1. לפניי בקשה לסלק על הסף את העתירה המנהלית שהגיש המשיב, זאת מחמת חוסר סמכות מקומית ולחילופין להעבירה לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט המחוזי בתל אביב.

2. המשיב, הגיש עתירה מנהלית במסגרתה הוא מלין על כך שהמבקשת לא הנפיקה לו תו נכה עקב מצבו הרפואי הנטען.

3. המבקשת טוענת כי יש לסלק את העתירה על הסף ולחילופין להעבירה לבית המשפט המוסמך. לשם כך, מפנה המבקשת לתקנה 2 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן: "התקנות").

לטענת המבקשת, מאחר והעתירה המנהלית מוגשת נגד הרשות אשר מקומה בעיר חולון, מסורה הסמכות המקומית לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

עוד טוענת המבקשת כי הטעם לכללי הסמכות המקומית נעוץ ברצון לאפשר לרשות להביא את דברה לבית המשפט המוסמך באופן יעיל ומהיר, למנוע פגיעה בעבודת ובעובדי הרשות, ולהביא ליעילות, אחידות והתמחות.

4. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הוא מתגורר בקריית חיים ואת בקשתו העביר לסניף משרד הרישוי בקריות, ואותו סניף הוא זה שהעביר את בקשתו לסניף הראשי בחולון. עוד טוען המשיב כי מאחר ולמבקשת סניפים רבים, והוא נכה בשיעור של 100% המתגורר בקריות, דין הבקשה להידחות.

5. המבקשת, בתגובתה לתשובת המשיב, שבה על טענותיה ומפנה למכתב המשיב למשרד התחבורה, מכתב מיום 3.4.19, המופנה ליחידה לטיפול במוגבלי ניידות שבחולון. כלומר, לשיטת המבקשת, ידע המשיב גם ידע כי מקום מושבה של הרשות, לה מסורה הסמכות ליתן החלטות, הוא בעיר חולון.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, דין בקשתה החלופית של המבקשת להתקבל. אלו הם הנימוקים:

6. ככלל, מקום בו ניתן להימנע מסעד קיצוני של סילוק הליך על הסף וניתן לתקן את הטעות בדרך שפגיעתה תהא מתונה יותר, לא יידרש בית המשפט לסעד של סילוק הליך על הסף. במקרה דנן, כפי שיובהר בהמשך, ניתן להימנע מסילוק העתירה על הסף באמצעות הפנייתה לבית המשפט המוסמך וכך לאפשר למשיב את יומו, מבלי לפגוע בעניינה של הרשות.

7. תקנה 2 לתקנות קובעת:

"מקום שיפוט

(א) עתירה מנהלית (להלן-עתירה) תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות אשר נגדה מוגשת העתירה, ובהחלטה בעניין מקרקעין – לבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין."

8. בענייננו, ההחלטה נשוא העתירה יצאה מלפני לשכת סמנכ"ל בכיר תנועה באגף הרישוי, היחידה לטיפול מוגבלי ניידות שבעיר חולון. כלומר, מקום מושבה של הרשות אשר נגדה מוגשת העתירה, הוא בעיר חולון.

באשר לטענת המשיב כי למבקשת סניפים רבים והוא הגיש את בקשתו העיקרית באמצעות אחד הסניפים, הרי שעל פניו טענה זו נדחית למול פנייתו למבקשת תוך שהוא מציין את מענה בחולון. לא זו אף זו, גם אם למבקשת מספר סניפים, אשר באמצעות אחד מהם הגיש את הבקשה, הרי שהדבר נועד לנוחות האזרחים, כאשר הרשות אשר מוציאה מלפניה את ההחלטות, מקום מושבה הוא בחולון.

יש להלום את טענת המבקשת כי קביעת מקום הסמכות המקומית נועד לאפשר למבקשת ולעובדיה לפעול במהירות, ביעילות תוך התמקצעות, ולמנוע אובדן זמן של עובדיה.

כמו כן, ראו את החלטת כב' השופטת תמר שרון נתנאל מ-3.5.16, בעמ"נ 28772-02-16 (טרם פורסמה), שם קבעה בין היתר, "מנימוקי הבקשה ונוכח כך שהמערער משיג על החלטה שהתקבלה על ידי הרשות, היושבת בחולון, אין לבימ"ש זה סמכות מקומית לדון בעתירה."

8. אשר על כן, העתירה מועברת לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

המשיב ישלם הוצאות המבקשת בסך 1,000 ₪ (כולל מע"מ).

ניתנה היום, כ"ג סיוון תשע"ט, 26 יוני 2019, בהעדר הצדדים.