1. בתיק זה הגיש התובע תביעה קטנה לפיצוי בגין ליקויי בנייה שהתקיימו, לטענתו, בדירה אותה רכש מן הנתבעת, ושלא תוקנו. לכתב התביעה צורפה חוות דעת מטעם התובע, על פיה שווי הליקויים עומד על סך של כ – 93,000 ₪ והוא העמיד את תביעתו על סך של 33,900 ₪, על מנת להגישה כתביעה קטנה.

הנתבעת הכחישה את הליקויים הנטענים, וטענה כי רבים מהם מקורם בעבודות שיפוץ שבוצעו ע"י התובע או מי מטעמו לאחר קבלת הדירה. הנתבעת הטעימה, כי עפ"י בדיקת גורמי המקצוע מטעמה, עלות תיקון הליקויים 5,720 ₪.

1. בדיון שהתקיים ביום 21.11.2019 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט, כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר יבדוק את הליקויים הקיימים בדירת התובע ואת עלות תיקונם, וחוות דעתו תהא מכרעת.

עוד הוסכם, כי ככל שעלות תיקוני הרטיבות תעלה על סך של 2,000 ₪, תבצע הנתבעת את תיקוני הרטיבות בעצמה, וכנגד זאת יקוזז מסכום חוות הדעת סך של 2,000 ₪.

הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה ומונה המהנדס שמחה פלדמן כמומחה מטעם בית המשפט.

1. ביום 13.1.2020 הוגשה לתיק חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

בחוות דעתו, ציין המומחה, לגבי חלק מהליקויים הנטענים, כי לא איתר כלל ליקוי; לגבי חלק מן הליקויים כי לא ניתן לראותם כי מיקומם נסתר או שלא ניתן לבדוק אותם; ולגבי חלק מן הליקויים נקבע כי הם לא נזכרים בדו"ח הליקויים שנערך בטופס מסירת הדירה.

המומחה אמד את עלות התיקונים בהם הכיר בסך של 17,550 ₪ בתוספת מע"מ, מתוכם 2,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין ליקויי רטיבות (סעיף 14ב לחוות הדעת).

1. התובע העלה טענות שונות לגבי חוות דעת, ואף ביקש לפסול אותה.

בהחלטה מיום 19.1.2020 דחיתי את בקשת התובע לפסול את חוות הדעת, והפניתי את התובע למיצוי הליך ההבהרות. ביום 11.3.2020 התקבלה התייחסות המומחה לעניינים שעליהם הלין התובע. יוער, כי אכן מרבית טענות התובע נוסח בדרך של טענות ולא בדרך של שאלות הבהרה ולפיכך, בעיקרו של דבר, חזר המומחה על הקביעות שפורטו במסגרת חוות הדעת.

בהחלטה מיום 11.3.2020 הפניתי את תשומת לב הצדדים כי עפ"י הסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של החלטה חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט תכריע את התיק. לפיכך, התבקשו הצדדים להבהיר אם לשיטתם ניתן ליתן פסק דין על יסוד החומר הקיים בתיק או שמא מבוקש להגיש סיכומים.

ביום 5.4.2020 הודיעה הנתבעת כי היא מסכימה למתן פסק דין על סמך החומר הקיים בתיק.

התובע הגיש סיכומים מטעמו ובמסגרתם פירט את טענותיו ביחס לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (לטענות שהעלה התובע בשלבים מוקדמים יותר, ונזנחו בסיכומים, אין בדעתי להידרש, כמתחייב גם מן העובדה שסוכם כי חוות הדעת תהא מכרעת).

1. במרבית טענות התובע ביחס לעבודת המומחה שמונה מטעם בית המשפט וחוות דעתו לא מצאתי ממש.

כך, התובע טען כי על המומחה היה לבדוק את כלל הליקויים ולא רק את אלו שפורטו בחוות הדעת שהגיש מטעמו, ואולם ברי, כי במסגרת התביעה ניתן לכלול ולהתייחס אך ורק לטענות שהועלו ע"י התובע בכתב תביעתו, אשר בכל הנוגע לליקויים התבססה על חוות הדעת, כך שלא ניתן היה לפסוק לתובע פיצוי בגין ליקויים שלא נטענו בכתב התביעה ובהתאמה לא היה מקום שהמומחה יידרש להם. על כך אוסיף, כי ממילא התובע לא העלה טענה קונקרטית כי קיימים ליקויים נוספים אשר המומחה התבקש על ידו להתייחס אליהם ולא עשה כן.

