לפניי תביעה כספית בסך של 200,000 ₪ בעילה של הוצאת לשון הרע בגין שני פרסומים, אשר לטענת התובע נועדו להכפישו, להוציא דיבתו רעה, לפגוע בו ובפרנסתו.

רקע וטענות הצדדים:

1. התובע, מר רפאל איתן, עו"ד במקצועו, ייצג את ד"ר אלכס בלנקי ורעייתו גב' טטיאנה בלנקי (להלן: "בלנקי") אל מול חברת "תכלת השקעות נדל"ן בע"מ" בדרישה להשבת כספים ששולמו על ידי בלנקי במסגרת עסקה לרכישת שלושה נכסי נדל"ן באנגליה.

הנתבע הינו דירקטור, בעל מניות ואחד מבעליה של חברת "תכלת השקעות נדלן בע"מ", אשר עוסקת בשיווק ותיווך עסקאות נכסי נדל"ן באנגליה (להלן: "החברה").

1. בתאריכים 30.8.2018 ו – 2.9.2018 חתמו בלנקי על הסכמים מול החברה למתן שירותי שיווק וכן על הסכמי רכישה למול היזמים האנגלים, עבור רכישת יחידה מס' 47 בפרויקט דיור מוגן ויחידות 6 ו- 44 בפרויקט מעונות הסטודנטים. (להלן: "העסקה").

בגין העסקה שילמו בלנקי מקדמה בסך של 75,000 ₪ לחשבון החברה ובנוסף ביצעו העברה בנקאית על סך של 56,580 ₪ לחשבון בבנק מזרחי, ההעברה בוצעה על ידי רו"ח דרור יעיש (להלן : "רו"ח יעיש") מחברת טופ רייט וזאת בהתאם להפניית החברה.

ביום 22.10.2018 הודיעו בלנקי לחברה על רצונם בביטול העסקה וביקשו את השבת מלוא הכספים ששולמו.

1. עקב שיהוי בהשבת הכספים, פנו בלנקי לתובע על מנת שיפעל בשמם מול החברה. ביום 15.11.2018 פנה התובע בנושא זה למר נפתלי בן נתן, בעלים ומנהל של החברה ביחד עם הנתבע. לאחר פניית התובע, הועברו לידיו שלוש המחאות משוכות על שם בלנקי בסך כולל של 75,000 ₪. באשר להחזר בגין ההעברה בסך 56,580 ₪ הופנה התובע להמשך התנהלות מול החברה היזמית באנגליה אשר מחזיקה בכספים (להלן: "הסכום שבמחלוקת").
2. בשל מחלוקת הנוגעת לגורל הסכום שבמחלוקת, ובעקבות פנייתו של התובע, החלה תכתובת מיילים ענפה בין התובע לגורמים המעורבים בעסקה, לרבות נפתלי בן נתן, רו"ח יעיש והנתבע.

ברשימת התפוצה של המיילים מצויים: התובע עו"ד איתן, הנתבע, ד"ר אלכסנדר בלנקי , מר בר נתן, עו"ד של הנתבע מר אמיר טנא, עו"ד דודי לוי, מר יוסי חוכמה, מר רועי פרידמן, שלומי, גב' ג'ני בלנקי בתם ה"ה בלנקי, ורו"ח יעיש.

חלק מרשימת התפוצה שפורטה לעיל הוגדרה בפרסומים כנמענים ואילו היתר נחשפו להודעות מתוקף הגדרתם כמכותבים בהעתק. שרשור ההודעות בין הצדדים נעשה בדרך של "השב לכולם" כך שכל מי שמצוי ברשימת התפוצה של ההודעה הראשונה מכותב להמשך התכתובת.

1. בתביעה בפני עותר התובע לחייב את הנתבע בפיצוי בשל הכפשתו ברבים, פגיעה בשמו הטוב ובעיסוקו. לטענתו, הנתבע פעל בכוונה ברורה לפגוע בו ולהוציא דיבתו עת פרסם בפני גורמים רבים, לרבות לקוחותיו בלנקי, מיילים הכוללים אמירות על התובע העולות כדי לשון הרע, והכל מתוך עניין אישי ונקמני ובמטרה לחלץ את עצמו את החברה בבעלותו או מי מטעמו מהשבת הכספים לבלנקי.

לטענת התובע באמצעות הפרסום המכפיש ביקש הנתבע לחבל במערכת היחסים בינו לבין לקוחותיו, זאת על מנת שישחררו אותו מייצוג ובכך יסוכלו הפעולות המשפטיות להשבת הכספים.

