1. לפני תביעה אשר הוגשה בדרך של המרצת פתיחה לביטול פסק בורר (VOID) שניתן ע"י הבורר עו"ד דורון אריאל (להלן: "הבורר") ביום 8/4/19 (להלן: "פסק הבורר") ולחילופין ביטול פסק בורר לרבות בעילות הביטול לפי ס"ק 24(2) ו- 24(3) לחוק הבוררות.

רקע

1. המבקש התקשר עם המשיבה בהסכם שיתוף במקרקעין משנת 2014 לרכישת זכויות בשתי דירות במסגרת קבוצת רכישה בנתיבות ושילם מהונו העצמי סך של 510,000 ₪. בשנת 2017 קיבל המבקש דרישה לשלם את יתרת התשלום מההון העצמי, עד להשלמת 50% מעלות הדירות ובשל חלוף הזמן ממועד הרכישה וחששו לאור פרשת "ענבל אור " כדבריו, דרש מהמשיבה כתנאי לתשלום- הבהרות , בין היתר, בנוגע להתקדמות הפרויקט. לטענתו משלא נענה גבר חששו ביחס לפרויקט ולפיכך נמנע מביצוע התשלום האמור.
2. ביום 24/10/18, התקבל אצל המבקש מכתב התראה מב"כ קבוצת הרכישה, לפיו נדרש המבקש לשלם לאלתר את יתרת התמורה שאם לא כן ינקטו נגדו הליכים משפטיים ובתגובה למכתב זה, כתב המבקש במכתבו אל ב"כ קבוצת הרכישה מיום 28/11/18 כי הוא מוכן לשלם את חלקו באופן מיידי, תוך שהוא מבקש שוב הבהרות לגבי התקדמות הפרויקט.
3. במכתב מיום 2/12/18 השיב ב"כ המשיבה למבקש ובין היתר פרט במכתבו את הסכומים אותם נדרש המבקש בגין אי תשלום במועד. משלא שולמו הסכומים האמורים, הגישה המשיבה כנגד המבקש תביעה בפני בורר אשר מונה לצורך בירור הסכסוך, במסגרתו עתרה להורות על ביטול הסכם השיתוף עם המבקש ולאשר לחברת הניהול למכור את זכויותיו בדירות לצד ג', לחייב את המבקש בפיצוי מוסכם בסך 200,000 ₪ ולחייב את המבקש בשכ"ט עו"ד והוצאות הליך הבוררות בסך 50,000 ₪.
4. בפסק הבורר, אשר מפרט את כל השתלשלות ההליכים בפני הבורר מיום הגשת כתב התביעה ועד למתן פסק הדין, דן הבורר בין היתר בסמכותו לשמש כבורר בהליך שבין הצדדים ופסק כי המבקש הפר באופן יסודי את הוראות הסכם השיתוף ועל כן בהתאם להוראת סעיף 14.6 להסכם השיתוף, רשאית המשיבה לפעול בכל הנוגע לדירות שהוקנו לו ולבטל את הסכם השיתוף עימו. כן חויב המבקש לשלם למשיבה פיצוי מוסכם בסך של 100,000 ₪ בגין שתי הדירות שרכש ולשלם את שכר טרחת הבורר במלואו. בנוסף חויב בתשלום הוצאות משפט המשיבה ושכר טרחת עו"ד בסכום 25,000 ₪, הכל בתוך 7 ימים ממועד פסק הדין. כן נפסק כי ככל שיפקיד המבקש את מלוא ההון העצמי הנדרש ממנו בתוך 7 ימים ממועד פסק הדין, לא תימכרנה זכויותיו בדירות לצד ג' וסך הסכומים שנפסקו בפסק הדין יעמדו בסכום כולל בסך- 100,000 ₪ שישולמו למשיבה בנוסף לדרישת ההשלמה ליתרת סכום ההון העצמי.
5. ביום 4/11/19 התקיים דיון במעמד הצדדים והוגשו סיכומים בכתב.

