1. בפני בקשת הנתבעת והמודיעה לצדדים שלישיים, גרופית ממשק חברה לייזום ופיתוח נדל"ן בע"מ (להלן: "המבקשת") לפטור מתשלום אגרה כפולה. הבקשה הוגשה ביום 27.8.2021,בד בבד עם ההודעה לצדדים שלישיים מטעמה בתיק 6971-12-20.
2. מדובר בהליך בו הוגשה ביום 3.12.2020 תביעת שיבוב על ידי המוסד לביטוח לאומי כנגד המבקשת דכאן לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, בגין גמלאות ששולמו לנפגע, מחמוד ג'ודי (להלן: "הנפגע") בעקבות נזקי גוף שנגרמו לו בשל תאונת עבודה שאירעה ביום 25.7.2016 (להלן: "התאונה"), אשר התנהל מלכתחילה בבית משפט מחוזי בחיפה בפני כב' השופטת אילת דגן (להלן: "תביעת השיבוב").
3. יש לציין כי בהליך אחר שנפתח עוד ביום 28.5.2019 והתנהל מלכתחילה בפני מותב זה הגיש הנפגע בתאונה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף כנגד מעבידתו ונתבעים נוספים (וביניהם המבקשת), זאת בת"א 65813-05-19 (להלן: "התביעה הנזיקית"). בתביעה הנזיקית הגישה המבקשת הודעה לצד שלישי נגד הנתבעות הנוספות (המעבידה ומבטחתה) כבר ביום 28.7.2021 ושילמה אגרה כדין בגין כך.
4. ביוזמת בית המשפט ומטעמי יעילות אוחד הדיון בתביעת השיבוב עם הדיון בתביעה הנזיקית, זאת בהחלטה מיום 25.6.2021. לאחר האיחוד הגישה המבקשת בקשה 19 למתן ארכה למשלוח הודעת צד ג' גם בתביעת השיבוב עד מועד הגשתה בפועל, ויחד עימה הוגשה הבקשה דנן לפטור אותה "מתשלום אגרה כפולה" בגין ההודעה לצדדים שלישיים. הבקשות הועברו לתגובת הצדדים וכן לתגובת המרכז לגביית קנסות.
5. מתגובת המוסד לביטוח לאומי, התובע בתביעת השיבוב, עולה כי הוא מותיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. יתר הצדדים לתיק לא הגישו תגובה מטעמם לבקשה.
6. ביום 24.10.2021 הוגשה תגובת מדינת ישראל – המרכז לגביית קנסות, באמצעות פרקליטות מחוז חיפה אזרחי (להלן: "המדינה"), לאחר שניתנה אורכה להגשתה. יצוין, כי התגובה הוגשה לתיק בית המשפט באופן קטוע, ולכאורה ללא סופו של מסמך התגובה (כך שהתגובה מסתיימת לאחר סעיף 10, וללא שמופיעה בה חתימת ב"כ המדינה). לגופם של דברים מתנגדת המדינה לבקשה. המדינה מפנה בתגובתה להוראות תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"), ובכלל זה להגדרת המונח "הליך" בתקנות, וכן לפסיקה רלוונטית, וטוענת בתגובתה כי לאור העדרה של הוראה המאפשרת מתן פטור או שיקול דעת שיפוטי ליתן פטור מאגרה במקרים כגון המקרה הנדון (של תביעות אשר אוחד הדיון בהן), אין מקום להיעתר לבקשת המבקשת. המדינה מציינת כי הגם שהיוזמה לאיחוד הדיון בתיקים היתה של בית המשפט, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להצדיק מתן פטור, כאשר לא קיימת סמכות ליתן פטור כאמור, ובשים לב לכך שהקופה הציבורית תמצא חסרה באם לא תשולם אגרה בגין ההודעה לצדדים שלישיים שהוגשה בתביעת השיבוב – יש לדחות בקשת המבקשת.
7. המבקשת בתשובתה טענה כי אין רלוונטיות לטענות המדינה בכל הנוגע לזכאות לפטור, שכן לא מבוקש פטור מאגרה, אלא פטור מתשלום אגרה בכפל, ולכן גם טענת המדינה לפיה הקופה הציבורית תימצא חסרה אינה יכולה לעמוד. המבקשת מציינת כי ההחלטה על איחוד הדיון בשתי התביעות התקבלה טרם היתה המבקשת צד להליך בתביעה הנזיקית (עובר לתיקון כתב התביעה באותו הליך) ומכאן שדעתה בהתייחס לאיחוד הדיון לא נשמעה. לטענת המבקשת העובדה כי במקרה הנדון לא הוגשו התביעה הנזיקית ותביעת השיבוב בהליך אחד נעוצה בשיקולי התובעים בשני ההליכים, ואולם משאוחד הדיון בהליכים ובשל כך ייחסך זמן שיפוטי ניכר – יש לראות את שתי התביעות כהליך אחד, ומשכך אין מקום שתשולם אגרה בכפל בגין ההודעה לצדדים שלישיים שהוגשה על ידי המבקשת בשני ההליכים.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל, וכך אני מורה.