1. התביעה הוגשה בגין שני פרסומים, שתי תכתובות מייל ששלח הנתבע בתפוצה לצדדים הקשורים לעסקה; האחת מיום 23.11.2018 (להלן : "הפרסום הראשון") והשניה מיום 24.11.2018 (להלן : "הפרסום השני"). שתי הודעות המייל צורפו לכתב התביעה.

בפרסום הראשון - הודעת המייל מיום 23.11.2018 - נכתב כדלקמן:

" אדון רפאל

מבחינתנו האולטימטום שלך לא רלוונטי כבר מעתה, אין צורך שתחכה למענה מצדנו

טענותייך משוללות כל יסוד

רדיפתך היא חסרת שחר, אולי נועדה כדי לסחוט כספים מיותרים מלקוחותייך ע"י כפיה של ייצוג מיותר על תיק שלא קיים.

שיבושם לך

בקשתך שנמצא כספים שאינם ברשותנו מגוחכת לאור העובדה כי מעולם לא החזקנו בכספים אלו, הם לא הועברו אלינו או עברו דרך חשבוננו.

לקוחותייך העבירו את הכספים באופן עצמאי דרך חברה לגיטימית להעברת כספים לחו"ל. חברה שנמצאת תחת פיקוח הרגולטור ומעבירה את הכסף באמצעות בנק מזרחי.

יש מסמכים המתעדים את ההעברה, וקבלות מצד הגורמים באנגליה אשר קיבלו את הכספים.

לקוחותיך אנשים בוגרים ומכובדים וחתמו על מסמכים מאוד ברורים, והבינו על מה חתמו ומה הם עושים.

אחד משני היזמים באנגליה בחר להשיב את הכסף לפנים משורת הדין

והיזם השני בחר שלא להשיב אותם ופועל מתוקף מסמך ההזמנה עליו חתמו לקוחותיך.

להם הוסבר כי היזם לא חייב להשיב את הכסף, ושאנו ננסה לעזור.

מכיוון שאתה התערבת באופן גס וחסר אחריות וכתבת לעו"ד שייצג אותם כי אתה בשמם מבטל באופן מוחלט וסופי את העסקאות, אז סתמת את הגולל על אפשרות מציאת פתרון.

לכן אתה ואתה בלבד אחראי על הנזק.

אולי כדאי שתפצה את לקוחותיך בגין רשלנותך.

אך לא נכון לבקש זאת מאתנו.

את מכתבך זה הפננו לעו"ד אמיר טנא

ומרגע זה הוא והוא בלבד יפעל מולך.

להלן המייל שלו

בכל אופן לסיכום

בקשתך המוזרה נדחית על הסף ".

בפרסום השני - הודעת מייל מיום 24.11.2018 - נכתב כדלקמן:

" האיש הזה הוא עו"ד או ליצן?

לא רק שהוא מחרחר מלחמה ורק בגלל ההתנהגות הברוטאלית שלו נגרם נזק כספי לבלנקי, כי בלי ההתערבות שלו עוד היינו יכולים לעשות משהו עבורם עם היזם שכבר הסכים למהלך של עסקה אחת במקום 2 והעברת כספי המקדמה לאותה יחידה.

ומבחינת הדיור המוגן לא היתה כל בעיה כי היו מוכנים לבטל ולהחזיר את הכסף.

עכשיו הליצן הזה גורם לבלנקי לצאת שקרנים גם, וזה לא מכבד אותם בלשון המעטה.

איך אפשר לומר שדרור לא פעל מטעמם? למה הם העבירו לו את הכסף בדיוק? מה הם חשבו שהוא עושה בכסף?

הוא מחתים את כל המסמכים הנחוצים, פלוס יש קבלות משני היזמים שקיבלו את הכספים עבור העסקאות שבלנקי עשו איזה מן טענות יש לו בדיוק

סוג של הזוי

כואב לי עליהם תאמין לי

לקח אנשים טובים, והופך אותם למפלצות כמוהו, וסתם, בלי סיבה אמיתית.

גם הבדיקה שלו לכאורה את העסקאות אם בכלל בדק הייתה שטחית.

לדעתי הוא די כפה עליהם את דעתן והילך עליהם אימים.

ופועל בשמם כדי לקחת עוד ועוד שכר טרחה.

הרי אין מצב שיש לו פה קייס בכלל.

רחמים עליהם

לא מספיק דפק אותם פעם הרו"ח שלהם, אלא שכעת גם העו"ד שהם לקחו כדי להילחם ברו"ח הזה עכשיו הוא בעצמו סוחט מהם כספים סתם.

לא מספיק שהם הפסידו פה כסף הוא עוד יגרור אותם למערכה משפטית מיותרת שבסופה יפסידו עוד כסף, גם לשלם לו, וגם זה בטח לא יעבור בשתיקה ללא תביעת נגד, או לפחות דרישה לתשלום הוצאות משפטיות שנגרמו לנו ".