טענות המבקש בתמצית

1. מינויו החד צדדי של הבורר ע"י המשיבה כבעלת דין, שלל כל אמון בו מצד המבקש, במיוחד בהינתן כי הבורר כפה עצמו על המבקש למרות אי הבעת האמון בו ודרישת המבקש מפורשות, שלא לקיים את הבוררות בנסיבות שהתבררו.
2. הבורר ועו"ד גרינשטיין סיכמו באופן חד צדדי את מינוי הבורר ובניגוד לסעיף 17.1 להסכם הניהול.
3. במהלך הליך הבוררות, לא נחשפו לפני המבקש מסמכים מהותיים ומכתבים שהועברו בין הצדדים, בין היתר, מסמכי המינוי ועובדות מינוי הבורר, זאת בניגוד לחובת הגילוי החלה על הצדדים בהליך הבוררות.
4. עו"ד ליבוביץ משמש כיועמ"ש וכנאמן של קבוצת הרכישה החב בחובת נאמנות כלפי המבקש והוא אמור לקבוע את זהות הבורר ואולם מתוכנה של הודעת חב' הניהול (נ' 17 לתגובה לבקשה) עולה כי חברת הניהול החליטה ומינתה את הבורר ולא עו"ד ליבוביץ, עובדה שהוסתרה. מכאן לטענתו, ניתן להסיק כי בין עו"ד גרינשטיין לבורר היו יחסי ודפוסי עבודה מכח היכרות קודמת עת ייצג את המשיבה בפני הבורר בהליך קודם והבורר לא חשף זאת על אף שנשאל על ידי ב"כ המבקש.
5. על פי הסכם השיתוף, זהות המומחה צריכה היתה להיקבע על ידי 2 גורמים, האחד, עו"ד ליבוביץ והשני חברת הניהול ואולם בפועל התברר כי עו"ד ליבוביץ משמש גם כעו"ד ונאמן של הקבוצה וגם בעלים של חברת הניהול ומשכך הרי שמינוי הבורר בוצע על ידי גורם אחד בלבד ואין בעובדה כי חברי הקבוצה חתמו בהסכם השיתוף כי הם מודעים לעובדה זו, כדי להושיע, שכן סעיף זה בהסכם (3.18.3) נועד למנוע תביעות בגין ניגוד עניינים נגד עו"ד ליבוביץ ו/או חברת הניהול ולא לאיין את ס' 17.1 לחוזה.
6. המבקש העלה טענתו בדבר חוסר סמכות הבורר כבר במייל מיום 21/3/19, בו התבקש הבורר להפסיק את הליך הבוררות עד לקבלת תשובות לשאלות שהפנה אליו המבקש ואף נתן החלטה ביום 26/3/19 בסוגיית סמכותו על אף שאין לו סמכות לדון בשאלה זו.
7. בהחלטה מיום 26/3/19 נקבע מועד סופי להגשת כתב הגנה ליום 14/4/19 ואולם כבר ביום 8/4/19 פרסם הבורר את פסק הדין, דבר המצביע על חוסר האמון בבורר.
8. המבקש נמנע מלהופיע בפני הבורר, שכן עצם התייצבותו בפניו היתה מקנה לבורר סמכות.
9. המבקש הגיש את בקשתו לביטול פסק הבורר בתוך 45 יום ובהתאם לתקנות ואין מדובר בבקשה תיאורטית שכן בכוונת המבקש לפנות לביהמ"ש המחוזי כדי לבטל את חוזי המכר עם צדדי ג'.

