪ נגד המשיבים לתשלום שכר טרחתו, זאת מכוח 4 הסכמי שכ"ט בין המבקש לבין הנתבעת 1 - החברה.

הנתבע - המשיב 2 נתבע מכוח סעיף 54 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") בגין אחריות אישית וכן מכוח הרמת מסך ההתאגדות בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות.

3. הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים - בקשה מס' 12:

א) התבקשו מסמכים הנוגעים ליכולת הפירעון של החברה ולמצבו העסקי של הנתבע.

נטען כי המסמכים דרושים לצורך הכרעה בטענות הרמת מסך והטלת אחריות אישית.

המסמכים המבוקשים - סעיף 2 לבקשה:

א. כל הבקשות לפירעון חובות שהופנו למשיבים ו/או הודעות על הליכי הוצאה לפועל שנפתחו כנגד המשיבה מאז 01/01/2017.

ב. מסמכים המתעדים הקמה של חברה / חברות בע"מ שהמשיב או זוגתו ורדית עוז מעורבים בהן הן כבעלים ו/או כמנהלים, מאז יום 01/01/2016.

ג. אסמכתאות מבוקרות של דו"חות שנתיים חתומים בידי רו"ח של החברות הקשורות למשיב ולזוגתו הגב' ורדית עוז, הן כבעלים והן כמנהלים, מן השנים 2016, 2017, 2018.

ד. אסמכתאות למצב החשבון של המשיבה החל מיום 01/01/2017 ועד היום".

נטען כי התגלה מידע חדש ומהותי בעקבות הליך עיקול בתיק קמא. התבקש צו עיקול זמני נגד המשיבה ונגד חברת הדיה בע"מ (להלן: "חב' הדיה") לכספים שהיו אמורים להימסר למשיבה בגין עסקה להשכרת שלט נשוא המחלוקת, והתברר ביום 20/3/19 כי חברת הדיה הודיעה כי העבירה צ'קים מעותדים לחברת בלאק באג ספורט בע"מ (להלן: "חברת בלאק באג") ולא למשיבה.

נטען כי חברת בלאק באג ספורט נמצאת בכתובת המשיבה. בבעלות מר אסי בלדוט, שותפו הוותיק של המשיב. מר בלדוט מוכר למבקש וזאת מהתקופה שבה ייצג את המשיבים.

נטען כי בעקבות המידע התבקש ההסכם בין המשיבה לחברת הדיה לשכירת הזכויות בשלט ו/או הסכם המחאת זכויות מהמשיבה לחברת בלאק באג (להלן: "מסמכי העסקה").

במענה אושר כי הסכם בין חברת בלאק באג לחברת הודיה קיים ונחתם בפברואר 2019.

המשיב סירב לגלות המסמכים וטען לחוסר רלוונטיות לפלוגתאות בתיק קמא.

המבקש טען כי המסמכים רלוונטיים ודרושים לצורך הוכחת טענותיו בנוגע לאחריות אישית והרמת מסך שכן לא ניתן לברר את הבקשה להרמת מסך מבלי לוודא את מצבה הפיננסי של החברה ומבלי לדעת אם ננקטו צעדים לריקון הקופה.

בסעיף 31 לבקשה המבקש מוסיף ומבקש מסמך נוסף:

"א. ההסכם שנחתם בין המשיבה לחב' הדיה לשכירת הזכויות בשלט ו/או הסכם המחאת הזכויות בין המשיבה לחב' בלאק באג ו/או כל הסכם אחר שנעשה ע"י המשיבים או מי מטעמם בנוגע לשלט מושא המחלוקת". (הדגש במקור – א.כ.).

ב) המשיבים בתגובתם לבקשה טענו כי המסמכים הדרושים אינם רלוונטיים למחלוקת. חלקם אינו עומד בדרישת גילוי ספציפית - אין מדובר במסמכים ספציפיים אלא בסוגים כלליים של מסמכים.

