בשם המערערת: בעצמה

בשם המשיבה: עו"ד איתי רזניק

ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת מיכל דואני-בהירי), במסגרתן נדחתה טענת "פרעתי" שהעלתה המערערת.

רקע

1. המערערת הייתה עובדת של המשיבה ופוטרה על ידה. במרץ 2012 הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בגין פיטוריה וזכויות שלטענתה לא שולמו לה (ס"ע 22128-03-12). המשיבה הגישה תביעה שכנגד בגין הלוואה שנטלה ממנה המערערת. ביום 17.4.2016 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, במסגרתו נדחתה התביעה שהגישה המערערת והתקבלה התביעה שכנגד שהגישה המשיבה, כך שהיא חויבה לשלם למשיבה סך של 92,868 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 3,250 ש"ח. בגין פסק דין זה פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל בראשון לציון, שמספרו 518391-05-17.

2. המערערת הגישה ערעור על דחיית תביעתה, אך לא על קבלת התביעה שכנגד (ע"ע 44776-05-16). ביום 19.2.2018 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, במסגרתו התקבל הערעור באופן חלקי, כך שהמשיבה חויבה לשלם למערערת סך של 70,000 ש"ח, וההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו בבית הדין האזורי בוטלו. ביום 29.3.2018 הגישה המערערת ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון בקשה לעכב את ההליכים בתיק ולעדכן את סכום החוב. בו ביום ניתנה החלטה לפיה בוטלו העיקולים על משכורתה של המערערת, ההליכים בתיק עוכבו והמשיבה נדרשה להגיש תחשיב עדכני של החוב (נספח 3 לתגובת המשיבה). בהתאם להחלטה, הגישה המשיבה הודעה על עדכון החוב (נספח 4 לתגובת המשיבה), אשר לפי התחשיב שצירפה אמור לעמוד על 47,844 ש"ח.

3. על אף שהמערערת ביקשה לכאורה לקזז את החוב בתיק שנפתח נגדה על ידי המשיבה בגין פסק דינו של בית הדין הארצי, היא הגישה את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק מס' 504941-04-18). המשיבה ביקשה לסגור את התיק ובקשתה התקבלה בהחלטה מיום 26.2.2019 (כב' הרשמת נעמה טלמן-בולטין), תוך שנקבע כי יש לבצע קיזוז בין החיובים (נספח 6 לתגובת המשיבה). בהקשר זה אעיר, כי על אף שהתייחסתי לעיל אל המשיבה כמי שעמדה מאחורי כל ההליכים האמורים, הרי שלמעשה מדובר היה בחברות שונות מקבוצת הפניקס, שלאחר מכן התמזגו. עניין זה בורר על ידי לשכת ההוצאה לפועל בתל אביב ונקבע כי ניתן לעשות קיזוז בין החובות השונים, וכפי שאפרט להלן מדובר בהחלטה שלא הוגש עליה ערעור במועד. לפיכך, התייחסתי ואתייחס בפסק דין זה לכל חברות הפניקס שהיו מעורבות בהליכים כאל המשיבה, בלא להבחין ביניהן.

4. ביום 14.4.2019 הגישה המערערת בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל בטענת פרעתי. הטענה העיקרית שהעלתה המערערת היא, כי הכספים הנמצאים בקרן הפנסיה שלה, המנוהלת אצל המשיבה, שועבדו לטובת ההלוואה שהעמידה לה המשיבה. בקרן הפנסיה ישנם כספים העולים בהרבה על יתרת החוב, וממילא יש לקבוע כי החוב נפרע. בהקשר זה טענה המערערת, כי ברגע שניתן פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בוצע קיזוז אוטומטי של החוב אל מול כספי הפנסיה שלה, ולחלופין יש להכיר ב"קיזוז קונסטרוקטיבי" לאור האמור בתקנה 16(ב) לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים), התשע"ב-2012 ("תקנות כללי השקעה"). עוד נטען, כי בכל מקרה היה על המשיבה לבצע בעצמה את הקיזוז. המערערת הוסיפה וציינה בבקשה כי היא מתנגדת למיזוג בין התיקים בראשון לציון ובתל אביב.