טענות המשיבה בתמצית

1. המבקש לא הצליח להרים את הרף הגבוה הנדרש לשם ביטול פסק בוררות.
2. הבורר מונה כדין ובהתאם להסכם השיתוף עליו חתם המבקש עצמו וזאת בהסכמה בין חברת הניהול לבין עורך הדין, כקבוע בהסכם.
3. לב"כ המשיבה ולבורר אין היכרות מוקדמת והמבקש לא הצביע על היכרות שכזו. ההיכרות שבין הבורר לבין ב"כ המשיבה מבוססת על בוררויות אחרות שהתנהלו בפני הבורר ובאין בכך כדי לפסול את הבורר בעניינו של המבקש.
4. טענות המבקש אינן מבססות חשש למשוא פנים, אלא לכל היותר אי שביעות רצון מעצם קיומו של הליך בוררות שאין בו כדי לבסס עילת פסלות.
5. המבקש לא פנה לבית המשפט במועד שנודע לו על עילת הפסלות, בבקשה להעביר את הבורר מתפקידו בעת קיום הבוררות והעלה טענה זו לראשונה בהליך זה ועל כן הוא מושתק מלהעלות טענותיו כעת, לרבות בגין חוסר תום לב ומניעות. מינוי הבורר נעשה על פי הוראות, בהסכמת חברת הניהול ועו"ד ליבוביץ.
6. התערבות שיפוטית בפסק בוררות הינה צרה ומוגבלת ויש לפרש באופן דווקני ומצומצם את העילות שהוגדרו בסעיף 24 לחוק הבוררות.
7. יש לדחות את העתירה הן בשל העובדה שהבורר מונה כדין והן בשל העובדה כי פסק הדין של הבורר לא גרם לעיוות דין, אלא הביא לידי פתרון את העובדה כי המבקש סרב לשלם את חובו ומשכך יש לדחות את הבקשה בהתאם לסעיף 26(א) לחוק הבוררות.
8. פסק הבורר כתוב ומנומק, במסגרתו אף ניתנה למבקש אפשרות להסדיר את חובותיו ועל כן ברי כי לא נגרם למבקש כל עיוות דין, אלא התנהל הליך בוררות תקין.
9. טענות המבקש כי פסק הדין של הבורר נכתב מראש, הופרכו הלכה למעשה בתגובת הבורר ובהחלטות בית משפט מיום 26/11/19 ומיום 1/12/19.
10. קבוצת הרכישה היתה חייבת למצות את ההליך עם חבר המפר את הוראות הקבוצה, המבקש, שכן אי ביצוע התשלום על ידי המבקש והעברת המחאות חסרות כיסוי, פגעו אנושות ביתר 120 חברי קבוצת הרכישה.

דיון

1. על בית המשפט הנדרש לבקשה לביטול פסק בוררות, לבחון האם מתקיימת עילת ביטול מ- 10 העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות. עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, מהוות רשימה סגורה, הן אינן בוחנות את תוכנו של פסק בוררות ואת שיקוליו של הבורר, אלא רק מאפשרות בדיקת תקינותו של הליך הבוררות במסגרת המוסכם בין בעלי הדין. יודגש, כי בהתאם לסעיף 26 (א) לחוק הבוררות, בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול, על אף קיומה של אחת העילות שבסעיף 24, אם הוא סבור שלא נגרם עיוות דין.
2. הגישה הרווחת בפסיקת בתי המשפט הינה לפרש בזהירות רבה, על דרך הפרשנות הדווקנית והמצמצמת, את תחולת עילות הביטול שבחוק הבוררות, מתוך מגמה להימנע מהתערבות בפסק הבוררות, וליתן, ככל האפשר, תוקף לפסק הבורר ולא לבטלו. (ע"א 823/87 דניה סיקוס חברה לבנייה נ' ס.ע. רינגל בע"מ, פ"ד מב (4), 605, עמ' 612 – 613 ; רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז (6) 605, 616-617; רע"א 8941/06 עירית חיפה ואח' נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ (2009) ; ס' אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך ב' עמ' 986 (מהדורה רביעית- 2005) (להלן: "בוררות – דין ונוהל")).
3. בענייננו, עותר המבקש לבטל את פסק הבוררות בהתאם לסעיפים 24(2) ו-24(3) לחוק הבוררות, שזה לשונם:

בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

(2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין;

(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;

1. טענת חוסר סמכות כמו גם טענת מינוי בורר שלא כדין, מהוות עילה לבקשה לביטול פסק הבוררות מכח סעיפים 24(2) ו - 24(3) לחוק הבוררות, בקשה אותה יש להגיש במועדים הקבועים בחוק הבוררות.
2. הלכה היא כי טענה בדבר הפרת חובת האמון המוטלת על בורר ובקשה להעברת בורר מתפקידו, כמו גם טענה לביטול פסק בוררות מכח עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(2) לחוק הבוררות, מציבה מבחן אובייקטיבי הדורש הוכחת חשש ממשי למשוא פנים (ראה לעניין זה רע"א 6115/13, שפיר הנדסה אזרחית וימית נ' שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ [פורסם בנבו] (22.10.2013)). בענייננו – אקדים ואומר כי איני סבור כי עלה בידי המבקש להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים באופן המהווה הפרת חובת הנאמנות של הבורר ומקים עילה לביטול פסק הבוררות מכח סעיף 24 (2) לחוק.
3. חריגה מסמכות נמדדת לפי היקף העניינים שנמסרו להכרעת הבורר. אם ימצא כי הבורר הכריע בעניין שלא נמסר להכרעתו, אזי הוא חרג מסמכותו. דוגמא לכך היא כאשר הבורר פסק לתובע סעד שלא נתבקש לפסוק (ע"א 5248/94 מדינת ישראל נ' קיבוץ עין גב, פורסם בנבו).
4. בענייננו, גבולות המחלוקת הוגדרו, הסעד שנתבע פורש וההכרעה שבפסק הבוררות לא חרגה מגבולות הסכסוך.

מן הכלל אל הפרט

1. המבקש נמנה על קבוצת אנשים אשר התקשרו בהסכם שיתוף כקבוצת רכישה, לצורך רכישת קרקע עליה יקימו יחידות דיור בבניה עצמית, כאשר בסופו של התהליך כל יחיד מקבל יחידת המגורים כפי חלקו בכלל הפרויקט. קבוצת הרכישה מונה מספר חברים אשר לא בהכרח הם בעלי ידע ומומחיות בתחום הנדל"ן. מי שלרוב יוזם את גיבוש חברי הקבוצה ומבצע את הפעולות בשם הקבוצה בתמורה לשכר טרחה, הוא הגורם המארגן- חברת הניהול.
