מבוא

1. עניינה של החלטה זו הוא בבקשה להורות על ביטול הודעת איסור שימוש שהוטלה על אוטובוס פרטי זעיר (שמספרו 62-062-71).
2. על פי הנסיבות המתוארות בכתב האישום, ביום 15.05.19 שעה 19:27, נתפס המבקש ברחוב סולטן סולימאן בירושלים נוהג ברכב הנ"ל ומסיע נוסעים בשכר, בניגוד לתקנה 84א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961; וכן בהיותו בלתי מורשה לנהוג ברכב מסוג זה, בניגוד לסעיף 10(א) וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה.
3. מחומר הראיות עולה כי במהלך פעילות אכיפה של עבירות הסעה בשכר, שוטרים שתצפתו על רכבים שמעלים נוסעים בתחנת אוטובוס מול בי"ס רשדייה, הבחינו במבקש מעלה נוסעים ודיווחו לשוטרים שהיו בניידת בהמשך הדרך לעצור את רכב המבקש. ככל הנראה לאחר שהמבקש הבחין בניידת המשטרה שעמדה בהמשך הדרך ניסה לבצע פניית פרסה ופגע ברכב טרנזיט שהיה מאחוריו. השוטר שניגש לרכב המבקש ואף משיחה עם נהג הטרנזיט המעורב בתאונה התברר כי המבקש פגע ברכבו והוא דרש כי זה ישלם לו בעבור הנזק. השוטר ציין בדוח הפעולה כי בסופו של יום המבקש שילם לנהג המעורב וזה נסע מהמקום.
4. מדוח הפעולה עולה כי המבקש הודה כי העלה נוסעים (7 -8 נוסעים) באותה תחנת אוטובוס אולם לטענתו כולם חברים שלו והוא מכיר אותם. אולם כאשר התבקש לציין את שמו של הנוסע שתוחקר במקום הוא השיב כי הוא מכיר אותו בפנים אולם לא יודע את שמו. אותו נוסע בחקירתו ציין כי הוא לא מכיר את הנהג וכי התכוון לשלם לו בעבור הנסיעה.
5. היות ומדובר בעבירה המנויה בתוספת השביעית לפקודת התעבורה נערך שימוע לנהג הנ"ל, בפני קצין משטרה בטרם החלטה בדבר איסור השימוש ברכב. הנהג שב וטען בשימוע כי הוא לא הסיע בשכר אלא מדובר באנשים שהוא מכיר. לאחר שמיעת טיעוניו, הורה קצין המשטרה על איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 יום, ונמסרה על כך למבקש הודעה על איסור שימוש ברכב (השבתה מנהלית).
6. עתה, עותר המבקש כי בית המשפט יורה על ביטול הודעת איסור השימוש. לטענת ב"כ המבקש מדובר ברכב נכה המשרת את הנכה, המבקש ובני משפחתו.
7. לטענת ב"כ המבקש, אין ראיות לעניין ביצוע עבירה של הסעת נוסעים בשכר. עוד לטענתו אמנם מיוחסת למבקש גם עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב אולם על פי טופס השימוע עבירה זו לא צוינה כעבירה המקימה זכות להשיב את הרכב ולכן ניתן להסיק כי הרכב לא נאסר לשימוש בגין עבירה זו. לטענתו, מדובר ברכב שמשקלו הכולל 3,550 ולמבקש רישיון נהיגה למשקל כולל של 3,500.
8. ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. לטענתו, למבקש ניתנה הזמנה לדין בגין ביצוע שתי עבירות האחת, הסעת נוסעים בשכר והשנייה, נהיגה ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב שכן נדרש לרכב מסוג זה רישיון לדרגה 3D ולמבקש אין רישיון מתאים. שתי העבירות מקימות את עילת השבתת הרכב.
9. עוד טוען ב"כ המשיבה כי ישנם ראיות לכאורה לביצוע העבירה של הסעת נוסעים בשכר שכן ישנה עדות של הנוסע והעובדה שהתשלום לא בוצע עדיין לא מעידה על העדר ביצוע העבירה.

