ניתנה ביום 20 יוני 2019

השופטת חני אופק גנדלר

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל- אביב (הרשמת תמר עציון פלץ; ד"מ 35393-03-19), אשר דחתה את בקשת המבקשת לשינוי סיווג ההליך מהליך דיון מהיר להליך דיון רגיל.
2. המשיב (להלן – העובד) הגיש בבית הדין האזורי תביעה בסדר דין מהיר כנגד המבקשת (להלן – מגה). בתמצית, העובד טען בתביעתו כי הועסק במחלקת הבשרים במגה, על ידי "כל מיני גורמים אשר אינם מוכרים לתובע", ומגה העסיקה אותו תוך הנפקת תלושי שכר כוזבים, הן לעניין זהות המעסיק והן לעניין פרטי השכר ושיעור השכר ששולם לו. העובד הוסיף וטען כי במשך תקופת עבודתו לא שולמו לו הזכויות המגיעות לו מכוח החוק והוראות צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון החל על העסקתו. בכל הנוגע למגה טען כי יש להטיל על מגה אחריות כמזמין שירות, כיוון שלא מילאה את חובתה לבצע בדיקות תקופתיות באמצעות בודקי שכר; יש לבחון לאחר קבלת הסכם ההתקשרות בין מגה לבין החברות איתם התקשרה אם יש להטיל על מגה אחריות; יש לראות במגה לכל הפחות כמעסיק משותף; וכי גם מטעמי מדיניות משפטית והגשמת תכלית דיני העבודה יש לחייב את מגה בכל התשלומים המגיעים לעובד על דרך הכרה בה כמעסיקה בפועל או כמעסיקה במשותף.
3. בכתב ההגנה טענה מגה כי יש לדחות את התביעה נגדה בשל העדר יריבות, כיוון שלא היתה מעסיקתו של העובד, ואין להטיל עליה כל חבות כלפי העובד. בד בבד עם הגשת כתב הגנה מטעמה, הגישה גם בקשה להורות על העברת התובענה לסדר דין רגיל. זאת בטענה שצפויות להתעורר בהליך שאלות מורכבות ועקרוניות, בהן: זהות המעסיק; נתבעות נוספות; מעשים פליליים לכאורה של המעסיקה; תחולת צווי הרחבה והסכמים קיבוציים; חובת הקטנת הנזק של התובע; והשלכות רוחב מרחיקות לכת של תביעה זו. העובד התנגד לבקשה.
4. ביום 23.5.19 נשמעה עדות מוקדמת של העובד ובסיום הדיון ניתנה החלטה בבקשת מגה להעברת הדיון להליך רגיל, לפיה:

"2. אשר לבקשה להעברת התיק לפסים רגילים – בשלב זה הנימוק היחיד שעליו מבססת הנתבעת את בקשתה הוא היכולת לערער על פסה"ד שיינתן בהליך בזכות ולא ברשות.

3. שיקול זה לבדו אינו מצדיק את העברת התיק לפסים רגילים בשים לב להיעדר מורכבות עובדתית ומכך שמספר העדים הצפויים להעיד בהליך אינו רב וזאת בפרט משב"כ הנתבעת ציינה כי מתנהלים כנגדה הליכים רבים מסוג זה אשר חלקם מסווגים כהליכים רגילים ולא כתיקי דיון מהיר.

4. [...]

5. קדם משפט קבוע בפני ליום 28.7.19 שעה 10:30, וככל שבמהלך הדיון תתבררנה טענות או עובדות חדשות בנוגע למורכבות ההליך, עשוי ביה"ד לשקול את הבקשה בשנית".

החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור לפניי.

