1. לפניי תביעה כספית בסכום של 25,000 ₪, אשר הוגשה כתביעה קטנה ואשר עניינה באריחים אותם רכשו התובעים מהנתבעת במסגרת שיפוץ נרחב שערכו בביתם.

2. הנתבעת היא חברה העוסקת, בין היתר, בייצור ושיווק מוצרי אבן טבעית, קרמיקה ושיש. בחודש ינואר 2019 רכשו התובעים אריחי אבן מסוג "בלוסטון" לצורך ריצוף מבואת ביתם, וזאת בעלות של כעשרים ושמונה אלף שקלים. עם אספקת האריחים לתובעים, התברר להם כי מספר אריחים הגיעו כשהם שבורים. משכך, הנתבעת סיפקה לתובעים אריחים חלופיים (להלן: האריחים החלופיים). יצוין כי קיימת מחלוקת אם מספר האריחים החלופיים שסופקו הינו 10 (כטענת הנתבעת) או 12 (כטענת התובעים).

3. לטענת התובעים, האריחים החלופיים שסופקו הינם בגוון שונה מן הגוון של יתר האריחים. לדבריהם, הדבר התגלה להם תוך כדי התקנת האריחים על ידי הרצף. כפי שהעידה התובעת 2: "תוך כדי התקנה גילינו את זה. עצרנו הכול התקשרנו לדרור [מנהל מכירות אצל הנתבעת - ג'ל'], הוא אמר לי לשלוח תמונות, שלחתי והוא אמר שזה בסדר [...] התחלנו להתקין את ה-12 שהוא הביא [האריחים החלופיים - ג'ל'], ותוך כדי הריצוף היה חלק לא מרוצף, לא סיימנו לרצף ואז גילינו התקשרנו אליו עצרנו את העבודה ואז הוא אמר תמשיכי לרצף זה בסדר יש לך אישור ממנו [כך במקור, הכוונה היא כנראה ל"ממני" - ג'ל'] אני אחראי כנראה המלט לח ורטוב ברגע שהכול יתייבש זה יקבל גוון אחר [...]" (עמ' 2 שורות 28-20 לפרוטוקול). על פי הנטען, בהמשך הדרך נציג הנתבעת הציע פתרונות שונים על מנת לנסות ולהתאים את גוון האריחים החלופיים לזה של יתר האריחים, אולם ללא הועיל.

משכך, התובעים דורשים פיצוי כספי בגין העלויות לשם פירוק האריחים החלופיים והתקנת אריחים אחרים תחתם, לרבות פירוק גופי תאורה שהותקנו על גבי חלק מהאריחים וכן רכישת חומרי הגלם הדרושים. על פי הצעת מחיר שצורפה על ידם, מסתכמות עלויות אלה בסכום של 19,305 ₪. עוד הם תובעים פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין השחתת זמנם ועוגמת נפש. יצוין כי התביעה הועמדה על ידי התובעים, לצרכי אגרה, על סך של 25,000 ₪.

4. הנתבעת אינה מכחישה את טענת התובעים בעניין השוני בגוון האריחים החלופיים, אך טוענת כי שינויי גוון ומרקם הם מאפיינים אינהרנטיים של מוצרי אבן טבעית כגון זו שממנה עשויים האריחים, ועל כן שינוי הגוון כשלעצמו אינו מהווה פגם או ליקוי. הנתבעת מפנה בהקשר זה לתקן ישראלי המתייחס לאריחים העשויים אבן טבעית, ואשר בו מצוין כי יש לצפות לשונות טבעית במראה האבן בין דוגמת הייחוס לבין האריחים המסופקים. לטענת הנתבעת, הדברים הובהרו לתובעים היטב עוד טרם ביצעו את ההזמנה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעים פנו אליה בעניין הבדלי הגוון של האריחים החלופיים רק לאחר התקנתם, וממילא נציג מטעמה לא נתן לתובעים "אישור" להמשיך בהתקנת האריחים. כפי שהעיד מר דרור שעיה, מנהל מכירות מטעם הנתבעת: "[...] הבאתי להם 10 אריחים [האריחים החלופיים - ג'ל'], ב11.02, יום למחרת קיבלתי טלפון עם תמונות התקנו את האריחים והם לא זהים, התמונות שהיא הציגה לבית המשפט זה כבר דבר מותקן [...] אמרתי להם יכול להיות שהגוון שונה בעקבות הגשם אמרתי לחכות יום יומיים, אמרתי את זה אחרי ההתקנה [...] כל השיח עם התובעים היה אחרי ההתקנה" (עמ' 3 שורות 26-21 לפרוטוקול). ובהמשך: "הם כבר ריצפו לא שאלו אותי אם להמשיך לרצף או לא כי זה כבר היה מרוצף" (עמ' 5 שורה 17 לפרוטוקול). הנתבעת הדגישה - והתובעים אינם חולקים על כך - כי הציעה לספק לתובעים אריחים אחרים, חלף האריחים החלופיים, אולם התובעים סירבו להצעה ודרשו שהנתבעת גם תבצע את עבודות הפירוק וההרכבה.

