1. לפניי בקשה להארכת המועד להגשת עתירה כנגד החלטת המשיבים להטיל היטל היצף בשיעור של 0.25% על מלט (צמנט אפור) המיובא מיוון וטורקיה (ראו - צו היטלי סחר ואמצעי הגנה (היטל היצף על יבוא צמנט פורטלנד אפור מטורקיה ויוון) (הוראת שעה), התשע"ט – 2019. להלן: "הצו").
2. המבקשת טוענת בבקשתה, כי בשלב זה היא איננה רואה טעם בהגשת עתירה לביטול הצו, זאת בשל שיעורו הנמוך של ההיטל. עם זאת, העותרת טוענת כי על פי סעיף 32כט לחוק היטלי סחר ואמצעי הגנה, התשנ"א – 1991, מוסמך המשיב 2 לשנות את שיעור ההיטל ללא צורך באישור שר האוצר, זאת בהליך מזורז אשר מתבסס על חקירתו המקורית של המשיב 2 שבעקבותיה הוצא הצו. במקרה כזה תרצה העותרת להגיש עתירה אשר בגדרה היא תטען לפגמים קשים ורבים שנפלו בפרסום הצו, וכיוון שהיא חוששת כי ייטענו כנגדה טענות שיהוי וכיוצא באלה טענות סף, היא מבקשת ארכה להגשת העתירה עד לתום 45 יום מיום שהמשיב 2 ימליץ על שינוי בשיעור ההיטל, ככל שימליץ כן.
3. המשיבים מתנגדים לבקשה בנימוק שככל שיש בפי העותרת טענות כנגד חוקיות הצו אזי האינטרס הציבורי מחייב שטענות אלו יתבררו ויוכרעו בהקדם.
4. דין הבקשה להידחות.

אני סבור שיש טעם רב בטענת המשיבים לפיה כעיקרון האינטרס הציבורי מחייב שטענות כנגד חוקיותו של צו יידונו ויוכרעו "בזמן אמת", ולא בנקודת זמן עתידית כלשהי. הטעם לכך נעוץ בחשש שמא בתקופת הביניים עד להגשת עתירה בעתיד ישנו צדדי ג' את מצבם על סמך הצו, או שיסתמכו עליו בדרך אחרת, כל זאת מבלי שהם יהיו ערים לכך שיש מי שנשמרה לו הזכות לעתור בעתיד כנגד חוקיותו. לשיקול זה יש משקל של ממש בנסיבות העניין הקונקרטי, כאשר העותרת מבקשת, למעשה, ארכה שאיננה מוגדרת ותחומה בזמן, שהרי אין לדעת האם ומתי ישונה שיעור ההיטל. שילוב של שני הנימוקים האמורים עלול ליצור מצב שבו, למשל, רק בעוד זמן רב יחליטו המשיבים להעלות את שיעור ההיטל ואז תעלה לפתע על שולחן הדיונים שאלת עצם חוקיותו של הצו, כאשר בינתיים, נגבו היטלים על סמך הצו. בירור העתירה כעבור זמן רב מפרסום הצו גם עלול לעורר קשיים בבירור ההיבטים העובדתיים של העתירה.

1. אשר על כן, הבקשה נדחית.
2. עם זאת, ניתנת לעותרת ארכה להגשת עתירה כנגד הצו עד ליום 27/10/19.
3. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בגין הבקשה בסך של 2,000 ₪.

ניתנה היום, י' אלול תשע"ט, 10 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.