מחלוקות כספיות בגין הפרת הסכם במסגרתו סיפקה הנתבעת 1 לתובעת מוצרי מאפייה.

הצדדים ומסגרת המחלוקת

1. התובעת (להלן: "שבא"), חברה הפועלת בתחום המזון, הפעילה במועדים הרלוונטיים להליך זה מאפייה המוכרת מוצרי מאפה לציבור. חלק ממניותיה מוחזק בשרשור ע"י נאור אליהו.
2. הנתבעת 1 (להלן: "אריאל") היא חברה המצויה בהסדר נושים ובמועד הרלוונטי להליך זה הפעילה עסק שמכר מוצרים לאפייה לנתבעת 1. הנתבע 3, שי סלמן הוא בעל מניות ומנכ"ל אריאל, וזאת בכפוף לנאמן שמונה לאריאל ע"י בית המשפט במסגרת הסדר נושים.
3. ההתקשרות הרלוונטית להליך זה בין החברות החלה בחודש יולי 2017 אז רכש נאור (בשרשור) את מניות שבא מהנתבעת 2 ומגורמים נוספים, וזאת על מנת להפעיל את מה שכינו הצדדים 'סניף זוננפלד' ששימש עד אותה עת כ'סניף' של אריאל (להלן: "ההסכם").
4. במסגרת הסכם רכישת המניות התחייבה אריאל להמשך עבודה מול שבא בתנאים שפורטו באותו הסכם. שי חתם על ההסכם גם באופן אישי וכנציג הנתבעת 2 (שהייתה בבעלות אחיו) והתנאים הנוגעים לאריאל הועברו לאישור הנאמן.

על פי תצהירו של נאור הרכישה הייתה בידיעה שסניף זוננפלד אינו רווחי והוא סבר שיש ביכולתו לשנות את המצב ואף להשתמש בשבא ככלי מסייע לפעילותו המסחרית הנוספת.

1. בסוף שנת 2017 נוכחה שבא שסניף זוננפלד אכן אינו רווחי והוא נסגר תוך העברת פעילות האפייה למקום אחר והמשך רכישת מוצרי אפייה מאריאל על פי ההסכם בינהן.
2. בחודש נובמבר 2018 פתחה שבא מאפיה בסופרמרקט 'שערי רווחה' ברח' ירמיהו בירושלים ובהתבסס על אותו הסכם לעיל המשיכה לרכוש מוצרי אפייה מאריאל להפעלת מאפייה זו.
3. בעקבות פתיחת המאפייה ב'שערי רווחה' עלו באופן משמעותי היקפי הזמנת המוצרים של שבא מאריאל, ובהסתמך על נתונים נוספים שלטענת אריאל הגיעו לידיה – חששה אריאל ששבא לא תעמוד בפירעון התשלומים בגין המוצרים.
4. במהלך חודש ינואר 2019 הודיעה אריאל לשבא שהנאמן לא מסכים להמשיך לעבוד לפי תנאי האשראי שנקבעו בהסכם אלא משנה אותם חד-צדדית, ויחסי הצדדים עלו על שרטון.
5. ההסכם הסתיים בסוף אותו החודש והצדדים הגישו תביעות כספיות הדדיות בטענה לנזקים ופיצוי בשל הפסקתו.
6. כפי שנקבע להלן בפסק דין זה טענת אריאל להפרה צפויה מצד שבא נדחית ולפיכך נקבע שאריאל הפרה את ההסכם בהודעותיה ובהתנהלותה. עם זאת, טענות הנזק של שבא היו מופרזות ועיקרן לא הוכח.
7. התובעת לא העלתה כל טענה עניינית נגד נתבעת 2 ולא הוכיחה כל אחריות של נתבעת זו לאירועים ולנזקים הנטענים ועל כן ניתן לקבוע כבר עתה שהתביעה נגד נתבעת 2 נדחית.

הסכם האספקה ותנאיו

1. ביום 9.7.2017 נחתם הסכם לרכישת מניות שבא (והסדרת סוגיות שלא מענייננו), ובמסגרתו קבעו שבא ואריאל את התנאים להמשך עבודתן המשותפת ואספקת מוצרי אריאל לשבא.
2. אחד ממוכרי המניות, ברוך גלעד, אף התחייב לתת לשבא כל שירות, סיוע ותמיכה שיתבקשו על ידה במשך שנתיים לאחר חתימת ההסכם (סעיף 5.1 בהסכם).
3. בסעיף 7.5 בהסכם נקבע שמחירון קניות המוצרים של שבא מאריאל יעמוד בתוקפו למשך שנתיים והעתקו צורף כנספח ד' להסכם. בסעיף 7.6 בהסכם נקבע שהתשלום משבא לאריאל יהיה 'שוטף + 60 יום' ובסעיף 7.7 נקבע ששבא תוכל לרכוש מאריאל כמות בלתי מוגבלת של מוצרים וזאת עד לסך של 300,000 ₪ + מע"מ בחודש (אריאל פירשה זאת כאובליגו של 600 אש"ח - ר' סעיף 78 בסיכומיה).
4. בהיות אריאל בהסדר נושים פנו שבא ושי לקבל את אישור הנאמן של אריאל להסכם שנחתם.

במכתבו מיום 11.7.2017 הבהיר אומנם הנאמן שחתימתה לכאורה של אריאל על ההסכם בטלה ומבוטלת שכן לא נחתמה ע"י החברה, אך עם זאת אישר נקודתית את סעיפים 7.5. 7.6 ו-7.7 בהסכם כמפורט לעיל ואף חתם על המחירון נספח ד' להסכם כמחייב את אריאל.

1. בתצהירו הבהיר הנאמן שהסכים לסעיפי ההסכם הנוגעים לאריאל שכן ההסכם כלל המשך מכירה של סחורה ובעיקר הסדר תשלום לאריאל של יתרת חובה גדולה מאוד, כהגדרתו, שהייתה לשבא בסך של כ- 480 אש"ח (ר' גם עדותו עמ' 133 ש27-29).
2. הצדדים פעלו על פי ההסכם משך כשנה וחצי, אם כי היקפי ההזמנות היו נמוכים משמעותית מה'תקרה' שנקבעה ולדברי אריאל עמדו על כ-18 אש"ח בחודש בלבד.
3. בהקשר לתנאי ההסכם יש לדחות את טענת הנאמן שיש ליצוק להסכם תנאי לפיו 'בהעדר בטחונות – צריך לא לחול שינוי לרעה במצבה הכלכלי של שבא' (וזאת בנפרד מטענה ל'הפרה צפויה' שתידון בהמשך).

