1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (סגנית הנשיאה, כבוד השופטת יעל טויסטר ישראלי) מיום 7.5.2019, בתא"מ 15583-03-17, בגדרו התקבלה תביעת המשיבים לחיוב המערערת בפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של המשיב 2 באירוע מיום 17.8.2016, שבו נפלו ענפי עץ על רכבו של המשיב 2 בעת שחנה בסמוך למתחם שבט תנועת הצופים ברחוב מנחם בגין פינת רמב"ם 14 בבית דגן.
2. בערעור שלפני נטען, בתמצית, כי בית המשפט קמא שגה בכך שהתעלם מהודאת המשיבים בסיכומיהם לפיה העץ נפל בשטח פרטי. בהתאם נטען כי אין למערערת אחריות למניעת מפגעים בשטח פרטי (ס' 1-13 לעיקרי הטיעון מטעם המערערת). עוד נטען כי שגה בית המשפט קמא כאשר ביסס את פסק דינו על מסכת עובדתית שונה מזו שנטענה בכתב התביעה, שכן טענתם המקורית של המשיבים הייתה שנפל "עץ" ואילו בית המשפט אפשר למשיבים להרחיב את חזית המחלוקת שלא כדין וקיבל את הטענה שנפלו ענפים וחלקי עץ (ס' 16-23 לעיקרי הטיעון). בנוסף נטען שהמשיבים לא הוכיחו כי הופרה חובת הזהירות על-ידי המערערת.

דיון

1. לאחר שעיינתי בכלל כתבי בי-הדין, ושמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום מכוח תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נוכח התקיימותם של כל התנאים הקבועים בתקנה זו בנסיבות העניין.
2. מצאתי כי אין מקום בנסיבות העניין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין בהסתמך על חומר הראיות שהונח לפני בית המשפט קמא, וכי אין ממש בטענות המערערת בערעור שלפניי.
3. אין בסיס לטענה כי המשיבים "הודו" כי מדובר בשטח פרטי. המשיבים טענו בכתב תביעתם כי המערערת אחראית על אזור קרות אירוע הנזק (ס' 2 לכתב התביעה) ובחקירתם הנגדית חזרו המשיבים על עמדתם לפיה מדובר בשטח ציבורי (ע' 7 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא, ש. 5-6). לא ראיתי לייחס לאמירה של ב"כ המשיבים במסגרת סיכומי תשובה שנשמעו בעל-פה בפני בית המשפט קמא לפיה "חלק מהשטח הוא פרטי, לא יכולים לגדר שטח פרטי" (ע' 30 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא, ש. 22; ההדגשה אינה במקור) - כ"הודאה" של המשיבים בהעדר אחריות של המערערת.

בהקשר זה נראה כי גם ב"כ המערערת "כשל בלשונו" במסגרת הסיכומים בעל-פה כשטען כי "גם בשטח פרטי רשאית המועצה להכנס ולגזום את העץ..." (ע' 28 לפרוטוקול בבית המשפט קמא, ש. 5). טוב עשה בית המשפט קמא שלא נתפס למילה כזו או אחרת בסיכומי הצדדים שנשמעו בעל-פה לצורך ביסוס מסקנות פסק הדין. בנסיבות העניין מצאתי כי לא היה מקום להעלאת הטענה על-ידי המערערת כאילו בית המשפט קמא התעלם מ"הודאה" של המשיבים במסגרת הסיכומים בעל-פה.

1. לגופו של עניין בית המשפט קמא התייחס לטענות המערערת בנוגע לשאלת השליטה במקרקעין ועל העצים הנטועים במקום וקבע כי: "בסיכומים טען ב"כ הנתבעת כי הנתבעת אינה יודעת למי שייך המקום (פרוטוקול עמ' 30 ש' 9-10). יאמר כבר עתה כי הנתבעת לא טרחה להמציא אסמכתא לעניין טענתה בדבר הבעלות במקרקעין ואף לא הגישה חוות דעת מומחה או לחילופין תעודת עובד ציבור של גורם אובייקטיבי מוסמך במרשם המקרקעין הרלוונטי, באשר לבעלות בקרקע שבנדון. (גם נסח טאבו לא הוגש).

מכל מקום, גם אם טענתה של הנתבעת נכונה, אין בכך כדי להואיל לנתבעת. לנתבעת אחריות כללית להסרת מפגעים משטחים שבאחריותה המוניציפאלית, גם כאשר השטחים אינם בבעלותה. אין מחלוקת בין הצדדים, כי מקום האירוע צמוד לבניין הצופים. המקום אינו מגודר, הנתבעת או כל גורם אחר אינם מונעים או אוסרים הכניסה אליו. התובעים הוכיחו, כי המקום הינו מתחם המשמש את הציבור הלכה למעשה ומשמש מזה שנים רבות לחניית רכבים שונים, באי הצופים שכנים ועוד. יתרה מכך. אין במקום כל שלט או סימון שהחנייה במקום אסורה. (ראה עדותו של מר גיאר רונן, פרוטוקול עמ' 7 ש' 3- 8 ועמ' 10 ש' 6-10, שלא נסתרה). לשאלת בית המשפט האם המועצה שמה שלט שהחנייה במקום אסורה ו/או הוגשה בקשה לאיזה גורם שישים שלט שהחנייה אסורה, לא ניתנה תשובה (פרו' עמ' 27 שורות 28-35).