המחלוקת בתיק היא ביחס לטענות בכתבי הטענות והנטען בבקשה לגילוי מסמכים ביחס לחברת בלאק באג וכו' אינו חלק מכתבי הטענות. כך למשל הסכם בין חברת בלאק באג ובין חב' הדיה נחתם בפברואר 2019 - כחצי שנה לאחר הגשת התביעה וגם לא הוזכר עניין המחאת זכות או כל טענה ביחס לחברת בלאק באג גם בכתב התביעה המתוקן.

ביחס לסעיף 2 (א) לבקשה- נטען כי הדרישה אינה רלוונטית ואינה ספציפית.

ביחס לסעיף 2 (ב) ו –(ג) - נטען כי מדובר בדרישות גורפות שאינן רלוונטיות למחלוקת. לא ברור הכיצד קשורה הגב' ורדית עוז לעניינינו וכי מדובר במסע דיג.

ביחס לסעיף 2 (ד) - מדובר בגישה גורפת לגבי מספר שנים, שכלל לא רלוונטית.

ג) בתשובה לתגובה נטען, כי כל המסמכים רלוונטיים על מנת להוכיח הרמת מסך והטלת אחריות אישית. מדובר בחברה משפחתית שהנטייה להרמת מסך לגביה גדולה יותר מחברה "רגילה". הצורך בצו נולד מהליך צו העיקול. הסירוב לגילוי מסמכי העסקה מדבר בעד עצמו.

4. החלטת בימ"ש מיום 15/4/19:

בימ"ש קמא דחה את הבקשה וקבע:

"לטענת המבקש גילוי המסמכים נדרש בשל טענתו כי יש מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולחייב באופן אישי את המשיב 2 בחובות המשיבה 1 אלא שהשימוש בדוקטרינת הרמת מסך שמור למקרים נדירים בהם עולה חשד בדבר שימוש לרעה במסך ההתאגדות ולא בכל מקרה שבו מוגשת תביעה כנגד תאגיד בגין חוב".

נקבע כי עסקינן במסע דיג אסור שמטרתו לנסות ולקבל מתוך רשימת מסמכים כללית; ראיות שונות שאולי באמצעותן ניתן יהיה לבסס הטענות בכתב התביעה "ללא שהוצגה תשתית ראייתית ועובדתית מינימאלית המבססת את הטענות הרלוונטיות לדוקטרינת הרמת המסך. כך לדוגמה התבקש גילוי של כל הבקשות לפירעון חוב שהופנו למשיבים בין אם יש קשר לחוב נשוא התביעה שלפני ובין אם אין קשר כלשהו".

5. בבקשת רשות הערעור נטען כי המסמכים (ולפחות חלקם) חיוניים ודרושים להוכחת טענות המבקש לגבי שתי מחלוקות:

א) קיומה של עסקת השכרת שלט חוצות לחב' הדיה שמזכה את המבקש בעמלה ושכ"ט עו"ד.

ב) הרמת מסך - המשיב פועל בדרכי רמיה לריקון קופת המשיבה מתוך החלטה לקפח את המבקש כנושה.

עוד נטען כי בימ"ש קמא שגה ,כאשר קבע כי התשתית העובדתית שהציג אינה מבססת טענות רלוונטיות לדוקטרינת הרמת מסך.

בהעדר המסמכים ייגרם לו נזק חמור בנוגע ליכולתו להוכחת טענותיו.

לפיכך, התבקש גילויים של המסמכים שהתבקשו בבקשת הגילוי הראשונה וכן ההסכמים שבין הדיה ובלאק באג ומסמכים נוספים בהתאם לשיקול דעת בימ"ש.

6. בתשובה לבקשת רשות הערעור ציינו המשיבים הסכמתם לדיון בבר"ע כבערעור.

המשיבים טוענים כי אין עסקינן במקרה נדיר המצדיק התערבות של בימ"ש זה בהחלטת ביניים בנושא דיוני ואף עוגניה של ההחלטה מוצקים, נכונים וראויים. נטען כי בכתב התביעה המתוקן אין עילה של הרמת מסך בטענה להברחת נכסים והיות החברה חברה משפחתית אינה מהווה עילה להרמת מסך.

7. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א) ככלל, השגה על החלטות ביניים של ערכאה דיונית נעשית במסגרת ערעור על פסק הדין אלא אם כן מדובר ב"אותם מקרים נדירים" בהם עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלולה לגרום לנזק של ממש או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי (וראה לעניין זה רע"א 7913/14 תרכובת ברום נ' חצב, סעיפים 6 ו- 7 להחלטת כב' הש' צ' זילברטל (8.2.15).

ערכאת ערעור נוטה להתערב בהחלטות דיוניות הנוגעות לאופן ניהול ההליך ובכלל זה החלטות בדבר גילוי ועיון במסמכים רק במקרים חריגים.

בכל הנוגע להחלטות בעניין גילוי ועיון במסמכים נפסק כי גדר התערבותה של ערכאת הערעור הינו צר ומוגבל למקרים בהם ההחלטה של הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת בשום פנים או שנעלמו ממנה נסיבות שהיתה חייבת להתחשב בהן וראה לענין זה רע"א 6955/16 חברת אולמי אחים סעיד אל הוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ, סעיף 7 להחלטת כב' הש' י' עמית (9.11.16).

המקרה דנן אינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים אלו.

ב) בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים נטען כי המסמכים הנוגעים ליכולת הפירעון של החברה ולמצבו העסקי של עוז מבוקשים "כדי לאפשר לבית המשפט הנכבד לרדת לחקר האמת ולהכריע בבקשת המבקש להרמת מסך ו/או להטלת אחריות אישית על המשיב בשל חשש לריקון קופת המשיבה ע" המשיב".

לא מצאתי בכתב התביעה המתוקן (ואף לא בכתב התשובה אליו מפנה התובע בסעיף 41 לכתב התביעה המתוקן) טענה לפיה הרמת המסך או עילת החבות האישית מבוקשים בשל חשש של ריקון קופת החברה ע"י עוז.

אמנם התובע מבקש כי ככל שיתברר שהחברה אינה סולבנטית והוא אינו יכול להיפרע ממנה ,להרים את מסך ההתאגדות, אך הסיבה להרמת מסך/ אחריות אישית הנטענת בכתב התביעה היא "עקב התנהלותו של הנתבע מול התובע" כאשר נטען שהלכה למעשה עוז והחברה "חד הם" בשים לב לכך שעוז הינו בעלים יחד המחזיק ב- 100% ממניות החברה, דירקטור יחיד ומנכ"ל.

(ראה בעניין זה גם טענות משיבים ב"תשובה לדרישה לגילוי ולעיון במסמכים ספציפיים מטעם התובע" מיום 21.3.19 – צורף כנספח לבקשה לגילוי ספציפי בבימ"ש קמא).

העובדה שבכתב התביעה המתוקן צוין, כלאחר יד, "וככל שיתברר כי הנתבעת אינה סולבנטית והתובע לא יוכל להיפרע ממנה" ועל כן מבוקש להרים את המסך (סעיף 41 (ד)), אינה בגדר סיבה להתיר גילוי גורף של מידע בנוגע ליכולת הפירעון.

זאת ועוד; הטענה בבקשת רשות ערעור לפיה גילוי ההסכם הנוגע להשכרת שלט חוצות לחברת הדיה נדרש להוכיח קיומה של עסקה שמזכה את המבקש בעמלה ושכ"ט, היא טענה חדשה שלא הועלתה ע"י המבקש במסגרת הבקשה בבימ"ש קמא. המסמך התבקש בבימ"ש קמא בהקשר של ראיות לריקון הקופה של החברה.

לפיכך, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

ג) אני מסכימה עם הנימוקים של בימ"ש קמא בהחלטה מיום 15/4/19 ובוודאי שאין מדובר בהחלטה שאינה מתקבלת על הדעת או שלא לקחה בחשבון נסיבות שהיה צריך להתחשב בהן.

יובהר כי למבקש שמורה הזכות ,במידת הצורך, להשיג על החלטה זו במסגרת ערעור על פסק הדין; ככל שיהיה צורך בכך.

8. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב. המבקש יישא בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

סכום זה יחולט ויועבר מתוך כספי העירבון למשיבים באמצעות בא כוחם.

יתרת העירבון תוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

ג. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ט, 27 יוני 2019, בהעדר הצדדים.