תביעה לתשלום דמי תיווך (ופיצוי בגין עוגמת נפש) בסך כולל של 74,200 ₪, בגין עסקת מכר של נכס וכן תביעה שכנגד לפיצוי בסך של 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק, בגין לשון הרע.

העובדות שאינן במחלוקת ותמצית המחלוקת

1. התובעת והנתבעת שכנגד (התובעת) היא מתווכת מקרקעין בעלת רישיון תיווך. הנתבעת והתובעת שכנגד (הנתבעת) היתה הבעלים של קוטג' בן 6 חדרים המצוי בקומת הקרקע הרח' יצהר 42 (דירה 9), שכונת גילה, ירושלים (הנכס).
2. ביום 12.12.2018 חתמה הנתבעת על טופס הזמנת שירותי תיווך למכירת הנכס. בהתאם לטופס, המחיר המבוקש 3,240,000 ₪ והוא כולל התחייבות לשלם דמי תיווך בסך 1.5% כולל מע"מ ממחיר המכירה הכולל של הנכס (נספח ב' לכתב התביעה).
3. עוד חתמה הנתבעת על טופס הזמנת שירותי תיווך בלעדיים למכירת הנכס (לתקופה מיום 12.12.2018 ועד ליום 12.3.2018 (צ"ל 2019). בטופס נרשם כי ההסכם מהווה חלק בלתי נפרד מהזמנת שירותי התיווך שבטופס הזמנת שירותי התיווך, שנרשם שנחתם בין הצדדים ביום 3.12.2018 (צ"ל 12.12.2018) (נספח ג' לכתב התביעה).
4. לאחר חתימת ההסכמים החלה התובעת לפעול בהתאם להם (נספח ד' לכתב התביעה, נספח יא' לתצהיר העדות הראשית של התובעת).
5. ביום 4.2.2019 פנתה התובעת אל הנתבעת בבקשה לברר עבורה אם רוכשים שהיו מעוניינים בעבר ברכישת הדירה דרך משרד התיווך "בירת הנדל"ן" (בני הזוג ראוי וקאמר אסעד, הרוכשים), עדיין מעוניינים לרכוש את הדירה (תמלול השיחה הטלפונית בין התובעת והנתבעת בענין זה צורף כנספח ה' לכתב התביעה).
6. יצוין, כי הרוכשים ניהלו בעבר משא ומתן עם הנתבעת והחליפו טיוטות הסכם אך בשל חילוקי דעות שנתגלעו ביניהם, עסקת המכר לא יצאה אל הפועל (תכתובות דוא"ל בין ב"כ התובעת והרוכשים, מחודשים אוקטובר ונובמבר 2018 צורפו כנספח א' לכתב ההגנה).
7. התובעת אכן פנתה ל"בירת הנדל"ן" והציעה להם שיתוף פעולה (כל אחד יביא את לקוחותיו). בתחילה לא היתה היענות מצד משרד התיווך (שזכר את התפוצצות המו"מ הקודם), אולם בהמשך, לאחר שיחות נוספות של הנתבעת עם משרד התיווך, הוסכם לעניין מחדש את הרוכשים בנכס, ואלה אכן הביעו עניין.
8. ביום 9.2.2019 ביקשה התובעת מהנתבעת אישור להתקדם עם העיסקה. הנתבעת נתנה אישורה, תוך דרישה לעמוד על מחיר של 3 מיליון ₪, לאחר תשלום דמי התיווך לתובעת (נספח ו' לכתב התביעה, נספח יא' לתצהיר התובעת). הנתבעת הוסיפה הבעת תודה על מאמצי התובעת עם הרוכשים.
9. ביום 14.2.2019 הודיעה הנתבעת לתובעת כי הרוכשים יצרו עימה קשר ישיר ופנו אליה בשאלה האם היא מעוניינת בחידוש המו"מ. הנתבעת התייעצה עם התובעת כיצד יש להמשיך (נספח ז' לכתב התביעה, נספח יא' לתצהיר העדות שהראשית של התובעת). הנתבעת הציעה כי התובעת תייצג אותה במו"מ עם הרוכשים על מנת לצמצם מגע עימם אולם בהמשך נוהל מו"מ ישיר בין באי כח הצדדים.
10. במקביל המשיכה התובע בפעולות לאיתור רוכשים נוספים וכשהתעניינה במו"מ בין הנתבעת לרוכשים, השיבה לה הנתבעת (ביום 20.2.2019) כי "מתקדמים לאט לאט. אם יש לך קונים רציניים אחרים את מוזמנת לפעול". הנתבעת הבטיחה להוסיף ולעדכן את התובעת.
11. ביום 9.4.2019 נמכר הנכס לרוכשים תמורת 3 מיליון ₪.
12. ביום 11.4.21 הודיעה הנתבעת לתובעת (בוואטסאפ), בתגובה לשאלת התובעת אודות תיאום של סיור לקונים פוטנציאליים: "חתמנו על חוזה בשעה טובה כך שהדירה כבר לא למכירה. אהיה בירושלים בשבוע הבא. תודה מאיה, סוף שבוע טוב, ביאנקה".
13. התובעת הביעה שמחתה ובהמשך תיאמו הצדדים פגישה (נספח ח' לכתב התביעה, נספח יא' לתצהיר העדות הראשית של התובעת).
14. ביום 24.4.2019 נערכה פגישה בבית הנתבעת אליה הגיעה התובעת בליווי בעלה ובנה הקטן, כשהם נושאים מתנות. במסגרת הפגישה העלתה התובעת את נושא תשלום דמי התיווך אך הנתבעת סירבה לשלם בטענה כי התובעת אינה זכאית לתשלום משום שמדובר בלקוחות "ישנים" שלא הגיע דרכה ושראו את הנכס עוד קודם לחתימת ההסכמים בין הצדדים.
15. סירובה של הנתבעת לשלם לתובעת דמי תיווך גרם לויכוח בין הצדדים, והתובעת, שהרגישה לטענתה שנפלה קורבן למעשה מרמה, הזמינה למקום משטרה, שחקרה את הנתבעת. לתובעת הובהר שמדובר בסכסוך אזרחי והיא לא הגישה תלונה. לטענת הנתבעת מדובר בניסיון של התובעת להלך עליה אימים והארוע כולו, שהיה מבחינתה מביש ומכוער, גרם לה טראומה ועוגמת נפש ופגע בשמה הטוב, ומכאן התביעה שכנגד שהגישה.