אריאל מבקשת לאחוז את המקל בשני קצותיו – מחד לטעון שלא הייתה צד לניסוח ההסכם והנאמן אף הודיע שחתימת אריאל מבוטלת, ומאידך לטעון שבהסכם מול אריאל מובלעים תנאים 'ברורים מאליהם' דווקא בגלל העדר הביטחונות. מהות טענה זו מלמדת שלדידם של אריאל והנאמן הם עשו טעות בהערכת כדאיות העסקה שכן לא דאגו לביטחונות בגין הסחורה ותנאי האשראי שהסכימו להם. טעות שכזו רובצת לפתחם ואינה עילה להפרת הסכם. יתר על כן, טענה זו מתעלמת מכך שבהסכם הוסדר, כדברי הנאמן עצמו, חוב גדול מאוד של שבא לאריאל כנגד התחייבות אריאל להמשך אספקה לשבא.

משלוח חשבוניות בחריגה ממחירי ההסכם

1. בחודשים נובמבר-דצמבר 2018 (פתיחת המאפיה ב'שערי רווחה') החלה אריאל לשלוח לשבא חיובים לתשלום במחירים העולים על המחירון שנקבע בהסכם ואושר על-ידי הנאמן.

שבא סירבה לקבל שינוי מחירים חד צדדי בניגוד להסכם ועל כן ערכה לטענת הצדדים 'קיזוזים' והתאמות למחירים שהוסכמו. לתצהירה של גב' לאה דונט, שהייתה באותה עת מנהלת חשבונות בשבא, צורפה טבלה המציגה את הפערים בין מחירי המחירון למחירי החשבונות השגויים (ראו גם תכתובת בנספח ה' לתצהירה של גילה פרחי מנהלת החשבונות של שבא).

1. אריאל הודיעה על אי-הסכמתה לקיזוז שערכה שבא (עמ' 4 ש 1-24) וטענה שמדובר ב'בריונות חד צדדית', אך לא עלה בידה להראות כיצד המחירים שננקבו בחשבונות לתשלום תואמים את המחירון. מההתכתבויות שצורפו ניכר ששבא מתרעמת לא פעם על מה שהיא ראתה כניסיון של אריאל להעלות מחירים.
2. כאשר נשאל שי במפורש האם אריאל ניסתה להעלות מחירים בניגוד למחירון הוא לא שלל זאת על הסף אלא התייחס לעליית מחירים של חומרי גלם ולפערי מידע בינו ובין אנשי המכירות (עמ' 113 ש33 – עמ' 114 ש11).
3. הדוגמה אליה התייחסו הצדדים בפירוט הייתה המחיר שחויבה שבא ע"י אריאל בגין הזמנת סופגניות, כאשר מחד ישנם סוגי סופגניות רבים במחירון אך מאידך אף אחד מהסוגים לא מגיע לסכומים להם טענה אריאל וחייבה בחשבונות.

טענת אריאל ששבא הזמינה 'סוג אחר' של סופגנייה שלא הופיע במחירון נותרה בגדר טענה בעל פה שלא הוכחה, וממילא לא ניתנו הסברים לפערים במחירי המוצרים האחרים.

עדותו של אסף שחר, מנהל המכירות באריאל, לא הועילה אף היא כאשר ניכר היה שהעד לא סבור שהמחירון שצורף להסכם מחייב אותו עד תום, אלא שיש בידו להסביר על מחירון חנות לעומת מחירון חברות בת, ושאף אם אריאל לא נצמדה למחירון ההסכם הרי שהמחיר שקיבלה שבא עדיין היה 'הכי זול' ולא מחיר רגיל (ר' לדוגמא חקירת שי עמ' 118 ש1-20, עמ' 120 ש 5-14, חקירת אסף עמ' 130 ש7 - עמ' 131 ש15).

1. בסעיף 48 בסיכומיה כבר הודתה אריאל מפורשות שבחשבוניות לעיל היו טעויות, כהגדרתה, ובחלקן היו הטעויות בכל החשבונית שכן החיוב נעשה על פי מחירון אחר. אריאל מבקשת שלא לייחס חשיבות לדבר שכן לדבריה הדבר תוקן בדצמבר ולטענתה בחודש ינואר כבר לא קרו טעויות, אף כי שבא חולקת על הנחה זו (עמ' 3 ש1-8).
2. בהקשר לסכסוך הסופי שנדון בענייננו יש לומר שטענות אריאל על כך ששבא מקזזת חשבוניות שלא כדין (כחלק מהטענה להלן לבעיות כספיות) נדחית שכן מעדויות וטענות אריאל עצמה ניכר שבחשבוניות אכן חויבו מחירים החורגים מההסכם ושבא היא שפעלה על פי ההסכם.

מאידך ניכר שלדידה של שבא – אריאל פועלת חד צדדית לשינוי תנאי ההסכם.