דיון

1. בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות לכך שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב כפי שהתווה המחוקק, זאת במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו בה אזרחים רבים מקפחים את חייהם, בקבעו כי:

"ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק....האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים....המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים" (רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י (פורסם בנבו, 16.10.12)).

1. סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה מסמיך קצין משטרה לאסור שימוש ברכב שבו נעברה עבירה לתקופה של 30 ימים בקבעו כי:

"היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחויבים; היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים....".

1. סעיף 57ב(א) מקנה רשות לנהג שקיבל הודעה בדבר איסור שימוש, לבקש מבית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש.

סעיף 57ב(ב) מסמיך את בית המשפט להורות על ביטול איסור השימוש אם נוכח כי הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; או אם מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

בהתאם לסעיף 57ב(ג) בית המשפט מוסמך לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. סעיף 57ב (ג) קובע כי בית המשפט רשאי להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.

1. במקרה דנן, לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות המצדיקות ביטול תקופת איסור השימוש. אציין כי לאחר שעיינתי בחומר הראיות המצוי בתיק המאשימה שהוגש לעיוני, הגעתי למסקנה שקיימות ראיות לכאורה שדי בהן בשלב זה כדי לקבוע שהמבקש נהג ברכב באותו מועד וכי הסיע נוסעים בשכר וזאת ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב. ואסביר:

בדוח פעולה שנערך ע"י רס"ר מנחם ישראל אסולין צוין כי בהיותו יושב במושב הנוסע ליד הנהג בניידת שעמדה סטטי בכניסה למוזיאון רוקפלר הוא הבחין ברכב המבקש בתחנת אוטובוס ועלה לו חשד כי הוא מסיע נוסעים בשכר ולכן דיווח בקשר על כך לשוטר פבל שהיה בחניון העירייה לעצור את הרכב. עוד ציין השוטר בדוח הפעולה כי המבקש שהבחין בשוטר פבל נעצר וניסה לבצע פניית פרסה על מנת להתחמק מהשוטר ונסע לאחור והתנגש ברכב שהיה מאחוריו. בשלב זה הוא ניגש אליו וביקש ממנו לבצע פרסה ולעצור ליד הניידת. עוד הוא ציין כי הבחין בלפחות 7 נוסעים שיורדים מהרכב במהירות והוא ניגש לאחד הנוסעים ותשאל אותו.

1. אותו נוסע נחקר ומסר כי הוא אינו מכיר את המבקש, לטענתו, הוא עמד בתחנת האוטובוס והבחין במבקש עומד מול ההסעה ושאל אותו האם הוא נוסע לראס אל עמוד ומשזה השיב בחיוב הוא עלה לרכבו. עוד מסר הנוסע כי הוא ידע שזה רכב הסעה בשכר וכי התכוון לשלם למבקש בתום הנסיעה "אני התכוונתי לשלם לו כסף וכן ידעתי שזו הסעה בשכר".
2. אציין כי המבקש בחקירתו ציין כי הוא מכיר את כל הנוסעים אולם התברר מחקירת הנוסע שלא כך הם פני הדברים.
3. בנוסף, למבקש מיוחסת עבירה של שימוש ברכב שרישיון הנהיגה שלו אינו מתאים לאותו סוג הרכב. מדובר ברכב הדורש רישיון נהיגה לדרגה D3 ולמבקש אין רישיון כזה.
4. לפיכך, בנסיבות אלה, אין מחלוקת שהמבקש עבר 2 עבירות לכאורה של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה מתאים וכן עבירה של הסעת נוסעים בשכר. שתי עבירות אלה מנויות בתוספת השביעית המסמיכה קצין משטרה להורות על איסור מנהלי לשימוש ברכב.
5. לאור האמור, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב או קיצור תקופתה, ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על איסור השימוש ברכב.

לסיכום

1. אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול הודעת איסור השימוש.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ט, 26 מאי 2019, בהעדר הצדדים.