תמצית טענות התובעת

1. התובעת טוענת כי במסגרת הסכמי התיווך והבלעדיות ומתוקף תפקידה, החלה לעבוד על איתור רוכשים, במגוון רחב של ערוצים ואף עדכנה את הנתבעת בכל הפעולות שנעשו בחודש הראשון. לטענתה, כבר ביום 20.12.2018 איתרה רוכשים פוטנציאליים שהתעניינו בנכס, אך נוכח המחיר שהציעו, שהיה נמוך מ-3 מיליון ₪, הנתבעת סירבה להצעתם.
2. בהמשך ביקשה הנתבעת מהתובעת לנסות ולענין מחדש את אותם רוכשים שהיו מעוניינים בדירה בעבר דרך משרד התיווך "בירת הנדל"ן". הנתבעת ביקשה מהתובעת לברר עבורה אם הם עדיין מעוניינים ברכישת הדירה. התובעת פנתה למשרד "בירת הנדל"ן" והציעה לו שיתוף פעולה להחזרת הרוכשים אל שולחן המשא ומתן. סופם של דברים היה שפעולותיה הניבו תוצאות והרוכשים הביעו עניין בנכס.
3. אלא שלאחר מכן הרוכשים פנו ישירות אל הנתבעת ואף לא השיבו להודעת וואטסאפ ששלחה אליהם התובעת, בה הבהירה כי היא המתווכת ויש לפנות לנתבעת דרכה (נספח ז' לתצהיר העדות הראשית של התובעת).
4. בעקבות פנייתם הישירה אל הנתבעת, פנתה הנתבעת אל התובעת וביקשה כי התובעת תייצג אותה במו"מ מול הרוכשים (נספח ז' לכתב התביעה), אולם בסופו של דבר נערך מו"מ ישיר בין ב"כ הצדדים.
5. לטענת התובעת, הנתבעת חזרה והבהירה לה כי היא אינה חולקת על חובתה לשלם לה דמי תיווך בגין העסקה עם הרוכשים. כך, בשיחת וואטסאפ מ-9.2.2019 הבהירה הנתבעת לתובעת שהיא "צריכה להישאר עם 3.00 אחרי ששילמתי לך תיווך", ב-12.2.2019 הבהירה הנתבעת לתובעת כי "העמלה שלך מובטחת כך או אחרת", ב-13.2.2019 כתבה הנתבעת לתובעת ש"העמלה שלך לא עומדת לדיון".
6. בפגישה מיום 24.4.2019 הבינה התובעת כי הנתבעת אינה מתכוונת לשלם לה דמי תיווך ובשל החשש כי הנתבעת תיעלם מבלי שניתן יהיה לאתר אותה, היא הזמינה משטרה אולם לא הגישה כל תלונה בענין.
7. לטענת התובעת הסכם התיווך שנחתם בין הצדדים אינו מחריג עניינים מהעבר. ההיפך הוא הנכון. הנתבעת היא זו שביקשה מהתובעת להחזיר למו"מ את הרוכשים מהעבר. לחלופין טוענת הנתבעת כי בקשתה של הנתבעת מהתובעת להתקשר ולחדש את המשא ומתן בינה ובין הרוכשים עולה כדי הסכם, שהוכח בראיות והתנערותה של הנתבעת מהווה חוסר תום לב חוזי מכאן, שככל שהנתבעת לא תחוב במסגרת הסכם התיווך הרי שהיא חבה במסגרת דיני החוזים הכלליים וחובות תום הלב. בגין חוסר תום לב זה ועוגמת הנפש עומדת התובעת על תשלום פיצוי בסך של 4,000 ₪.
8. לטענת התובעת, הנתבעת ביקשה הנחה בדמי התיווך ויש לפרש את הסכם התיווך באופן שסכום דמי התיווך שנקבע בו בסך 1.5% מותנה בתשלומו במועד שאחרת הוא יעמוד על 2%.
9. עוד טוענת התובעת, שסעיף 6 להסכם הבלעדיות קובע כי התובעת זכאית לדמי תיווך גם במקרה בו ינוהל מו"מ ללא מעורבותה. הנתבעת אף הפרה את סעיף 8 להסכם שכן מעדותה ומעדותו של הרוכש עולה שהנתבעת פרסמה את הדירה באינטרנט אף שהתחייבה שלא לעשות כן.
10. לטענת התובעת פעולות הנתבעת והרוכשים היו בתוך פרק הזמן של הבלעדיות ואין נפקא מינא שההסכם נחתם לאחר שתמה התקופה. בהקשר זה טוענת התובעת שהמתנת הצדדים עד שתסתיים תקופת הבלעדיות אינה מקרית ונועדה לנסות לנשל אותה מדמי התיווך המגיעים לה. בהקשר זה טוענת התובעת כי גם הרוכש ידע היטב כי היא מעורבת בעסקה כמתווכת מטעם הנתבעת.
11. התובעת טוענת כי עמדה בכל התנאים הקבועים בסעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 והיתה הגורם היעיל שהביא להתקשרות בין הצדדים.
12. לטענתה, לא רק שהנתבעת לא אחזה בפרטי ההתקשרות עם הרוכשים, הרי שהם פנו אליה ישירות רק לאחר שפעלה אצל המתווך מטעמם ב"בירת הנדל"ן", בהתאם לבקשת הנתבעת עצמה. זאת ועוד וכעולה מעדות הנתבעת עצמה, הנתבעת ביקשה מהתובעת לייצג אותה מול הרוכשים שכן בין הצדדים שרר אי אמון והיא זו שסייעה להם להתגבר עליו ובלעדיה לא היה הסכם המכר נחתם.
13. ביחס לתביעה שכנגד, טוענת התובעת כי מדובר רק במשקל נגד לתביעתה שלה. לטענתה לא בוצע על ידה כל "פרסום", לא הוכח כי נאמרו על ידה דברי לשון הרע ולא הוגשה על ידה כל תלונה במשטרה. התובעת טוענת כי הזמינה את המשטרה בתום לב, שכן חששה שלא תוכל לאתר את הנתבעת, אולם משהוסבר לה כי אין בכך צורך זנחה את פנייתה למשטרה ולא הגישה תלונה.