נסיבות סיום ההתקשרות – הפרת ההסכם מצד אריאל

1. בחודש נובמבר 2018 פתחה שבא את המאפיה ב'שערי רווחה' והיקפי ההזמנות מאריאל עלו באופן משמעותי והגיעו לדברי אריאל לכ-155 אש"ח בחודש. בהינתן תנאי התשלום שנקבעו בהסכם משמעות הדבר הייתה שבמהלך חודש ינואר 2019 עמד חשבון שבא אצל אריאל בהיקף של כ- 400 אש"ח שהיו צריכים להיפרע בחודשיים הקרובים, תוך שפתוחה הדרך לשבא להמשיך ולפתוח הזמנות חדשות.
2. לדברי נאמן אריאל נראה היה לו בתחילת חודש ינואר 2019 שחלה הרעה משמעותית במצבה הכלכלי של שבא שכן הוא קיבל הודעה שחברת גמא לא מוכנה לנכות שיק של שבא, קיבל התרעה על ירידה בדירוג האשראי של שבא וראה את עליית האובליגו.
3. הנאמן סבר שהחשיפה של אריאל רחבה מדי ושמחובתו לעצור את הגדלת החוב ולפעול מיידית לצמצומו. על כן, במה שהוגדר עתה כ'חשש מהפרה צפויה של שבא', החליט הנאמן להפר את תנאי ההסכם עם שבא הקובעים תנאי אשראי מסוימים, והורה לנציגי אריאל ביום 15.1.2019 להודיע לשבא שעליה לצמצם את האובליגו ולשלם מיידית על המוצרים שסופקו בחודש הקודם (ר' תצהירו וכן חקירתו לרבות עמ' 141 ש8-20).

נבחן להלן את 'הנורות האדומות' להן טען נאמן אריאל:

הטענה לסירוב ניכיון

1. התשלומים משבא לאריאל בוצעו במסירת המחאות דחויות בהתאם לתנאי ההסכם. לטענת אריאל היא ביקשה לנכות המחאות אלו בחברת 'גמא' אך בסוף חודש דצמבר 2018 מסרה לה גמא שתנכה רק המחאה אחת מתוך שתיים שנמסרו מחברת שבא.

מדובר בהודעת מייל בת שורה אחת בלבד שלשונה: "שיק זה לא מאושר (בשלב זה יתקבל מחייב זה שיק אחד בלבד)".

1. אריאל טענה שהדבר עורר אצלה דאגה שכן היא ראתה בגמא גורם מקצועי המעריך נקודתית את סיכויי הפירעון של ההמחאות הנמסרות לו לניכיון. שבא מצידה טוענת שגמא היא חברת ניכיון 'שמרנית מאוד' (עמ' 25 ש15-20, עמ' 26 ש1-7).
2. אריאל מעלה תיאוריות ללא ראיות באשר לסיבה בעטיה כתבה גמא את מה שכתבה, אך בכל מקרה אין בסירוב הנטען ראיה למצבה של שבא, אלא לכל היותר להערכתה של גמא ביחס לשבא. טענה ערטילאית שכזו באמצעות הודעת המייל האמורה לא יכולה להקים לאריאל תימוכין לביסוס טענה להפרה צפויה של שבא את חובת התשלום על פי ההסכם והיא אף לא חוצה רף ראייתי לביסוס "נורה אדומה" כנטען על ידה.
3. בחקירתו של אסף עלה שיש חברה נוספת שאצלה אריאל מנכה שיקים אך איש מאריאל לא פירט האם נעשה ניסיון לניכיון שיק של שבא במקום אחר (עמ' 127 שורה 13).
4. יתרה מזאת, בחקירתו הנגדית של נאור טען הלה שחברת גמא היא חברה שמרנית במיוחד ובהיותו יו"ר חברת ניכיון אחרת - יעד שיאון/ערך פיננסים הנסחרת בבורסה - הוא הציע לאריאל לנכות שיקים בחברה זו - אך אריאל לא נענתה להצעתו (עמ' 25 ש15 – עמ' 26 ש24 ור' גם תכתובת מיום 15.1.2019 בין ישראל גפנר ששימש כפרויקטור מטעם נאור בחברת שבא לאסף מאריאל עמ' 79 בראיות שבא, ותכתובת מיום 16.1.2019 בין נאור לשי בה נאור מציע לשי לבצע ניכיון אצלו – עמ' 40 לראיות שבא).

על פני הדברים לא מדובר בהצעה 'תלושה מהמציאות' שכן מכרטסת שבא-אריאל עולה שאריאל ניכתה בעבר המחאות של שבא בחברת הניכיון יעד שיאון (הכרטסת צורפה הן כנספח טז לתצהיר שי והן כנספח ד'1/ד'2 לתצהיר גילה).

1. ודוק, יכולתה של אריאל לנכות שיק של שבא אינו תנאי בהסכם, שהרי תנאי התשלום הם שוטף+60 יום.
2. מכאן שבסיס הטענה מלכתחילה מוקשה, ואף הראיות שהובאו אינן תומכות בכך שיש לראות באי ניכיון שיק אחד משניים של שבא ע"י גמא כסמן מובהק להפרה צפויה מצידה. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר אריאל כלל לא פעלה לברר את סיבת הסירוב של גמא ואף לא פנתה לחברת ניכיון אחרת.

הטענה לירידה בדירוג

1. אריאל טוענת שקיבלה התרעה מדן אנד ברדסטריט (D&B) בדבר ירידה של 5 נקודות מהחודש הקודם בדירוגה של שבא ודבר זה הדליק אף הוא 'נורה אדומה' באשר ליכולתה של שבא לפרוע את חובותיה.
2. מהראיות עולה שבימים 15-16.1.2019 הודיעו אסף לישראל ושי לנאור ש'גמא לא הסכימה לנכות המחאה עקב ירידה בדירוג האשראי'. בהודעות הטקסט הקצרות לא מבואר האם מדובר בהערכות פנימיות של גמא או של גורם אחר (שהרי במייל מגמא לא פורט כל נימוק).
3. שבא טוענת שהמסמכים המוצגים מ-D&B הגיעו לידי אריאל בהכרח לאחר אותן הודעות טקסט לעיל ולאחר תחילת הפרת ההסכם מצד אריאל שכן במסמך אחד מופיעה תביעה שהוגשה רק ביום 16.1.2019 ובמסמך השני צוין תאריך הדפסה מיום 22.1.2019 (נספחים ב'-ג' לתצהיר הנאמן).
4. נראה אם כן שבדיעבד כרכה אריאל את סירוב הניכיון בגמא עם הדירוג של D&B שהגיע מאוחר יותר, וייחסה את שניהם למחצית הראשונה של החודש.
5. שאלה מהותית לענייננו היא מה משקלה של התרעה זו, כאשר כל צד מבקש לפרשה בהתאם ל'ניסיונו המסחרי', אך ללא כל ראיה בעניין:

שבא טוענת שניכר שדירוגה עלה בשנת 2018 מדרגת הסיכון הגבוהה של חברה חדשה NB, לדרגה 3 המתוארת בדוח כ"סיכון התקשרות ממוצע" ושהירידה המוצגת אינה משמעותית.

