1. מונחת לפניי תביעה כספית, ע"ס 8,307 ₪, שעניינה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 24.11.17 (להלן: התאונה) ואשר כתוצאה ממנה, כפי הנטען, גרם רכב הנתבעות נזקים לרכב התובעת, כפי שפורטו בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה.

טענות הצדדים:

1. בכתב התביעה, נטען כי ביום 24.11.17 בכביש אשדוד לכיוון אשקלון, נהגת רכב הנתבעת לא שמרה מרחק כנדרש ועקב כך פגעה בחלקו האחורי של רכב התובעת וגרמה לתאונה.
2. הנתבעות טענו כי ביום 24.11.17 רכבה 'נגע קלות' ברכב התובעת וכי הנזקים הנטענים על ידי התובעת אינם נגרמו על ידי 'המגע הקל ביותר בין הרכבים' כלשון הנתבעות, וכי מקור הנזקים כתוצאה מתאונה ו/או אירוע אחר שאינו קשור למקרה המדובר.

עדות התביעה:

1. התובעת העידה במסגרת חקירה ראשית, כי "...עמדנו בפקק עומד אני מורה לנהיגה הסתכלתי במראה קולטת את הגב' מאחור מגיעה במהירות של 20 קמ"ש ומעלה... נתנו לנו בום מאחור... ירדנו לשוליים היא התעקשה היא מיד הודתה אמרה נכון לא הייתי בסדר..."
2. בחקירתה הנגדית, כאשר עומתה התובעת עם העובדה שהרכב נבדק ע"י שמאי, רק בחלוף 13 חודשים ממועד התאונה, השיבה כי בתחילה לא פנתה לבדוק את הרכב, הואיל וסברה כי לא נגרמו לו נזקים משמעותיים, ורק לאחר שהיה מעורב הרכב באירוע תאונתי נוסף ובעקבותיו נבדק ע"י שמאי, ביקשה חוות דעתו גם ביחס לנזק בחלקו האחורי של הרכב, לאחר שהלה הסב תשומת ליבה לנזקים הקיימים במוקד זה (עמ' 4 ש' 6-9). בהקשר זה העידה, כי רכבה נפגע בתאונת דרכים נוספת, מאוחרת לתאונה נשוא התביעה, ולדבריה "אם לא היתה לי עוד תאונה לא הייתי יודעת" (עמ' 4 ש' 10).
3. לשאלת ב"כ הנתבעות, מדוע לא פנתה התובעת לשמאי, כי "ראיתי שזה פלסטיק הוא חזר לעצמו בעין של אישה. אני ניגשתי אחרי שנה פלוס שראיתי שהפח מקומט. הרכב לא תוקן". וכן העידה כי "גם אם היית מצלם יום אחרי התאונה לא היית רואה כי החזרתי את הפלסטיק במקום...".
4. לכתב התביעה צורף טופס ההודעה לחברת הביטוח מיום התאונה וכך נכתב: "עמדתי בפקק וצד ג' נכנס בי". לא צוין בטופס ההודעה קיומם של נזקים כלשהם.

עדות ההגנה:

1. נהגת רכב הנתבעת העידה בחקירתה הראשית כי "... היה פקק של יום שישי. לא נסענו מהירות של 3,4 קמ"ש. הגב' נסעה לפניי היה פקק באיזה שלב כנראה שהיא עשתה ברקס ואני נגעתי ברכב שלה... נגעתי בה לא הייתה התנגשות לא הייתה מהירות יצאנו מהרכב ראינו שאין כלום... הרכב שלי חלש קטן כלום לא היה אפילו שריטה...".
2. בחקירתה הנגדית, נצמדה נהגת רכב הנתבעת לגרסתה לפיה "לא היה לי נזק ולא לה" (עמ' 5 ש' 21).
3. נהגת רכב הנתבעת פירטה בטופס ההודעה לחברת הביטוח, וכך נכתב: "בתאריך ובמקום הנ"ל עמדתי בפקק תנועה לכיוון אשדוד. בגלל הפקק מהירות של רכבי מסוג סיטרואן C-1 (הדגם הקטן ביותר) היה קרוב ל-0. בשלב מסוים חלק הקדמי של רכבי נגע בחלק האחורי של רכב אחר, לדעתי באיזור לוחית זיהוי. לא היה שום סימן מהנגיעה ברכבים שלנו... לא נגרם שום נזק לרכבה, לא ביצעתי שום תיקון בחלק הקדמי של רכבי...". עם זאת, יצוין כי טופס ההודעה אינו נושא תאריך ולפיכך לא ניתן ללמוד ממנו באיזה מועד נכתבו הדברים.

דיון והכרעה:

1. לאחר שלמדתי את כלל הראיות שהובאו לפניי, שמעתי העדויות ושקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות. ואלו נימוקיי:
2. כבכל הליך בדין האזרחי, גם בהליך שבכותרת חל על התובעת נטל השכנוע, עליה החובה להוכיח את תביעתה זאת בהתאם לכלל "המוציא מחברו, עליו הראיה". על התובעת להוכיח הן את העובדות שבבסיס תביעתה, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעים העולה מאותן עובדות שהוכחו.
3. בענייננו, הנתבעת אינה מכחישה את קרות התאונה ואין מחלוקת כי נהגת הנתבעת פגעה מאחור ברכב התובעת. לפיכך האחריות לתאונה מוטלת על כתפיה באופן בלעדי. המחלוקת הדורשת את הכרעת בית המשפט היא שאלת הנזק אשר נגרם כתוצאה מהתאונה.
4. לאחר בחינתן של הראיות הגעתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את נזקיה; אין חולק, כי בדיקת הרכב ע"י שמאי בוצעה למעלה משנה לאחר האירוע נשוא התביעה וכי במהלך תקופה זו עבר הרכב אירוע תאונתי נוסף. די באמור בכדי לנתק את הקשר הסיבתי שבין אירוע התאונה המתואר בתביעה לבין הנזק המפורט בחוות דעת השמאי. לאמור, מצטרפת העובדה שבטופס ההודעה מטעם התובעת לא צוין כלל כי נגרם נזק לרכב בתאונה. יתרה מכך, גם אם נגרם נזק כלשהו בתאונה, הרי בחירתה של התובעת שלא לבדוק את הרכב ולכמת את נזקיה מיד בסמוך לתאונה נזקפת לחובתה, שעה שבחלוף תקופה ארוכה ולאחר שעבר הרכב תאונה נוספת, כבר לא ניתן לבודדו ולקושרו בקשר סיבתי ישיר לתאונה נשוא התביעה. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כממצא, כי הנזק המפורט בחוות דעת השמאי נגרם בתאונה בה עסקינן.

סוף דבר:

1. אשר על כן, התביעה נדחית.
2. אין צו להוצאות.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ב, 22 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.