תמצית טענות הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, התובעת דורשת לקבל דמי תיווך בגין עסקה עם קונים שלא היא הביאה, לאחר שנכשלה ולא הצליחה להביא אף קונה מטעמה. אין חולק כי הרוכשים פנו לנתבעת, ראו את הנכס וניהלו מו"מ מתקדם לרכישתו הרבה לפני שהנתבעת שכרה את שירותי התובעת. התובעת מעולם לא הראתה לרוכשים את הבית, לא היתה עימם בקשר והם אינם מכירים אותה.
2. הסכם המכר נחתם כחודש לאחר תום תקופת הבלעדיות. התובעת לא היתה מעורבת במו"מ לקראת חתימתו וטענתה כי עשתה ימים כלילות לצורך חתימתו הוכחה כמופרכת.
3. מכאן, שלא מתקיימים התנאים בסעיף 5 (ב) להסכם הבלעדיות לפיהם נחתם לאחר תקופת הבלעדיות הסכם עם גורם אשר נודע לו על הנכס או שהנכס הוצג בפניו במהלכה.
4. לטענת הנתבעת, התובעת היתה חייבת להבהיר בהסכם התיווך כי היא תהא זכאית לדמי תיווך גם במקרה של מכירת הבית "לקונה מהעבר", שאז היתה הנתבעת שוקלת אם לחתום על הסכם שכזה.
5. לטענת הנתבעת רק על רקע כשלונה של התובעת ובלית ברירה, סיפרה לתובעת על קיומם של קונים מהעבר ורק ביקשה ממנה לברר עם משרד התיווך אם הם עדיין מעונינים, שכן היא לא רצתה לפנות אליהם ישירות אף שהיו לה ולבאי כוחה פרטיהם. הנתבעת הדגישה בפניה כי כל רצונה הוא לדעת "אם הקליינטים האלה עוד קיימים". זה היה היקף ה"מנדט" שלה לטענתה.
6. הנתבעת טוענת, כי היא ניסתה בהגינותה לערב את התובעת בחידוש העסקה, אולם פנייתה של התובעת למשרד התיווך נכשלה וחידוש הקשר בין הנתבעת לבין הרוכשים לא ארע בעקבות פעולות התובעת כי אם ביוזמת הרוכשים, כעולה מעדותו של הרוכש.
7. לטענת הנתבעת כוונתה ב"עמלה שלך מובטחת כך או אחרת" היתה לכך שהתובעת תהיה זכאית לדמי תיווך גם אם הבית ימכר במחיר נמוך מהנדרש, כפי שעולה מהתכתובת שקדמה למסרון. אין בכך התחייבות לתשלום דמי תיווך בעסקה עם הרוכשים. לטענת הנתבעת, גם הפגישה שנקבעה לא נועדה לתשלום דמי התיווך ולא נאמר כך בשום מקום.
8. הנתבעת טוענת כי התובעת לא היתה הגורם היעיל. היא לא היתה מעורבת כלל בקידום העסקה עם הרוכשים וגם פנייתה למשרד התיווך שייצג אותם נתקלה בשלילה מוחלטת. הנתבעת מדגישה בהקשר זה, כי התובעת נמנעה במתכוון מלהעיד את המתווך משה כהן ממשרד בירת הנדל"ן או הקלטה של שיחותיה הנטענות עימו ועל כן יש להפעיל בענין זה את החזקה הראייתית לפיה עדותו היתה מזיקה לגרסתה.
9. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת להיות גורם יעיל לא די בכך שהמתווך הוא גורם מסוים בשרשרת, מחדש מו"מ שדעך בבחינת "הרמת החבל" אלא עליו להוכיח עשיית פעולות נוספות. לאור הפסיקה בענין, התובעת אינה עומדת באף תנאי להכרתה כגורם היעיל בעסקה וממילא אין היא זכאית לדמי תיווך.
10. הנתבעת טוענת, כי יש לדחות גם את תביעתה של התובעת בעילות הנוספות שטענה להן (חוסר תום לב, גזל ועשיית עושר). לטענתה, יש לדחות את הטענה לגופה אולם גם מאחר שדיני התיווך מוסדרים בחוק ספציפי ולא בנקל יסטה בית המשפט מהוראותיו.
11. לטענת הנתבעת גם סכום התביעה המבוסס על דמי תיווך של 2%, בניגוד לכתוב בהסכם, אין לו על מה שיסמוך.
12. בכל הקשור לתביעה שכנגד טוענת הנתבעת, כי ביום 24.4.2019 הגיעו התובעת ומשפחתה לביתה של הנתבעת, הקימו שם מהומה והזעיקו משטרה לאחר שהנתבעת סירבה לשלם דמי תיווך והיא לא חזרה בה או התנצלה על מעשיה. התובעת ובעלה איימו עליה ולא היה צידוק להזעקת המשטרה בדחיפות לביתה למעט בנסיון להלך עליה אימים. הזמנת המשטרה נועדה להפחיד ולבזות אותה, בידיעה שאין לכך כל מקום.
13. אין מחלוקת כי בוצע פרסום כהגדרתו בחוק, כי הוא בוצע כלפי צדדים שלישיים (מוקדני המשטרה, משפחת התובעת והשוטרים שהגיעו למקום) וכי מדובר בלשון הרע. גם אם התובעת לא הגישה תלונה פורמלית הרי שהיא אינה פטורה מאחריות שכן לא עומדת לה הגנת תום הלב. לא היתה כל הצדקה לזימון המשטרה והדבר נעשה בזדון, באופן מבזה משפיל ומכוער קבל עם ועדה.
14. לפיכך עותרת הנתבעת לפיצוי בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק בשל פרסום לשון הרע. לחלופין עותרת הנתבעת לפיצוי הולם מכח עוולת הרשלנות.
15. מעבר לכך מוסיפה וטוענת הנתבעת בסיכומיה כי אין ליתן אמון בגרסתה של התובעת שהתגלתה "כבעל דין מתוחכמת ומניפולטיבית אשר העידה באופן מתחמק ומתפתל תוך מתן גרסאות שהוכחו כמופרכות" ותוך הסתרת ראיות חשובות מבית המשפט.