אריאל טוענת שעצם קיומה של ירידה של 5 נקודות מהחודש הקודם מהווה סיכון מהותי, אף שאין כל הסבר לירידה זו. השינוי היחיד המופיע בדוח הוא תביעה מחודש ינואר 2019 על סך 4,210 ₪ בלבד, שהנאמן עצמו אישר לגביה שזה 'לא משהו שצריך לשים לב אליו' (עמ' 135 שורות 6-7).

1. לפיכך, לא הובהר בתיק כאן מה משמעות ההודעה על ירידה ב-5 נקודות ולא הוכח מדוע הירידה האמורה בניקוד של שבא בדוחות D&B מצדיקה לראותה כמי שלא צפויה לפרוע את תשלומיה השוטפים. במצב דברים זה בוודאי לא הוכח שהנתון האמור מלמד על הפרה צפויה מצד שבא המצדיקה את החלטת אריאל להפר את ההסכם לאלתר ולדרוש משבא את שינוי התנאים.

נקודת המבט של אריאל

1. מהעדויות שהובאו מטעם אריאל ניכר שאריאל לא העריכה את יכולותיה העסקיות של שבא מראשית הדרך. ההסכם דנן החל בשנת 2017 בניסיון שבא להפעיל את סניף זוננפלד שאריאל הייתה נחרצת לגבי חוסר היתכנותו הכלכלית. סגירת הסניף ע"י שבא תוך פחות מחצי שנה לאחר מכן אישרה לאריאל את הערכתה.
2. כך גם ביחס להפעלת המאפייה בשערי רווחה – אריאל משוכנעת באי-היתכנות כלכלית של הפעלת המקום בתנאי ההסכם שדרש הסופרמרקט, ואף מציגה באמצעות ברוך את הסימולציה הכלכלית ששלח לשבא ואשר מדגימה את ההפסדיות הברורה בהפעלה זו.
3. שבא סברה גם הפעם שתצליח להתגבר על המכשלות שצפתה אריאל, אלא שלאריאל לא הייתה נכונות 'לחכות ולראות' מה יקרה ולקחת לדידה סיכון לא סביר. דא עקא, תגובת אריאל נעשתה בניגוד לחובתה לקיים חוזה בתום לב ותוך התעלמות מתנאי ההסכם שהתחייבה לו.
4. ודוק, ניתן לקבל את טענת נאמן אריאל שהצטברות שני אירועים כמתואר לעיל עם הגדלת היקף הרכישות מדליקה אצלו 'נורת אזהרה' כלשהי – אלא ש'נורה' בסדר גודל כזה מצדיקה בירור ואולי אף התראה, אך בוודאי לא שינוי התנהגות מיידי 'מהיום למחר' והפרת הוראות ההסכם כמפורט להלן.
5. בשולי הדברים אבהיר שהתייחסות שי בתצהירו למחלוקת כספית עם שבא משנת 2017 ביחס לתשלומי כשרות בסניף זוננפלד (שנסגר שנה קודם לאירועים דנן) וניסיונו לכרוך עניין ישן זה לאירועים האחרונים לעיל אליהם התייחס הנאמן, מצביעה על ניסיון חסר תום לב להשחיר את התנהלותה הכספית של שבא. לחוד יתכן שהמחלוקת משנת 2017 כנה ולא נפתרה – אך הצגתה כחלק מ'הדרדרות' בראשית שנת 2019 אינה במקומה, וזאת בפרט כאשר לא הוצגה כל התייחסות למחלוקת זו לכל אורך שנת 2018.

התנהלות הצדדים החל מ 15.1.2019

1. ביום 15.1.19 הודיע נציג אריאל לשבא שלאור הנתונים שתוארו לעיל הנאמן לא מאשר את האובליגו הקיים ועל כן לא ישלחו יותר סחורות 'עד שהאובליגו ירד משמעותית ומבוקש העברת תשלום במזומן עבור אספקות חודש דצמבר 2018'. תכתובת בין הצדדים לא הניבה דבר וכל נציג חזר על עמדתו תוך שאריאל מתרעמת על שבא שעומדת על קיום ההסכם.
2. מטענות הצדדים באשר להמשך החודש עולה שדרישות אריאל להקדמת תשלומים נענו בחלקן, ואף שניסיון לבצע תשלום בכרטיסי אשראי לא תמיד צלח – שילמה שבא מפעם לפעם במזומן, ואריאל מצידה סיפקה סחורה בהיקפים מצומצמים בהתאם לכך.

אף צד לא הוכיח את מידת ה'צמצום' שכן שבא טענה לעיתים למדפים ריקים ואריאל טענה ל'אספקה מלאה' אך ניכר מעדויות הצדדים שהמציאות הייתה 'באמצע', היינו אספקה מוגבלת ותמורת מזומן בלבד (ר' לדוגמא מכתב ב"כ שבא מיום 17.1.2019 המתייחס לסירוב מוחלט של אריאל לספק סחורה ותשובת ב"כ אריאל מיום 24.1.2019 המאשר שאספקת מוצרים נעשית כנגד תשלום מיידי ולא על פי תנאי ההסכם).

1. במהלך שבועיים אלו הידרדרו יחסי הצדדים ובשיחה שהתקיימה ביום 30.1.2019 הודיע נאור לשי ששבא לא תתן עוד שיקים פתוחים ללא הגבלת סחירות (ר' עמ' 46 ש15-17) דבר שיקשה על התזרים לו ציפתה אריאל.
2. בתכתובת למחרת היום, 31.1.2019, כתב אסף לישראל שמסירת שיק לא סחיר משמעה 'מלחמה' ו'הציע' לישראל לחפש ספק אחר לשבא, שכן אריאל לא תשלח סחורה. תשובת ישראל הייתה ש'לאור האמור קח בחשבון שנאור יעכב את תשלום ינואר' (עמ' 81 לראיות שבא).
3. בימים שלאחר מכן הגיעו יחסי הצדדים לקיצם כאשר מחד ישראל ואסף עוד מתכתבים וביום 4.2.2019 ישראל אף שואל את אסף 'האם כל ההסכם מופר' - ומאידך באותו יום ממש נחתם הסכם בין שבא לחברת ביכורים להעברת פעילות המאפייה ב'שערי רווחה'.