ביום 16.4.2019 ניתנה החלטת כב' הרשמת, בה נקבע כי הטענה בעניין מיזוג התיקים אינה רלוונטית לתיק הנוכחי, שכן ההחלטה התקבלה בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב. לעניין הטענה שהחוב נפרע מכספי קרן הפנסיה, התבקשה המערערת לתמוך את טענותיה כי ניתן לבצע קיזוז עצמאי מתוך הכספים המוחזקים אצל המשיבה מבלי לקבל את אישורה של המערערת, ונקבע כי "בשלב זה הבקשה נדחית". ביום 5.5.2019 הגישה המערערת "בקשה למתן צו עשה להוכחת אפשרות קיזוז", במסגרתה ביקשה לחייב את המשיבה למסור לה מסמכים שונים. בהחלטה מיום 14.5.2019 נדחתה הבקשה ונקבע כי מדובר ב"מסע דיג". על החלטות אלו הוגש הערעור שלפניי.

הערעור

5. במסגרת הערעור תוקפת המערערת את דחיית טענת ה"פרעתי" שהעלתה, וכן את ההחלטה על סגירת התיק שפתחה בלשכת ההוצאה בתל אביב וקיזוזו אל מול התיק המתנהל נגדה בראשון לציון. טענתה העיקרית של המערערת היא, כי היה על המשיבה להיפרע את חובה מכספי קרן הפנסיה של המערערת המופקדים אצלה, ולא לפתוח תיק הוצאה לפועל בגין חוב זה. בהקשר זה טוענת המערערת, כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון אין צורך באישורה על מנת שהמשיבה תוכל לבצע קיזוז של התגמולים וכספי הפיצויים להם היא זכאית, וממילא יש לראות בהלוואה כאילו היא נפרעה כבר ביום שהיא עזבה את העבודה, ובוודאי כשניתן פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה. עוד טוענת המערערת, כי היא פנתה למשיבה לאחר פסק הדין וביקשה לבצע קיזוז, אך הדבר לא נעשה.

לטענה המשיבה, היא לא התבקשה לקזז את החוב מהתגמולים להם זכאית המערערת בקרן הפנסיה שלה. בהתאם לפסיקה, קיזוז כזה הוא מוצא אחרון, והיא נהגה כדין כאשר פתחה תיק הוצאה לפועל בגין החוב ולא קיזזה אותו מכספי הפנסיה. בהקשר זה טוענת המשיבה, כי קיזוז כאמור, שמשמעותו פדיון מוקדם של כספי התגמולים, היה כרוך בחיוב במס בשיעור של 35%. המערערת טוענת, כי המימוש לא היה כרוך בחיוב מס, בשל פטור לו היא זכאית.

6. במסגרת ההליך התבקשה המשיבה למסור נתונים לגבי זכויותיה של המערערת במועד בו ניתן פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה ובמועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל. מהנתונים שנמסרו עולה, כי במועדים הרלוונטיים היו לזכותה של המערערת כספי תגמולים בסכום של למעלה מ-400,000 ש"ח. אולם, לטענת המשיבה, אשר המערערת חולקת עליה, מימוש הכספים לעת הזו היה גורר חיוב במס בשיעור של 35%. יצוין, כי המערערת טוענת כי יש לה אצל המשיבה גם כספי פיצויים. המשיבה חולקת על כך וטוענת כי כספים אלו מומשו על ידי צד שלישי בשנת 2015, לאחר שהוטל עליהם עיקול.

דיון והכרעה

7. כבר בתחילת הדברים יש לומר, כי דין הערעור להידחות על הסף בכל הנוגע להחלטה לסגור את תיק ההוצאה לפועל שפתחה המערערת בתל אביב. במסגרת החלטה זו נקבע, כי יש לקזז את החוב שבגינו נפתח התיק בתל אביב – חובה של המשיבה למערערת לפי פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה – מהחוב של המערערת למשיבה, המתנהל במסגרת תיק ההוצאה לפועל בראשון לציון. שני טעמים מצדיקים את דחיית הערעור בעניין זה על הסף. הראשון, כי מדובר בהחלטה שהתקבלה במסגרת תיק ההוצאה לפועל בתל אביב כבר ביום 26.2.2019, וממילא המערערת החמיצה את המועד להשיג עליה (ראו תקנות 120-119 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979). המערערת טוענת כי ההחלטה בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב לא הכריעה סופית בשאלת הקיזוז, אלא הפנתה את הצדדים ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון. ולא היא. בהחלטה מיום 26.2.2019 (נספח 4 לתגובת המשיבה) הכריעה רשמת ההוצאה לפועל במפורש בשאלת הקיזוז בין שני התיקים וקבעה כי יש לבצע קיזוז. ההפניה ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון הייתה רק לצורך יישום ההחלטה, אשר יש בה כדי להשפיע על גובה החוב בתיק בראשון לציון.