1. לטענת התובע, בפרסום הראשון, שנכתב על ידי הנתבע ומוען אליו ולשישה מכותבים נוספים, בחר הנתבע לשמש "פה" לרו"ח יעיש דרך הפצת דברי כזב חמורים ביותר המהווים לשון הרע. הנתבע בחר להציגו כעו"ד רשלן אשר סוחט כספים מבלנקי וכופה עליהם ייצוג מיותר. הטלת דופי חמור בכישוריו המקצועיים ויושרו המקצועי של התובע עלולה בהחלט לפגוע בעיסוקו ובמקצועו, לבזותו ולהשפילו, אם לא בעיני החברה בכללותה אזי למצער בחוג לקוחותיו וחבריו למקצוע. הכינויים בהם כינה הנתבע את התובע בעיני הקורא הסביר מציירים אותו באור שלילי והוא ייתפס בעיני הציבור ובקרב עמיתיו למקצוע כעורך דין מסוכן. הנתבע על אף שהודה כי אינו מכיר את התובע, לא נקט באמצעים סבירים עובר לפרסום כדי להיווכח האם אכן התובע הינו עו"ד רשלן אשר גורם נזק ללקוחותיו.

הפרסום השני בוצע, לטענת התובע, מאחורי גבו ומוען לעו"ד אמיר טנא, עורך הדין של החברה, ולשמונה מכותבים נוספים. בפרסום זה השתמש הנתבע בזדון בדברי כזב חמורים ביותר כנגד התובע. התובע, אשר לא היה מכותב למייל זה, למד עליו מג'ני בלנקי.

לטענת התובע, אמירות הנתבע בפרסום זה - לרבות כינויו כליצן, סחטן, מפלצת, הכופה את דעתו על לקוחותיו ומהלך עליהם אימים לצורך בצע כסף - נועדו להכפישו ולהוציא את דיבתו רעה. באמצעות פרסום זה ביקש הנתבע להשפילו, לבזותו ולפגוע במשרתו בכדי להביא לפיטוריו על ידי הלקוחות. הנתבע אף ייחס לתובע מעשים פליליים ומעשי מרמה חמורים.

1. מנגד, טוען הנתבע, כטענה מקדמית, להעדר יריבות בינו לבין התובע מהטעם כי כל ההתנהלות והמעשים המיוחסים לו בכתב התביעה נעשו על ידו כאורגן של החברה. התובע לא הצביע על קיומם של חריגים בענייננו המצדיקים הטלת אחריות אישית במישור הנזיקי על אורגן של חברה.
2. לגוף העניין, טוען הנתבע כי התבטאויותיו כלפי התובע אינן עולות כדי לשון הרע. הדברים נכתבו על ידי הנתבע במסגרת הסכסוך בינו כמנהל החברה לבין התובע כבא כוחם של לקוחות החברה בנוגע להשבת הכספים שבמחלוקת. לטענתו, התובע פנה אליו פעם אחר פעם בטענות שונות, סירב לקבל את ההסברים שניתנו לו, ואף פגע בחברה עת עירב גורמים בחו"ל המצויים בקשרים עסקיים עם החברה.

לטענתו, כדי לקבוע האם דברי גידוף מהווים לשון הרע יש לשקול לא רק את הנורמות החברתיות אלא את הקשר הדברים, וכאשר הדברים נאמרים ברוגז ובכעס תוך חילופי עלבונות לא ייטה בית המשפט לראותם כלשון הרע.

עוד הוא טוען כי התבטאויותיו נולדו רק לאחר קינטור ממושך מצד התובע ולאור תסכולו של הנתבע מהתנהלות התובע בעניינם של הלקוחות, בלנקי. הנתבע השיב לפניות התובע מספר פעמים בסובלנות ובאריכות עד אשר פקעה סבלנותו.

1. עוד טוען הנתבע כי התבטאויותיו פורסמו בדלת אמות הצדדים לעסקה ובתפוצה מצומצמת. לתובע אף לא נגרם כל נזק בפועל והוא אף לא הצביע על נזק קונקרטי שנגרם לו זולת אי הנעימות שספג ברגע הפרסום.

יתרה מכך, דווקא התובע הוא שפעל להבאיש את ריחה של החברה, פנה לגורמים הקשורים עם היזם האנגלי, רמז כי החברה גונבת את כספי הלקוחות ומבצעת עבירות הלבנת הון ומרמה. כתוצאה מכך נפגעה מערכת היחסים החמה שהייתה קיימת בין החברה ליזם האנגלי והפכה לפורמלית וזהירה.

