30 ינואר 2022

לפני:

כב' השופטת קארין ליבר-לוין

החלטה

1. לפני בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בה מתבקש בית דין זה לעשות שימוש בסמכותו לפי פקודת בזיון בית המשפט, החלה בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 38 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וליתן צו המורה למשיב (להלן: המוסד) לקיים את שנקבע בפסק דינה של כב' הרשמת מעודד מיום 6.11.2019 אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה "עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה על מנת שתתייחס לתעודה הרפואית הנוירולוגית, דר' שופין לודמילה מיום 2.4.2018, וכן לחוות הדעת של דר' קרבאל מיום 19.5.2016.

כמו כן תנמק הוועדה את קביעתה לנכות מצב קודם. תשומת לב הוועדה שעליה להצביע על נתונים המתייחסים לתחלואה הטבעית אצל המערערת.

בנוסף הוועדה תנמק קביעתה בעניין תקנה 15."

כב' הרשמת כאמור נתנה תוקף של פסק דין להסכמה וקבעה כי המערערת תוזמן להופיע בפני הוועדה (להלן- פסק הדין).

1. בבקשה מלינה המבקשת כי מדובר בהליך העוסק בתאונת עבודה שארעה למבקשת ביום 21.1.2016. לאחר פסק הדין הוועדה מכוחה התכנסה רק ביום 16.12.2021. לטענת המבקשת מדובר בסחבת בלתי הגיונית ועצם ההתכנסות המאוחרת היא בבחינת בזיון בית הדין.
2. בנוסף טוענת המבקשת כי הרופאים בוועדה דרשו ממנה, בניגוד למסגרת החוק, להציג צילומים עדכניים, צעד שגוי ופגום שכן על הוועדה לבחון את מצבה במועד הערעור כאשר הופיעה לפניהם לראשונה ולא מצבה העדכני.
3. המבקשת הוזמנה לוועדה עוד סיום 30.9.2021 ונבדקה על ידי נוירולוג ואורתופד ולאחר מכן זומנה להיבדק שנית בוועדה המסכמת. המבקשת מלאה טענות ביחס לכך וגורסת כי מדובר בדרישה שאינה כדין וכי "הרופאים בהליך מנותקים מהסביבה ולא יודעים מה מותר ומה צריך על מנת לקבוע נכות וכן מטרטרים שנים את התובעת. בנסיבות א[ח]לו היה ראוי שהמלל יבדוק כשירותם של רופאים אלו הקשישים לעניין קביעות משפטיות. התנהלות המלל ורופאיו פגומה ואף יותר מטעם כבוד בית הדין לא האריך יותר האמור מבזה את התובעת ואת בי[ע]ת הדין הנכבד." (כך במקור – ק.ל).
4. לטענת המבקשת לא ייתכן כי שנתיים וחצי לאחר פסק הדין הוועדה טוענת טענות סרק וחופפת את הנכות הכללית של המבקשת עם הנכות בגינה נפתח הליך זה. הוועדה כלל לא היתה אמורה לבדוק את המערערת שנית אלא להצביע על מקור לגריעת אחוזי נכות. הוועדה עומדת על רגליה האחוריות ללא עיגון של תחלואה קודמת למבקשת. הוועדה עוינת עד כדי ביזיון בית משפט. לכן מבקשת המבקשת כי בית הדין יקבע כי קיים ביזיון בית המשפט וישית הוצאות על המשיב ויחזיר את הדיון לוועדת ערר בהרכב שונה ובדחיפות.
5. ביום 13.1.22 הוגשה תגובת המוסד לבקשת הבזיון, במסגרתה הוסבר כי הוועדה שהתכנסה מתוקף פסק הדין הסבירה את המסכת הרפואית הנוגעת לפגימות המבקשת. הוועדה הבחנה את המסמכים אליהם הופנתה על ידי בית הדין ונימקה את קביעתה באופן שניתן להתחקות אחריו ועל כן לא נפל פגם בהתנהלותה.
6. באשר למועד התכנסות הוועדה ציין המשיב כי אנו חיים בצל מגיפת הקורונה אשר השביתה חלקים ניכרים במשק בשנת 2020 ויצרה עומסים על הוועדות הרפואיות. יחד עם זאת המשיב טיפל בעניינה של המבקשת ולראיה בקשת הביזיון הוגשה רק לאחר שהתקבלה אצל המבקשת החלטה אשר אינה תואמת את ציפיותיה. לאור כל אלה ביקש המשיב לדחות את הבקשה על כל רכיביה.
7. עם העברת התיק לטיפולי ונוכח אופי הטענות שהועלו בבקשה, ניתנה ביום 20.1.2021 החלטתי לפיה על המבקשת להבהיר מדוע אינה נוקטת בהליך ערעור על החלטת הוועדה אלא בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.
8. ביום 20.1.2021, הוגשה תגובת המבקשת במסגרתה שבה על טענותיה ביחס להחלטת הוועדה והוסיפה כי הליך ערר יארך כשנה ונוצר עינוי דין למבקשת "וראוי להעמיד את המלל על מעלליו הלא ראויים." עוד פנתה המבקשת לבית הדין וציינה כי "ככל וכבוד השופט יכלה להצביע על מענה לנימוק בפרוטוקול הוועדה הח"מ יבקש למחוק את הבקשה."

הכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הבזיון להידחות,להלן יפורטו הטעמים לכך.
2. בבר"ע (ארצי) 168-10 יצחק – אזולאי (22.6.2010) עמד בית הדין הארצי על אופי הסנקציה המבוקשת:

"ההליך של כפיית ציות באמצעות סנקציה לפי פקודת הביזיון הוא צעד קיצוני וחריג, שיש לראות בו סעד שיורי ולהגביל את השימוש בו (ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 187, 192-191 (1983)) המדובר ב"סנקציה קשה ורגישה עד מאוד, ולפיכך אין בית המשפט מוכן להשתמש בה אלא בזהירות מרובה ובמקרים נדירים" (בג"ץ 1901/94 ח"כ לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 414 (1994)).

1. עוד נקבע בפסיקה ביחס לכך כי הליך הבזיון איננו בבחינת ענישה. בקשה לבזיון היא בקשה הצופה פני עתיד, ואין תכליתה לתקן עוולות ככל שהתרחשו בעבר (ראו, למשל: בר"ע (ארצי) 54173-07-15‏‏ דורית איזנברג - בכר נ' שירותי בריאות כללית (06.09.2015); בר"ע (ארצי) 412/09 ההסתדרות הכללית החדשה - האגודה לבריאות הציבור (10.08.2009)).
2. מאחר שכך, מאחר והוועדה התכנסה זה מכבר ונתנה החלטתה, הרי שאין מקום להפעיל סנקציה קיצונית זו.
3. בנוסף, כלל הטענות של המבקשת הן טענות עירעוריות במהותן ועל כן אין מקומן בבקשת בזיון אלא בהליך ערעור על החלטת הוועדה שהזכות להגישו עומדת למבקשת בהתאם למועדים הקבועים בדין.
4. אכן יש להצר שפסק דין שניתן ביום 6.11.2019, יישומו בפועל החל ביום 30.9.2021. גם במונחים של עיכוב בשל מגיפת הקורונה מדובר בפרק זמן ארוך באופן יחסי. יחד עם זאת אין בכך כדי להצדיק הפעלת סנקציה עונשית השמורה למיקרים קיצוניים והיא בעלת פן פלילי במיוחד שעה שפסק הדין יושם כך שהוועדה התכנסה ונתנה החלטתה זה מכבר.
5. עוד יש להצר על אופן התבטאות המבקשת ביחס לפוסקי הוועדה שכן חזקה כי מדובר בוועדה מקצועית שרופאיה בעלי ותק וידע מקצועי אשר יודעים עבודתם נאמנה. ככל שחלה טעות רפואית בהחלטת הוועדה, ממילא בית הדין אינו מוסמך לדון בה. ככל שחלה טעות משפטית בהחלטתה – ממילא למבקשת זכות ערעור בהתאם לדין. עוד אציין כי עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי נערכה בדיקה קלינית ונערך דיון מקיף אשר אף התייחס להנחיות שניתנו לוועדה במסגרת פסק הדין ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. כל הטענות ביחס לאופן יישומו של פסק הדין מקומן בערעור על החלטת הוועדה ולא בבקשת ביזיון כאמור.
6. אשר על כן, מהטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית.
7. היה נכון כי המבקשת תשקול את עצם הגשת הבקשה ואופן הנמקתה. יחד עם זאת, משמדובר בהליך מתחום הבטחון הסוציאלי ובבקשת בזיון שלא נהוג לפסוק בה הוצאות, מצאתי שלא לעשות צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשפ"ב, (30 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.