ראיות הצדדים

1. התובעת הגישה מטעמה תצהיר עדות ראשית שלה ושל בעלה, אילן חיימוביץ. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית שלה ושל ד"ר ראוי אסעד, רוכש הנכס.
2. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

דיון והכרעה

1. לאחר שקראתי את כתבי הטענות ותצהירי הצדדים, על נספחיהם, ולאחר ששמעתי את עדויות העדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להידחות, ואפרט.
2. ראשית יצוין, כי הסכם התיווך לא החריג קונים מסוג כזה או אחר והסכם הבלעדיות לא התיר לנתבעת לנהל מו"מ ישיר עם רוכשים מסוג כזה או אחר. אם היה ברצונה של הנתבעת לעשות כן היה עליה לציין זאת במפורש בהסכמים.
3. יותר מכך, אם אכן סברה כך הנתבעת, היה עליה, לכל הפחות, להבהיר זאת בעת שביקשה את מעורבותה של התובעת, כמתווכת, בנסיון לרקום עסקה עם אותם רוכשים "ישנים". הנתבעת לא עשתה כן. ההיפך הוא הנכון. הנתבעת ביקשה מהתובעת לפעול כמתווכת גם בעניינם של הרוכשים ואף הבהירה לה, לא אחת, כי תשלום דמי התיווך שלה אינו במחלוקת.
4. כאמור, הנתבעת פנתה אל התובעת על מנת שזו תברר האם קונים מסוימים שהביעו בעבר (מספר חודשים קודם לכן) התעניינות בדירה אולם המו"מ עימם עלה על שרטון, מעוניינים עדיין לרכוש אותה.
5. הנתבעת הבהירה כי היא מעוניינת שהתובעת תיצור את הקשר עימם (באמצעות המתווכים מטעמם) ואף תנסה שלא להזכיר, בתחילה, את הנתבעת שכן סיום המו"מ בין הנתבעת והרוכשים לא נעשה ברוח טובה (המו"מ "התפוצץ" לדברי הנתבעת) וגרם לאי אמון בין הצדדים.
6. במילים אחרות, הנתבעת פנתה וביקשה את שירותי התיווך של התובעת בקשר לאותם רוכשים, בהתחשב בקשיים שיצירת קשר כזו עלולה לגרום, ובהמשך אף ביקשה ממנה לייצג אותה מולם ולצמצם את הקשר הישיר שלה עימם, הכל על מנת להבטיח את השלמת העסקה בין הצדדים נוכח הסיום הבלתי מוצלח של המו"מ הקודם ביניהם. כעולה מעדותה של הנתבעת ומיתר הראיות, הנתבעת חששה שמא סיומו הבלתי מוצלח של המו"מ הקודם עם אותם רוכשים ירתיע אותם מלבחון מחדש את רכישת הנכס (חשש שכנראה היה לו בסיס, נוכח סירובם ההתחלתי) והיא פנתה וביקשה את סיועה של התובעת בענין זה, כמתווכת.
7. הדברים שהוחלפו בין התובעת והנתבעת, תועדו, בחלקם לפחות, בתכתובת וואטסאפ (בין השאר בנספח יא' לתצהיר העדות הראשית של התובעת) ואף בשיחה מוקלטת ויש בהם כדי ליצור תמונה אובייקטיבית, ככל שניתן, על שארע.
8. נוכח חשיבות הדברים, יצוטטו להלן חלקים נרחבים מתכתובת זו, המדברת בעד עצמה.
9. בתמליל השיחה בין הצדדים שהתקיימה ביום 4.2.2019 (נספח ה' לכתב התביעה), בו ביקשה הנתבעת את מעורבות התובעת בעניינם של הרוכשים, הסבירה הנתבעת לתובעת:

"הגענו לטיוטות איתם וזה התפוצץ במידה מסוימת גם בגלל, מפני שהם עיצבנו אותי.. אני פוצצתי את זה בעצם... השאלה איך חוזרים אליהם?... אני לא רוצה לחזור אליהם. ואני לא הייתי רוצה שאת תפני אליהם כאילו בשמי, אלא אם את יכולה לפנות כשאת פונה להרבה נכון?... מפני שהם מכירים את הדירה... מכירים אותי...".

לשאלת התובעת "איך היית רוצה לנהוג? שאני אציע להם שיתוף פעולה בלי קשר?" השיבה הנתבעת: "בלי קשר. בלי קשר. זאת אומרת, כאילו את לא יודעת שהם היו איתי בקשר. אפשר לעשות את זה?".

בהמשך הוסיפה "את אומרת להם את המחיר... "כל מה שאני רוצה זה לדעת אם הקליינטים האלה עוד קיימים... בואי נראה מה אומרים ב'בירת הנדל"ן' כי אני... תספרי לי מה התגובה... לפי התגובה אני אבין אם הם עדיין קיימים".

לדברי התובעת "אני מקווה שהם עדיין זוכרים את זה בכלל..." השיבה הנתבעת "הם זוכרים ה-י-ט-ב".

1. התובעת היא מתווכת החתומה על הסכם תיווך ובלעדיות עם הנתבעת ביחס לנכס, וזו עבודתה. התובעת היא לא חברה של הנתבעת ולא התבקשה לעשות לה טובות כאלה ואחרות באיתור הרוכשים, ביצירת הקשר עימם ובנסיון להביאם בחזרה לשולחן המו"מ. כפי שאמרה גם התובעת בעדותה, דבר שהוא מובן מאליו, "אני לא מתנדבת" (עמ' 8, ש' 24).
2. לא ברור מה סברה לעצמה הנתבעת כאשר פנתה לתובעת וביקשה ממנה לפעול כפי שביקשה, במסגרת משא ומתן לקראת עסקה עם הרוכשים, וכיצד יכולה היתה לסבור כי פעולותיה של התובעת ביחס לרוכשים אינם כלולים במסגרת עבודתה כמתווכת.
3. אם באמת ובתמים היתה הנתבעת סבורה כי ביחס לעסקה עם רוכשים אלה אין לתובעת כל יד או רגל היא לא היתה צריכה להעסיק את התובעת בעניינם כלל וכלל, בשום דרך ובשום צורה. משבחרה שלא לעשות כן, ולהסתייע בתובעת, כמתווכת, בעניינם של הרוכשים, כפי שאכן עשתה בפועל היא אינה יכולה להתכחש לחובתה לשלם לתובעת את המגיע לה.
4. בנסיבות אלה, טענת התובעת כי "ברוב הגינותה" היא עדכנה את הנתבעת אודות קיומם של הרוכשים (ס' 30 לכתב ההגנה) וכי "ברוב הגינותה" עדכנה את התובעת כי הם פנו אליה ישירות ואף התייעצה עימה כיצד להמשיך במו"מ עם הקונים הראשונים", אינה מובנת כלל ואינה במקומה.
5. כאמור עוד בפתח דברים, על הנתבעת היה להחריג במפורש רוכשים מסוימים מההסכמים שחתמה עם התובעת, אם היה ברצונה לעשות כן. משלא עשתה כן הנתבעת, ואף "הפעילה" את התובעת ודרשה ממנה עבודת תיווך ביחס לרוכשים, תוך שהיא אינה מסייגת את הדברים כלל וכלל ואף נותנת לתובעת להבין כי התשלום לה מובטח, הנתבעת אינה יכולה לטעון, בדיעבד, ורק ולאחר שהתובעת ביצעה את עבודתה והעסקה הושלמה, כי בעצם לא מגיע לה תשלום דמי תיווך.
6. התובעת אכן פעלה בהתאם להוראות ובקשות הנתבעת. היא פנתה אל משרד התיווך של הרוכשים, "בירת הנדל"ן", בדיוק בהתאם להנחית הנתבעת. אולם, כצפוי על ידי הנתבעת עצמה, בתחילה לא היתה היענות מצד משרד התיווך (משה).
7. ביום 5.2.2019 הודיעה התובעת לנתבעת:

"דיברתי עם משה הבעלים של משרד 'בירת הנדל"ן, הצעתי שיתוף פעולה על 2 מהנכסים שאני משווקת בגילה שאת הנכס שלך הכללתי ביניהם. הוא מיד זכר ואף זכר שמדובר בנכס שלך ואמר שאיתך הוא לא מוכן לעבוד לאחר ההתנהלות שהיתה ביניכם".

הנתבעת השיבה, כי "הוא כנראה הפסיד את הקליינט שלו ומאשים אותי בכך, הוא שיקר לי והוא שיקר לצד השני רק כדי להביא אותנו ביחד בטענות שווא".

1. התובעת לא הרימה ידיים ופנתה שוב אל משה המתווך. ביום 7.2.2019 דיווחה על כך לנתבעת, ששהתה אותה עת בחו"ל:

"לאחר שחשבתי שתשובתו של משה נחרצת פניתי אליו שוב ואמרתי לו שהוא חייב לחשוב מחדש על הצעתי לקדם עסקה מול הלקוח שלו. שמעתה הוא עובד רק מולי ושאני אדאג לנקות כל דבר לא רלוונטי. אני יודעת לגרום לעסקות לקרות באופן הכי מיטבי לכל הצדדים. בבוקר הוא עוד לא היה בשל אבל לאחר שחשב על הדברים שלי מחדש (הפצרתי בו לקחת את עצמו בידיים ולא לחשוב ממקום של אגו) והבטחתי לו שרק איתי הוא מתנהל! הוא הסכים לבדוק מול הלקוח שלו.... משה טוען שדברי נכנסו לו לראש ושהוא מופתע ממה שגרמתי לו. יש לו תחושה טובה איתי והוא מעריך את הגישה שלי.

ביקשתי שתחילה יבדוק האם קנה משהו... הם לא קנו! ביקשתי שיבדוק נכונות לקנות את הבית שלך. הם הביעו עניין!

תחילה על השולחן היתה דרישה להתחיל ממקום נמוך יותר מפני שהם כבר 'לא להוטים'. דחיתי אותה על הסף! וביקשתי שלא יזלזל בי אנחנו ממשיכים בדיוק היכן שהופסק.

ביאנקה תני לי אישור ואני אקדם בתוך ימים בודדים".

1. ביום 9.2.2019 השיבה הנתבעת לתובעת:

"תודה מאיה על מאמציך עם הקונים ה'נחמדים' שלי. אני נותנת לך אישור, אבל אני צריכה להישאר עם 3.00 אחרי ששילמתי לך תיווך (בפעם הקודמת לא היה תיווך). אני מציעה להתחיל ב-3.09 ולסיים ב-3.05...".

1. דברים מפורשים אלה של הנתבעת ביחס לעסקה עם הרוכשים "הישנים", בהם היא מאשרת כי מגיעים לתובעת דמי תיווך באותה עסקה, הם חד משמעיים ואינם ניתנים לפרשנות ולא ברור כיצד ניתן להתכחש אליהם בדיעבד, לאחר השלמת העסקה.
2. מכל מקום, גם התובעת מצידה ממשיכה בעבודתה וכותבת בהמשך לדברים אלה של הנתבעת: "כמו שמשה אמר הם עדיין לא 100% בטוחים שנכנסים לזה איתך שוב... יש להם חששות. אני קבעתי לדבר אישית עם משה ביום א'". התובעת הוסיפה והבהירה לנתבעת כי תמשיך בעבודתה לאחר שיובהר לה שעמלתה לא תכלל במחיר. יחד עם זאת התובעת מוסיפה ומבקשת לברר האם דרישת הרוכשים לחתימת בנה של הנתבעת בקונסוליה אפשרית, האם יש דרישה מיוחדת לגבי התשלומים ותאריך הפינוי המדויק. התובעת גם שואלת את הנתבעת אם היא מעונינת בהמלצה על עו"ד מעולה.
3. באותו יום (9.2.2019), משיבה הנתבעת לתובעת:

"אם הם כל כך חוששים ממני, ממש לא נעים לי ללכת על זה. העמלה שלך לא עומדת לדיון, אני רק מספרת לך את החשבונות שלי... אני רואה שמשה כבר סיפר לך דברים: הבן שלי יגיע לארץ בכל זמן שיהיה צורך, כבר הבטחתי להם את זה אלף פעם. העורך דין שיש לי מעולה! אבל אולי תמליצי להם על עורך דין מעולה... תזכרי שאמרתי לך מה הגבולות שלי ואף פעם לא דובר בפחות מ-3.07. אם את נכנסת למו"מ עם משה תיזהרי: הוא אומר דבר אחד בשיחה איתך ודבר אחר בשיחה עם שני הצדדים – זאת היתה הסיבה העיקרית מדוע העסקה התפוצצה אז... הפינוי וגם התשלומים נתונים למשא ומתן".

1. ביום 12.2.2019 פונה התובעת לנתבעת בשאלה "איפה אנחנו עומדים עם המו"מ של הקונים? האם לקדם שם את העניינים? כך שזה ברור לך שלא ניתן לנקוב במחיר אחר כעת... את פנית אלי לבדוק את זה וליצור עבורך הזדמנות לעסקה וכך עשיתי ואני צריכה שתאשרי שאת מבינה שעמלתי היא כמסוכם בינינו בהתקשרות ואין קשר למחיר שבו תיסגר העסקה". בהמשך מזכירה התובעת לנתבעת שהיא מתחילה באותו יום מבצע ולכם חשוב לה לדעת היכן עומדים הדברים.