לטענת הנתבע, על אף שהלקוחות הודיעו על ביטול העסקה לאחר חודשיים וללא סיבה הגיונית, והגם שבטופס הביטול עליו חתמו הלקוחות נרשם מפורשות כי אין באחריות החברה לדאוג להשבת כספים אשר שולמו לגורמים אחרים ובכללם ליזם האנגלי, הצליחה החברה לקבל את הסכמת היזמים האנגלים להשבה חלקית של הכספים שהשקיעו בלנקי כך שהכספים בגין פרויקט הדיור המוגן הושבו לבלנקי במלואם, ובפרויקט מעונות הסטודנטים הצליחה החברה להגיע להסכמה כי הלקוחות ירכשו יחידת מעונות אחת בלבד וכספי המקדמה מהיחידה השנייה יועברו לטובתה.

התערבותו של התובע, שסירב לקבל ההסברים שניתנו, גרם לבלנקי להפסד מלא של המקדמות ששולמו לאחר שהיזמים האנגלים חזרו בהם מהמוסכמות.

1. מוסיף וטוען הנתבע כי לא היתה לו כל כוונה לפגוע בתובע בשמו, בכבודו או בפרנסתו. הפרסומים נעשו בתום לב, מהווים הבעת דעה אשר נאמרה באופן מידתי וסביר בנסיבות העניין, דברי אמת אשר במישור היחסים שלו עם הלקוחות היתה מוטלת עליו חובה חוקית, מוסרית וחברתית לפרסמם, וכן מתוך הגנה על אינטרס אישי שלו ושל החברה. לטענתו, האמירות בפרסומים חוסות תחת הגנת אמת בפרסום והגנות תום הלב המנויות בסעיפים 14 , 15 ו- 16 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק").
2. בהליך זה הגישו הצדדים ראיותיהם בתצהירים ; הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע ושל הנתבע. התביעה התבררה בתחילה בפני כב' השופטת סמדר קולנדר – אברמוביץ ז"ל. בדיון שהתקיים ביום 5.8.2020 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה פסק הדין יינתן לאחר הגשת סיכומים בכתב וללא שמיעת העדים.

לאחר פטירתה של כב' השופטת קולנדר אברמוביץ ז"ל הועבר התיק לטיפולי. בדיון שהתקיים ביום 19.7.2021 חזרו הצדדים על ההסכמה הדיונית לפיה פסק הדין יינתן על סמך החומר שהוגש לתיק ללא צורך בשמיעת העדים.

דיון והכרעה

1. בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ. הרציקוביץ' (פורסם בנבו) נקבע כי ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים; בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת. בשלב השני, יש לברר האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק. אם נקבע כי מדובר בביטוי שהחוק מטיל חבות בגינו, יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 13-15 לחוק. השלב האחרון, הוא שלב הפיצויים.
2. בענייננו, אין מחלוקת עובדתית באשר לדברים שנכתבו על ידי הנתבע ואף אין מחלוקת בדבר התקיימותו של יסוד "הפרסום", קרי כי הנתבע שלח את הודעות המייל לרשימת התפוצה הכוללת בעיקר את הגורמים המעורבים בעסקה.

המחלוקת בענייננו נסובה, בעיקרה, סביב השאלה האם התבטאויותיו של הנתבע בפרסומים מהווים "לשון הרע" כנגד התובע, כטענת התובע, או שמא מדובר בהתבטאויות שנאמרו בגדרו של הסכסוך בין הצדדים, גידופים שנאמרו בעידנא דריתחא וכתגובה לקינטור מצד התובע ואין בהם כדי להוות "לשון הרע".

1. סעיף 1 לחוק קובע כי "לשון הרע" יחשב, בין היתר, דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; כדבר שיש בו לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; וכן כדבר שעלול לפגוע באדם במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.

המבחן להיותו של פרסום בבחינת לשון הרע הינו מבחן אובייקטיבי. המבחן כרוך בבדיקת משמעות הדברים עפ"י המובן שעשוי ליחס להם האדם מן הישוב. היינו מה השפעתם או זיקתם של דברי לשון הרע להערכה לה זוכה הפרט התובע בעיני הבריות. אין כל חשיבות לשאלה האם המפרסם התכוון או אפילו היה מודע לכך שהפרסום עלול לפגוע בנפגע. אין גם כל חשיבות לשאלה האם הפרסום נתפס כפוגע בעיני הנפגע. לצורך גיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין גם צורך להוכיח כי אדם בפועל הושפל או בוזה. די שהפרסום "עלול" היה להביא לתוצאה כזו.