המשמעות המשפטית

1. משמעותה המשפטית של ההתנהלות המתוארת לעיל היא שאריאל נתנה הודעה מפורשת ביום 15.1.2019 שבדעתה להפר את ההסכם והיא אכן פעלה לצמצם את יישומו ולהפר את תנאיו. בהתאם לכך אריאל העבירה לשבא מוצרים בכפוף לתשלומי מזומן ודרשה משבא לשנות את תנאי האשראי שנקבעו בהסכם ע"י צמצום האובליגו והקדמת תשלומים עתידיים.
2. אני דוחה את טענת אריאל שפעלה כך בשל 'הפרה צפויה' של ההסכם מצד שבא.

סעיף 17 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 שעניינו הפרה צפויה קובע שאם גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי החוק גם לפני המועד שנקבע.

1. מנגנון ההפרה הצפויה הקבוע בסעיף 17 בחוק הוא מנגנון נוקשה המתערב בהקצאת הסיכונים שעליה הסכימו הצדדים בהסכם בינהם. התערבות שכזו יכולה להתרחש רק כאשר ברור ברמת וודאות גבוהה שאכן ההסכם יופר ושהצד השני לא יוכל לקיימו. 'חשש' בלבד, ואפילו 'חשש סביר', אינם מספיקים על מנת להפוך על פיהן את הסכמות הצדדים ולאפשר לצד לשפר את הקצאת סיכוניו במקרה בו לא עשה כן מלכתחילה או טעה בכדאיותה הכלכלית של העסקה וברמת הסיכון שנטל על עצמו.
2. לפיכך אני סבורה שהיה על אריאל לנקוט משנה זהירות בטרם הפעלת מנגנון זר זה ובטרם טענה ל'הפרה צפויה' של ההסכם מצד שבא.
3. בענייננו שבא וודאי לא 'גילתה דעתה שלא תקיים את החוזה' אלא להיפך. היא השיבה שאין כל קושי כלכלי, הציעה לנכות שיק במקום אחר ועמדה על קיום ההסכם. החלופה הרלוונטית לטענות אריאל היא שלכאורה נסתבר מנסיבות הענין ששבא לא תוכל לקיים את ההסכם.
4. דא עקא, ה'נורות' להן טענה אריאל לא לימדו ברמת וודאות עניינית ששבא לא תוכל לקיים את התחייבויותיה ובוודאי לא היו "שינוי נסיבות מהותי" שהצדיק את הפרת ההסכם מצד אריאל. בגדר 'חוכמה בדיעבד' ניתן אף לומר שטענת אריאל הופרכה כאשר תשלומי שבא שניתנו באותה עת אכן נפרעו – ועובדה היא שיתרת החוב של שבא היא בגין האספקה האחרונה.
5. במצב זה אין לקבל את טרוניית אריאל המלינה על שבא ש'נאחזה בקרנות ההסכם'.
6. ההסכם שנחתם ואישור הנאמן לסעיפים הנוגעים לענייננו גודרים את הסיכון שהצדדים הסכימו ליטול על עצמם. לא מדובר בהסכם פתוח ללא תנאי שיש לערוך לו 'השלמות' או לנתח מה ייחשב התנהלות סבירה. מדובר בהסכם בו אריאל גדרה במפורש את סיכוניה, הגבילה את היקף ההזמנות החודשי בסכום מסוים וקבעה את מועד התשלום הנדרש.
7. נכונה גם טענת שבא המפנה לנסיבות חתימת ההסכם ויתר תנאיו המלמדים על האינטרסים של הצדדים ומספקים הסבר להסכמתם: במסגרת הסכם זה שולמו לאריאל חובות פתוחים משמעותיים ממקור חיצוני, כך שאריאל לא רק נטלה סיכונים של מחירון קבוע לשנתיים ואובליגו של 600 אש"ח כהבנתה, אלא קיבלה לכיסה באופן מיידי תשלומים נכבדים.
8. אם סברה אריאל בראשית שנת 2019 שמצבה של שבא משתנה לרעה ויש חשש שתפר את ההסכם ולא תעמוד בתשלומים שהתחייבה להם - היה על אריאל לבדוק את הפרטים ולפנות לשבא בצורה מסודרת על מנת לקבל הסברים וליתן התראה סבירה שתאפשר לשבא להפיס את דעתה של אריאל שלא צפויה הפרה. אלא שאריאל, כאמור, לא פעלה כך ופנתה מייד להפרת ההסכם ושינוי תנאיו.
9. הודעת ישראל בסוף ינואר 2019 שבמצב שנוצר תעכב שבא את התשלומים היא תגובה להפרה שכבר התרחשה במהלך השבועיים שקדמו לה, ובהתאם להתנהלות ההדדית ההסכם אכן הסתיים תוך ימים ספורים.