2. הרציונל העומד בבסיס הצטרפות לקבוצת רכישה כאמור הינו הציפיה כי בדרך זו עשוי להתקבל בידי חבריה יתרון כספי בכך שהעלות אשר תשולם עבור רכישת הקרקע בצירוף עלות ההקמה – תפחת ממחיר הדירה, לו נרכשה מקבלן המתחייב למסרה כשבנייתה הושלמה.
3. בעוד שחברה יזמית נוטלת על עצמה מכוח החוזה והדין, את כל הסיכון שבפעולות הדרושות כדי לעמוד בהתחייבויות שונות ובעיקר מסירת הדירה על מאפייניה השונים כפי שנקבעו ובמחיר ובמועד שנקבע, הרי בקבוצת רכישה אין גורם שמתחייב לעמוד בתנאים הנ"ל כלפי המשתתפים.
4. קבוצת רכישה רוכשת בעצמה את הקרקע ובונה עליה את הדירות בבניה עצמית, כאשר האחריות למימוש הפרויקט, מונחת על כתפי כל אחד ואחד מחברי הקבוצה אשר לצורך כך מתקשרים בעל פי רוב הסכם שיתוף במקרקעין לצורך רכישת הקרקע ובהסכם ניהול לצורך ניהול פרויקט הבניה. הסכמים אלה הם מאבני היסוד להצלחת הפרויקט בכללותו – לפיהם מתנהלים חברי הקבוצה ומנהליה.
5. במקרה דנן עסקינן ב- 123 חברי קבוצת הרכישה אשר כל אחד מהם רכש חלק יחסי במקרקעין אשר עתיד להקנות לו חלק יחסי בדירות שייבנו ובהתאם להסכם בין חברי הקבוצה. בנסיבות האמורות אך ברי הוא כי קיימת חשיבות רבה לעמידה בתנאי ההסכמים שבבסיס פעילות הקבוצה, לרבות הצורך לעמוד בלוח הזמנים שנקבע בנוגע להעברת התשלומים על מנת שניתן יהיה לקדם את הפרויקט, קל וחומר עת נדרשת הקבוצה להתקשר עם גורמי חוץ לצורך הבניה כגון קבלנים שונים וכן בנקים המלווים את הפרוייקט תוך הענקת מימון כספי לחברי הקבוצה, על פי רוב תוך שיעבוד המקרקעין ובהמשך שיעבוד הדירות הנבנות.
6. המבקש אינו חולק על העובדה כי לא העביר את הסכומים הנדרשים במועדם כנדרש ואולם טוען כי ביקש לקבל תחילה מידע על התקדמות הפרויקט ומשלא קיבל את המידע האמור, עיכב את העברת הכספים אשר נדרשו למעשה לצורך השגת המימון הבנקאי, על פי ההסכם עם הבנק המלווה את הפרויקט. בנסיבות האמורות נאלצה המשיבה לפנות להליך הבוררות , מושא הבקשה, בהתאם להסכם השיתוף בין הצדדים.
7. תניית הבוררות מעוגנת בסעיף 17.1 להסכם השיתוף וקובעת כי:

"מוצהר ומוסכם על החברים, כי כל מחלוקת ו/או סכסוך שיתגלע בין החברים בקשר להסכם זה ימסרו לבוררות. הבורר ייקבע על ידי עורך הדין ובהסכמת חברת הניהול ובאין הסכמה יפנו החברים ללשכת עוה"ד, ועד מחוז תל אביב, לשם מינוי בורר."

1. לטענת המבקש, הבורר מונה על ידי ב"כ המשיבה, עו"ד גרינשטיין, בלבד ולא על ידי עו"ד ליבוביץ המשמש כיועמ"ש וכנאמן של קבוצת הרכישה אשר היה בסמכותו הבלעדית לקבוע את זהות הבורר ולא לאשר בדיעבד את זהותו לאחר שמונה על ידי ב"כ הקבוצה ועל כן התנאי בסעיף 17.1 להסכם השיתוף לא התקיים והבורר מונה שלא כדין.
2. טענתו של המבקש מנוגדת לסעיף 3.18.3 להסכם השיתוף עליו חתם המבקש, לפיו הוא מסכים כי עו"ד ליבוביץ הינו בעל המניות בחברת הניהול, באמצעות חברה נוספת, וכן עורך הדין של הקבוצה ולא יכולה להיות לו טענה כלשהי בעניין זה. לא ניתן לנתק את העובדה כי המבקש חתם על הסכם השיתוף במסגרתו ניתנה לעו"ד ליבוביץ האפשרות להחזיק בשני כובעים מבלי שיהיו לחברי הקבוצה טענות כלשהן ועל כן הטענה לפיה הוא לא יכול היה למנות את הבורר הספציפי לבדו, אין לה סימוכין.
3. יצוין כי בעת הדיון בבקשה אישר ב"כ המבקש כי אכן מדובר בסכסוך בין חברי הקבוצה שכן לכאורה לא קוימה דרישת התשלום כאמור ( שם בעמ' 3, שו' 16-18), לכן מכאן כי ההסכם הרלבנטי לבקשה הינו הסכם השיתוף ולא הסכם הניהול עליו השתית ב"כ המבקש חלק מטענותיו. לא מצאתי לקבל את טענת המבקש כי יש בסעיף 3.18.3 להסכם השיתוף כדי להטעות את חברי הקבוצה ולחילפין כי ספק אם מי מחבריה היו מודעים להשלכותיו. לא הוכחה כל טענה כאמור ובהינתן כי הדברים נאמרו ברחל בתך הקטנה, אין מקום להטיל ספק או דופי בהבנת הקבוע בסעיף זה בהסכם השיתוף הקובע את מנגנון מינוי הבורר במקרה של מחלוקת בין חברי הקבוצה בינם לבין עצמם.
4. יצוין כי המבקש לא עתר לבטל את מינויו של הבורר במהלך הליך הבוררות, עובדה שפועלת לחובתו ומנוגדת להליך של בוררות לפיו יש להעלות טענות כנגד הבורר בהזדמנות הראשונה. אין מחלוקת כי המבקש נטל חלק בתחילת הליך הבוררות- עת היה מיוצג בפני הבורר- זומן כנדרש ואף תואמו עמו מועדי תחילתה. התעלמותו מההליך בהמשך ואי התייצבותו לדיונים , אינם יכולים להצמיח בידו יתרון דיוני או מהותי כלשהו כטענתו כנגד פסק הבורר אשר ניתן בסופו של יום בהיעדרו לאור אי התייצבותו. מכאן יש לדחות אף את טענת המבקש כי לא היה בידו ליתן אמון בבורר.
5. בנוסף המבקש לא הוכיח כי בין ב"כ המשיבים לבין הבורר קיימת היכרות מוקדמת וטענתו, לפיה היתה היכרות קודמת במסגרת הליכי בוררות נוספים, הרי שאין בה לכשעצמה כדי להצביע על דעה קדומה או משוא פנים בהיעדר כל סיבה קונקרטית לכך כי בין הצדדים קיים קשר אשר יש בו כדי לפגוע בהליך התקין.

לעניין זה ראה רע"א 4839/15 דניאל מושקוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ :

"עם זאת, ראיתי לנכון להעיר מספר הערות בנוגע להפעלת שיקול הדעת בהחלטה לבטל פסק בוררות בנסיבות אלה. ראשית, ביטולו של הליך בוררות לאחר מתן פסק הבוררות בשל הפרת חובת גילוי ראוי שיהיה סעד נדיר, אשר יישמר למקרים שבהם הפרת חובת תום-הלב היא בולטת וחריפה, ואינה מאפשרת להשלים עם הותרת פסק הבוררות על כנו. יש להוכיח היעדר תום-לב היורד לשורשי ההסכמה לפנות לבוררות או למנות את הבורר. לצד זאת, וזהו העיקר, יש להוכיח כי ישנה אפשרות סבירה כי אילו הצד שנפגע מאי-גילוי המידע היה מודע לקיומו, הוא לא היה מסכים להתדיין בבוררות כלל, או לפני הבורר המסוים. בהקשר האחרון, מובן כי ככל שיוכח שהצדדים היו דעתניים ונחרצים יותר לגבי זהות הבורר במסגרת הדיונים שנערכו ביניהם עובר לחתימה על הסכם הבוררות, יהיה בכך כדי ללמד על חשיבות המידע מבחינתם, וכדי להקרין על בחינת תוקף הסכמתם בדיעבד."