בכל הנוגע לטענות התובע ביחס להקמת המחיצות החסרות (סעיפים 1.15 + 11.1) – התובע לא הוכיח, כי הנתבעת התחייבה להקים לו מחיצות על חשבונה, וכפי שצויין בצדק, בהתאם להסכם רכש את הדירה במצבה AS IS. העובדה שהנתבעת הגיעה להסכמות עם דייר אחר להקמת המחיצות, ודאי אינה מהווה ראייה לכך שהיה זה מחובתה עפ"י ההסכם להקים את קירות הגבס, בפרט כאשר לא הוצג ההסכם שהיה עם אותו דייר.

1. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לטענות התובע ביחס להוספת נקודת הכיור בגג.

בעניין זה קיימת התחייבות חוזית מפורשת של הנתבעת להתקין לתובע על חשבונה נקודת גז ונקודת כיור במרפסת הגג (ראו מסמך "תוספת למפרט הטכני" שצורך כנספח ד' לכתב התביעה וחתום ע"י הצדדים). אין חולק, כי נקודת הכיור לא הותקנה.

המומחה מטעם בית המשפט דחה את טענות התובע בעניין זה, תוך הסתמכות על מסמך שהוצג לו מטעם הנתבעת, המלמד על כך שנקודת כיור זו לא אושרה ע"י המתכנן.

כפי שציין התובע בצדק, במחלוקת שנפלה בין הצדדים בעניין זה, אין מדובר בעניין שבמומחיות, אלא בסוגיה משפטית, שהיא בתחום מומחיותו של בית המשפט.

1. בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי "בהתאם להוראות הנספח למפרט הטכני, ביצוע השינויים כפוף לאישור יועציה המקצועיים של הנתבעת. בהתאם להנחיית יועץ האינסטלציה לא ניתן היה לבצע ניקוז תקני לביוב ומשכן, לא בוצעה הכנה לכיור" (ראו סעיף 15.7.3 לכתב ההגנה). ואולם, עיון בהוראות הנספח הרלוונטי, שצורף כאמור כנספח ד' לכתב התביעה, מלמד כי נקבע שם כי נקודת הכיור תותקן "במקום שנקבע/יקבע ע"י היועצים המקצועיים של המוכר". לשון אחר, בניגוד לטענת הנתבעת, עצם התקנת נקודת הכיור לא הייתה מותנית באישור היועצים המקצועיים, אלא מיקומה.

במצב דברים זה, אינני סבורה כי העובדה שהנתבעת הציגה אישור המלמד על כך שהמתכנן מטעמה לא אישר הקמתה של נקודה זו (האישור עצמו לא צורף לכתב ההגנה והוצג, כנראה, רק למומחה), פוטרת אותה מקיום התחייבותה החוזית לספק נקודה זו, ולמצער לשלם לתובע את שווייה.

מכיוון שהמומחה מטעם בית המשפט לא התייחס לעלות ביצוע נקודה זו, וגם הנתבעת לא הציגה כל עלות חלופית לרכיב זה, אין מנוס מלקבוע את עלותו בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם התובע, בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ וסה"כ 5,850 ₪.

1. עוד יש לציין, כי כמפורט לעיל, הוסכם בין הצדדים, כי ככל שעלות תיקוני הרטיבות תעלה על סך של 2,000 ₪, תבצע הנתבעת את תיקוני הרטיבות בעצמה, וכנגד זאת יקוזז מסכום חוות הדעת סך של 2,000 ₪. מכיוון שהסכום שנפסק על ידי המומחה ברכיב זה – 2,500 ₪ - עולה על 2,000 ₪, הרי שבהתאם להסכמת הצדדים, יש ליתן צו עשה לביצוע תיקוני ליקויי הרטיבות ע"י הנתבעת, כפוף לקיזוז סך של 2,000 ₪ מסכום חוות הדעת.
2. העולה מן המקובץ, אני מורה כדלקמן:
3. ניתן בזאת צו עשה המורה לנתבעת לבצע את התיקונים הנדרשים לצורך הסרת ליקויי הרטיבות בדירת התובע, בהתאם לחוות הדעת.

הנתבעת תתאם עם התובע, בתוך 14 יום מהיום, מועד לביצוע תיקונים אלו, והם יבוצעו בתוך 30 יום לאחר מכן.

1. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את עלות תיקון הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (17,550 ₪), בניכוי סך של 2,000 ₪ (15,550 ₪) ובתוספת מע"מ – סה"כ 18,193.5 ₪.
2. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,850 ₪ (כולל מע"מ) בגין נקודת הכיור החסרה במרפסת הגג.
3. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את חלקו בשכר ששולם למומחה מטעם בית המשפט.

הסכומים המפורטים לעיל ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין הן בדואר אלקטרוני והן עפ"י הכתובות המפורטות בכתבי הטענות.

ניתנה היום, ח' סיוון תש"פ, 31 מאי 2020, בהעדר הצדדים.