טענות הנזק של שבא

1. שבא טוענת שצמצום האספקה והפסקתה כמתואר לעיל גרמו לה לנזק בלתי הפיך שחייב את מכירת המאפיה בהעדר ספק מוצרים. לטענתה לא היה לה מספיק זמן להשיג ספק מוצרים חלופי וכאשר המדפים עמדו ריקים לחץ עליה בעל הסופרמרקט למצוא פתרון או לעזוב.
2. אין בידי לקבל את טענות שבא שמדובר בעסק שצפוי היה להניב רווחי עתק, כאשר בהידרדרות יחסיה עם ספק המוצרים היא בוחרת תוך ימים ספורים לעזוב כליל את העסק ולמסור אותו תמורת כ-100 אש"ח בלבד.
3. שבא מבקשת בעניין זה לאחוז את המקל משני קצותיו - מחד היא טוענת שההתנהלות המפרה נמשכה כשלושה שבועות במהלכם 'הבשילה' אפשרות המכירה לחברת ביכורים, שאף סיפקה לה בתקופה זו לטענתה חלק מהמוצרים החסרים, ומאידך היא מודה שלא פעלה לחפש ספק מוצרים שיחליף כליל את אריאל.
4. למותר לציין שאף טענה מטענות אלו לא הוכחה למעט בעדות בעל פה של 'בעלי הדין' וללא כל עדות חיצונית או ראיה תומכת: כפי שנציגי הסופרמרקט לא הובאו לעדות על מנת להעיד על תנאי ההסכם, מצב המאפייה או הדרישות לעזיבת שבא לאור קיומם של 'מדפים ריקים', כך גם לא הובאו לעדות נציגי ביכורים – בין כדי להעיד על התנהלות המו"מ ותקופת הבשלתו להסכם מכירה, בין כדי להעיד על רכישת מוצרים חלופיים ובין כדי להעיד על אפשרות החלפת אריאל בספק אחר.
5. מנגד, אריאל טוענת כאמור שהפעלת המאפייה בשערי רווחה הייתה הפסדית מלכתחילה ועל כן לא נגרם כל נזק מהפסקת הפעילות, אלא רק צומצם הנזק הצפוי.
6. גם כאן אין לקבל את טענות אריאל שהיא רשאית להפר הסכם שלא כדין ומבלי לפצות את שבא בגין הנזקים הריאליים שנגרמו עקב הפרה זו.

הוצאות הקמה

1. שבא טוענת שהפסידה סך של 437,237 ₪ בגין הקמת המאפייה בשערי רווחה ומדובר למעשה בפיצויי הסתמכות. הסכום הנטען פורט בטבלה שצורפה כנספח ל'חוות דעת' של גילה כמנהלת החשבונות של שבא, אך הוא לא הוכח בכל ראיה שהיא.
2. בטבלה נכללו הפסדים תיאורטיים מהעסקה עודפת של כח אדם בשל הקמה והתלמדות, מהעסקתו של ישראל כפרויקטור להקמה ומ'הפסד פרודוקטים'. להלן נבחן ראשי נזק אלו.
3. עלות כח אדם - שבא לא ביססה נתון זה או כל מרכיב ממנו. שבא טענה לעלות העסקת עובדים עודפת אך לא הציגה מה היה היקף ההעסקה, לא הוכיחה את סבירותו של היקף זה ובעת חקירתה של גילה הסתבר שבהצגת הנתון המספרי נפלה טעות גם לגרסתה.

היינו, לא רק שעלות העובדים נגזרה תיאורטית מתכנית עסקית תיאורטית שנתוניה אינם מבוססים, אלא שגם גזירה זו נעשתה באופן שגוי (עמ' 107 ש23 – עמ' 109 ש14).

1. תשלום לישראל - הטענה להעסקתו של ישראל נדחית אף היא כאשר גם לגרסת שבא אין כל הוכחה לעלות הנטענת ויש הודאה מפורשת שעלות זו כלל לא יצאה מקופתה של שבא אלא 'מכיסו של נאור, במסגרת חברות אחרות שבבעלותו ובניהולו' (עמ' 102 ש17 - עמ' 103 ש4).
2. פחת – נתון זה נדחה אף הוא. הנתון מבוסס על טענה לעלות תיאורטית של מוצרים על פי אותה תכנית עסקית לא מבוססת, ואף הובהר בחקירת גילה שהפחת היה נתון עלום שנמסר לה "מהשטח" ללא כל תימוכין.
3. ודוק, לו הייתה טוענת שבא שיש להעמידה במקום בו הייתה לפני הכניסה לשערי רווחה ומציגה ראיות ענייניות לעלות הקמת המקום בפועל - ניתן היה לפסוק לזכותה הוצאות אלו בהתאמות כאלו ואחרות לשאלת הקטנת הנזק; אלא שאי הצגת כל ראיה שהיא לעלויות הנטענות ועריכת תחשיבים על בסיס נתונים תיאורטיים - אינה מאפשרת כל דיון ענייני במספרים שהוצגו.

הפסד רווח ל-3 שנים

1. שבא תובעת את הנזק התיאורטי אותו יכלה להפיק מהפעלת המאפייה משך 3 שנים, ומדובר למעשה בפיצויי קיום.
2. תביעת נזק זו אף היא אינה מבוססת על ראיות של ממש אלא על אותה 'חוות דעת' של גילה שלקחה טבלה תיאורטית, קיבלה את שינוי הנתונים בה מגורמים עלומים בשבא וערכה על גביה חישוב תיאורטי ואידיאלי, המנותק כליל מהמציאות.
3. אבהיר - מהעדויות בתיק עולה שטרם הקמת המאפייה בשערי רווחה, ובמסגרת ניסיונו של ברוך לסייע לאנשי שבא לקבל החלטה מושכלת כהבנתו ביחס לאי הכדאיות הכלכלית של המקום, הוא שלח לשבא קובץ סימולציה ב'אקסל' המתכלל הוצאות והכנסות על פי הערכתו את נתוני המקום ומלמד שתשלום 20-25% מהפדיון לבעל הסופרמרקט משאיר את המאפייה לא רווחית.

לשם המחשת חוסר הכדאיות הכלכלית הוצגו נתונים גם במקרה של הכנסות גבוהות יותר, בשיעור העולה ב- 20% על ההערכה הראשונה, ב-30% וב-40%.

התכתובת בין ברוך לנאור מחודש אוקטובר 2018 צורפה כנספח ח' לתצהיר נאור ומלמדת על חוסר הניסיון הלגיטימי של שבא בתחום אל מול הסבריו המקצועיים של ברוך.

ודוק – הטבלה שצירפה שבא בסוף נספח ח' היא לא הטבלה המקורית ששלח ברוך, אלא כוללת שינויים שהכניסה שבא כדוגמת שכירות, פחת וכו' כמפורט בגוף ההתכתבות.

הטבלה המקורית צורפה לתצהירו של ברוך כנספח א'.