הנתבעת משיבה: "תתקדמי עם המבצע שלך ובמקביל תתקדמי עם הקונים הישנים שלי, במחיר הישן, בתקווה שבינתיים תמצאי קונים חדשים במחיר קצת יותר טוב. אני מנחשת שהקונים הישנים יעשו בעיות כאלה ואחרות כך שעד החתימה אנחנו ממשיכים לשווק את הדירה במחיר גבוה יותר. העמלה שלך מובטחת כך או אחרת, כמה פעמים אני צריכה לחזור על זה? תודה".

1. ימים ספורים לאחר מכן, נעשית פניה ישירה של הרוכשים אל הנתבעת.

התובעת לומדת זאת מדברים שכותבת לה הנתבעת (ביום 14.2.2019):

"הקליינט הישן שלי כתב לי כרגע ושואל האם הוא מבין נכון שאני רוצה לחדש את המו"מ. מה את מציעה לענות לו אם בכלל?"

התובעת השיבה: "הוא בודק אותך... כנראה לא מאמין למשה שאכן הכין את הקרקע לעסקה מחודשת. אם תרצי להתקדם איתם עני שתשמחי לקבוע פגישה אצלך בבית מחר בבוקר ואגיע. נקבל אותם יפה והכדור יהיה אצלם אם הם רציניים". בהמשך כתבה התובעת: "משה אמר שהם מסתייגים גם בגלל השימוש באותו עורך דין. נשמע לי תירוץ קלוש...".

הנתבעת השיבה: "אין לי שום עניין להיפגש איתם. חשבתי לענות להם שאני מוכנה לחדש מו"מ ושהפעם את תייצגי אותי בכל דבר ועניין. חוצפה להתערב במי שאני בוחרת כעורך דין. מקובל עליך? אני לא רואה צורך לפגוש אותם לפני החתימה. אם נגיע לזה".

התובעת מצידה השיבה: "נסכים שאם הם רציניים הם מכירים את הדרך להתקדם. בכל מקרה אשמח לשוחח איתם מעתה ולצמצם עבורך מגע עימם. מסרי להם את המספר שלי".

הנתבעת השיבה: "טוב תודה, זה מה שעשיתי". לאחר מכן שולחת הנתבעת את תשובת הרוכשים: "אנחנו סבורים שצריך להתקדם בחוזה ברמה המשפטית מול עורכי הדין" הנתבעת כותבת לתובעת ש"הם די צודקים, מה את אומרת?

1. ב-19.2.2019 כותבת התובעת: "אשמח להתעדכן מולך לפני שאצור קשר עם הקונים בעצמי. האם הם פעלו מול העורך דין שלהם ליצור קשר עם העורך דין שלך? או שלא היתה התקדמות כלל".

למחרת, ב-20.2.2019 הנתבעת משיבה: "מתקדמים לאט לאט. אם יש לך קונים רציניים אחרים את מוזמנת לפעול...".

1. בהמשך, הביעה התובעת פליאה על כך שהרוכשים "עוקפים אותה" וכתבה לנתבעת "לא נתתי לך סיבה לנסות לדחוק אותי הצידה או להתאכזב ממני". התובעת גם מצרה על כך שטעתה בכך שפרסמה את הנכס במחיר גבוה. הנתבעת מניחה את דעתה: "מאיה, את לא איכזבת אותי ואת גם לא טעית... לגבי הקונים האלה. אעדכן אותך ונראה איך הדברים מתפתחים".
2. התובעת פנתה במקביל (24.2.2019) גם אל הרוכשים. תחילה ניסתה טלפונית ולאחר מכן בכתב (נספחים ז' וח' לתצהיר העדות הראשית של התובעת):

"בטח הבנתם שאני זאת שיצרה את המגע לחידוש העסקה עבורכם עם משה מבירת הנדל"ן ואתם בתגובה פניתם לביאנקה ישירות לאחר שהבנתם שאנחנו מעוניינים לבצע עסקה. כמובן שאין זו הדרך ומכיוון שאני מייצגת אותה אבקש לפנות דרכי בלבד זה הרבה יותר מכובד וככה יש לפעול כאשר יש מתווכת בבלעדיות בתמונה. ייתכן שחששתם שארצה מכם דמי תיווך אבל אתם לא לקוחות שלי לצורך הענין הגעתם דרך משה ולכן לא הייתי מבקשת מכם כלום מלבד לפעול מולי כדי לקדם את העסקה".

יצוין, כי הרוכש אישר את קבלת המסרון של התובעת וגם את העובדה שלא השיב לו. לדבריו "פשוט התעלמתי מההודעה" (עמ' 14, ש' 22-20).