לעניין מהותה של האגרה, ציין בית המשפט כב' סגן הנשיא (כתוארו אז) השופט שפירא, במסגרת ת"א 732/01 תולי ואח' חיפה כימיקלים בע"מ ואח' (1.2.2017), את הדברים הבאים:

""אגרה" היא תשלום המוטל בזיקה למשאב ציבורי או שירות מסוים הניתנים בגינה, זאת להבדיל מ"מס" שאין כנגדו תמורה ישירה [ראו: רע"א 2701/97‏ מדינת ישראל נ' צ'רטוק, פ''ד נו(2) 876, 881; בג"ץ 2651/09 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הפנים, [פורסם בנבו] פסקה 2 לפסק-דינו של השופט א' לוי (15.6.2011)]. משמעות זיקה זו היא כי אלמלא מתן השירות, הנישום לא היה משלם את האגרה, ואלמלא התשלום – הוא לא היה מקבל את השירות [ראו: ע"א 154/83 שופרסל בע"מ נ' איגוד ערים אזור רמת-גן, בני-ברק וגבעתיים, פ"ד לז(4) 403, 407 (1983)]. עם זאת, בשונה מ"מחיר", אין הכרח כי שיעור האגרה ישקף את שווי השירות או המשאב הציבורי שבגינו היא מוטלת [ראו: ע"א 706/71 וילנר נ' ראש העיר, חברי המועצה ותושבי ראשון-לציון, פ"ד כז(1) 160, 166 (1972); בג"ץ 202/68 בן-זאב נ' שר הדואר, פ"ד כב(2) 398, 399 (1968); בג"ץ 2651/09 הנ"ל, פסקאות 3-2 לפסק-דינו של השופט א' לוי]. כן, התמורה אינה חייבת להיות ישירה, אלא יכולה להיות גם עקיפה [ראו: ע"א 1600/08 ‏מקסימדיה פרסום חוצות בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו [פורסם בנבו] (18.8.2011) פסקה 21 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן]. ההבחנה המקובלת בקרב המלומדים ובפסיקתו של בית-משפט העליון בין "אגרה" ל"מחיר" היא כי בעוד ש"אגרה" עשויה לכלול רכיב של מס או סובסידיה, הרי שה"מחיר" הינו בגדר תשלום תמורת ערך השירות [ראו: ע"א 706/71 הנ"ל, בעמ' 166; ע"א 474/89 קריב נ' רשות השידור פ''ד מו(3) 374בעמ' 377; רע"א 2701/97‏ הנ"ל, בעמ' 881].

כך גם אגרת המשפט הנגבית כתנאי לקבלת שירות ממערכת בתי המשפט ואולם אינה אמורה לשקף את עלות השירות המשפטי שניתן [ראו: רע"א 7031/12 שערי צדק המרכז הרפואי נ' פלונית [פורסם בנבו] (23.10.2013); ע"א 10537/03 מדינת ישראל נ' יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ פ"ד נ"ט(1) 642 (2004); רע"א 3640/15 ISRAEL BIO-ENGINEERING PROJECT נ' מדינת ישראל - היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (12.10.2015)]."

ובהמשך –

"מעבר למימון עבודת המערכת המשפטית, מטרת האגרה הנגבית היא לידע את הצד הפונה לבית המשפט כי להתדיינות יש מחיר. זאת כדי לגרום להפעלת שיקול דעת בטרם פניה לבית משפט. יודגש כי המחיר שמשלם הציבור עבור התדיינות של פרט זה או אחר אינו רק מחיר כלכלי של עלות המערכת, אלא גם מחיר חברתי. המשאב השיפוטי, הן במספר שופטים וימי שיפוט, הן בעבודת מערך התמיכה בשופט והן בקיומם של אולמות משפט, מוגבל. כאשר המשאבים מוגבלים - דיון בעניינו של האחד בא על חשבון דיון בעניינו של האחר(אין צורך לומר כי גם המשאבים שהוקצו להכרעה בתביעות אלו בא על חשבון רבים אחרים שנזקקו לעזרתו של בית המשפט). לכן מפעילה מערכת המשפט תמריץ כלכלי, בדמות האגרה, שמטרתו, בין היתר, להבהיר לכל הפונה לבית המשפט כי להליך יש עלות וכי עליו לשקול את פנייתו, על כל ההשלכות הצפויות."

