עסקינן בתביעת שיבוב בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת, עקב מבנה שהוקם והיה באחריות הנתבעת בעיר רמת גן.

ביום 4.6.20 התקיים דיון הוכחות וכבר לאחר שמיעת עדותה של הנהגת מטעם התובעת קיבלה התובעת את המלצת בית המשפט כי התביעה תדחה.

ב"כ הנתבעת עמד על תשלום מלוא ההוצאות הראליות בסך 4,095 ₪ (שכ"ט ששילמה לו הנתבעת) בתוספת שכר העד בסך 1500 ₪.

ב"כ התובעת טען כי יש לפסוק את שכר הטרחה בגבול הסך 1800 ₪ שהוא המקובל בדרך כלל בסוג תיקים אלו, ולטענתה גם שכר העד צריך להיות כנהוג בתיקים אלו.

לאחר שקלתי בטענות הצדדים, אני פוסק כדלקמן:

שוכנעתי כי התביעה הוגשה בתום לב, וכי אין מדובר בתביעת סרק או בתביעה המופרכת על פניה. התובעת היתה זכאית לנסות ולהוכיח את התביעה. סבורני כי החלטתה של התובעת לקבל את המלצת בית המשפט, כי התביעה תדחה, היתה מושכלת רק לאחר שנשמעה עדות העדה מטעמה והחקירה שכנגד .

בתיק נוהלה ישיבה מקדמית אחת וישיבת הוכחות, קרי, אין המדובר בהיקף דיונים חריג, כי אם ההפך.

אשר לסכום ההוצאות עליו עמדה הנתבעת: סכום התביעה עומד על סך 10,368 ₪. בשים לב לאמור לעיל, יהא זה בלתי סביר לפסוק לנתבעת הוצאות בסכום המגיע למחצית סכום התביעה. מדובר בתיק פשוט ולא סבוך (משפטית ועובדתית) ולא התרשמתי כי המאמץ הדיוני אליו נדרשה הנתבעת היה חריג מהמקובל. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובהמשך תצהיר קצר של העד מטעמה, וכל אלו בבחינת המינימום הנדרש מכל בעל דין.

עוד יש לציין כי גובה שכ"ט אותו שילמה הנתבעת לבאי כוחה אינו מחייב את בית המשפט ושכרו של העד אינו חייב להגזר מגובה שכרו היומי, אשר בנסיבות אלו אף לא הוכח. לא מצאתי לחרוג בפסיקת שכרו של העד מן הסכומים הנפסקים ברגיל לעדים בתיקים מסוג זה.

ככלל יש להשקיף בעין יפה על בעל דין המקבל המלצת בית המשפט, שכן בכך יש לחסוך הן מזמנו של בית המשפט והן מזמנו של הצד שכנגד החוסך את המשך ההתדיינות בתיק.

לאור מכלול האמור לעיל, תשלם התובעת לנתבעת שכ"ט בסך 1800 ₪, ולעד 350 ₪, בתוך 30 יום.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תש"פ, 08 יוני 2020, בהעדר הצדדים.