1. ביום 31.3.2019 הבהירה הנתבעת לתובעת כי "הדירה לא נמכרה, אמרתי לך שאודיע לך אם וכאשר זה קורה". התובעת מצידה ממשיכה בנסיונה להציג את הדירה בפני קונים נוספים.
2. רק לאחר שהתובעת שואלת את הנתבעת (ביום 7.4.2019) ביחס לתיאום מחודש של סיור לקונה פוטנציאלי, מודיעה לה הנתבעת, כעבור 4 ימים (ביום 11.4.2019): "חתמנו על חוזה בשעה טובה כך שהדירה כבר לא למכירה". החתימה כאמור בוצעה ביום 9.4.2019.
3. כידוע, סעיף 14(א)(3) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996, מתנה את זכותו של מתווך בתשלום דמי תיווך מאת לקוחו בהיותו "הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב". יותר מכך, בהקשר זה קובע ס"ק (ב) חזקה לפיה "מתווך במקרקעין שביצע בתקופת הבלעדיות את פעולות השיווק שנקבעו לפי סעיף 9(ד) – חזקה שהיה הגורם היעיל כאמור בסעיף קטן (א)(3) לגבי עסקה שנכרתה בתקופת הבלעדיות".
4. בעניננו, ובמיוחד כעולה מההתכתבויות בין הצדדים בזמן אמת, התובעת אכן שימשה הגורם היעיל שהביא להתקשרות בין הצדדים. התובעת היא שגרמה לנקודת המפנה ב"עלילה" ביחסי הנתבעת והרוכשים. מעורבותה, פעולותיה ומאמציה של התובעת, שנדרשו ביתר שאת לנוכח היחסים העכורים שהיו בין הצדדים, הם אלה שאפשרו את יצירת הקשר המחודשת בין הצדדים ואת חידושו של המו"מ שהובילו לכריתת ההסכם.
5. כל זאת עשתה התובעת בתקופת הסכם התיווך והסכם הבלעדיות ותוך שהנתבעת עצמה מאשרת הן בהתנהלותה, הן בדבריה, כי התובעת פועלת כמתווכת לכל דבר וענין גם ביחס לרוכשים וכי תהא זכאית לעמלת התיווך שלה כדין.
6. בסופו של דבר, התובעת אכן לא היתה מעורבת בפרטי המו"מ שהתקיים בין באי כח הצדדים. לטענת הנתבעת, זאת משום שהרוכשים חששו ממעורבות של מתווכים. אלא שאין בכך כדי לגרוע מזכאותה של התובעת לדמי התיווך כאמור. העובדה שצדדים מחליטים באופן מכוון שלא לערב את המתווך במשא ומתן בין באי כוחם, שלא לומר להסתיר את פרטיו ובמיוחד את מועד החתימה על ההסכם, אינה יכולה לפגוע בזכותו של המתווך לקבל את דמי התיווך המגיעים לו.
7. יודגש, כי ההכרעה בשאלת היותו של מתווך גורם יעיל בביצוע עסקה לא נחתכת בהכרח על סמך היקף או נפח מעורבותו בעסקה. יש לשים דגש על יעילות פעולות המתווך ולאו דווקא על ריבוי פעולותיו כך שלעתים די במסירת כתובת או מפגש בין הצדדים כדי שהמתווך ייחשב כגורם יעיל. המתווך גם לא נדרש לנהל את המשא ומתן בין הצדדים שבסיומו נכרת חוזה (ראו רע"א 2144/91 מוסקוביץ ואח' נ' מנהל עזבון המנוח טוביה ביר, ז"ל, פ"ד מח(3) 116 (1994), ע"א 7247/97 יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ, פ"ד נו(1), 842, 847 (2001)).
8. יותר מכך, מקום בו נמנעה מהמתווכת האפשרות להמשיך ולשמש גורם משמעותי במשא ומתן, לאחר שהצליחה להביא את הרוכשים לשולחן המשא ומתן, מנועה היא מלטעון כי לא הייתה הגורם היעיל המזכה אותו בדמי תיווך (ראו ע"א 5786/15 אזורים חברה להשקעות בפיתוח ובבנין בע"מ נ' ברוך חסן (3.9.2017)). באותו עניין נקבע גם כי יש בהתנהלות כזו, המבקשת להדיר את המתווך מהמשך המו"מ בין הצדדים, על מנת לנסות למנוע ממנו את זכותו לדמי תיווך, משום הפרת עיקרון תום הלב בקיום חיובים.
9. גם העובדה שהסכם המכר נחתם לאחר תום תקופת הבלעדיות אין בו לטעמי, כדי להעלות או להוריד בעניננו. כמצוין לעיל, המו"מ בין באי כח הצדדים התנהל עוד בתוך תקופת הבלעדיות של התובעת (כפי שהנתבעת דיווחה לתובעת "מתקדמים לאט לאט", דיווח שנשלח לנתבעת ב-20.2.2019), ועיקר פועלה של התובעת הושלם עוד לפניו.
10. ברע"א 4036/16 קבוצת בראל נכסים בע"מ נ' אופיר בנימין (20.7.2016), קבע השופט י' עמית: "'לשדה המגנטי' של אותה חזקה יכול ותהיה השפעה גם לאחר תקופת הבלעדיות. זאת, מקום בו נראה כי המזמין פעל על מנת להתחמק מתשלום דמי התיווך בדרך של דחיית ההתקשרות שנרקמה במהלך תקופת הבלעדיות למועד שלאחר סיום תקופת הבלעדיות...".
11. בעניננו, וגם אם לא הוכח כי הנתבעת פעלה לדחות את מועד החתימה, הרי שבודאי ניתן לקבוע שלא אצה לה דרכה לחתימה ולוחות הזמנים של המו"מ התארכו מאד, בלא הצדקה נראית לעין. ההתכתבות בין ב"כ הנתבעת והרוכשים צורפה רק בחלקה, ממועד סיום הבלעדיות, למרות שהחלה עוד זמן רב קודם לכן. מכל מקום, עוד ביום 17.3.2019 (מועד ההתכתבות הראשון שהוגש, שחל למעשה במקביל לפקיעת הבלעדיות) דובר על מועד חתימה ב-9.4.2019, ולמעשה באותה עת לא היו פערים של ממש, אם בכלל, בין הצדדים ביחס לתניות החוזה.
12. יודגש, כי אף על פי כן, ב-31.3.2019, עדיין הבהירה הנתבעת לתובעת כי "הדירה לא נמכרה, אמרתי לך שאודיע לך אם וכאשר זה קורה". התובעת מצידה ממשיכה בנסיונה להציג את הדירה בפני קונים נוספים, אלא שרק 4 ימים לאחר שהתובעת שואלת את הנתבעת ביחס לתיאום מחודש של סיור לקונה (ביום 7.4.2019), ויומיים לאחר שנחתם ההסכם, מודיעה לה הנתבעת (ביום 11.4.2019) "חתמנו על חוזה בשעה טובה כך שהדירה כבר לא למכירה".
13. במילים אחרות, הנתבעת ביקשה שיתנהל מו"מ ישיר בין באי כוחה לבאי כח הרוכשים והבטיחה לעדכן את הנתבעת בהתקדמות הדברים. הנתבעת לא יזמה עידכונים אלה ומסרה אותם לתובעת רק במענה לשאלותיה והודיעה לה על חתימת החוזה למכירת הדירה עם הרוכשים רק יומיים לאחר החתימה וגם זאת בתשובה לשאלה של התובעת בדבר סיור לקונים פוטנציאליים.
14. מעבר לכך, לאורך כל הדרך הניחה הנתבעת את דעתה של התובעת כי תשלם לה את עמלת התיווך המגיעה לה גם בעסקה עם הרוכשים הנדונים.
15. כך, בתכתובת הוואטסאפ מ-12.12.2019 (נספח ו' לכתב התביעה), כתבה הנתבעת לתובעת: "תתקדמי עם המבצע שלך ובמקביל תתקדמי עם הקונים הישנים שלי, במחיר הישן, בתקווה שבינתיים תמצאי קונים חדשים במחיר קצת יותר טוב. אני מנחשת שהקונים הישנים יעשו בעיות כאלה ואחרות כך שעד החתימה אנחנו ממשיכים לשווק את הדירה במחיר גבוה יותר. העמלה שלך מובטחת כך או אחרת, כמה פעמים אני צריכה לחזור על זה? תודה".