1. אני סבורה שבנתונים של המקרה הנדון, אין המדובר בעתירה לקבלת פטור מאגרה. המבקשת טוענת כי אין היא מבקשת פטור מתשלום אגרה, כי אם האחדה של החיוב בתשלום האגרה בגין ההודעה לצדדים שלישיים, אשר הוגשה בשני התיקים שאוחדו ביוזמת בית המשפט. זאת מכיוון שמדובר בפועל בהודעות לצדדים שלישיים בעילות דומות או זהות, כאשר רק החלטת האיחוד שניתנה ביוזמת בית המשפט ובטרם הייתה המבקשת צד לתביעת השיבוב, חייבה אותה להגיש מטעמי זהירות בקשה להגשת הודעה לצד ג', גם בתביעת השיבוב. בפועל מדובר בבקשה לראות בהודעה לצד ג' שהוגשה בתביעה הנזיקית כחלה גם בתביעת השיבוב, ולא בהגשת הודעה נפרדת ושונה לצדדים שלישיים.
2. בפסיקה אליה הופניתי על ידי ב"כ המדינה נדונו בקשות במסגרתן התבקש בית המשפט לראות בתביעות שאוחד הדיון בהן כהליך אחד לצורכי חישוב אגרה, ובקשות מעין אלו נדחו. אפנה לת"א 732/01 תולי ואח' חיפה כימיקלים בע"מ ואח' (1.2.2017), ממנה הובאו הציטוטים לעיל, שם ציין בית המשפט כדלקמן:

"בענייננו אין מדובר בתביעות קבוצתיות אלא בצבר של תביעות פרטניות שהדיון בהן אוחד למען היעילות. עם זאת, כל תביעה ותביעה וכל תובע ותובע עמדו בפני עצמם במובן זה שלכל תובע היו נסיבותיו וגורמי מחלתו."

...

"יודגש כי העובדה שבית המשפט פעל לייעול הדיון בדרך של איחוד הדיון בשבע התביעות אינה מהווה עילה לפטור מתשלום אגרה, לא בהתאם לתקנות ולא בשים לב למהותה של האגרה וההיגיון שבבסיס החיוב באגרה."

עוד אפנה להחלטה בת"א (מחוזי-ב"ש) 1070/07 לדני נ' מועצה מקומית תעשייתית רמת חובב ואח' (10.5.2015), להלן: "עניין לדני", שם נדחו בקשות לאיחוד תשלום האגרה בגין תביעות שהדיון בהן אוחד, ובעניין לדני ציין בית המשפט (כב' סגנית הנשיא (כתוארה אז) השופטת דברת), כדלקמן:

"נקודת המוצא לדיון בתשלום אגרה שמלכתחילה קיימת חובה לשלם אגרה עבור כל הליך המוגש לבית המשפט, זאת על פי תקנה 2(א) לתקנות האגרות לפיה "המביא הליך לבית המשפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבוע בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין". על מנת שלא לשלם אגרה עבור כל הליך בו נקטו, היה על המבקשים להצביע על הוראה הפוטרת אותם מתשלום זה. דא עקא, שהמבקשים לא הצביעו על כל חקיקה או פסיקה אשר תומכת בעמדתם בדבר מתן הפטור..."