1. לאחר שבחנתי את האמור בפרסומים ואת הקשרם הכולל של הדברים, סבורני כי יש להבחין בין שני הפרסומים ולקבוע כי האמור בפרסום השני עולה כדי "לשון הרע" כלפי התובע, כמשמעותו בחוק.
2. אמנם, במסגרת הפרסום הראשון התבטא הנתבע כלפי התובע במילים קשות וטען, בין היתר, כי זה התרשל מול לקוחותיו וכי התנהלותו נועדה לסחוט כספים מלקוחותיו. עם זאת, במכלול הנסיבות, סבורני כי התבטאויות אלו אינן חורגות מחילופי הדברים בין הצדדים במסגרת התכתובות בגדרו של הסכסוך ואין באמור כדי להוות "לשון הרע" כלפי התובע.
3. שונים פני הדברים בכל הנוגע להתבטאויות הנתבע כלפי התובע במסגרת הפרסום השני. סבורני כי האמירות כנגד התובע הכלולות בפרסום השני הינן בגדר "לשון הרע" כלפי תובע, שכן יש בהן כדי לבזותו, להשפילו, ולפגוע בשמו הטוב, בעיני ה"קורא הסביר".

התובע, עורך דין במקצועו, הושם ללעג ולביזוי עת כונה "ליצן", "סוג של הזוי" ו - "מפלצת". כמו כן, הואשם בחוסר מקצועיות, כמי שפועל בשל בצע כסף, סוחט כספים מלקוחותיו ומהלך עליהם אימים. די בכך כי פרסומם של הדברים "עלול" להשפיל את התובע, לבזותו או לפגוע במשלח ידו, על מנת לקבוע כי מדובר ב"לשון הרע" כמשמעותו בחוק.

1. ודוק, בעוד שהפרסום הראשון מוען לתובע עצמו עם עותקים ליתר המכותבים, הרי שהפרסום השני מוען לעו"ד אמיר טנא, עו"ד של החברה, עם העתקים לנמענים נוספים לרבות ג'ני בלנקי, בתם של לקוחות התובע ה"ה בלנקי, וכאשר התובע עצמו אינו חלק מהמכותבים. כאמור, התובע נחשף לטענתו לפרסום זה לאחר שג'ני בלנקי העבירה לו עותק של המייל. קרי, הנתבע פונה מעל ראשו של התובע לבתו של לקוחות התובע תוך הטח האשמות בתובע כי הוא סוחט כספים מבלנקי, הופך אותם לשקרנים ולמפלצות כמוהו ועוד.
2. באמור לעיל יש גם כדי לשמוט את הבסיס תחת טענת הנתבע ולפיה התבטאויותיו בפרסום נעשו לאחר קינטור מצד התובע, כי מדובר לכל היותר ב" שיח קשה" ובגידופים הדדים וחילופי מילות גנאי תוך כדי ויכוח ומתוך כעס.

חלק ניכר מהתכתובות בכל הנוגע להשבת הכספים ודרישת התובע לקבלת מסמכים נעשו בין התובע לבין נפתלי בן נתן, רו"ח יעיש וגם אל מול הנתבע. אמנם, התובע בתכתובות המייל לא קיבל את עמדת החברה ורו"ח יעיש והתעקש לקבל מסמכים ותשובות. עם זאת, גישתו והתבטאויותיו בתכתובות היו ענייניות.

מעבר לכך, שני הפרסומים מצד הנתבע נעשו מבלי שהיתה פניה ישירה מצד התובע אל הנתבע. כך, הפרסום הראשון נעשה לאחר שהתובע פנה במייל לרו"ח יעיש, עם העתק למכותבים נוספים לרבות הנתבע.

בתגובה לפנייה זו כתב הנתבע את המייל, הוא הפרסום הראשון. בסופה של אותה הודעת מייל ציין הנתבע כי מכתבו של התובע הופנה לעו"ד אמיר טנא וכי מרגע זה הוא בלבד יפעל אל מול התובע.

בתגובה לפרסום זה כתב התובע את הודעת המייל הבאה : " מר עידן, תשובתך נרשמה לפני, חרף שלא נתבקשה".

למחרת היום, כתב הנתבע את הודעת המייל היא הפרסום השני, המופנה לעו"ד טנא ולו מכותבים יתר הגורמים המעורבים לרבות ג'ני בלנקי, ולמעט התובע. רק יומיים לאחר מכן פנה עו"ד טנא לתובע וביקש כי כל פניה הנוגעת לחברה תיעשה דרכו.

1. האמור לעיל אינו מתיישב עם טענת הנתבע כי פעל מתוך כעס, כי התבטאויותיו היו כתגובה לקינטור התובע וכי ש לראות בכך לא יותר משיח קשה וגידופים הדדיים.