1. דא עקא, אנשי שבא היו כה בטוחים ביכולתם להפעיל את המקום באופן רווחי - שהם שינו נתונים בסימולציה כמיטב הבנתם ורצונם, ראו בה 'תכנית עסקית' שמבטיחה את הכנסותיהם, ובהתאם לה גם תבעו את אריאל בגין הפסד "הכנסות צפויות" אלו.
2. מקור הנתונים החדשים שהוכנסו בטבלה נותר עלום. נאור הפנה לישראל וגילה, ישראל אף הוא הפנה לגילה, וגילה אמרה שהיא לא זוכרת הכל ומאיפה התקבלו הנתונים 'אבל הבסיס מנאור וגם מהשטח' – הכל ללא כל ראיה או עיגון לנתונים המוצגים (עמ' 84 ש21-עמ' 88 ש34).

גילה אף הבהירה שהנתונים מתייחסים לתקופת הפעלה שוטפת, אחרי תקופת ההקמה ההפסדית שנמשכת להערכתה 3-6 חודשים (עמ' 93 ש 13-31).

1. זאת ועוד, מהעדויות עולה ששבא לקחה את הסימולציות החלופיות שערך ברוך ביחס למכירות בהיקף תיאורטי גדול יותר והפכה אותן לצפי-עסקי של גדילה בהכנסות מרבעון לרבעון (עמ' 99 ש1-24). מדובר, כמתואר לעיל, בהנחה חסרת כל בסיס מקצועי או חשבונאי.
2. טענות שבא בענין הנזק, כמו גם מסקנות חוות הדעת שהוגשה, אינן סבירות ואף זאת בלשון המעטה. כפי שצוין במהלך חקירת העדה – די בעובדה שתוצאת חוות הדעת שנבנתה לטענתה על נתונים מעודכנים זהה עד השקל האחרון לתכנית העסקית התיאורטית, ושתיהן מסתכמות בסך של 1,361,581 ₪ מלמדת על חוסר סבירות הנתונים הנטענים.
3. לשם המחשת 'סתמיותם' של נתונים אלו יש להפנות בראש ובראשונה למחירי רכישת המוצרים מאריאל, שעל פי מחירי מכירתם לציבור נגזר רווח המכירה המצופה.

בטבלה התיאורטית של שבא מבוססים הנתונים על מחירי המחירון החתום מול אריאל. דא עקא, תוקפו של מחירון זה צפוי היה לפוג תוך 6 חודשים, בראשית יולי 2019, ושבא לא הציגה כל בדל ראיה לטווח המחירים שהיה צפוי לה החל ממועד זה. היינו, כל נתון הוצאה/הכנסה מעבר למועד זה אינו מבוסס על דבר.

1. הנתון הבא הוא 'פחת ופחת אפיה 5%'. גילה אישרה שבטבלה של ברוך (אשר אין חולק על ניסיונו הנרחב בהפעלת מאפיות מסוג זה) הפחת הועמד על 11% אבל בשבא הגיעו למסקנה לאחר דיון פנימי ו'נתונים מהשטח' שהפחת יהיה 5%. לא ניתן כל הסבר ענייני למה כך ולא אחרת (עמ' 84 ש24 – עמ' 85 ש34).
2. נתון תיאורטי אחר מתייחס לשכר עובדים אשר כאמור לעיל גם בעניין פיצויי ההסתמכות – נגזר לדברי גילה עצמה בצורה שגויה ולא בוסס על נתוני אמת.
3. נתון נוסף בטבלה שאין לקבלו הוא כמות המכירות שהוסיפה שבא מעבר לבסיס הנמכר במאפייה. כמות זו עומדת לפי שבא על מספר עגול ומדויק מדי חודש (500, 350 וכיוב') ואף גדלה מדי שנה בדיוק ב-15% למוצרים קפואים ו-50% או 75% לעוגות. טענת גילה שזה ממוצע של 'נתוני מכירות בפועל' נדחית מחוסר סבירות וממילא לא הוכחה בכל ראיה אובייקטיבית (עמ' 89 לכל אורכו).
4. לחוות דעתה צירפה גילה דוחות רווח והפסד לא מבוקרים ובמהלך חקירתו הנגדית של שי הוגשה טבלה ששלחה שבא במסגרת גילוי המסמכים ומפרטת לדבריה את נתוני המכירות כולל מע"מ במאפייה בחודשי הפעלתה (ת/1). לא הוצגו כל נתונים תומכים לטבלה זו או לדוחות הפנימיים, והאופן בו ערכה גילה את חוות דעתה מקשה על קבלת נכונותם של הנתונים שכתבה. בחקירתו של שי אף הובהר שנתונים אלו אינם תואמים את הדוחות שהוצגו (עמ' 8 ש4-8).

בבחינת למעלה מן הצורך אציין שאף לא הוצגה כל אסמכתא לנתון שלפיו לטענת שבא 'נוטרלה' פעילות המאפיה שהפעילה במישור אדומים והשפיעה אף היא על הדוחות (עמ' 101 ש 1-15).

1. לסיכום סוגיה זו, חוות הדעת שהוצגה היא חסרת כל בסיס עובדתי ראייתי בכל אחד ואחד מנתוניה והנחותיה ויש לדחותה כליל. הדבר מתחדד במיוחד שעה ששבא בחרה לבסס את טענותיה על רשימות פנימיות, דוחות לא מבוקרים ותיאוריות במקום להגיש דוחות מבוקרים, דיווחים למע"מ, או מסמכים אובייקטיביים שכבר היו בידה במועד הגשת הראיות ובדיון.
2. אם בכך לא די, הרי שגם הצגת המכר לביכורים מעלה ספקות כאשר מסתבר שההתחשבנות בין ביכורים לשבא נעשתה בין היתר כזיכוי מביכורים עבור עסקאות אחרות, אך גם נוספה לה התחשבנות על בסיס ספירת מלאי שנערכה – אך לא הוצגה בהליך זה, וכן אפשרות לתשלומים עתידיים נוספים מביכורים לשבא בהתאם לנתוני הפעלת המאפיה (נספח יא לתצהיר נאור וכן עמ' 112 ש6-15). בשולי המסמך שנערך בכתב יד אף נרשם "-מה יקרה אם הלילה שערי רווחה מחליף זכיין", ללמדנו על תנאי חוסר הוודאות בהם נכתב אותו מסמך.