הטענה כי "העמלה שלך מובטחת" מתייחסת רק לעסקה עם קונים חדשים ולמחיר עם כאלה אינה עולה מהטקסט (במלואו) ולכל הפחות פרשנות סבירה שלו היא שהיא חלה על כל עסקה שתבוצע, גם עם הרוכשים "הישנים". כזכור הנתבעת התעקשה שיוותרו בידה 3 מיליון ₪ לאחר תשלום דמי תיווך ובדיוק ביחס לכך התובעת ביקשה וקיבלה הבהרה שהעמלה שלה מובטחת בכל מקרה.

בתכתובת נוספת העוסקת ברוכשים "הישנים" (באותו נספח ו' לכתב התביעה). כותבת הנתבעת, בין השאר: "אם הם כל כך חוששים ממני, ממש לא נעים לי ללכת על זה. העמלה שלך לא עומדת לדיון, אני רק מספרת לך את החשבונות שלי... אני רואה שמשה כבר סיפר לך דברים: הבן שלי יגיע לארץ בכל זמן שיהיה צורך, כבר הבטחתי להם את זה אלף פעם..."

זאת ועוד, כזכור , עוד ב-9.2.2012 בהתכתבות שעוסקת באותם רוכשים "ישנים" כתבה הנתבעת לתובעת: "תודה מאיה על מאמציך עם הקונים ה'נחמדים' שלי. אני נותנת לך אישור, אבל אני צריכה להשאר עם 3.00 אחרי ששילמתי לך תיווך (בפעם הקודמת לא היה תיווך)."

1. יש לדחות גם את טענת הנתבעת כי הרוכשים חידשו את המו"מ עימה למעשה מיוזמתם וללא קשר לפעולות התובעת. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההתכתבות המלאה הקיימת בין התובעת והנתבעת ולמעשה אף לא מעדותו של הרוכש עצמו.
2. לטענת הרוכש בתצהירו (ס' 8), בתחילת שנת 2019 פנה למשרד התיווך מיוזמתו וציין שם שראה שהנתבעת שוב פרסמה את הבית. המתווך השיב כי "הוא בדיוק נזכר" שלמשה כהן פנתה מתווכת לברר האם הם עדיין מעוניינים בעסקה והוא השיב שלו. בעקבות זאת פנה הרוכש לנתבעת ישירות וביקש לנהל מו"מ דרך עורכי הדין.
3. עינינו הרואות, גם מתצהירו של הרוכש עולה כי היתה זו פעולתה של התובעת, שנעשתה בהתאם להוראת הנתבעת, שגרמה לרוכש להתענין שוב בנכס ולפנות לנתבעת ישירות. עוד עולה, כי גם אם אכן ארע צירוף המקרים המפתיע המתואר על ידי הרוכש, שראה בעצמו, בדיוק באותה עת, פרסום של הנכס, הרי שלא ברור איזה פרסום ראה, שכן כזכור גם התובעת פרסמה את הדירה. מעדותו אכן עולה שמדובר בפרסום של התובעת, שכן לדבריו בפרסום שראה היה רשום שיש מתווכת (עמ' 14, ש' 13-18).
4. זאת ועוד, מעדותה והתנהלותה של הנתבעת עולה גם, כי היא סברה, וכנראה ידעה בדיוק למה, שסירובה לשלם לתובעת דמי תיווך עלול לגרום לאי נעימות ועל כן נקבעה בין הצדדים פגישה. לדבריה, "קבעתי איתה, חשבתי שנוכל ללבן את זה פנים מול פנים שזה יותר מנומס" (עמ' 17,ש' 31).
5. שוב, הטענה כי הפגישה נקבעה רק על מנת שהתובעת תוכל לברך את הנתבעת על השלמת העסקה ולשמוח בשמחתה, אינה סבירה ואף אינה עולה בקנה אחד עם עדותה של הנתבעת עצמה, שלדבריה ביקשה "ללבן" דברים. גם בענין זה יש לשוב ולהדגיש כי התובעת היא מתווכת והועסקה על ידי הנתבעת בתפקיד זה. היא לא פעלה מתוך יחסי חברות עם הנתבעת וגם לא התנדבה לסייע לה למכור את ביתה וממילא לא ביקרה אותה רק כדי לשמוח עימה בשמחתה.

התביעה שכנגד

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין התביעה שכנגד ושמעתי את עדויותיהם גם בענין זה, הגעתי למסקנה שדינה של התביעה שכנגד להידחות.
2. בכל הקשור לתביעה בגין פרסום לשון הרע, הרי שאין מחלוקת שהתובעת לא הגישה תלונה במשטרה נגד הנתבעת וביחס לדברים שנאמרו או לא נאמרו בזמן שהגיעו השוטרים לביתה של הנתבעת, הרי שאף הנתבעת עצמה לא ידעה לומר מה בדיוק נאמר באותו זמן. לדבריה, "אני לא יודעת מה נאמר שם היו צעקות" (עמ' 18, ש' 31). בעלה של התובעת הכחיש בעדותו כי צעק או איים על הנתבעת.
3. אכן, לא היה מקום מצידה של התובעת להזמין את המשטרה. אין גם ספק כי הזמנת המשטרה גרמה לעוגמת נפש אצל הנתבעת. אלא שעוגמת נפש כזו או אחרת נגרמה גם לתובעת ביחסה של הנתבעת אליה ובסירובה לשלם לה את דמי התיווך המגיעים לה.
4. בנסיבות אלה עוגמת הנפש שנגרמה לכל צד מתקזזת זו כנגד זו ועל כן לא מצאתי לפסוק לתובעת או לנתבעת פיצוי בענין זה.

סיכומם של דברים

1. התובעת זכאית לתשלום דמי תיווך בשיעור של 1.5% מסכום העסקה שעמדה על 3 מיליון ₪ (כולל מע"מ), בדיוק כפי שנקבע בהסכם התיווך. טענת התובעת כי בנסיבות דנן מגיעים לה דמי תיווך בסך של 2%, לא הוכחה על ידה וממילא היא מהווה טענה בעל פה נגד מסמך בכתב.
2. לפיכך על הנתבע לשלם לתובעת סך של 45,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.
3. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת (אגרת בית המשפט ששולמה על ידה) וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ח אב תשפ"א, 06 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.