5. עם סיום הדיון, קבעתי כי הצדדים יהיו רשאים להגיש, תוך יומיים, תמונות של הריצוף בבית התובעים. התובעים הגישו קובץ תמונות צבעוניות של הריצוף בביתם, ואילו הנתבעת לא הגישה תמונות כלשהן.

6. עיינתי בקפידה במכלול החומר שלפניי, ואף שמעתי את עדויות הצדדים במסגרת הדיון. אני סבור כי יש לקבוע, במאזן הסתברויות, כי פניית התובעים למנהל המכירות של הנתבעת לעניין הבדלי הגוון של האריחים החלופיים, בוצעה לאחר התקנת האריחים החלופיים, כפי עמדת הנתבעת. לעניין זה אציין, בין היתר, כי הטענה לפיה הפנייה לנתבעת נעשתה תוך כדי ביצוע עבודות ההתקנה של האריחים, לא נטענה בכתב התביעה והועלתה לראשונה במסגרת הדיון. זאת ועוד: מעדות התובעת 2 עולה כי שלחה לנציג הנתבעת תמונות של האריחים החלופיים תוך כדי ביצוע עבודת הריצוף ועוד לפני השלמתה (ראו פיסקה 3 לעיל). ניתן היה לצפות אפוא, כי אותן תמונות ישקפו את העובדה שעבודות התקנת האריחים טרם הסתיימו. ואולם, בכל התמונות אשר הוצגו או הוגשו לבית המשפט, מוצגים האריחים לאחר השלמת עבודת ההתקנה.

7. נוכח מסקנתי האמורה, אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין עלות הפירוק של האריחים החלופיים והתקנת אריחים אחרים תחתם, ואף אין מקום לחייבה בגין שווי האריחים החלופיים עצמם, וזאת אפילו הייתי יוצא מנקודת הנחה כי נפל באריחים אלה פגם. אסביר.

סעיף 13 (א) לחוק המכר, התשכ"ח-1968, קובע כי "על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו". סעיף 13(ב) לאותו החוק קובע כי "הוסכם על הובלת הממכר, על הקונה לבדוק אותו מיד לאחר שהגיע למקום הייעוד [...]". סעיף 14(א) לחוק קובע כי "על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13(א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר". ואילו סעיף 14(ב) לחוק קובע כי "לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה".

כלומר - חובה היה על התובעים לבדוק את האריחים החלופיים מיד עם קבלתם, ולהודיע לנתבעת על הבדלי הגוון מיד עם גילוי הדבר - והכול עוד טרם התקנת האריחים. משלא עשו כן, אין הם יכולים להסתמך על אי ההתאמה הנוגעת להבדלי הגוון, ככל שהיא קיימת. ומכיוון אחר - העובדה שהתובעים התקינו את האריחים חרף הפגם הנטען, אינה עולה בקנה אחד עם חובת הקטנת הנזק המוטלת עליהם כצדדים לחוזה. כך, שכן טרם ההתקנה ניתן היה לפתור את הפגם על ידי החלפת האריחים החלופיים ותו לא (שווים הכולל של האריחים החלופיים הוערך בדיון בכ-2,500 ₪). ואילו בעקבות ההתקנה, עלות תיקון הנזק גדלה באופן משמעותי - שכן מחד, יש צורך לבצע עבודה של פירוק והרכבה שהוערכה על ידי התובעים בכ-19,000 ₪; ואילו מאידך, לטענת הנתבעת האריחים החלופיים - שכבר הותקנו - איבדו את ערכם (סעיף 23 לכתב ההגנה).

8. התוצאה היא כי התביעה הכספית נדחית במלואה. התובעים יישאו בהוצאות לטובת הנתבעת בסכום של 500 ₪.

חרף התוצאה אליה הגעתי, טוב תעשה הנתבעת אם כמחווה של שירותיות ושל רצון טוב, ונוכח העובדה שאף היא אינה חולקת על קיומם של הבדלי גוון כאלה ואחרים (הגם שאינה סבורה כי מדובר בפגם), תעמוד מאחורי ההצעה שנתנה לתובעים ותספק להם אריחים חדשים במקום האריחים החלופיים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח כסלו תש"פ, 26 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.