1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבע בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 11.11.2018 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 530-53-501 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 78-995-33 שבעת התאונה היה רכוב בידי הנתבע ובבעלותו (להלן: "האופנוע") (ולהלן: "התאונה").

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה ובשאלת הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שרוכב האופנוע יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30% ואילו נהג הפרטית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70%.

5.1. אני מעדיף, את גרסתו רוכב האופנוע, על פני גרסתו של נהג הפרטית שהייתה, מהוססת במקצת, מסויגת ומתפתחת.

5.2. נהג הפרטית לא זכר באיזה נתיב נסע בדיוק. הוא לא שלל כי התחיל את הסטייה ימינה מהנתיב השמאלי ביותר בכביש, כלומר לא מן הנמנע כי חצה מספר נתיבים כדי להגיע לשול הימין. הוא לא שלל כי היה לו "שטח מת" מצדה הימיני של הפרטית שייתכן ש"ממנו" הגיח האופנוע.

5.3. סבורני כי נהג הפרטית הסיט את הפרטית ימינה על מנת לעצור בשול הימין של הכביש מאחר שבנו התינוק שהיה בפרטית "צרח" ו"אי אפשר להמשיך ככה", כלשונו של נהג הפרטית. נהג הפרטית מיהר לעצור את הפרטית בשול כדי להרגיע את בנו התינוק, וסבורני כי דעתו לא הייתה נתונה באופן מספק בכביש, והוא לא נתן דעתו לאופנוע הנוסע בנתיב הימיני ביותר בכביש ושזכות הקדימה, ככלי רכב הנוסע כבר בנתיב, נתונה לו.

מכאן, שעיקר האחריות לתאונה הוא על נהג הפרטית.

5.4. ברם, איני פוטר את רוכב האופנוע מהאחריות לתאונה. אף על פי שהיה על נהג הפרטית לסטות ימינה ובכלל זה לחצות את הנתיב הימיני, לאחר שווידא כי הנתיב פנוי, סבורני כי היה על רוכב האופנוע לראות את הפרטית הסוטה לימין, ולהיערך לכך בהתאם, ולא להסיע את האופנוע בהתעלמות מהסיכון האפשרי.

מכאן, אחריותו החלקית של רוכב האופנוע לקרות התאונה.

5.5. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, אומר שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה, זולת ראש הנזק בדבר הפסד בגין השכרה, בדין יסודו.

לגבי ראש הנזק של הפסד בגין אי השכרת רכב, לא ברור מה הנזק שנגרם לתובעת שהינה בעלת צי רכבים. הרי לא ניתן לומר כי כל רכביה של התובעת המוחזקים ברשותה, נעשה בהם שימוש על בסיס יומי, באופן שהשבתתו של רכב אחד לצורך טיפול או תיקון תביא לפגיעה כלכלית בתובעת.

לכן, יש להפחית ראש נזק זה בסך של 600 ₪ מסכום התביעה, כך שסכום התביעה המוכח הוא 9,119 ₪.

6. הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 2,736 ₪, שהינו 30% מסכום התביעה המוכח, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשפ"א, 09 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.