1. לפני התנגדות לביצועם של שיקים, שהוגשה באיחור.

לצד ההתנגדות הוגשה בקשה לעיכוב ההליכים שננקטו ולביטול העיקולים שהוטלו.

1. המבקשת טוענת כי בתאריך 13.2.19 פנתה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, וכי החלטה שניתנה ב-24.2.19 לא הומצאה לידיה. רק במאי 2019 פנתה לברר אם ניתנה החלטה ולמדה אודות ההחלטה מ-24.2.19, על אף שהכתובת בה היא מתגוררת היא כתובתה המעודכנת במשרד הפנים.
2. המבקשת טוענת כי ההתנגדות הוגשה ביחס לשיקים שמסרה לצד שלישי, משה רומנו, שהיה עובד שלה וזאת בתמורה לרכב שהיה אמור למכור לה. לטענתה, רומנו נטל ממנה את השיקים במרמה, בשל חוב שהיה חייב למשיב, וכאשר התבררה לה מסכת העובדות האמורה – ביטלה את השיקים (בדצמבר 2017).
3. המבקשת הוסיפה כי שני כלי רכב שהיו בבעלותה נגנבו, וכאשר פנתה בעניין זה למשרד הרישוי התברר לה כי הוטל עיקול על כלי רכב שבבעלותה. על מנת להסדיר את ענייניה מול הביטוח, בקשר לגניבת כלי הרכב, ונוכח העיקול שהוטל גם על חשבון העו"ש – עתרה להורות על ביטול העיקולים.
4. יוער כי מבקשה זו לעניין העיקולים ניתן להסיק, לפחות במשתמע, כי רק נוכח הצורך בביטול העיקולים על כלי הרכב שנגנבו מצאה המבקשת לפעול במסגרת תיק ההוצאה לפועל, על אף המתואר לעיל בדבר פניה ללשכת ההוצאה לפועל עוד בחודש פברואר.
5. המשיב טען, בתגובה, כי ההתנגדות הוגשה באיחור ללא טעם מיוחד לכך, כי לא מילאה אחר הוראות רשם ההוצל"פ (החלטה מ-14.5.19 שלא מצויה בתיק בית המשפט) וכי ככל שהיא אמידה ובעלת נכסים, כפי שהציגה עצמה, הרי שלא יקשה עליה להפקיד בקופת בית המשפט את מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ.
6. עוד קודם לקבלת תגובת המשיב נקבע כי ככל שיופקד סך 15,000 ₪ (סכום השיקים) בקופת בית המשפט יבוטלו העיקולים ויעוכבו ההליכים, אולם המבקשת עתרה להורות על הפחתת סכום ההפקדה שנקבע.
7. דין הבקשה, ולמעשה – דין ההתנגדות, להדחות.
8. אין מחלוקת כי ההתנגדות הוגשה באיחור. המבקשת מאשרת זאת בבקשה עצמה ("ביום 13.2 ביקרתי בהוצאה לפועל בראשון לציון וביקשתי לקבל ארכה להגשת התנגדות"), ולמעשה – אף מבקשתה עולה כי כבר בחודש פברואר ידעה כי היא מצויה באיחור, ובכל זאת לא הגישה ההתנגדות אלא בחודש מאי, כשלושה חודשים לאחר מכן (כנראה, כאמור, כאשר נדרשה לבטל את העיקולים).
9. דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.
10. אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.
11. עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.
12. מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).

1. לכך יש להוסיף את האמור בבש"מ 6039/18 בצלאל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ירושלים (כב' הש' ד' מינץ, פס"ד מיום 17.10.18):

"למועדים הקבועים בדין תכליות חשובות. הם נועדו לקדם יעילות ותקינות של ההליכים. הם מסייעים בקידום הוודאות המשפטית וסופיות הדיון. הם אף מקדמים שוויון בין בעלי-הדין הכפופים לאותם סדרי דין, ומסייעים בהבטחת אינטרס ההסתמכות של בעלי הדין ויכולתם לכלכל את צעדיהם (ראו למשל: בש"א 5636/06 נשר נ' גפן, [פורסם בנבו] פסקה 2 (23.8.2006)). על מנת לקדם תכליות אלה ולהימנע מפגיעה בהן, הארכת מועד להגשת ערעור כבענייננו תתאפשר רק בהתקיימם של "טעמים מיוחדים" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; תקנה 38 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). עם השנים הוכרו נסיבות מסוימות כ"טעם מיוחד", אך אין מדובר ברשימה סגורה (ראו למשל: בש"מ 8897/13 מועצה מקומית כפר מנדא נ' תאגיד נטופה לביוב בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (21.1.2014)). עם זאת, ככלל, אין בטעמים הנעוצים בבעלי הדין כדי להצדיק הארכת מועד (בש"א 536/18 ‏פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 5 (31.1.2018); רע"א 10436/07 הראל נ' בנק הפועלים, [פורסם בנבו] פסקה 10 (28.4.2008)).

אכן, "בנסיבות המתאימות, ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה, כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק" (רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' – מ.א.ר בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 27 (19.7.2009); ראו גם בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות המיסים, [פורסם בנבו] פסקה 8 (14.3.2011)). יחד עם זאת, סטייה שכזו תיעשה רק לאחר בחינת נסיבות המקרה ולאחר עריכת איזון בין השיקולים הנוגדים, ובהם סיכוייו הלכאוריים של הערעור לגביו מתבקשת הארכת המועד, הסיבה לאיחור בהגשת ההליך, משך האיחור, הסתמכות בעל דין שכנגד ועוד (ראו למשל: רע"א 3010/18 ‏עביד נ' יניב אינסל עו"ד, [פורסם בנבו] פסקה 10 (7.10.2018); בש"א 328/16 פלקה נ' ר.א. פ בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (14.1.2016))."

1. במקרה דנן לא הוצג כל טעם, ובוודאי לא טעם מיוחד, המצדיק כי יוארך המועד להגשת ההתנגדות. כאשר נבחן האמור אף לאור סיכויי ההתנגדות, לכאורה, ובשים לב לנטלים שבהליך שטרי, הרי שאין מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד – ורק מטעם זה דין ההתנגדות להדחות.
2. אני מורה, לפיכך, על דחיית ההתנגדות.

בנסיבות ונוכח התוצאה – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ט, 24 יוני 2019, בהעדר הצדדים.