פגיעה בשם הטוב

1. ככלל, ניתן לקבל כסבירה את הטענה ששמה של שבא נפגע כאשר נכנסה למאפייה בשערי רווחה באמצע חודש נובמבר 2018 ובסוף ינואר 2019 כבר עזבה את המקום.
2. דא עקא, גם נתון זה לא הוכח כשלעצמו ולא הובאה כל עדות או ראיה מהסופרמרקט או מכל גורם אחר שהתקשר עם שבא ושסבר מלכתחילה שיש לה שם טוב ושעזיבת הסופרמרקט פגעה בשם זה.

הערכת נזק על דרך האומדן

1. העדויות בתיק מלמדות ששבא השקיעה בהקמת המאפיה ב'שערי רווחה' ושהפרת אריאל את תנאי האספקה גרמה לשבא נזק, אך אין בידי לקבל כסבירה את 'הקטנת הנזק' לה טוענת שבא במכירה מוחלטת של הפעילות, להבדיל ממציאת ספק חלופי ובחינת הפרשי העלויות.
2. לצד זאת, קשה להלום תוצאה לפיה אריאל הפרה ברגל גסה את ההסכם בין הצדדים אך לא תפצה את שבא בגין הנזק המסתבר ולו הנמוך ביותר שהיה נגרם לה לו הייתה פועלת באופן סביר להקטנת נזקיה.
3. במצב שנוצר סבורני שיש להעריך את מכלול נזקי שבא עקב הפרת ההסכם מצד אריאל על פי ההערכה המינימלית של הרווחים שהייתה מפיקה מהפעלת המקום במשך חצי השנה שנותרה ממועד הפסקת ההסכם ועד לסיום תוקפו של מחירון אריאל. לאחר מועד זה אין כל בסיס להערכת נזקים לשבא.
4. בחינת הסימולציה שערך ברוך, ואשר הוגשה כאמור בראיות אריאל, הניחה רווח של כ- 15 אש"ח בחודש אם דמי הפדיון היו 20%. בהינתן כל יתר הסבריו של ברוך על קשיי ההפעלה והרווחיות והעובדה שדמי הפידיון אף לגרסת שבא עמדו על 25%, אניח שהרווח הסביר יכול היה לעמוד על 10,000 ₪ בחודש בתקופה זו.
5. בהתאם לכך, אריאל תפצה את שבא בסך של 60,000 ₪ בגין הפרת ההסכם. הסכום נכון למועד ההפרה ויקוזז מסכום התביעה שכנגד כמפורט להלן.

תביעה שכנגד

1. אריאל מציגה כרטסת הנהלת חשבונות המלמדת על יתרת חוב של שבא שלא נפרעה בגין מוצרים שסופקו לה, ובתצהירו של שי צוין שלאחר תיקון טעות שנעשתה בחשבונות עומדת יתרת החובה של שבא על סך 134,108 ₪.
2. הצדדים חלוקים על מרכיביה של יתרת חוב זו, ובעניין זה הוכיחה שבא שחיובי אריאל שגויים ונסמכים לא אחת על מחירים החורגים מההסכם.
3. בתצהירי נאור (ס' 36) וגילה (ס' 16 ונספח ד'2) מטעם שבא הודתה שבא ביתרת חוב בסך 123,521 ₪ לאחר ביצוע הפחתות ותיקונים שאריאל לא הפריכה, ועל כן מתקבלת התביעה שכנגד בגין יתרת חוב בכרטסת בסכום זה.
4. אריאל תובעת משבא תשלום בגין 'כשרות' ולטענתה מדובר במשגיח כשרות שהיא סיפקה לשבא תמורת תשלום. סוגיית המשגיח לא הוכחה וממילא לא מופיעה בהסכם, ואריאל בוודאי לא הוכיחה את הסכמת שבא לשלם תשלום נוסף ומיוחד בעניין זה. לפיכך נדחית התביעה שכנגד בסעיף זה.
5. אריאל טוענת בתביעתה גם לפגיעה בשם הטוב ואולם לא נמצא כל תימוכין לטענה זו וזאת בפרט כאשר נקבע לעיל שאריאל היא שהפרה את ההסכם בין הצדדים.

סוף דבר

1. ענייננו בתביעות כספיות הדדיות בגין סיום יחסי הצדדים אשר התקשרו בהסכם לפיו תספק אריאל לשבא מוצרים לאפייה.
2. כפי שנקבע בפסק הדין אריאל הפרה את ההסכם עם שבא בשינוי מיידי וחד צדדי של תנאי ההתקשרות בינהן וזאת ע"י צמצום אספקת מוצרים והתנייתה בתשלום מזומן במקום תנאי האשראי שנקבעו בהסכם.
3. תגובת שבא לצמצום זה הייתה אף היא קצרת מועד ובתוך כשבועיים היא מכרה את פעילותה ותבעה פיצוי תיאורטי שלא הוכח.
4. בפסד הדין לעיל נקבע שהפיצוי הסביר לו זכאית שבא על פי הנתונים שהוצגו אף מטעם אריאל עומד על סך נומינלי של 60,000 ₪.
5. סכום זה יקוזז מיתרת החוב של שבא לאריאל, על פי הסכום בו הודתה שבא.
6. מכאן שעל שבא לשלם לאריאל סך של 63,521 ₪ נכון ליום 31.5.2019 (ר' כתב התביעה שכנגד ותנאי התשלום על פי ההסכם). הסכום ישוערך כדין עד למועד תשלומו בפועל.
7. לאור התוצאה אליה הגעתי יישא כל צד בהוצאותיו.

תביעתה של שבא הועמדה על קרוב ל-2 מיליון ₪ אך הנזק הנטען לא הוכח על ידה ולו בחלקו.

תביעתה של אריאל, לאחר תיקון, לא הייתה שנויה במחלוקת אך בהיותה מפרת ההסכם ומחוללת הנסיבות שהובילו להליך המשפטי אין מקום לפסוק לזכותה הוצאות.

ניתן היום, ב' סיוון תשפ"ב, 01 יוני 2022, בהעדר הצדדים.