עוד הוכח, כי העצים הקיימים במקום, לרבות העץ שענפיו נפלו על רכב התובעים (לטענתם), מטופלים ומתוחזקים ע"י הנתבעת. האגרונום מטעם הנתבעת, מר אהרון ברגר אישר בעדותו כי העצים באותו מקום מתוחזקים ע"י הנתבעת . העד אישר כי העצים אף נגזמו בהנחייתו מאז האירוע, שכן במקום מתקיימת פעילות של ילדים. (פרוטוקול עמ' 21, ש' 27-30 ועמ' 22 ש' 9-10).

בנסיבות אלה ומשהוכח ע"י התובעים כי מדובר במתחם שהנתבעת יודעת מזה שנים כי הציבור עושה בו שימוש לחנייה ואין היא מונעת זאת באמצעי כלשהו ומשהוכח כי העצים במתחם לרבות העץ שנפל מטופלים ומתוחזקים ע"י הנתבעת, הרי שדין טענתה בדבר העדר יריבות להידחות". (ס' 11-13 לפסק הדין).

1. סבורתני כי בנסיבות שהוכחו בפני בית המשפט קמא, לפיהן למערערת שליטה בפועל באזור, ועל-פי חוות-דעת המומחה מטעם המערערת עצמה היא זו האמונה בפועל על ביצוע עבודות הגיזום והאחזקה - אין בסיס לטענות המערערת.
2. אף טענת המערערת כי בית המשפט קמא ביסס את פסק דינו על מסכת עובדתית שונה מכיוון שהמשיבים טענו תחילה שנפל "עץ" ושינו את טענתם לנפילת "ענפים וחלקי עץ" - לאו טענה היא. המשיבים צרפו לכתב התביעה תמונות שצולמו "בזמן אמת". בית המשפט אף מתייחס לתמונות אלה בפסק הדין (ס' 24 לפסק הדין), כך שלא מדובר ב"שינוי חזית" או בטענות שלא ניתנה למערערת האפשרות להתמודד עמן. ב"כ המערערת עצמו התייחס לחוות דעת האגרונום מטעם המערערת וטען כי "הוכח על ידי האגרונום שהעץ או ענף שהיה שם...." (ע' 30 לפרוטוקול בבית המשפט קמא, ש. 15-16; ההדגשה אינה במקור). מעיון בתמונות נראה שאכן מדובר בענפים גדולים מאוד. מסקנתי היא שאין יסוד לטענת המערערת כי מדובר ב"מסכת עובדתית שונה" ולא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט קמא בהקשר זה.
3. בית המשפט קמא ניתח את העדויות שהובאו וכפי שציין בית המשפט קמא, המערערת נמנעה מלהציג ראיות רלוונטיות והמצהיר מטעמה לא התייצב לדיון לחקירה על תצהירו. כידוע "אין בית משפט של ערעור מתערב בממצאים עובדתיים, אינו בוחן מהימנותם של עדים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הדרגה הראשונה מבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית, או שהדברים מופרכים על פניהם או בלתי סבירים" - ע"א 501/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מירון, מב(2) 089 (1988).
4. לאור מכלול הנסיבות הקונקרטיות שתוארו בפסק הדין לא מצאתי כי קיימת הצדקה להתערב במסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא.
5. אעיר בנוסף כי ההליך בפני בית המשפט קמא התנהל בסדר דין מהיר. לעניין המשמעות שיש לייחס לכך שההליך בבית המשפט קמא התנהל בסדר דין מהיר ראו רע"א 6311/15 שדה נ' גלברד (16.11.2015), בפסקה 5 לפסק דינו של כבוד השופט זילברטל:

"זאת ועוד, יש משמעות לכך שההליך בבית משפט השלום הוגש בסדר דין מהיר.

מכאן, שאף אם אניח, לצורך הדיון בלבד, כי הערכאות הקודמות שגו, הרי שבתביעות בסדר דין מהיר, בדומה לתביעות קטנות, "מן הראוי להקנות משקל הולם לסופיות הדיון, ולהקפיד שההוצאות המוקדשות לניהול ההליך בכללותו יהיו מידתיות ביחס לשווי הסכסוך" (רע"א 1133/14 IATA INTERNATIONAL AIR TRANSPORT נ' שוורץ (24.4.2014); רע"א 8126/13 כשדי נ' מדינת ישראל (26.1.2014)). זאת ועוד - כוונת מתקין תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 היתה שהליך בסדר דין מהיר יתנהל ביעילות ויסתיים תוך פרק זמן קצר יחסית. הכוונה האמורה צריכה להקרין גם על הליכי ההשגה שעל פסק הדין הניתן בסדר דין מהיר"...

התוצאה

1. הערעור נדחה.

סכום הערבון שהופקד על ידי המערערת בסך 20,000 ₪ יועבר למשיבים באמצעות ב"כ.

ניתן היום, ו' חשוון תש"פ, 04 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.