שנית, מעיון במסמכים שצורפו על ידי המשיבה עולה, כי המערערת ביקשה לעדכן את תיק ההוצאה לפועל בראשון לציון בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה (נספח 3 לתגובת המשיבה). ממילא, ברי כי היא אינה יכולה לטעון עכשיו שיש לנהל את שני התיקים במקביל.

8. ומכאן לטענתה העיקרית של המערערת במסגרת ההליך. לטענת המערערת, לא היה מקום שהמשיבה תפתח נגדה תיק הוצאה לפועל כדי לגבות את החוב לפי פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה. זאת, מן הטעם שכנגד אותו חוב החזיקה המשיבה בכספי קרן הפנסיה של המערערת, כך שיש לקבוע כי החוב נפרע מכספים אלו כבר במועד בו היא עזבה את העבודה אצל המשיבה ובוודאי במועד בו ניתן פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה, ולחלופין כי היה על המשיבה לבצע את הקיזוז.

9. בפסיקה נקבע, כי חברה המנהלת קופת גמל המעמידה הלוואה לעמית בקופה, רשאית בתנאים מסוימים לקזז את החוב של העמית כנגד כספי תגמולים של העמית המוחזקים אצלה (רע"א 2512/17 פינצב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (10.4.2018)). עם זאת, נקבע כי זכות קיזוז זו תופעל כ"מוצא אחרון", וזאת נוכח התכלית הסוציאלית של כספי התגמולים (ע"א 1057/18 עברון נ' ורדי, פסקה 32 לפסק דינו של השופט עמית ופסקה 3 לפסק דינה של השופטת וילנר (23.1.2019)). בדרך כלל, השאלה האם ניתן להיפרע מכספי התגמולים מתעוררת כאשר הגוף המוסדי, המלווה, מבקש לקזז את החוב שנוצר מההלוואה כנגד כספים אלו. המקרה שבפנינו שונה, שכן מי שמעלה את הטענה שכספי התגמולים (או הפיצויים) פרעו את החוב הוא הלווה, אשר בכך מנסה לטעון כי לא הייתה הצדקה לפתיחת תיק ההוצאה לפועל.

אציין תחילה, לעניין טענת המערערת כי יש לה אצל המשיבה גם כספי פיצויים, כי המשיבה הציגה אישור על כך שכספים אלו מומשו בשנת 2015. המערערת לא סיפקה מענה של ממש לאישורים אלו, ולפיכך נראה כי אכן כספי הפיצויים מומשו בשנת 2015, כך שבמועד שבו ניתן פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה רק כספי התגמולים היו מקור אפשרי לפירעון החוב. מכל מקום, לא נדרשת הכרעה במחלוקת זו לצורך בירורו של הערעור הנוכחי, ומטעם זה גם דחיתי את בקשתה של המערערת לקבוע דיון נוסף לצורך חקירת המצהירה מטעם המשיבה.

10. נכון אני לקבל כי ניתן לקזז את חובה של המערערת בגין ההלוואה שלקחה מהמשיבה מהתגמולים להם היא זכאית. אולם, בכך אין כדי לקבוע כי ההלוואה נפרעה מהתגמולים (או מכספי הפיצויים, ככל שהיו), שכן קיזוז אינו מתבצע באופן אוטומטי, אלא דורש מתן הודעת קיזוז (סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; וראו, שלום לרנר קיזוז חיובים 63-56 (2009)). בענייננו, אילו הייתה המערערת מעוניינת לקזז את חוב ההלוואה, היה עליה למסור הודעת קיזוז למשיבה. בהתחשב במשמעות מרחיקת הלכת שעשויה להיות לפדיון כספי התגמולים (ואף הפיצויים), לרבות אפשרות לחיוב במס בשיעור של 35% (מבלי להיכנס לשאלה, שלא נתבררה בהליך, האם במקרה הקונקרטי היה צפוי חיוב במס), הרי שהודעת הקיזוז צריכה הייתה להיות ברורה ומפורשת.