1. בבקשת רשות הערעור טוענת מגה כי עומדת לה זכות להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, בניגוד לכלל שלפיו לא ניתן לערער על החלטת ביניים בהליך של דיון מהיר, וזאת בהתאם לחריג לכלל שנקבע בבר"ע (ארצי) 467/05 אל על נתיבי אוויר לישראל – דרור פרידמן (6.7.2005) (להלן- עניין אל על), שלפיו ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה בעלת אופי מנהלי שהיא חיצונית להליך, כדוגמת החלטה שלא להעביר את ההליך מסדר דין מהיר לסדר דין רגיל; התביעה מעלה שאלות משפטיות ועובדתיות מורכבות – זהות המעסיק, קיומם של יחסי עבודה בין מגה לבין העובד, תחולת צווי הרחבה, חובת הקטנת הנזק המוטלת על העובד – שלא ניתן לדון בהן באופן יעיל במסגרת דיון מהיר; לטענתה, שגויה החלטת בית הדין קמא בקביעה כי "הנימוק היחיד שעליו מבססת הנתבעת את בקשתה הוא היכולת לערער על פסה"ד שיינתן בהליך בזכות ולא ברשות", באשר היא העלתה שלל נימוקים לכך; ההחלטה התעלמה מהשלכות הרוחב נוכח התביעות הרבות התלויות ועומדות כנגד מגה בסוגיות דומות; שגויה ההחלטה בכך שנתנה משקל לכך שישנם הליכים המתנהלים בהליך דיון רגיל; ובכך שהתעלמה מפסיקות קודמות המורות על העברת ההליך לפסים רגילים בנסיבות מעין אלו.
2. אקדים ואציין כי לאחרונה ניתנה על ידי חברתי השופטת גליקסמן החלטה בענין דומה (בר"ע (ארצי) 72982-05-19 מגה קמעונות בע"מ - woldemariam mahari (18.6.19). להלן- ענין מגה). בענין מגה נאמר כך:

"מקובלת עלי טענת מגה כי נוכח מהות ההחלטה, בהתאם לפסיקה בעניין אל על, ניתן להגיש עליה בקשת רשות ערעור, למרות שמדובר בהחלטת ביניים בהליך של דיון מהיר, שככלל אינה ניתנת לערעור גם ברשות [בר"ע (ארצי) נו/153 – 3 אילנה בן עזרא – מדינת ישראל (28.10.1996)]. אולם, לגופו של עניין, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות לחרוג מהכלל שלפיו ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטה דיונית של הערכאה המנהלת את ההליך ושלפניה פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים [ע"ע (ארצי) 270/99 עמותת בית החולים הכללי משגב לדך ירושלים – רמי לוי, פד"ע לד 637 (1999)]. בית הדין האזורי בחן את החומר שבתיק וקבע כי בשלב זה, השאלות שבמחלוקת וסכום התביעה אינם מצדיקים העברת ההליך לסדר דין רגיל, ואין מקום להתערב בשיקול דעתו. זאת ועוד. כאמור, בית הדין האזורי אף הבהיר כי ניתן יהיה לשקול את הבקשה שנית, ככל שיתברר כי היקף חומר הראיות מצדיק העברת ההליך לסדר דין רגיל. גם מטעם זה אין לקבל את בקשת רשות הערעור, ויש להותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית הדין האזורי, אשר הבהיר כי הוא נכון לשקול שנית את החלטתו בהתאם להתפתחות ההתדיינות בהליך.

אשר לטענה בדבר השלכות רוחב שיש להליך המחייבות מתן זכות ערעור – הרי שמעבר לציון העובדה כי הוגשו כנגד מגה תביעות של עובדים רבים נוספים שהועסקו באמצעות החברה, הטענה נטענה באופן כוללני וללא פירוט הדמיון והקשר בין הליך זה לבין ההליכים האחרים. מכל מקום, גם טענה זו ניתן יהיה לבחון טוב יותר על יסוד חומר הראיות שיוגש".

1. לאחר בחינת טענות מגה וכלל החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה שלפני- להידחות, מטעמים דומים לאלה המנויים בעניין מגה, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת הצד שכנגד. הדברים האמורים בעניין מגה יפים אף בעניינו. זאת בשל הדמיון בשאלות הטעונות הכרעה; הדמיון בצדדים (למעט זהות העובד); וגם בענייננו הבהיר בית הדין האזורי כי ניתן יהיה לשקול את הבקשה שנית, "ככל שבמהלך הדיון תתבררנה טענות או עובדות חדשות בנוגע למורכבות ההליך", וכי גם מטעם זה אין לקבל את בקשת רשות הערעור, ויש להותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית הדין האזורי. לבסוף, לטענת מגה בדבר ריבוי תביעות דומות מבחינת זהות הצדדים ניתן מענה מסוים בסעיפים 10- 11 להחלטה בענין מגה.
2. סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ט (20 יוני 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.