1. בהינתן כי ב"כ המשיבה מייצג את כל קבוצת הרכישה, הרי שככל ונדרש לפנות לבורר בנוגע לרוכשים נוספים, לא מצאתי מניעה כי יפנה לאותו בורר .
2. בעניין טענת המבקש לפיה פסק הדין נכתב מראש ובטרם חלף המועד להגשת כתב הגנה (14/4/19), לא מצאתי כי היא הוכחה, כפי שנקבע כבר בהחלטה מיום 26/11/19, שכן פסק הדין ניתן כשבוע לאחר שהתקיים דיון, אליו לא התייצב המבקש, ואף לא שילם את ההוצאות בהן חויב- כפי שקבע והיתנה הבורר ובשל כך ברי כי היה בידי הבורר ליתן את פסק הדין עוד בטרם המועד 14/4/19, בו הוגש כתב ההגנה. ברי כי המשיב אינו רשאי להחליט על דעת עצמו למלא אחר חלק בלבד מהוראות הבורר בהחלטתו ומשבחר לעשות כן, הרי שלא עמד בתנאי ההחלטה כאמור ולפיכך לא היתה מניעה בידי הבורר ליתן את פסק הדין במועד שניתן.
3. פסק הדין אינו דן בעניין המהווה חריגה מסמכותו של הבורר, אלא בעניין סכסוך שבין חברי הקבוצה בגינו מונה הבורר ולפיכך אין מדובר בחריגה מסמכותו של הבורר. אכן הבורר בחן בהחלטתו את נסיבות מינויו בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם השיתוף – מהם שואב את סמכותו לדון בסכסוך ולא נמצא בכך פגם אשר יש בו כדי לפגום בהליך הבוררות כטענת המבקש.
4. כמו כן, לא מצאתי כי פסק הדין גרם לעיוות דין כלפי המבקש, זאת בהינתן כי ניתנו למבקש לפנים משורת הדין הזדמנות נוספת להסדיר את חובותיו כלפי קבוצת הרכישה ואף לשאת בהוצאות מופחתות, אלא שאפילו בשלב זה – לא מצא המבקש לפעול להקטנת נזקו ולפעול להשבת הגלגל לאחור בטרם יהא הדבר מאוחר מידי, שכן הסנקציה בדמות ביטול ההסכם עמו ותשלום הפיצוי המוסכם היתה צפויה.
5. לסיכום- עסקינן במבקש אשר אין מחלוקת כי הפר את תנאי הסכם השיתוף בכך שנמנע מהשלמת יתרת סכום ההון העצמי אשר נדרשה מכלל 123 חברי קבוצת הרכישה לצורך השגת המימון הבנקאי הנדרש להמשך הבניה ובכך סיכן את יתר חברי הקבוצה בעצירת פרויקט הבניה על כל הכרוך בכך. כל זאת לאור חששו אשר לא נמצא לו כל בסיס ממשי לקשיים בפרויקט. לא נמצאה כל הצדקה של ממש להתניית תנאי ע"י המבקש לקבלת הבהרות בטרם ביצוע התשלום- תנאי אשר אינו בגדר תנאי ההסכם- אלא עולה מתוך חשש לא מבוסס. לא נמצא בסיס לטענת ב"כ המבקש כי הופרה בנסיבות האמורות חובת תום הלב מצד המשיבה ( ס' 2 לסיכומיו) לעניין ההבהרות שדרש כתנאי לתשלום. ברי כי היה על המבקש לקיים את הדרישה לתשלום במועד ולא לגרום למשיבה עיכוב של חודשים ארוכים בניסיונה לגבות ממנו את התשלום הנדרש. המבקש הוא זה אשר נטל לעצמו את החירות שלא לקיים את תנאי התשלום בהסכם השיתוף ככתבם וכלשונם באופן חד צדדי ובכך נטל על עצמו את הסיכון לגרימת נזק הן לעצמו והן לפרויקט בכללותו.
6. התוצאה היא איפוא כי לא נמצא כל פגם בהתנהלות המשיבה במינוי הבורר וכן לא נמצא פגם בהתנהלות הבורר, לרבות חריגה מסמכותו על פי מינויו- אשר יהא בהם כדי להורות על ביטול מינויו וביטול פסק הדין אשר ניתן על ידו.
7. מכל האמור לעיל, מצאתי לדחות את המרצת הפתיחה ולהותיר את פסק הבורר על כנו.

המבקש ישא בהוצאות משפט המשיבה וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך- 15,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תש"פ, 21 יוני 2020, בהעדר הצדדים.