1. אלא, שבשונה מהמקרים שנדונו בהחלטות שהובאו לעיל, במקרה הנדון אין עסקינן במצב בו תביעות של מספר תובעים שונים שעניינן דומה אך נוגע למסכת עובדתית שונה עבור כל אחד ואחד מהתובעים, אוחדו ונדונו במשותף, וכלל התובעים מבקשים להורות על תשלום אגרה כאילו הוגשה מלכתחילה תביעה יחידה.
2. במקרה הנדון הוגשו תביעת הנזיקין ותביעת השיבוב, אשר יסודן באותה מסכת עובדתית ובאותו מקרה נזיקי שאירע לנפגע, כשתי תביעות נפרדות, משיקולים כאלו או אחרים. על מנת להביא לייעול הדיון וחיסכון של זמן שיפוטי (כמו גם על מנת למנוע האפשרות כי תינתנה הכרעות סותרות בשני ההליכים) – הורה בית המשפט על איחוד הדיון בשני התיקים, מיוזמתו. ברי, כי באותה מידה, ניתן היה להורות על צירוף המוסד לביטוח לאומי כתובע נוסף בתביעה הנזיקית, ובכך להשיג את אותה תוצאה של ייעול – מבלי שתעמוד על הפרק המחלוקת הנוכחית שסומכת על ההחלטה בדבר איחוד הדיון בתיקים. משכך נוצר צורך בפועל לקבוע כי ההודעה לצד שלישי שהוגשה בתביעה הנזיקית בלבד תחול גם בתביעת השיבוב, והדבר נעשה בדרך של הגשה מחדש של ההודעה לצד שלישי. בפועל אין עסקינן בהליך נפרד שאוחד.
3. יתרה מכך, אין דומה בעיניי המקרה שבו מספר תובעים שונים מגישים תביעות בגין עילות נזיקיות דומות כלפי נתבעות זהות, כל אחד על יסוד נזקיו הנטענים (והשונים) וטענותיו העובדתיות והרפואיות השונות, והדיון בתביעות אלו מאוחד לצורכי ייעול, לבין המקרה בו תביעה נזיקית ותביעת שיבוב אשר סומכות על אותה מסכת עובדתית זהה (אך כמובן על עילות משפטיות שונות) והוגשו בנפרד, מאוחדות לצורכי ייעול.
4. בנוסף, בשונה מהמקרים שהובאו לעיל, במקרה הנדון עסקינן בחיובה של המבקשת שהינה נתבעת בשני ההליכים, באגרה בגין הגשת הודעה לצדדים שלישיים, להבדיל מההחלטות שהובאו לעיל שעניינן היה בבקשות של תובעים (שאין כל ספק שלהם היתה שליטה בכל הנוגע לבחירה להגיש את התביעות כהליך נפרד להבדיל מהגשת הליך משותף אחד). במקרה הנדון, למבקשת לא היתה כל שליטה על הבחירה להגיש את שתי התביעות בהליך נפרד, והיא אף לא היתה צד לתביעה הנזיקית במועד ההחלטה על איחוד הדיון בתיקים (עובר לתיקון כתב התביעה בתביעה הנזיקית).

אני סבורה כי מאחר ושתי ההודעות לצדדים שלישיים זהות במהותן (שכן בשני ההליכים המבקשת הינה נתבעת המעלה טענות כשולחת הודעה לצדדים שלישיים כנגד נתבעות אחרות), יש לראות בהודעות שהגישה המבקשת כהודעה לצדדים שלישיים יחידה – מבחינה מהותית, אשר הוגשה בהליך המאוחד. בפועל מדובר לא בהגשת הודעת צד שלישי מחדש אלא בבקשה לראות בהודעת צד ג' שהוגשה בתביעה הנזיקית כחלה גם בתביעת השיבוב. כך ברי, שאין הצדקה במקרה דנן להטיל חיוב אגרה כפול על הודעה לצדדים שלישיים. במיוחד שמדובר בבקשה להגשת הודעה לצד שלישי בתביעת השיבוב שהוגשה למען הסדר הטוב על ידי המבקשת כמסמך נפרד בשני התיקים. כלומר, יש לראות בנסיבות המקרה את המבקשת כמי שהגישה הודעה לצדדים שלישיים בהליך המאוחד, ולמען הסדר הטוב בחרה להגיש את ההודעה בנפרד בכל אחד מהתיקים, ולא לראותה כמי שהגישה שתי הודעות נפרדות לצדדים שלישיים המצדיקות חיוב באגרה בגין כל אחת מהן במובחן. לכן, צודקת המבקשת בטענתה כי אין רלוונטיות לטענות בדבר העדר בסיס חוקי או הסמכה למתן פטור, שכן לאחר איחוד הדיון בשני התיקים (שהיה ניתן ממילא לנהל כתביעה יחידה כמפורט לעיל) – מבחינת המבקשת כנתבעת יש לראות בהליך המאוחד כהליך יחיד, ובהתאם יש לראות בהודעות לצדדים שלישיים שהוגשו לשני התיקים כהודעה אחת בהליך המאוחד.

1. משכך, דין הבקשה להתקבל.
2. בנסיבות העניין ולאור המחלוקת הלגיטימית אין צו להוצאות.
3. אני פוטרת מתשלום האגרה בגין ההודעה לצד שלישי שהוגשה בתביעת השיבוב.

ניתנה היום, ד' טבת תשפ"ב, 08 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.