הבקשה וטענות הצדדים

1. לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדרה של המבקשת בתאריך 17.06.19. לטענת המבקשת היא לא קיבלה את ההזמנה לדיון. בנוסף המבקשת כפרה בעובדות כתב האישום וטענה שלא ביצעה את העבירה שיוחסה לה, ובהתאם ייגרם לה עיוות ככל שפסק הדין לא יבוטל.
2. המשיבה מתנגדת לבקשה לאור קיומו של אישור מסירה.

דיון והכרעה

1. מעיון בתיק ביהמ"ש עולה כי למבקשת נשלחה הזמנה לדיון בדואר רשום. בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מדובר בהמצאה כדין. יצוין כי ההזמנה נשלחה לכתובתה של המבקשת על פי כתב האישום והמבקשת לא טענה שמדובר בכתובת שגויה. בנסיבות אלו המבקשת לא הוכיח אף לא לכאורה, כי לא קיבלה את ההזמנה בנסיבות שאינן תלויות בה.
2. גם לגופו של עניין, המבקשת לא העלתה כל טענת הגנה שיש בה כדי להצדיק ביטול פסק הדין שניתן בהעדר. אמנם המבקשת טוענת שלא ביצעה את העבירה, אך לא די בכפירה כללית כדי להצדיק ביטול פסק דין שניתן בהיעדר. ראה בהקשר זה רע"פ 2474/18 ‏ ‏ יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל שם נקבע כי :"בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (עניין סאלם, בפסקאות 38-36 ובפסקה 43; ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' מנחם, [פורסם בנבו] בפסקה 8 (6.1.2009)). וראה גם עפ"ת 20229-12-17 חזן נגד מדינת ישראל נקבע כי :" המערער לא טען בהודעת ההבהרה ובתצהיר הנלווה כל טענה עובדתית המצביעה על עיוות דין עת נשפט בהעדרו , וכפי שצוין לעיל אין די בהקשר זה בטענת כפירה כללית וכוללנית".

מעבר לנדרש, מעיון בדו"ח המקורי אשר הוגש לבית המשפט עולה כי המבקשת לא כפרה במיוחס לה, ותגובתה במעמד קבלת הדו"ח הייתה: "הטלפון נפל לי מכאן (מצביעה ליד תיבת ההילוכים) והנחתי אותו בין הרגליים", ומדובר לכל הפחות ב"ראשית הודיה", אם לא בהודיה ממש בכך שבשלב מסוים המבקשת החזיקה את הטלפון בידה בזמן הנהיגה, עובדה שיש בה כדי לבסס את העבירה המיוחסת לה.

1. לציין שעל המבקשת הוטל הקנס המקורי, כך שגם בהקשר זה לא נגרם לה עיוות דין.
2. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ייגרם למבקשת עיוות דין אם בקשתה תדחה, ובהתאם אני דוחה את הבקשה.
3. הקנס אשר הוטל על המבקשת ישולם בתוך 90 יום מהיום.
4. להודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ט, 19 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.