ראשית, אין מדובר בגידופים אלא בכינויים משפילים שכינה הנתבע את התובע ובהאשמות חמורות הנוגעות במישרין לעיסוקו כעורך דין. שנית, שני הפרסומים נעשו מבלי שהתובע פנה באופן ישיר לנתבע, אלא לרו"ח יעיש, ואף תלונותיו בהודעות אלו כוונו לרו"ח יעיש ולחברת טופ רייט בע"מ, ולאו דווקא לנתבע או לחברת תכלת. כמו כן, הפרסום השני לא כלל את התובע, בין אם כנמען ישיר ובין אם כמכותב למייל, דבר שאינו מתיישב עם טענת הנתבע כי ההתבטאויות נכתבו מתוך "שיח קשה". גם עיתוי הפרסום, כיממה לאחר פניית התובע, מלמדת כי אין מדובר בתגובה ספונטני. עוד יש להוסיף כי בפרסום הראשון הפנה הנתבע את התובע לעו"ד טנא וציין כי מאותה נקודת זמן על התובע לפנות רק לעו"ד טנא. בתגובה על כך השיב התובע כי כלל לא התבקשה תגובת הנתבע. קרי, באותה נקודת זמן הודיע הנתבע בעצמו כי מצידו יפסק "השיח" מול התובע. על אף זאת, והגם שהתובע לא פנה לנתבע, בחר הנתבע לפרסם את הפרסום השני.

1. אין בידי לקבל טענת הנתבע לפיה הפרסום בוצע בדלת אמות העסקה כאשר מי שנחשף להתכתבות היה מודע היטב לטיב הפלוגתא בין הצדדים ולסכסוך האישי שהתעורר ביניהם ומשכך, אף יודעים לשים את ההתבטאויות הנתבע בהקשר המתאים ולא לפרשם כפשוטם.

המבחן לקיומו של לשון הרע הוא האם יש בהתבטאות בכדי לפגוע באדם בקרב החוג שעמו הוא נמנה, לפי המקובל והנהוג באותו חוג. המבחן אינו מבחן סובייקטיבי, כי אם מבחן אובייקטיבי במהותו. לא תחושותיו של התובע/הנפגע הן שקובעות האם האמירה מהווה לשון הרע. הדרך, בה רואים החברה, או החוג הסובב את הנפגע במסגרות חייו, את הפרסום, היא המדד להכרעה בסוגיה דנן. מבחן זה תואם את מטרתו העיקרית של החוק, והיא, לאפשר לאדם להגן על שמו הטוב בקרב החברה בה הוא חי ופועל. (ראה לעניין זה ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן (פורסם בנבו)).

אכן, מדובר בפרסום בתפוצה מצומצמת של כ- 8 נמענים. עם זאת, לא מצאתי לקבל הטענה לפיה הנמענים "ידעו לשים את ההתבטאויות בהקשר המתאים". לא הובאה כל ראיה המעידה על כך. מרבית הנמענים הינם בקשרי עבודה עם הנתבע או החברה כך שדווקא סביר כי הזדהו עם דברי הנתבע. חלק מהנמענים הינם בחוג המקצועי של התובע. מעבר לכך, הנמענים לפרסום היו לקוחותיו של התובע, באמצעות בתם ג'ני בלנקי, שיוצגו על ידו מול החברה. ברי כי ההתבטאויות בפרסום המייחסות לתובע חוסר מקצועיות, רשלנות, העדר ניקיון כפיים, התנהלות מוסרית פגומה ותכונות אישיות שליליות, עלולות לפגוע בשמו הטוב של התובע ועל הדרך בה רואים אותו לקוחותיו, אנשי מקצוע מהתחום, ואותם גורמים המעורבים בעסקה מולם התנהל התובע.

כבר נפסק כי עורך דין שעיקר חיותו וקיומו יונקים מהיות שמו נקי ללא רבב, פגיעת לשון הרע המכתימה היא רבה מפגיעה העלולה להיות לאדם אחר כתוצאה מלשון הרע המתפרסמת כלפיו (ראה ע"א 802/87 נוף נ. אבנרי).

לאור כל האמור לעיל, סבורני כי הוכחו יסודותיה של עוולת לשון הרע בהתאם לסעיפים 1-2 לחוק.

1. בשלב זה יש לעבור ולבחון האם עומדות לנתבע ההגנות הנטענות; הגנת אמת בפרסום מכח סעיף 14 לחוק והגנות תום הלב מכח סעיף 15 .

24. הגנת אמת בפרסום - סעיף 14 לחוק קובע כי תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. מדובר בתנאים מצטברים וההכרעה בדבר קיומם נעשית על פי מבחן אובייקטיבי. על הנתבע הנטל להוכיח התנאים להתקיימותה של ההגנה.