יש לדחות, אפוא, את טענת המערערת כי התבצע "קיזוז אוטומטי" של החוב שלה מכספי התגמולים (או הפיצויים) בקרן הפנסיה.

11. המערערת טוענת ל"קיזוז קונסטרוקטיבי" מכוח תקנה 16(ב) לתקנות כללי השקעה, ולטענתה תקנה זו יוצרת קיזוז אוטומטי בין כספי ההלוואה לקרן הפנסיה. אף בטענה זו אין ממש, שכן התקנה עוסקת במקרה בו המבוטח או העמית מבקש לפדות את כספי הקרן, והיא אינה קובעת קיזוז אוטומטי במקרה בו לא הייתה בקשה כזו. לא מצאתי גם שיש בהוראת הניכוי הקבועה בסעיף האחרון בהסכם ההלוואה (מע/1) כדי לקבוע קיזוז אוטומטי. מדובר בסעיף במסגרתו נותן הלווה הוראה בלתי חוזרת למעסיקו לנכות מכל סכום שיגיע לו עם הפסקת עבודתו את הסכום הדרוש לצורך סילוק ההלוואה. מדובר בסעיף המתייחס למעסיק, ולא למלווה, ורק במקרה מדובר בענייננו באותה ישות. בהתחשב בכך, לא ניתן לראות בסעיף זה משום הסכם לקיזוז אוטומטי. זאת, במיוחד בהתחשב במשמעויות מרחיקות הלכת שעשויות להיות לקיזוז כזה על המבוטח ובחובתו של המלווה לבצעי את הקיזוז רק כמוצא אחרון.

12. השאלה הבאה אותה יש לבחון היא הטענה לפיה היה על המשיבה לקזז את ההלוואה כנגד כספי התגמולים, בטרם תנקוט הליך הוצאה לפועל, אשר גורם לתפיחת החוב על ידי כך שנוספות לו אגרות, ריביות וכדומה. יובהר, כי גם אם תתקבל הטענה היא אינה מקימה בנסיבות המקרה טענת "פרעתי", אלא לכל היותר יש בה כדי להצדיק את הפחתת הריביות, האגרות וכדומה שנצברו בתיק (בהקשר זה יש להזכיר את סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, המקנה לרשם ההוצאה לפועל סמכות להפחית את הריבית שנצברה בתיק ההוצאה לפועל). לאור האמור לעיל בדבר המשמעות שיש לפדיון כספי התגמולים, וקביעת הפסיקה כי קיזוז כספי התגמולים יהווה מוצא אחרון, הרי שככלל אין למצוא פגם בכך שהגוף המוסדי בוחר לפתוח תיק הוצאה לפועל ולא לבצע את הקיזוז. אדרבה, מכיוון שעל הגוף המוסדי לפנות לקיזוז כספי הפנסיה כמוצא אחרון, הרי שבדרך כלל מתבקש כי הוא יפעל לגביית החוב במסגרת ההוצאה לפועל בטרם יבצע את הקיזוז. כך קבע בית המשפט העליון ברע"א 1514/19 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ח'אלד (16.7.2019), בו התעוררה שאלה דומה לזו שבענייננו:

"הנה כי כן, אני סבורה כי בדין בחרה הפניקס להקדים הליך הוצאה לפועל לקיזוז חובו של המשיב מכספי הפוליסה, וזאת הן נוכח חובת תום הלב המוטלת עליה כלפי המשיב, והן נוכח הוראתו המפורשת של הממונה. לא היה, אפוא, מקום 'להענישה' בגין בחירה מוצדקת זו, ולגרוע מזכותה, כנושה מובטחת, לקזז את מלוא חובו של המשיב כלפיה מכספי הפוליסה – לרבות ריבית, שכר טרחה והוצאות כדין".