גם לו אניח כי מדובר בפרסום בעל עניין ציבורי, הרי שלא הוכח כי המתואר בפרסום הוא אמת. היסוד הראשון בהוכחת אמיתות הפרסום עניינו עובדתי ונוגע להתאמה בין הפרסום לבין המציאות העובדתית האובייקטיבית. "האמת העובדתית" תיבחן בהתאם למועד הפרסום כפי שהיתה ידועה למפרסם ואף לא נדרשת זהות מוחלטת בין מצב הדברים בפועל ובין תוכן הפרסום, כי אם שהמשמעות הכללית העולה מהפרסום תואמת למציאות העובדתית.

מעבר לתצהיר הנתבע ,שעדותו היא עדות בעל דין יחידה, והמסמכים שצורפו לו, לא הובאו ראיות נוספות המבססות טענת הנתבע לפיה התובע "חיבל", כדבריו, בסיכויי לקוחותיו לקבל את הכספים חזרה מהיזמים באנגליה בנסיבות המשפטיות הבעייתיות בהן ביטלו באופן חד צדדי וללא סיבה מוצדקת את העסקה.

ואולם, גם לו אניח כי טענה זו הוכחה, אין די בה. אמנם, יש לבחון את המשמעות הכללית העולה מהפרסום ואם זו תואמת למציאות העובדתית, עם זאת, האמור בפרסום אינו מסתכם בפעולותיו הרשלניות של התובע אלא מייחס לו מניעים של בצע כסף תוך סחיטה, התנהגות ברוטאלית ושקרים.

מעבר לכך, הנתבע בפרסום השני אף דוחה את טענותיו "ההזויות" של התובע הנוגעות להתנהלות רו"ח יעיש שאינן קשורות להתנהלות החברה. כך למשל, הוא טוען בפרסום כי רו"ח יעיש פעל בשמם של בלנקי, החתים את המסמכים הנחוצים, הפעולות שביצע בכספים ועוד. בנסיבות אלה, טענת הנתבע כי עומדת לו הגנת "אמת בפרסום" את מדובר על התנהלות צד שלישי, ומבלי שהובאה ראיה מלבד תצהיר עדותו של הנתבע עצמו, אינה יכולה לעמוד.

לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי הגנת אמת בפרסום אינה עומדת לנתבע.

25. הגנת תום הלב – הנתבע טוען בסיכומיו כי עומדות לו הגנות תום הלב לפי סעיף 15 לחוק מכח סעיפים 15(2) 15(3), 15(6) ו -15(10) וכן לפי סעיף 16(א) לחוק.

הנתבע טוען כי הפרסומים נעשו בתום לב ובאמונה מוחלטת בדברים שנכתבו בנושא, כי חלה עליו חובה מוסרית לעשות את אותן פרסום מתוקף קשריו העסקיים עם הלקוחות , בלנקי, וכי הפרסום נעשה לצורך הגנה על עניין אישי כשר של הנתבע או החברה ולצורך הגנה על שמה הטוב של החברה.

לטענתו, מקום הפרסום, אופיו ומהותו – מייל שנשלח בקבוצה של צדדים לעסקה – מצביע על תום לבו. וזאת לאחר ניסיונות רבים להסביר לתובע את המציאות וכתגובה לקנטור ממושך מצדו.

עוד הוא טוען כי מתקיימים התנאים בסעיף 16 (א) לחוק הקובע חזקה כי הפרסום נעשה בתום לב באם נעשה באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ולא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות.

26. נקודת האיזון בין הזכות לשם טוב ובין חופש הביטוי המגנה על האינטרס הציבורי מצויה בדרישת תום הלב. הגנת תום הלב חלה בהתקיים שני תנאים מצטברים; האחד, שהפרסום נעשה בתום לב והשני, שהתקיימה אחת הנסיבות המנויות בסעיפי המשנה של סעיף 15. קרי, תום הלב הוא תנאי יסודי להגנה המנויה בחלופות סעיף 15.

חלקה השני של ההגנה טמון בנטל ההוכחה, קרי סעיף 16 לחוק. בסעיף 16 (א) נקבע כי במידה שהפרסום נעשה באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 והוא "לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות", חזקה עליו שנעשה בתום לב. סעיף 16(ב) לחוק קובע את המקרים בהם דווקא חזקה על הפרסום שנעשה בוסר תום לב, לרבות מקרה בו הפרסום נעשה מתוך כוונה לפגוע במושא הפרסום במידה גדולה, מבלי שהדבר הינו סביר בכדי לשמור על הערכים המוגנים בסעיף 15 לחוק.