את האמור יש לסייג בשני מובנים: ראשית, כאשר העמית מביע עניין לפרוע את החוב על דרך קיזוז מקרן הפנסיה, יש לאפשר לו לעשות זאת בטרם נקיטת הליך הוצאה לפועל; שנית, יש להישמר גם משיהוי מופרז בנקיטת אמצעי הקיזוז, באופן שיש בו כדי להביא לתפיחת החוב. עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 1223/19 כעכוש נ' זר, פסקה 11 (31.7.2019):

"ואולם, במסגרת אותה חובת תום לב המשמיעה שימוש באפשרות הקיזוז כ'נשק יום הדין' בלבד, אני סבורה כי יש להישמר, מנגד, גם מפני שיהוי ניכר בקיזוז חובו של המלווה-המבוטח – שיהוי אשר עלול להביא לתפיחתו של החוב האמור לכדי ממדים חריגים, ללא הצדקה (ראו והשוו: רע"א 9025/03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' בן פורת, פ"ד נט(3) 919, 928-927 (2004)). במסגרת האיזון בין היבטיה השונים של חובת תום הלב המוטלת על המבטחת כאמור, יש לבחון את משך הזמן שחלף מעת הפרת הסכם ההלוואה ועד להודעת הקיזוז, כמו גם את אפקטיביות האמצעים אשר נקטה המבטחת-המלווה לשם גביית החוב בתקופה זו. כל זאת, על מנת לוודא כי חלוף הזמן אכן נובע ממאמצי המבטחת להיפרע מן המבוטח מבלי לקזז את חובו מכספי החיסכון הפנסיוני – בהתאם לחובת תום הלב המוטלת עליה, כמבואר לעיל".

13. ולענייננו: לאור כל האמור לעיל, עצם ההחלטה של המשיבה לפתוח בהליך הוצאה לפועל אין למצוא בה פגם, אלא אם כן נעשתה אליה פנייה עוד קודם לכן על ידי המערערת בבקשה כי הפירעון ייעשה על דרך קיזוז מכספי קרן הפנסיה. המערערת טוענת כי פנתה בעניין זה למשיבה, אולם טענות אלו נותרו ברמה הכללית בלבד, והן אינן מופיעות בפירוט בבקשה שהגישה ללשכת ההוצאה לפועל. בנוסף, גם אם האפשרות לבצע את הקיזוז הועלתה בשלב מאוחר יותר, יש לבחון האם לא היה על המשיבה, מכוח עקרון תום הלב, לבצע את הקיזוז בשלב מסוים. ככל שרשם ההוצאה לפועל ישתכנע שמשלב מסוים הימנעותו של הזוכה מלבצע את הקיזוז עולה כדי חוסר תום לב, הוא מוסמך להפחית את הריבית שנצברה החל מאותה נקודה (בין אם באופן מלא ובין אם באופן חלקי). משעה שהטענות בעניין זה לא נטענו באופן מפורש על ידי המערערת בפני לשכת ההוצאה לפועל ולא לובנו כדבעי אף לפניי, איני מוצא להידרש אליהן לראשונה במסגרת הערעור. המערערת רשאית להגיש בקשה מנומקת ומגובה בראיות בעניין זה, וטענות הצדדים שמורות להם.

עוד אציין, כי במסגרת הדיון בערעור התעוררה שאלה האם הופחתו מתיק ההוצאה לפועל ההוצאות שנפסקו בבית הדין האזורי לעבודה, ובוטלו לאחר מכן בפסק דינו של בית הדין הארצי. על המשיבה לבדוק זאת ולעדכן את התיק במידת הצורך. למותר לומר כי ככל שיתעוררו טענות בעניין זה, יש לבררן בפני רשם ההוצאה לפועל.

14. לסיכום: יש לדחות את טענת המערערת כי התבצע בתיק קיזוז אוטומטי של ההלוואה מכספי קרן הפנסיה. עוד יש לדחות את הטענה כי היה על המשיבה לבצע את הקיזוז ולהימנע מפתיחת תיק ההוצאה לפועל, וזאת בכפוף לטענה כי המערערת ביקשה לבצע את הקיזוז לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל. ככל שהמערערת עומדת על טענה זו, עליה להגיש בקשה מנומקת ומגובה בראיות ללשכת ההוצאה לפועל. כמו כן, המערערת רשאית לפנות בבקשה מנומקת להפחתת הריבית בטענה כי בשלב מסוים היה על המשיבה לבצע את הקיזוז מכוח חובת תום הלב, ומאותה נקודה אין הצדקה להוסיף ולחייב בריבית. ככל שיוגשו בקשות כאמור, מלוא טענות הצדדים שמורות להם.

בכפוף לאמור, הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.