בענייננו, סבורני כי בחינת מכלול הדברים מלמדת כי התבטאויות הנתבע בפרסום השני "חרגו מתחום הסביר באותן הנסיבות". כאמור, התבטאויות התובע בתכתובות המייל היו ענייניות ובוודאי לא גלשו לפסים אישיים. לא היתה כל מניעה כי בתגובה יביע הנתבע את דעתו על התנהלות התובע מבלי להכפישו ולבזותו. משכך, גם אם נעשה הפרסום תחת אחת החלופות המנויות בסעיף 15, הרי שיש לדחות טענת הנתבע לקיומה של חזקת תום הלב מכח סעיף 16(א) לחוק. משלא קמה החזקה, מוטל הנטל על הנתבע להוכיח כי פרסם את הדברים בתום לב ובאחת החלופות המנויות בסעיף 15 לחוק.

לאחר בחינת הראיות בפני לא שוכנעתי כי הנתבע עמד בנטל להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב. קשה להלום מצב בו התבטאויות המכנות את התובע, אותו לא הכיר הנתבע אלא מתוך ההתכתבויות, בשלל כינויים שליליים, לרבות "מפלצת" "ליצן" "סחטן", עומדות בקנה אחד עם טענה לתום לב.

די בכך כדי לדחות טענות הנתבע לקיומן של ההגנות מכח סעיף 15.

מעבר לנדרש, איני סבורה אף כי הוכח שהפרסום נכנס בגדרה של אחת החלופות בסעיף 15 להן טוען הנתבע. יתרה מכך, אעיר כי גם אם ביקש הנתבע לשמור על מי מהערכים המוגנים בסעיף 15 (הגנת לשון הרע בתום לב) הרי שיש בפרסום שנעשה כדי לפגוע בתובע, מושא הפרסום, במידה הגדולה מהסביר לצורך שמירה על אותם ערכים מוגנים (סעיף 16(ב) לחוק). משכך, הרי שאף קמה החזקה שהפרסום נשעה בחוסר תום לב.

27. מצאתי אף לדחות טענת הנתבע להעדר יריבות בינו לבין התובע. לטענתו, כל המעשים המיוחסים לו בכתב התביעה בוצעו על ידו כאורגן של החברה.

איני סבורה כי "לשון הרע" כלפי התובע בפרסום השני נעשה על ידי הנתבע כאורגן של החברה ובשמה ועל מנת להגן על האינטרסים של החברה. די להפנות לטענת הנתבע בסעיף 17 לסיכומיו שם הוא טוען ל"סכסוך אישי" בין הצדדים. מעבר לנדרש יצוין, כי יכול ואף היה מקום, בנסיבות העניין, להטיל על הנתבע אחריות אישית גם כאורגן של החברה, הן לאור האמור בפרסום והן לאור העובדה כי מדובר במעין "חברת יחיד", כאשר הנתבע ומר בן נתן הם הבעלים והדירקטורים היחידים בחברה.

28. הסעד – ברע"א 4740/00 לימור אמר נ' אורנה יוסף (פורסם בנבו) נאמר לעניין השיקולים שעל בית המשפט לבחון בבואו לפסוק פיצוי בגין לשון הרע : "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו."

אין צורך שיוכח קיומו של נזק ממשי ודי בכך כי פרסום הדברים "עלול" לגרום לאחת התוצאות המנויות בסעיף 1 לחוק. עסקינן בפיצוי ללא הוכחת נזק. עם זאת, אומדן הפיצוי הראוי נתון לשיקול דעתו של בית המשפט לפי נסיבות העניין כאשר שיעור הפיצוי נגזר מאופי וחומרת הפגיעה. יש לתת את הדעת גם לתפוצת הפרסום, משקל להתנצלות או סירוב להתנצל והדבקות באמירות הפוגעניות של המפרסם.

29. בענייננו, הפרסום השני נשלח בתפוצה מצומצמת של כשמונה נמענים אשר היו קשורים בעסקה ושמו של התובע והמוניטין המקצועי שלו הוכפש בפניהם. הפרסום אף הופנה לבלנקי, לקוחותיו של התובע. לדברי התובע, לאחר הפרסום פנו אליו בלנקי לצורך קבלת הבהרות. עם זאת, לא נטען כי לתובע נגרם נזק ממשי של אובדן הכנסות וביטול ייצוג מצד לקוחות, לרבות בלנקי. עוד יש להוסיף כי לא שוכנעתי כי הפרסום נעשה מתוך כוונת זדון בנסיבות המצדיקות כפל פיצוי.

30. לאחר ששקלתי מכלול השיקולים הרלבנטיים, החלטתי לחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

5129371

54678313המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב חשוון תשפ"ב, 28 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.